קוראסאו

קוראסאו
Curaçao

דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
המנון לאומי	הימנו די קוראסאו
ממשל
משטר	מונרכיה חוקתית
ראש המדינה	מלך
שפה רשמית	הולנדית, פאפיאמנטו
עיר בירה	וילמסטאד 12°7′N 68°56′W (והעיר הגדולה ביותר)
גאוגרפיה
יבשת	אמריקה
שטח יבשתי	444 קמ"ר (203 בעולם)
אזור זמן	UTC -4
היסטוריה
הקמה
פירוק האנטילים ההולנדיים	אוקטובר 2010
דמוגרפיה
אוכלוסייה (הערכה 1 בדצמבר 2024)	185,484 נפש (190 בעולם)
צפיפות	417.76 נפש לקמ"ר (32 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0 - 14 14.93% גילאי 15 - 24 12.42% גילאי 25 - 54 42.01% גילאי 55 - 64 13.86% גילאי 65 ומעלה 16.78%
כלכלה
תמ"ג (2022)	3.07 מיליארד $ (180 בעולם)
תמ"ג לנפש	16,572$ (80 בעולם)
מטבע	פלורין האנטילים ההולנדיים‏ (ANG)
שונות
סיומת אינטרנט	הוקצה .cw, עדיין לא מופעל
קידומת בין־לאומית	599-9

מפת קוראסאו

ארכיטקטורה הולנדית בנמל וילמסטאד.

קוראסאו (בהולנדית: Curação) היא קבוצת איים בדרום הים הקריבי לחופי ונצואלה, הכוללת את האי הראשי קוראסאו ואת קליין קוראסאו, אי קטן ובלתי מיושב. האי הראשי הוא הרחב ובעל מספר התושבים הגדול ביותר משלושת "איי ABC" (ארובה, בונייר וקוראסאו). בירת האי, וילמסטאד, נקראת על שמו של וילם מאורנג', מייסד בית המלוכה ההולנדי.

עד אוקטובר 2010, עת זכו למעמד של "אזור אוטונומי" מממלכת הולנד, האיים היוו חלק מהאנטילים ההולנדיים - טריטוריה בעלת ממשל עצמי המהווה חלק מממלכת ארצות השפלה.

גאוגרפיה

אקלימה של קוראסאו יבש למחצה, מהיותה מחוץ לחגורת ההוריקנים של הים הקריבי. לפיכך, הצמחייה באי אינה טרופית אלא דומה יותר לסוואנה. באי צומחים קקטוסים, וכן שרכים רבים.

הנקודה הגבוהה באי היא סינט כריסטופלברח, שגובהה 375 מטרים, והיא נמצאת בצפון מערב האי, באזור המהווה שמורת טבע. באי מצויים מספר אגמי מלח ("סליניאס" - Saliñas), המהווים אתר קינון לציפורי פלמינגו.

כ-24 ק"מ דרומית מזרחית לאי מצוי האי הבלתי מיושב קליין קוראסאו (Klein Curaçao - קוראסאו הקטן).

קוראסאו ידועה בשוניות האלמוגים הרבות המצויות סביב האי, המהוות אתרי צלילה פופולריים.

היסטוריה

התושבים המקוריים של קוראסאו הם האינדיאנים משבט אראוואק. האירופאים הראשונים שגילו את האי היו אנשי משלחתו של אלונסו דה אוחדה הספרדי בשנת 1499. דה אוחדה הכריז על האי כשטח ספרדי, והרג את מרבית תושבי האי המקוריים. האי נכבש על ידי הולנד בשנת 1634 וחברת הודו המערבית ההולנדית הקימה את העיר וילמסטאד על חוף חצי אי שנקרא "סְכוֹטֶחָאט".

קוראסאו לא היוותה אתר התיישבות פופולרי בהיעדר מחצבים באי (בעיקר זהב) אולם הנמל הטבעי באזור וילמסטאד הפך את האי לבעל עניין לחברות הסחר ההולנדיות, והמסחר - ובעיקר סחר העבדים הפך לבסיס כלכלת המתיישבים באי, והעיר אף הפכה למרכז סחר העבדים בים הקריבי.

הסחר בעבדים הביא לעושר רב לתושבי האי, אשר בנו בניינים רבים באי בסגנון ההולנדי המקובל בתקופה זו. אזור זה של העיר, שנשתמר עד ימינו, הפך לאתר מורשת עולמית בהתאם להכרזת ארגון אונסק"ו.

במאות ה-18 וה-19 כבשו האנגלים והצרפתים את האי לתקופות קצרות. הולנד ביטלה את הסחר בעבדים בשנת 1863 - אירוע שהביא לשפל כלכלי בשומטו את הבסיס לכלכלת האי, ולהגירה רבה של תושבי האי לאיים אחרים, ובעיקר לקובה.

בשנת 1914 התגלה נפט בקרבת העיר מנה גרנדה בונצואלה, ובאי הוקמו בתי זיקוק על ידי חברת של המלכותית ההולנדית - בתי זיקוק שהיוו מוקד חדש לכלכלת האי.

בשנות ה-60 של המאה ה-20 החלו חיכוכים בין הקבוצות האתניות השונות באי, חיכוכים שהגיעו לשיאם ב-30 במאי 1969.

בשנות ה-70 וה-80 הפכה התיירות למרכיב מרכזי בכלכלת האי.

פוליטיקה

ב-1 בינואר 1954 הוענקה לאי אוטונומיה כטריטוריה של האנטילים ההולנדיים. במשאל עם שנערך ב-8 באפריל 2005 באי קוראסאו ובאי סן מרטן הצביעו התושבים בעד היפרדות מהאנטילים ההולנדיים והפיכה ליחידה עצמאית כחלק מממלכת ארצות השפלה, בדומה לאי ארובה, ונגד עצמאות מלאה או הפיכה לחלק מהולנד. שינוי זה נכנס לתוקף ב-10 באוקטובר 2010.

כלכלה

עיקר כלכלת האי מתבססת על זיקוק נפט, תיירות ובנקאות. הנמל העיקרי באי מצוי בעיר וילמסטאד.

אוכלוסין

בשל ההיסטוריה של האי, באי מתגוררת אוכלוסייה רבגונית מבחינה אתנית. מרבית תושבי האי הם ממוצא אפריקני - קריבי (בני תערובת של אינדיאנים מקומיים ועבדים שהובאו מאפריקה). באי מיעוטים הולנדיים, מזרח אסיתיים, פורטוגזים, ולבנטינים (תושבי הים התיכון). באי התיישבו במאה ה-17 יהודים ספרדים רבים שהגיעו מהולנד. כמו כן, במהלך המאה ה-20 היגרו לאי מהרפובליקה הדומיניקנית, האיטי ואיים נוספים בקריביים.

שפה

השפות העיקריות המדוברות באי הן פאפיאמנטו, הולנדית, ספרדית ואנגלית. דוברי פאפיאמנטו מהווים רוב באוכלוסייה, אולם תושבים רבים באי מדברים בשפות האחרות ברמת שפת אם. לשפה הספרדית, שהייתה שפה רשמית במהלך השלטון הספרדי באי, יותר דוברים מאשר לשפה ההולנדית - שפה שהפכה רשמית בשנות ה-20 של המאה ה-20. החל משנות ה-20 התקיימו הלימודים בבתי הספר בשפה ההולנדית (במקום בספרדית ופאפיאמנטו). בשנות ה-80 שבו ללמד בבתי הספר בפאפיאמנטו, אולם יש מחלוקת בקרב תושבי האי האם שפה זו תהיה שפת הלימוד היחידה באי.

דת

על פי סקר שנערך באי בשנת 2001, 85% מתושבי האי הם נוצרים קתוליים. היתרה פרוטסטנטים, אדוונטיסטים של היום השביעי ומתודיסטים. כמו כן, לצד הדת הנוצרית, חלק מתושבי האי מאמינים בוודו וסנטריאה. באי קהילות מוסלמיות, הינדיות קטנות, וכן קהילה יהודית קטנה שהשפיעה רבות על פיתוח האי.

יהדות

באי בית הכנסת והקהילה הוותיקים ביותר ביבשת אמריקה - הקהילה נוסדה בשנת 1651 ובית הכנסת בשנת 1730.

היהודי הראשון שהגיע לאי היה שמואל כהן, הוא היה יזם שהגיע על הספינה בראשות יוהאן ון-וולבייק שכבש את האי מהספרדים בשנת 1643. הקהילה נוסדה כאשר בשנת 1651, ז'ואו דה-ילן, הביא כ-10 משפחות מהקהילה היהודית הפורטוגזית של אמסטרדם להתיישב באי. הם הקימו את הקהילה, מקוה ישראל, ומרביתם עבדו במטע התקווה באי. את הקבוצה השנייה הביא לאי יצחק דה-קוסטה בשנת 1659. הקבוצה הביאה איתה גם את ספר התורה הראשון באי, אשר הובא מקהילת הספרדים של אמסטרדם. ספר התורה עדיין משמש את הקהילה בבית הכנסת מקווה ישראל.

בתחילה ניסו היהודים להיות עובדי אדמה, אבל הם היו מתוסכלים מיכולתם להצליח, כך שבסופו של דבר רובם התרכזו בעיר הבירה וילמסטאד באי ועברו להיות סוחרים שהיו אחראים על הסחר עם אירופה.

בשנת 1864 שליש מהקהילה נפרדה והקימה בית כנסת רפורמי, בית עמנואל. אך כעבור 100 שנה התאחדו הקהילות שוב ובאי שני בית כנסת, מקוה ישראל-עמנואל אשר מתפללים בסגנון של היהדות הרקונסטרוקטיבית. ובית הכנסת האורתודוקסי שערי צדק.

בתחילת המאה ה-20 החלו להגיע יהודים מתפוצות אשכנז, שלא נתקבלו בסבר פנים יפות על ידי הקהילה הספרדית. על כן הקימו מועדון משל עצמם שנקרא "מועדון מאוחד" (Club union) ואת בית הכנסת "שערי צדק" בשכונת סקרלו. בהמשך, עבר בית הכנסת לשכונת מהאי (Mahaai), לבית שהוסב לבית כנסת. בשנת 2006, נבנה בית הכנסת החדש ברחוב מגדלנווכ (Magdalenaweg). בית הכנסת נחשב לאורתודוקסי ופועל בשבתות ובימים טובים. באמצע העשור השני של שנות האלפיים, אין רב קבוע באי ואולם הקהילה מזמינה שליחים בחגים ובימים הנוראים. בשבתות, חברי הקהילה מנחים את התפילה.

מקור שם האי

מקור שמו של האי אינו ברור. לפי אחת הסברות מקור שם האי במילה הפורטוגזית "לב". לפי סברה אחרת (מחקרים של ג'ובארט ובארט משנת 1994) זהו שמם המקורי של תושבי האי. בעקבות שם האי הפכה המילה "קוראסאו" למילה המתארת צבע כחול כהה בפורטוגזית, ובהמשך הפכה לשמו של ליקר בעל צבע זה.

תרבות

בשל הרבגוניות התרבותית ומספר השפות הרב שבאי נוצרה בעיר תרבות ספרותית ייחודית ברבגוניותה. ייחודה של הספרות באי היא בשימוש בנרטיב של ריאליזם על-טבעי. בין הסופרים העיקריים של האי נמנים קולה דברוט, פרנק מארטינוס אריון, פייר לאופר, אליס ג'וליאנה, באולי ואן ליוון וטיפ מארוג.

השכלה

באי קוראסאו ארבע אוניברסיטאות:

• אוניברסיטת האנטילים ההולנדיים - (UNA - The University of the Netherlands Antilles)
• אוניברסיטת סנט מרטינוס (St. Martinus University)
• אוניברסיטת הקריביים ההולנדיים (UDC - The University of the Dutch Caribbean)
• האוניברסיטה הבינלאומית הקריבית (CIU - Caribbean International University)

וילמסטאד

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קורסאו בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של קוראסאו
• אתר רשמי של ממשלת האנטילים ההולנדיים
• אתר רשמי של ממשלת קוראסאו
• אתר רשמי - משרד התיירות של קוראסאו
• איגוד התיירנים של קוראסאו - מידע על תיירות באי
• אוניברסיטת האנטילים ההולנדיים שבקוראסאו
• אוניברסיטת הקריביים ההולנדיים (landhuis Groot Davelaar)
• אתר בית הכנסת מקווה ישראל-עמנואל - בית הכנסת הוותיק ביותר ביבשת אמריקה.
• ארכיטקטרוה בקוראסאו
• תמונות של קוראסאו