רישום התושבים תש"ט
רישום התושבים תש"ט היה מבצע ממשלתי לרישום כל תושבי מדינת ישראל, שהתקיים ב-8 בנובמבר 1948, במהלך מלחמת העצמאות. היה זה למעשה מפקד האוכלוסין הראשון שנערך בישראל לאחר קום המדינה, אם כי הוא לא היה בגדר מפקד אוכלוסין במובן המקובל של המונח. לצורך עריכת הרישום הוטל ביום זה עוצר כללי במדינה למשך שבע שעות.
בעקבות המבצע נקבע כי מספר התושבים היהודים במדינה הוא 716,678. רישום התושבים הלא-יהודים במדינה הושלם רק מאוחר יותר, ומספרם למועד מבצע הרישום הועמד על 69,000.[1][2]
מטרות עריכת מבצע הרישום
לעריכת הרישום היו שלוש מטרות עיקריות:
- ייסוד מרשם אוכלוסין מסודר ושיטתי של תושבי המדינה, המתבסס על מספרי זהות.
- איסוף מידע חיוני לשם חלוקת תעודות זהות לתושבים לקראת הבחירות לאספה המכוננת ולשם הכנת פנקס הבוחרים, קביעת אזורי הקלפיות והכנת רשימות הבוחרים בהן
- השגת מספרים סטטיסטיים על גודל האוכלוסייה, הרכבה וחלוקתה הגאוגרפית.
העובדה שבעת עריכת הרישום הייתה המדינה נתונה עדיין במלחמה הכבידה על עריכתו. עם זאת הוחלט שיש לערוך את הרישום לאלתר, שכן באותה עת כבר החלה העלייה ההמונית לישראל, והיה רצוי לרשום את האוכלוסייה לפני שהיא תשנה את פניה כליל. מבצע הרישום העמיד תמונה של מאפייני אוכלוסיית ישראל סמוך לאחר תום שלטון המנדט והקמת המדינה. תמונה זו אכן השתנתה לאחר מכן במהירות, שכן במהלך שלוש השנים שלאחר הרישום כמעט שהוכפלה אוכלוסיית המדינה.[3]
המבצע
מבצע הרישום נעשה על פי תכנונו של פרופסור רוברטו בקי, המנהל הראשון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. לצורך המבצע חולקה המדינה ל-19 אזורי מפקד, שלא היו שווים בשטחם (הגדול שבהם היה הנגב הדרומי והקטן - כינרות (ממערב ומדרום לכנרת)).
הרישום נערך בשני שלבים. בשלב הראשון, שנערך מספר שבועות לפני יום הרישום, חולקו לתושבים שאלונים לצורך איסוף נתונים דמוגרפיים בסיסיים מן האוכלוסייה. נאספו שם משפחה, שם פרטי, פרטי ההורים והילדים, תאריכי לידה, מקום לידה, מין, מצב משפחתי, יום העלייה, יום התיישבות במקום מגורים, אזרחות, לאום, דת, שפת דיבור, ידיעת קרוא וכתוב, משלח יד ומקצוע, כתובת המעון והעבודה. השאלונים נחתמו בחתימה או בטביעת אצבע. פוקדים שביקרו במקומות המגורים סייעו לתושבים למלא את השאלונים.
השלב השני נערך ביום הרישום, 8 בנובמבר 1948. ביום זה הוטל עוצר בית על כל תושבי המדינה החל מהשעה חמש אחר הצהריים ועד חצות הלילה. העוצר הוטל כדי להבטיח את הימצאות התושבים בבתיהם (למעט עובדים חיוניים) וכדי להקטין את הסיכון שהם ייפקדו יותר מפעם אחת. העוצר נשמר על ידי חיילי צה"ל, אנשי משמר העם ונערי הגדנ"ע. במהלך שעות העוצר עברו 14,000 פוקדים מבית לבית ופקדו את כל המתגוררים בו ללא הבדל מוצא (יהודים, ערבים או בני לאומים אחרים), מין וגיל (לרבות ילודים, תינוקות וילדים).
הפוקדים, שענדו את סרט המפקד על זרועם, אספו מהבתים את השאלונים. הפוקדים הקצו בעת המבצע מספר זהות לכל אחד מבני הבית. בני הבית קיבלו מן הפוקדים שוברים שכנגדם קיבלו מאוחר יותר - לקראת הבחירות - תעודות זהות. כשסיימו הפוקדים לפקוד בית אחד, עברו לבית הסמוך לו ופקדו את יושביו. מאחר שהיה זה זמן מלחמה ורבים היו מגויסים לצה,ל, נערך הרישום אף בבסיסי הצבא. כמו כן נערך הרישום במחנות העולים שהיו פזורים ברחבי המדינה. ברישום נכללו גם עולים שהגיעו לישראל באותו יום בדרך הים והאוויר.
מאחר שהרישום לא יכול היה להדביק את ההתקדמות המהירה באותה עת של כוחות צה"ל בנגב ובגליל, הוחלט כי הוא ייערך רק באותם אזורים שהיו בשליטת צה"ל והמדינה עד 14 באוקטובר 1948, כך שהתושבים הערבים של האזורים שנכבשו אחרי יום מבצע הרישום, לא נכללו בו ונפקדו במועד מאוחר יותר.
נטורי קרתא סירבו ליטול חלק ברישום ולא שיתפו פעולה עם הפוקדים. במרוצת הזמן כשנזקקו לפנקסי נקודות בתקופת הצנע ולדרכונים כדי לצאת את הארץ, הם התפקדו בהדרגה.
לא לכל הנפקדים היה שם משפחה, (חוק השמות נחקק רק ב-1956) ולכן במקרה כזה נרשמו שם האב ושם הסב במשבצת שם המשפחה.
פרסום ממצאי הרישום
לאחר סיום המבצע רוכזו השאלונים שנאספו ב-14 משרדים מחוזיים. עובדיהם טיפלו בהכנת תעודות הזהות לתושבים. על בסיס המידע שנאסף חולקה המדינה ל-747 אזורי קלפי. עבור כל קלפי הוכנה רשימת בוחרים. הרשימות הוצגו לציבור זמן מה לפני מועד הבחירות, כדי לאפשר קבלת הערות אודותיהן. מספר בעלי זכות הבחירה הועמד על 507,000, ובבחירות שנערכו ב-25 בינואר 1949 הצביעו כ-440,000 מהם - 87.8%.
נתונים שהופקו במבצע הרישום הופיעו בשנתון הסטטיסטי של ישראל החל משנת 1950, ואולם רק שנים אחדות לאחר המבצע הוציאה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסום רשמי של ממצאיו.
נתונים נבחרים
נתונים סטטיסטיים רבים הופקו במבצע הרישום. הנתונים להלן מתייחסים לאוכלוסייה היהודית בלבד, שכן כאמור רישום התושבים הלא-יהודיים בעת המבצע היה כרוך בקשיים רבים והושלם רק לאחר זמן.
- מין: מספר הזכרים - 371,562 (51.84%), מספר הנקבות - 345,096 (48.16%)
- מספר התושבים לפי גילאים: מתחת לגיל 20 - 263,443 (36.8%), בגילאי 20 עד מתחת ל-60 - 405,557 (56.7%), בני 60 ויותר - 45,319 (6.3%) (2,359 לא ציינו את גילם)
- מוצא: נולדו מחוץ לישראל - 463,460, ומאלו עלו ב-1948 - 80,986
- שפה:
- יודעי קרוא וכתוב - 561,070 (53.5% זכרים), אנאלפביתים 43,631 (66.5% נקבות)[4]
- מספר העובדים - 314,781 (235,053 גברים, 79,728 נשים), מאלו 169,612 עובדים במקום המגורים[5]
- עובדים לפי משלח יד:
- האוכלוסייה היהודית התרכזה באזורים הבאים, בסדר יורד: תל אביב, חיפה ועמק זבולון, ירושלים, השרון והשפלה, עמק יזרעאל, כנרת ועמק הירדן. ביתר האזורים לא עלה אחוז התושבים היהודים על 1%.
- גילאים לפי צורת יישוב: בשלוש הערים הגדולות גרה האוכלוסייה המבוגרת ביותר - 21-23.3% בני 45 ויותר, 25.8-34.3% עד גיל 14. האוכלוסייה הצעירה ביותר נמצאה בקיבוצים - 5% בני 45 ויותר, 30.7% עד גיל 14.
- בירושלים היו במועד הרישום 82,924 יהודים.
מקור
- אטלס סטטיסטי היסטורי, 1948-2018, ירושלים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, תשפ"ב.
קישורים חיצוניים
- מפקד האוכלוסין 1948 - המפקד הראשון, באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
- דיוויד סלע, מפקד אוכלוסין ראשון במדינה חדשה, באתר ישראל היום, 9 נובמבר 2018
- מחר - מיפקד האוכלוסין בישראל, המשקיף, 7 בנובמבר 1948
הערות שוליים
- ^ מקור: שנתון סטטיסטי לישראל תש"י, עמ' 12.
- ^ במספר זה לא הובאו בחשבון כל התושבים הלא-יהודים במדינה, שחלקם באו תחת שלטון ישראל רק זמן קצר לפני כן (עקב הפעולות הצבאיות במלחמת העצמאות).
- ^ ב-31 בדצמבר 1951 עמד מספר התושבים היהודים במדינה על 1,404,392.
- ^ 131,977 לא ענו על השאלה.
- ^ לגבי 113,730 נרשם כי לא ידוע מקום עבודתם.
35258929רישום התושבים תש"ט