ספרטה

ספרטה

מיקומה של ספרטה
ממשל
משטר	דיארכיה
שפה נפוצה	יוונית דורית
עיר בירה	ספרטה
גאוגרפיה
יבשת	אירופה
היסטוריה
הקמה	גלי הכיבוש הדורי בעת תקופת המעבר ביוון
תאריך	בסביבות 1000 לפנה"ס
פירוק	שולבה בליגה האכאית ואיבדה את עצמאותה
תאריך	192 לפנה"ס
ישות קודמת	יוון המיקנית
ישות יורשת	הפרובינקיה הרומית אכאיה
שטח בעבר	7,500 קמ"ר (נכון ל־מאה שביעית עד רביעית לפנה"ס)
כלכלה
מטבע	מטבעות ברזל שאין להם שימוש מחוץ לספרטה

ספרטה (ביוונית מודרנית וביוונית אטית: Σπάρτη יוונית דורית: Σπάρτα; מכונה גם לאקדיימון, ביוונית: Λακεδαίμων) היא עיר קטנה ביוון. ספרטה התפרסמה בזכות ההיסטוריה הארוכה שלה, במיוחד מהעת שבה הייתה פוליס חשובה ביוון העתיקה. ספרטה חרבה בשלהי העת העתיקה, ומאז נעדרה חשיבות כלשהי. העיירה ספרטה, שהוקמה מחדש במאה התשע-עשרה, שוכנת בחבל לאקוניה, בחלק המרכזי הדרומי של חצי האי פלופונסוס, והיא בירת חבל זה.

שמה של ספרטה נודע לתהילה בזכות אורח חייהם הייחודי של אזרחיה, שהפך שם דבר, ובשל אומץ הלב של לוחמיה, שנודע בכל רחבי יוון העתיקה. נחישותם של לוחמיה אפשרה לספרטה להתקיים בלי חומות מגן עד אמצע המאה ה-4 לפנה"ס, שכן עד אז אף אויב לא העז להציב רגלו על אדמתה. שטח שלטונה של הפוליס השתרע על־פני כ-7,500 קמ"ר, שטח גדול במושגי יוון הקלאסית, שחבק את לאקוניה (כ-3,500 קמ"ר) ונחלה נוספת, מסניה (4,000 קמ"ר).

ספרטה עמדה בראש הליגה הפלופונסית והגיעה לשיא תהילתה כאשר עמדה בראש הכוחות היווניים שהדפו את הפרסים, כשאלו ניסו לכבוש את יוון בשנת 480 לפני הספירה.

אחרי המלחמה בפרסים הייתה ספרטה נתונה במאבק ממושך עם אתונה על ההגמוניה ביוון. מאבק זה, הידוע בשם "המלחמה הפלופונסית", הסתיים בניצחונה של ספרטה, אך החליש אותה. ספרטה נותרה הכוח ההגמוני ביוון במשך כמה עשרות שנים, אך אחרי המלחמה נגד תבאי (המחצית הראשונה של המאה ה-4 לפנה"ס) דעך כוחה. הפוליס לא הצליחה להשתקם ממפלתה ולא שבה למעמד בכורה ביוון. מאוחר יותר, בשנת 192 לפנה"ס, שולבה ספרטה בליגה האכאית, וכ-50 שנה לאחר מכן נבלעה על ידי הרפובליקה הרומית.

גאוגרפיה

שטחה של ספרטה בעת העתיקה

ספרטה שוכנת בחלקו הדרומי של חצי האי פלופונסוס על גדות נהר אֶוּרוֹטַס. הטריטוריה של ספרטה הייתה מורכבת משתי יחידות: לאקוניה, בה שוכנת ספרטה עצמה, ומסניה, שנכבשה על ידי הספרטנים בתקופה הארכאית.

מדובר ביחידה טריטוריאלית עצמית המופרדת משאר פלופונסוס בהרי ארקאדיה שמצפון לה. הרי ארקאדיה מתחילים בהר ליקאון במערב, דרך הרי סקיריטיס במרכז ועד להרי קינוריה במזרח. מרכס הררי זה יוצאים שלושה רכסי הרים נוספים לכיוון דרום. שני רכסי הרים קרובים לים ומקבילים לקו החוף, הר פרנון במזרח, הר איתומה במערב, ורכס הרי טייגטוס העובר במרכז. טייגטוס ושני רכסי ההרים האחרים מחלקים את השטח לשני עמקים גדולים. העמק המזרחי והקטן מבין השניים, ששטחו כ-3,500 קמ"ר, הוא לאקוניה, מולדתה של ספרטה, והעמק המערבי הוא מסניה ושטחו כ-4,000 קמ"ר.

למרות החופים הארוכים, אין בדרום פלופונסוס נמלי ים טבעיים רבים. נמלים טובים יש רק באי קיתרה, דרומית-מזרחית ללאקוניה, ובפילוס, במערב מסניה. תנאים אלה הגבילו את הסחר הספרטני, ובצירוף להימצאות אדמות פוריות רבות בעמקים רחבי הידיים היו בין הסיבות שהגבילו את התפתחות המסחר בחלק זה של העולם היווני.

היסטוריה

ההיסטוריה של ספרטה מתחילה בפלישה הדורית, שהתרחשה בשלהי התקופה המינואית בתולדותיה של יוון. ספרטה היא אחת הפולייס (פוליס ברבים) החשובות ביוון העתיקה. היא הגיעה לבכורה במאה ה-5 לפנה"ס והצליחה להדביר במאה ה-4 לפנה"ס את אתונה ופולייס אחרות. התמעטות אוכלוסייתה בגלל משברים כלכליים-חברתיים, אסונות טבע ומלחמות גרמו לירידת כוחה והיא נכבשה סופית בעת הפלישה הרומית. העיר נהרסה על ידי הברברים ושוקמה רק במאה ה-19 בהוראתו של מלך יוון.

התקופה הפרהיסטורית ותקופת המעבר

לפי המסורת היוונית, ספרטה נוסדה על ידי לאקדיימון, בנה של זאוס וטייגטה, שקרא לעיר על שם אשתו, בתו של אאורוטס. ספרטה שמוזכרת באיליאדה היא ככל הנראה יישוב מינואי, הנמצא כמה ק"מ דרומית לספרטה היוונית. כ-80 שנה לאחר מלחמת טרויה אירעה ההגירה הדורית, שוב לפי המיתולוגיה היוונית. השבטים הדוריים התאחדו עם האייטולים ונכנסו לחצי האי פלופונסוס דרך האיסתמוס הקורינתי. האייטולים התיישבו באליס (בצפונו של חצי האי) ואילו הדורים המשיכו הלאה.

המציאות כנראה הייתה שונה במעט מהמתואר במיתוס. סביר יותר להניח שהיו מספר פלישות שבאו בגלים ולא פלישה אחת. סביר להניח שהדורים קיבלו תמיכה מיסודות מינואיים, שלא אהבו, בלשון המעטה, את האכאים. כזכור, האכאים הרסו את התרבות המינואית ביבשת היוונית.

בהתחלה, המדינה החדשה לא הייתה חזקה. היא חסרה יציבות וחברתה לא הייתה מאוחדת. ליקורגוס, שהפך לדמות מיתית למחצה בספרטה, הוא שאיחד את המדינה הספרטנית והגה את האימונים הצבאיים בהם הייתה מפורסמת, שהיו הסיבה העיקרית להגמוניה שלה ביוון.

בשום מקום אחר ביוון העתיקה הפרט לא דוכא בצורה כה קשה כמו בספרטה. כל החינוך הספרטני היה מופנה לקבלת מכונת לחימה והרג אנושית. כל יתר הפעילויות תפסו מקום משני בלבד.

ספרטה הייתה ייחודית במהלך ההיסטוריה בכך שהיא הציבה לעצמה מטרה וחתרה אליה במשך מאות שנים. זהו המקור האמיתי לגדולתה של ספרטה. למרות זאת, לא סביר להניח שהיא הייתה מגיעה למעמד שאליו הגיעה ללא החוקה הליקורגית.

התקופה הארכאית

התפשטותה של ספרטה

קשה לעקוב בפירוט אחר תהליך כיבושה של לאקוניה על ידי ספרטה, אך ככל הנראה בזמן מלכותם של ארכלאוס וכארילוס נכבש עמק אאורוטס העליון עד הגבול עם אאגיס. בנו של ארכלאוס, טלקלוס, ככל הנראה כבש את אמיקלאה, פאריס וגרונתראה ובכך הפך את מישור לאקוניה לביתה של ספרטה. בנו אלקמנס שיעבד את ההלוטים וכבש את עמק אאורוטס התחתון.

באותה תקופת זמן, הארגיבים, ששטחם כלל את כל החוף המרכזי של פלופונסוס ואת האי קיתרה, איבדו חלק ניכר משטחם ששולב במדינה הספרטנית. כעבור זמן קצר פרצה המלחמה המסיאנית הראשונה, ולאחר 20 שנים נוצחו המסנים ונאלצו לשלם מס כבד. המסנים ניסו למרוד, אך המרד דוכא, שטחם שולב סופית במדינה הספרטנית והמסנים הפכו להלוטים.

התפשטות זו של ספרטה הטרידה את שכניהם בחצי האי. ארקאדיה (במרכז פלופונסוס) וארגוס ניסו לתמוך במסנים במרידתם נגד הספרטנים, אך ללא הועיל. לאחר המלחמה המסנית השנייה (ככל הנראה בסביבות 631 לפנה"ס) הספרטנים הפכו לאחד מהכוחות הדומיננטיים בחצי האי, ורק כוחן של ארקאדיה ושל ארגוס השתווה לו.

המאה השישית לפני הספירה

בתחילת המאה השישית לפנה"ס המלכים הספרטנים לאון ואגאסיקלס פתחו במתקפה על טגאה, אחת הערים החזקות בארקאדיה, אך רק לקראת אמצע המאה הצליחו להביסה כליל ולהכלילה בליגה הפלופונסית. המאבק הסופי על הבכורה בפלופונסוס היה עם ארגוס, שהייתה בזמנו הפוליס החזקה בחצי האי והביסה את הספרטנים במאה ה-7. אך ארגוס, באותה עת, כבר לא הייתה בשיא כוחה - הליגה שלה התפרקה בתחילת המאה והיא לא יכלה לסמוך על בעלות בריתה הוותיקות ארקאדיה ומסניה היות שהן כבר נכבשו על ידי ספרטה. הספרטנים ניצחו את הארגיבים ב-546 לפנה"ס וכבשו את חבל קינוריאה, שהיה העילה לפרוץ המלחמה.

המכה האחרונה הונחתה על ידי קלאומנס הראשון בשנת 494 לפנה"ס, שפגע בארגיבים בצורה אנושה, מה שהותיר את ספרטה ללא גורמים מתחרים בחצי האי. מאמצע המאה ה-6 לפנה"ס הכירו כל ערי יוון בהגמוניה הספרטנית והמפקדים הספרטנים נבחרו להנהיג את הצבא ההלני נגד הפרסים בשנת 480 לפנה"ס, למרות זאת, ספרטה התקשתה למשול ביוון. היא לא התענייתה בטובת כלל יוון והגבילה עצמה לענייני פלופונסוס בלבד. בנוסף היא לא שאפה להשיג שטחים חדשים וכמעט ולא נטלה חלק במפעל הקולוניזציה היווני שהחל במאה ה-8 לפנה"ס ונמשך עד המאה ה-6 לפנה"ס, וכן לא נטלה כמעט חלק במסחר ובחיי התרבות היווניים.

התקופה הקלאסית

המאה החמישית לפני הספירה

בתחילת המאה החמישית לפני הספירה, הייתה ספרטה בשיא כוחה, אם כי יוקרתה נפגעה בעקבות נפילת שושלתו של פייסיסטראטוס בשנת 510 לפנה"ס, שזכה לתמיכתה. גם המלחמה הנמשכת עם פרס, פגעה במעמדה. אמנם ספרטה פיקדה על צבאותיה של יוון, אך למרות התהילה לה זכתה בקרב תרמופילאי והובלה לניצחון היוונים במלחמה, תרומתה המכרעת של אתונה לניצחון הימי בקרב סלמיס והצי שלה נתפסו כגורם שהכריע את המלחמה. כמו גם התנהגותם האנוכית של הספרטנים שלא רצו בתחילה להתערב בנעשה מחוץ לגבולות פלופונסוס ורק תחבולות אתונאיות שכנעו אותם.

אחרי קרב פלטאיה (479 לפנה"ס) בו ניצח המצביא הספרטני פאוסניאס את הפרסים, בעיקר בזכות עמידתם האיתנה של כוחותיו, הספרטנים השיבו לעצמם את מעמדם. אך חוסר רצונם להמשיך במלחמה בפרסים לאחר מכן והותרת אתונה לבדה מול האימפריה הפרסית, הביאה את האתונאים להקים ברית משלהם, הליגה האטית-דלית מול פרס. הניצחון בקרב מיקאלה שבא לאחר מכן באותה שנה והושג על ידי הצי היווני, בעיקר האתונאי, הרים את קרנה של אתונה בעיני היוונים. הספרטנים שחששו מתחרות שלחו את פאוסאניאס, מנצח קרב פלטאיה, לפקד על הצי היווני המאוחד, אך למרות הצלחותיו הצבאיות, התנהגותו הרודנית והחשדות שהוא מנהל משא ומתן מאחורי הגב עם הפרסים גרמה לאפורים לנשל אותו מתפקידו. מחליפו דוריס, היה אדם חלש ואיפשר את מעבר הסמכות מספרטה לאתונה. לאחר פרישתה של ספרטה ובעלות בריתה מהמלחמה, נוהלה המלחמה על ידי אתונה והליגה שלה בלבד.

בראשיתה הייתה הליגה האטית-דלית ברית בין שווים, אך לאחר מכן היא הפכה לאימפריה בראשות אתונה. בהתחלה לא עשתה ספרטה שום צעד על מנת למנוע זאת. האינטרסים שלה לא התנגשו באינטרסים של אתונה, היות שאתונה הכלילה בליגה שלה רק את איי הים האגאי וערי החוף המזרחי והצפוני של הים האגאי שבהם לא היה לספרטה עניין. בנוסף לכך הייתה תשומת הלב הספרטנית נתונה לתככיו של פאוסאניאס, שהפעם התחיל לקשור קשרים לא רק עם המלך הפרסי, אלא אפילו עם ההלוטים. המרד של טגאה (בסביבות 473-471 לפנה"ס) העידה על התעוררותה מחדש של ארגוס, ורעידת האדמה של שנת 464 לפנה"ס פגעה בספרטה קשות. מיד אחריה באה התקוממות של ההלוטים המסניים. קימון שכנע את האתונאים לשלוח חיל משלוח לעזרת הספרטנים לדיכוי המרד, אך הספרטנים השיבו אותם הביתה בבושת פנים. הדבר גרם להתמרמרות באתונה, שהדמוקרטיה הישירה שלה התחזקה תחת הנהגתם של אפילטס ופריקלס. האתונאים כרתו ברית עם ארגוס שהייתה גם היא תחת משטר דמוקרטי, מה שגרם לקרע בינם לבין הליגה הפלופונסית.

במלחמה, שבדרך כלל מתייחסים אליה כאל המלחמה הפלופונסית הראשונה, לקחה ספרטה רק חלק קטן ועזרה להביס את האתונאים בקרב טנגרה בשנת 457 לפנה"ס. לאחר הקרב הוכרזה שביתת נשק, שאיפשרה לאתונאים לפרוק את זעמם על הבויאוטים, אנשי פוקיס והלוקרים. בשנת 449 לפנה"ס הוכרזה שוב שביתת נשק לחמש שנים ולאחר קרבות נוספים שבהם הפסידה אתונה אחיזות באדמת יוון היבשתית, ופריצה של מרד במגארה, הוכרז על שלום ל-30 שנה, ככל הנראה בחורף של 446-445 לפנה"ס. אתונה נאלצה לוותר על אי אלו שטחים, אך הסטטוס קוו פחות או יותר נשמר.

מאבק חדש, המוכר בשם המלחמה הפלופונסית השנייה התפרץ בשנת 431 לפנה"ס, בין שתי עדות המרכיבות את יוון, הדורים והוהאכאים, שניתן לראות בו גם מאבק בין דמוקרטיה לאוליגרכיה, אך כמו רוב הסכסוכים האחרים, הבסיס למלחמה זו היה כלכלי בעיקרו.

העליונות האתונאית בים הביאה לפיתוח משמעותי במסחר שלה, וחברות מפתח בליגה הפלופונסית, שעושרן היה מושתת על סחר ימי, כמו קורינתוס, מגארה, סיקיון ואפידאורוס, החלו להפגע. ספרטה עצמה לא נפגעה, אך נאלצה לצאת למלחמה בעקבות לחץ בעלות בריתה. למרות הכרזת המלחמה, הספרטנים לא ביצעו מהלכים משמעותיים נגד אתונה, מלבד קרבות קטנים וכאשר בשנת 425 לפנה"ס נשבו כמה מאות ספרטנים בקרב פילוס נכרתה הפסקת אש בין הצדדים תחת תנאים הדדיים סבירים.

תנאים אלה מכונים שלום ניקיאס של שנת 421 לפנה"ס שסיים את החלק הראשון של המלחמה. הניצחון הספרטני הסופי בא רק בשנת 404 לפנה"ס, והוא הגיע בעיקר מטעויות האתונאים ולא ממאמץ ספרטני. הטעות המרכזית הייתה מסע המלחמה האתונאי לסיציליה, שנחל כישלון גדול. בוגדנותו של אלקיביאדס, מדינאי ומצביא אתונאי, תרמה גם כן את תרומתה הצנועה לניצחון הספרטני. לאחר הניצחון, החליטו הספרטנים לקחת על עצמם את תפקיד משחררי יוון מהעול הפרסי ויצאו למלחמה נגד פרס, אך העדר בסיס כלכלי מתאים מנע הצלחות משמעותיות.

המאה הרביעית לפנה"ס

לאחר נפילתה של אתונה, שוב הייתה ספרטה למעצמה החזקה ביוון. היא החליפה את הדמוקרטיה במשטר אוליגרכי פרו ספרטני שהורכב בדרך כלל מ-10 אריסטוקרטים תחת שלטונו של נציב ספרטני. תחת הנהגתו של אגסילאוס השני נראה היה כאילו ספרטה תהפוך את יוון לאימפריה ספרטנית ואגסילאוס אכן יצא למסע מלחמה באסיה הקטנה, אך תסיסה ומתח פנימיים, אילצו אותו לחזור ולהשיב את הסדר על כנו.

בנוסף, אחרי שהסובסידיות הפרסיות פסקו והפרויקט השאפתני של ליסנדרוס לא צלח והוא נהרג בקרב האליאטרוס בשנת 395 לפנה"ס, הובס הצי הספרטני על ידי הפרסים בהנהגתו של קונון האתונאי בקרב קנידוס. האופוזיציה היוונית התחזקה, למרות הצלחותיו של אגסילאוס, וכעבור 20 שנה חודש המאבק הפנימי ביוון. בשנת 387 לפנה"ס נחתם חוזה שלום עם הפרסים הידוע בשם שלום אנטלקידס. לפי החוזה, כל הערים היווניות של אסיה הקטנה וקפריסין חזרו לשלטון פרס. תבאי לא הסכימה לפירוק הליגה הבויאוטית שבראשותה ויצאה למלחמה בספרטה, אותה הביסה בקרב לאוקטרה שהסתיים במותו של המלך הספרטני קלאומברוטוס. התוצאה הבלתי נמנעת של ההפסד הייתה העברת ההגמוניה ביוון מהספרטנים לידי תבאי.

לאחר הקרב, ערך אפמינונדס מתבאי מספר מסעות מלחמה לתוככי פלופונסוס. כתוצאה מהפלישות האלה, נקרעה מסניה מהמדינה הספרטנית ונוסדה עיר חדשה, מגלופוליס ששימשה כבירה של ארקאדיה. לא רק זאת, הצבא הזר הרס את כל החלק הדרומי של הפוליס. במסע המלחמה האחרון של אפמינונדס הוא התנגש עם הספרטנים בקרב מנטיניאה בשנת 362 לפנה"ס. התבנים, בברית עם הארקדים, המסנים והארגיבים, ניצחו את הכח המשולב של מנטיניאה, אתונה וספרטה. אפמינונדס עצמו נהרג בקרב, אך למרות זאת, לא הצליחה ספרטה לזכות מחדש במעמדה. היא המשיכה להתקיים בגבולות המקוצצים תוך שהנוכחות העוינת של מסניה וארקאדיה משאירה אותה בחשש תמידי לביטחונה. היא חברה לאתונה ואכאיה בניסיונות לבלום את פיליפוס השני במעבר תרמופילאי על מנת למנוע ממנו את הכניסה לפוקיס, אך פרט לניסיון זה, היא לא לקחה חלק במלחמה היוונית בכיבושים של פיליפוס ממוקדון.

לאחר קרב כירונאה סירבה ספרטה להכיר בעליונותה של מוקדון ולא הצטרפה לליגה הקורינתית. בהיעדרו של אלכסנדר הגדול ששהה במסע המלחמה שלו בפרס, ניסתה ספרטה להתמרד תחת הנהגתו של אגיס השלישי, אך אנטיפטרוס, המצביא שאלכסנדר ביוון, דיכא אותו. ניסיון נוסף נעשה בימי מלכותו של ארכידאמוס הרביעי בשנת 294 לפנה"ס אך גם ניסיון זה לא צלח.

התקופה הלניסטית

המאה השלישית לפנה"ס

בשנת 272 לפנה"ס הותקפה העיר בידי כוחותיו של פירוס מלך אפירוס, אך התקפה זו נהדפה. בסביבות 242 לפנה"ס פלש הצבא האיטולי ללאקוניה תוך כדי גרימת נזק עצום ושיעבוד חלק ניכר מהאוכלוסייה (לפי מקורות שונים בין 10,000 ל-50,000 בני אדם).

רפורמות בספרטה

ירידה במספר האזרחים הספרטנים בתקופה הקלאסית וההלניסטית - אחת הסיבות החשובות לירידת כוחה

ההידרדרות במצבה של ספרטה שהחלה עוד בשלהי התקופה הקלאסית, הגיעה לשיאה בתקופה ההלניסטית. הבעיה החמורה ביותר של ספרטה הייתה הדלדלות גוף האזרחים שלה. על פי החוקים הספרטנים, אזרח ספרטני היה חייב להחזיק בחלקת אדמה ברשותו ולהיות זמין לשירות בצבא. עם השנים, התמעטו האזרחים הן בגלל האבדות בקרבות, אך לא פחות מכך מפני שינויים כלכליים מפליגים שהתרחשו בספרטה. החברה השוויונית שאפיינה את ספרטה בתקופתו של ליקורגוס פינתה מקומה לקיטוב הולך וגובר בין עניים ועשירים ואזרחים ספרטנים רבים איבדו את נחלתם. איבוד הנחלה הביא בהכרח גם לאיבוד האזרחות. כך התמעט מספר האזרחים הספרטנים מכמה אלפים בתקופה הקלאסית לכמה מאות בלבד בתקופה ההלניסטית.

הרפורמות של אגיס הרביעי

אגיס הרביעי מהשושלת האאוריפונטידית (שלט בין 244 לפנה"ס ל-241 לפנה"ס) ניסה להפוך מגמה זו על ידי רפורמות חברתיות-כלכליות מרחיקות לכת. מה גם שתבוסות צבאיות נגד מגלופוליס ונגד מנתינאה (סביבות 250 לפנה"ס) שקדמו לעלייתו של אגיס לשלטון הדגישו את הצורך ברפורמות. השלב הראשון והחשוב מכל היה שמיטת חובות כללית. היות שמתוך 700 אזרחים ספרטנים - 600 היו נתונים בחובות כבדים. שלב נוסף היה חלוקה מחודשת של האדמות, כדי להגדיל את כמות האזרחים ולהקטין את הקיטוב החברתי-כלכלי בחברה הספרטנית. כמו כן, ביקש אגיס לחדש את ימיה של האגוגה - שיטת החינוך הספרטנית, שהתדרדרה מאוד כ-30 שנים לפני עלייתו לשלטון.

מלכי ספרטה היו מוגבלים בכוחם הפוליטי. עיקר תפקידם היה צבאי ודתי ואילו בענייני מדיניות הכריעו גופים אחרים: האפורים, הגרוסיה (מועצת הזקנים) והאַפֶּלַה (אספת העם); יתרה מכך, בספרטה שלטו שני מלכים משני בתי מלוכה. לכן, כדי להעביר את הרפורמות הזדקק אגיס לשיתוף פעולה מצדם של הגופים האחרים. כדי לזכות בתמיכה זו, הצליח אגיס לגרום לבחירתו של ליסנדרוס בן ליביס לאפורוס, אך זה לא הספיק. הצעת החוק נתקעה בגרוסיה ובלי רוב בגרוסיה לא הייתה יכולה לעבור לאשרור אספת העם. גרוע מכך, המלך השני, לאונידס השני מהשושלת האגאידית, התנגד לרפורמות. אגיס הצליח, בעזרתו של ליסנדרוס, להדיח את לאונידס מכסאו ובזכות כך עברה הצעת החוק בגרוסיה. במקומו עלה על הכס האגאידי חתנו, קלאומברוטוס.

תרגילי השהייה פוליטיים בהם נקטו מתנגדיו של אגיס דחו את ביצוע הרפורמות הלכה למעשה ובזמן מכריע זה ביקש אראטוס, סטרטגוס של הליגה האכאית, את עזרתה של ספרטה נגד הליגה האיטולית. ספרטה הייתה מחויבת להיענות לבקשת העזרה של הליגה האכאית בגלל הברית בין השתיים. אגיס יצא בראש הצבא הספרטני לעזרת האכאים. מתנגדיו ניצלו את היעדרותו וסיכלו את הרפורמות. תקופת כהונתו של ליסנדרוס הסתיימה ואילו מתנגדיו הפוליטיים של אגיס הביאו לחזרתו של לאונידס המודח, שהופיע בראש צבא שכירים. כשחזר אגיס לספרטה מתנגדיו גררו אותו למשפט ראווה מבוים שבו ישבו בדין מתנגדיו הפוליטיים והוא הוצא להורג. קלאומברוטוס ניצל בכך שברח למקדש פוסידון בטָינָרוֹן (כיום כף מטפן).

הרפורמות של קלאומנס השלישי

קלאומנס השלישי, הרפורמטור הגדול של ספרטה

בעקבות הוצאתו להורג של אגיס, קלאומנס השלישי, בנו של המלך לאונידס השני מהשושלת האגידית, עלה לשלטון בשנת 235 לפנה"ס. הוא נשא לאשתו את גרושתו של אגיס והחל בשיקום הצבא הספרטני, לאחר מכן פתח במערכה צבאית מוצלחת נגד מגלופוליס.

המצב החברתי-כלכלי בספרטה נותר קשה וקלאומנס שכל כך התנגד בשעתו לרפורמות של אגיס, החל בביצוע רפורמות דומות, אם כי מקיפות יותר. בניגוד לאגיס, שניסה לפעול במסגרת ההליך החוקי הקיים, ביצע קלאומנס הפיכה של ממש בשנת 227 לפנה"ס. קלאומנס השתמש במערכה הצבאית נגד מגלופוליס כדי להסתיר את תוכניתו להפיכה צבאית. הוא הותיר את עיקר הצבא באזור בחזית, וחזר עם קומץ שכירי חרב נאמנים לספרטה. בעזרתם של אלה ביצע את ההפיכה. הוא דאג להרחיק את האפורים מהעיר. זמן קצר לאחר מכן נרצחו ארבעה מתוך חמשת האפורים על ידי אנשיו ואילו האפורוס האחרון ברח. ו - 80 מהאזרחים הספרטנים העשירים ביותר, שהיו מהמתנגדים העיקריים לרפורמה, הוגלו.

כאמור הרפורמה של קלאומנס הייתה מקיפה הרבה יותר מזו של אגיס. לא רק שחובות עבר נשמטו, אלא האדמה חולקה מחדש. בנוסף, פתח קלאומנס גם בסדרת רפורמות בממשל הספרטני. מוסד האפורים בוטל, ומוסדות ישנים של ספרטה כמו אגוגה (שיטת החינוך הספרטנית) וסיסיטיה (סעודה משותפת) הוחזרו. כוחה הפוליטי של הגרוסיה קוצץ - הבחירות לחברות במוסד היוקרתי הוסבו ככל הנראה לשנתיות וחבריה לא נבחרו לכל ימי חייהם כמו בעבר. בנוסף, הוקם גוף פוליטי נוסף - פטרונומוס, שלקח על עצמו חלק מתפקידי הגרוסיה. קלאומנבס הושיב על כס המלוכה המקביל את אחיו - מעשה חסר תקדים בתולדותיה של ספרטה. בסופן של הרפורמות גדל מספר האזרחים הספרטנים מכ-700 לכ-4,000.

מלחמת קלאומנס

בקרב סלאסיאה הובס קלאומנס על ידי הכוח המשולב של אנטיגונוס השלישי דוסון, מלך מוקדון והליגה האכאית. מותו של המלך הספרטני בעת מסעו למצרים שמה קץ לניסיונות השיקום של ספרטה. הרפורמה בוטלה זמן קצר לאחר מכן על ידי אנטיגונוס לאחר קרב סלאסיה וגם שלטון המונרכיה הכפולה נפל. לאחר חילופי שלטון אינטנסיביים שכללו המלכה ורציחה של מספר מלכים, תפס המצביא נאביס את השלטון ומשל בספרטה בכוח הזרוע של שכירי חרב זרים.

התקופה הרומית

העימותים בין הליגה האכאית לבין מוקדון לא פסקה עד אשר רומא שלחה את צבאה בראשותו של טיטוס קווינקטיוס פלמינינוס למלחמה נגד פיליפוס החמישי, מלחמה הידועה בשם המלחמה המוקדונית השנייה. בזמן המלחמה, הוכרח נאביס להיכנע ולסגת מכל אחיזותיו מחוץ ללאקוניה, תוך כדי ויתור על הצי ועל הבסיסים הימיים ותשלום קנס של 500 טלנטים.

נאביס נהרג על ידי מתנקשים, בשנת 192 לפנה"ס וספרטה שולבה בכוח בליגה האכאית תחת הנהגתו של פילופוימן. העניין גרם לתסיסה בתוך ספרטה, שהביאה להתערבות אכאית מזוינת שהסתיימה בדרישה מספרטה להרוס את חומותיה, לפזר את חיל השכירים שלה ולהחליף את החוקה הליקורגית הישנה בחוקים אכאים. ב-188 לפנה"ס ניסו הספרטנים לבקש את עזרתו של הסנאט הרומאי. הסנאט פסק לטובת ספרטה, ובסופו של דבר בשנת 146 לפנה"ס בוטלה הליגה ויוון צורפה לפרובינקיה הרומית של מוקדון.

עבור ספרטה הייתה זו תקופה של רגיעה יחסית ורווחה כלכלית. בתור בעלת ברית של רומא, לא הייתה נתונה למיסוי ישיר.

ספרטה בימי הביניים

ערך מורחב – מיסטרס

בשנת 406 החריב אלאריק הויזיגותי את העיר. לאחר מכן התיישבו באזור שבטים סלאביים, בעיקר המלינגים ואזרטים, שמאוחר יותר נכנעו לאימפריה הביזנטית. הפרנקים בהגיעם למוראה (חצי האי פלופונסוס) גילו עיר מבוצרת בשם לאקדיימוניה, שזוהתה עם ספרטה. בשנת 1249 בנה גיום השני וילאהרדואין מבצר בעיר מיסטרס, כ-3 ק"מ צפונית מערבית לספרטה העתיקה. המבצר עבר לידי הביזנטים, עד אשר האימפריה העות'מאנית בראשותו של הסולטאן מהמט השני כבשה את העיר בשנת 1460. בשנת 1687 העיר עברה לרשותה של ונציה ונכבשה בחזרה על–ידי הטורקים כשלושים שנה לאחר מכן.

תרבות וחיי חברה

חורבותיה של ספרטה

המאה ה-5 לפנה"ס, התאפיינה ביריבות תרבותית גדולה בין אתונה לבין ספרטה. בעוד שספרטה טיפחה את העוצמה ואת הכוח הגופני וחינכה להסתפקות במועט, אתונה שמה דגש על פיתוח המחשבה וערכי האסתטיקה.

בתחום החינוך- אגוגה - הייתה ספרטה יוצאת דופן בתקופתה. בכך שהנהיגה חינוך חובה חינם מטעם המדינה, שהיה מבוסס על אימונים גופניים. עד היום מקובל להשתמש בביטוי "חינוך ספרטני". את הנערים חינכו הספרטנים חינוך צבאי שכלל "חישול" - הסתפקות במועט ודיבור קצר (ומכאן המושג "דיבור לאקוני", על שם חבל לאקוניה בו שכנה ספרטה). גם חינוך הנערות כלל אימונים גופניים. הנושא היחיד בתחום החינוך שקיבל עידוד מלבד זה הצבאי היה הספורט, בשל זיקתו לצבא ולחימה.

ההופעה הספרטנית

ערך מורחב – ההופעה הספרטנית

הלבוש הספרטני היה דומה ללבוש היוונים האחרים עם שינויים קלים. הם היו יוזמי בגדי הארגמן שנלבשו לקרב ובניגוד ליוונים אחרים נטו להאריך את שיערם. הספרטנים גידלו זקן ואהבו לטפח את שיערם הארוך. פרט לכסות הארגמן, עטה הספרטני על גופו שני סוגי גלימות ושני סוגי טוניקות. העבודות בשדות, בדומה לשאר חלקי יוון, נעשו ברגליים יחפות. המטה היה סמל ליוקרה עבור פקידי ממשל בכירים כגון האפורים ועבור גנרלים. המטה היה גדול למדי והגיע לחזהו של אדם מבוגר. צורת המטה הנפוצה הייתה T. הלבוש הספרטני ופרטי הופעה אחרים אומצו על ידי מעריצי התרבות הספרטנית ביוון.

הספורט בספרטה

אולי מכיוון שנמצאו במצב מלחמה מתמיד ושלטו על אוכלוסייה משועבדת הגדולה מהם פי 25, ייחסו בני ספרטה חשיבות עליונה לחינוך הנוער ללחימה. החינוך הספרטני נודע בצביונו הספורטיבי. הספורט בהקשרו הצבאי הנוקשה, ליווה את הספרטני מגיל רך ועד לקסרקטין הצבאי. זאטוטי ספרטה, מגיל 5, למדו את צעדיו הבסיסיים של ריקוד צבאי בשם "פריק" (פ' רפה). מחול זה נערך בלבוש צבאי מלא, בו הומחזו על דרך הכוראוגרפיה והמשחק פעילויות קרביות.

למרות כישוריהם, בני ספרטה, הסתייגו תחילה מן התחרויות הפאן-הלניות כמו המשחקים האולימפיים והדירו רגליהם מהן, אולי בשל החשש להפסיד ולשאת את הבושה לעד. עם הזמן שלחה ספרטה למשחקים האולימפיים נציגים מטעמה, שהצליחו מאוד בתחרויות אלו.

דת

הדת שהייתה נהוגה בספרטה לא הייתה שונה מהדת היוונית העתיקה, אך בדומה לערים אחרות גם בה היו דגשים מסוימים המותאמים לטעמם של בני המקום. הדת תפסה מקום חשוב יותר בספרטה מאשר בפולייס האחרות. הגאוגרף והתייר היווני פאוסניאס מזכיר 43 מקדשים לאלילים, 22 מקדשים לגיבורים, תריסר פסלי אלילים וארבעה מזבחות.

תפקיד הכוהנים הגדולים נשמר למלכים. הם אלה שהקריבו את הקורבנות הפומביים הגדולים. הספרטנים היו ידועים כמאמינים באמונות טפלות ופעמים רבות כלכלו את צעדיהם בהתאם לאותות שפירשו כמסר מהאלילים.

מדינה וחברה

מבנה האוכלוסייה

• הומואוי (ὁμοίοι) היו אזרחים בעלי זכויות מלאות, שכונו גם "ספרטיאטים". קבוצה זו כללה רק גברים מעל גיל 30 (גיל ההצבעה), בעלי רכוש ומוצא ספרטני מלא. לכל ספרטני הוקצתה חלקת אדמה שאותה עיבדו ההלוטים. ספרטני שאיבד את חלקת האדמה, איבד את מעמדו כאזרח. תהליך נישול הספרטנים מאדמותיהם במאה ה-4 לפנה"ס, גרם לירידת ספרטה ממרכז הבמה הפוליטית. כל אזרח ספרטני חויב לשרת בצבא עד גיל 60.
• פריאויקים (περίοικοι) - ביוונית "היושבים מסביב". היו בעלו זכויות תושב, שלא כללו רשות לקחת חלק בהצבעות. הם עסקו בעיקר במסחר ובמלאכה.
• הֶלוֹטִים - התושבים המקוריים של מסיניה, בעת כיבושה על ידי ספרטה. מעמדם היה של עבדים נטולי זכויות כלשהן. הם היוו בערך 85% מכל אוכלוסיית ספרטה. על מנת לשמור על מעמדם הנחות וכדי שלא יתמרדו, הוכרזה כמעט כל שנה מלחמה על ההלוטים. ההלוטים יכולים היו להשתחרר ממעמדם הנחות רק אם הצילו חיי ספרטני בקרב. בצבא ספרטה שמשו ההלוטים בדרך כלל כחיילים בעלי חימוש הקל.
• המותאקים היו צאצאי אבות ספרטנים ואמהות הלוטיות או ילדיהם של ספרטנים עניים.

צורת השלטון

פסל בדמותו של ליקורגוס, המחוקק שלו מייחסת המסורת את החוקה הספרטנית

ערך מורחב – המשטר הספרטני

לפי המסורת הספרטנית, עוצב המשטר הייחודי של ספרטה על ידי המחוקק ליקורגוס, כך שיהיה בעל אופי ממוזג, המורכב מיסוד מלוכני, יסוד אוליגרכי ויסוד דמוקרטי. בראש המדינה עמדו בו זמנית שני מלכים, שעיקר סמכותם הייתה בתחום הצבאי והדתי; לצדם פעלה הגֵרוּסִיָה – מועצת זקנים שהייתה מעין מועצה מחוקקת, והאַפֵלה – אספת האזרחים-הלוחמים, שזומנה מפעם לפעם לאשר החלטות הרות גורל של הגרוסיה. אספת האזרחים בחרה גם את האֶפורים – חמישה אזרחים ששימשו כשומרי החוקה והיו אף בעלי סמכויות פיקוח על המלכים.

היסוד הדמוקרטי במשטר הספרטני התייחס רק לשכבה צרה של מי שהיו בעלי זכויות אזרח – הספרטנים; הללו מנו בתקופת השיא 10,000 גברים. על גברים אלו, שגודלו מילדות להיות חיילים, נאסרה כל עבודה נוספת. הם קיבלו בעלות על אדמות, שעובדו על ידי המעמדות הנחותים יותר, ומהן התפרנסו. מגיל 30 ואילך נעשו הספרטנים בעלי זכות בחירה, ומגיל 60 יכלו להיבחר לגרוסיה. לנשים לא הייתה זכות הצבעה.

הכלכלה הספרטנית

הכלכלה הספרטנית הייתה מבוססת על חקלאות. האזרחים הספרטנים, שהיו בעלי הקרקע לא עסקו בעבודת כפיים. לצורך כך הייתה להם אוכלוסיית הלוטים גדולה. בתאוריה, כל האזרחים הספרטנים היו אמורים להיות שווים זה לזה בעושרם. על מנת להבטיח שוויון זה, ליקורגס אסר על החזקת מטבעות זהב וכסף. המטבע הספרטני היה עשוי מברזל. היות שמטבעות ברזל היו חסרי ערך במדינות אחרות, המסחר הספרטני היה דליל ביותר. ליקורגס גירש את בעלי "המקצועות המיותרים" מספרטה. האיסור על החזקת מטבע עובר לסוחר גרם לכך שבעלי מקצועות כאלה לא שבו לספרטה גם אחרי מותו של ליקורגס. הספרטנים ניהלו אורח חיים סוציאליסטי ונהגו לחלוק את רכושם עם ספרטנים אחרים. על פי החוק, הספרטני היה יכול להיכנס לבית השכן ולקחת את מה שרצה, בתנאי שהשכן לא היה צריך את החפץ לעצמו.

השוויון הזה נפגע בצורה קשה אחרי המלחמה הפלופונסית. הכנסת מטבעות זהב וכסף יצרה פערים בין המעמדות ופגעה במבנה החברה הספרטנית. יצירת המעמדות וירידת הספרטנים מנכסיהם דיללה את מאגר הכוח הצבאי של ספרטה, שכן לפי החוקה, רק ספרטני בעל רכוש היה יכול לשרת בצבא. על מנת להתמודד עם בעיה זו ניסו מספר מלכים ספרטנים לבצע רפורמות חברתיות (ראו לעיל).

מעמד הנשים

ערך מורחב – נשים בספרטה העתיקה

הנשים הספרטניות, אף שלא היו שוות זכויות לגברים, נהנו מחופש שלא נודע כמותו ברחבי העולם היווני. הן הורשו להחזיק רכוש משל עצמן, לנהל אותו ואף לנהל את רכוש קרובי משפחתן, הגברים שיצאו למלחמה. חוקי הגירושים היו זהים לגברים ולנשים. כמו כן, אם לאישה לא היו אחים, היא ירשה את רכוש משפחתה.

השירות והאימון הצבאי

פסל של הופליט ספרטני מהמוזאון הארכאולוגי של ספרטה

ערך מורחב – הצבא הספרטני

האזרח הספרטני היה בראש ובראשונה חייל וכל חייו הוקדשו לתפקיד זה. הוא אומן לציית ללא שאלות ולספוג את קשיי המלחמה. פעם אחת בחייו יכול היה להיבחר למשרת האפורוס למשך שנה. עם הגיעו לגיל 60 התאפשר לו להתקבל לגרוסיה לכל ימי חייו. השירות הצבאי נמשך עד הגיעו לגיל זה.

על פי המסורת, זמן קצר אחרי הלידה הובא הילד לפני מועצת הזקנים ואלו החליטו אם הילד ראוי לחיות או לא. אם הילד היה חלש פיזית, הוא הושלך מראש הצוק בהרי טייגטוס לתוך נקיק שכונה "אַפּוֹתֵטַס" (יוונית: ἀποθέτας "הפקדות" בלשון נקיה). עם זאת, חפירה ארכאולוגית שנעשתה במקום לא גילתה ממצאים לשלדי ילדים. כן נמצאו שלדים של אנשים בוגרים, כך שייתכן שמדובר במיתוס ולא בפרקטיקה שהייתה מקובלת הלכה למעשה.

בגיל הרך קיבל הילד חינוך בסיסי בביתו. בגיל 7 הוא נלקח מרשות הוריו ועבר לרשות המדינה. הילד נלקח לאגוגה – אימון ארוך, דמוי טירונות, שנמשך עד הגיעו לגיל 20. במהלך האימונים הוא זכה גם להשכלה כלשהי במתמטיקה, בספרות ובמוזיקה, אך עיקר זמנו הוקדש לאימוני ספורט וצבא. בין השאר התחרו ביניהם הצעירים הספרטנים ביכולת לסבול את מכותיהם של המדריכים. כן הוספו לקשיי הטירונים כמות מצומצמת של אוכל. היו מצפים מהם לגנוב את מזונם, אך אם נתפסו, הוכו קשות. ידוע סיפור של ספרטני צעיר שצד בבוקר שועל ולא הספיק להסתירו באוהל או להורגו עד שנקרא למסדר. הוא הסתיר את השועל מתחת לכיטון שלו (מעין חולצה רחבה) ועמד ללא תנועה בזמן שהמפקדים סרקו את השורות. הפציעות שגרם לו השועל היו כה חמורות, שהוא נפטר לאחר זמן קצר.

בהגיעו לגיל 20 שולב הספרטני הצעיר בכוח הלוחם של הפוליס והתקבל כחבר באחד המועדונים של העיר. כל מועדון כלל כ-15 חברים שסעדו יחד, נלחמו יחד, ישנו יחד ועוד. בהגיעו לגיל 30 קיבל את מלוא זכויות האזרח. הפיקוח על חיי האזרחים, ובמיוחד המעקב על ההלוטים הופקדו בידי משטרה חשאית, הקריפטיה.

היסטוריוגרפיה ומחקר מודרני

פרט לחיבוריו של קסנופון, נכתבו יתר החיבורים בידי אנשים שחיו מחוץ לספרטה. במהלך המאה ה-6 לפנה"ס ספרטה החלה להיסגר ובאופן רשמי לא לאפשר לזרים להיכנס אליה או לספרטנים לצאת ממנה. היא אף נהגה בגירוש זרים, קסנלאסיה (ξενηλασία), מחשש שאלו ישפיעו לרעה על האוכלוסייה בה, ”אני מודע לכך שלפנים גורשו הנכרים ואסור היה להתגורר מחוץ לספרטה, לבל ידבקו באזרחים דרכי הנכרים”. הספרטנים לא צפו בקומדיות או טרגדיות, ”לבל יצטרכו להאזין לאנשים המדברים כנגד החוקים”. יתרה מכך, מאחר שהחיים בספרטה הוקדשו לרוב לאימון וללחימה, הייתה נהוגה חשאיות יתרה והפצת שמועות כזב על התנהלותה הפנימית. אלו אשר חיו מחוץ לספרטה לא יכלו לדעת מה באמת התרחש בה. כל המידע על ספרטה התקבל מגורם שלישי. אולייר (Francois Ollier) טבע בשנות השלושים של המאה ה-20, את המונח "le mirage spartiate". ולכן עד היום יש חילוקי דעות בנוגע לזהותה האמיתי של ספרטה.

בעיה נוספת עם המקורות הוא תארוך החיבורים וכתיבתם. ספרטה הגיעה לשיא עוצמתה במהלך התקופה הקלאסית, לאורך המאה ה-6 עד המאה ה-4 לפנה"ס, שבהן היה שינוי משטרי ותרבותי בחברה והחלה לשנות את ערכיה בתקופה הקלאסית. קספונון בעצמו עמד על השינויים, ”אם ישאל אותי מישהו, אם נראה לי שחוקי ליקורגוס לא השתנו גם היום, לא אוכל לומר זאת בבטחה”. אוכלוסייתה הקטנה שמנתה בשיאה לא יותר מעשרת אלפים איש, יכלה בקלות להיות מושפעת מרעיונות אשר חדרו לאנשיה בעקבות המערכות הצבאיות המרובות של ספרטה מחוץ לשטחה. בנוסף, נכנסו לספרטה זרים: תלמידים, עבדים ושוהים חיצוניים. קסנופון עצמו היה זר. סימונידס, אופוליס, קרטינוס והורטודוס ביקרו בה.

קסנופון כתב במהלך המאה הרביעית לפנה"ס וחי בספרטה. אריסטו, שכתב על ספרטה גם הוא כתב במאה הרביעית לפנה"ס אבל לא התגורר בה. פלוטארכוס כתב במאה הראשונה לספירה ואומנם ביקר בספרטה אבל הפרשי הזמן השפיעו ללא ספק על אמינות חיבורו. כאמור, יש לקחת בחשבון גם את השינויים שחלו בחברה. אמנם ספרטה המשיכה להיות סגורה רשמית עד לתקופת מלכותו של אגיס הרביעי אבל בפועל היא עברה שינויים חברתיים, כלכלים ושלטוניים בדיוק כפי שכל חברה אחרת עוברת במהלך השנים.

ספרטה המודרנית

במהלך ימי הביניים ובתחילת העת החדשה התקיימה ספרטה ככפר קטן לצידו של מיסטרס, יישוב ביזנטי חשוב. בשנת 1834, לאחר מלחמת העצמאות היוונית הכריז המלך היווני אוטו שבכוונתו לבנות עיר בסמוך למקומה של ספרטה ההיסטורית, ולתת לו את שמה. העיר תוכננה על ידי אדריכלים זרים. ספרטה היא בירת חבל לקוניה. אוכלוסיית העיר גדלה בקצב איטי. בשנת 2001 התגוררו בתחום השיפוט המוניציפלי של ספרטה כ-18,000 תושבים.

החפירות הארכאולוגיות בספרטה התחילו באמצע המאה ה-19 עם גילוים של כמה מבנים, והמשיכו ביתר שאת בתחילת המאה ה-20, שבה התגלו רוב הממצאים הארכאולוגיים החשובים של ספרטה.

לקריאה נוספת

• משה עמית. תולדות יוון הקלאסית. ירושלים, הוצאת מאגנס, תש"ן. (הספר בקטלוג ULI)
• קסנופון. מדינת הספרטנים. תרגמה מיוונית והוסיפה מבוא ופירוש דבורה גילולה. ירושלים, הוצאת מאגנס, 2011.
• פלוטרכוס. ספרטה - אמרות ומנהגים. תרגמה מיוונית והוסיפה מבוא ופירוש דבורה גילולה. ירושלים, הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשע"א.

• Paul Cartledge, Sparta and Lakonia. A Regional History, 1300-362 B.C.. N.Y. and London, Routledge, 2002 (2nd edition).
• Paul Cartledge and Antony Spawforth, Hellenistic and Roman Sparta, Routledge, second ed, 2002.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ספרטה בוויקישיתוף

• אתונה מול ספרטה, מגזין e-mago
• אתר שמוקדש לספרטה העתיקה (באנגלית)
• אתר מקיף על ההיסטוריה של ספרטה העתיקה (באנגלית)
• ניל בר, איך נראו חייו של תלמיד בספרטה?, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2017
• ספרטה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ספרטה32684285Q5690