קרב פילוס
 | ||||||||||||||||||
| מלחמה: המלחמה הפלופונסית | ||||||||||||||||||
| תאריך הסכסוך | 425 לפנה"ס | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | פילוס, בדרום-מערב הפלופונסוס | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון אתונאי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב פילוס התחולל ב-425 לפנה"ס, במהלך המלחמה הפלופונסית, בין האתונאים והספרטנים. הקרב התרחש בקרבת העיר פילוס (Pylos), כיום פאליו-נאווארינו החולשת על הכניסה הצפונית למפרץ פילוס בדרום-מערב הפלופונסוס.
מדובר, למעשה, בשלושה קרבות שהתרחשו בזה אחר זה:
- התקפה ימית ויבשתית שערכו הספרטנים לסילוק כוח אתונאי, אשר השתלט על הכניסה הצפונית למפרץ פילוס והתבצר במקום;
- קרב ימי במפרץ פילוס בין ציי שני הצדדים שסייעו ללוחמים ביבשה;
- נחיתה מן הים והתקפה אתונאית על חיל הספרטנים ובעלי בריתם, שנלכד מבודד באי סְפַקְטֶרִיָה (כיום סְפַאגְיָה), הסוגר על מפרץ פילוס.
תבוסת הספרטנים הייתה אחד הגורמים לסיום חלקה הראשון של המלחמה הפלופונסית, הנקרא "מלחמת עשר השנים" (421-431 לפנה"ס).
רקע היסטורי
פרשת פילוס נולדה באקראי, במהלך התערבותה של אתונה במאבקים הפנימיים בסיציליה ובקֶרְקִירָה (קורפו של ימינו). בשלהי קיץ 427 לפנה"ס נעתרו האתונאים לבקשת העזרה של הפוליס היוונית לֶאוֹנְטִינוֹי (כיום קרלנטיני, ליד לנטיני בחוף המזרחי של סיציליה) ובעלות בריתה במלחמתן נגד סירקוסאי, ושלחו אל סיציליה שייטת של עשרים אוניות מלחמה. הסיבה הרשמית להיענותם לבקשת הלאונטינים הייתה מוצאם המשותף, אך למעשה ביקשו האתונאים למנוע את יבוא התבואה מסיציליה לפלופונסוס ואף ראו בהזמנה שעת כושר להרחיב את השפעתם אל מעבר לים האגאי. השייטת האתונאית קבעה את בסיסה ברֶגְיוֹן שבדרום איטליה, שהייתה בעלת ברית ללאונטיני, ומשם סייעו האתונאים לבעלי בריתם בסיציליה ובדרום איטליה במלחמתם נגד סיראקוסאי.
בחורף 426/5 לפנה"ס, בעקבות השתלטות הסיראקוסאים והלוקרים על מֶסַנַה (מסינה של ימינו), שהייתה בעלת בריתה של אתונה, הוחלט לתגבר את השייטת האתונאית ברגיון בארבעים אוניות נוספות. פִּיתוֹדוֹרוֹס יצא ראשון אל יעדו, עם אוניות מועטות, כדי למלא את מקומו של הסטרטגוס כַארוֹיָאדֵס, שנהרג במלחמה עם הסיראקוסאים. יתר אוניות השייטת, בפיקוד הסטרטגוי סוֹפוֹקְלֵס ואֶוּרִימֶדוֹן, יצאו לדרכן בקיץ 425 לפנה"ס.
השניים הצטוו לסייע בדרכם גם לקרקירה, בעלת בריתה של אתונה. פוליס זו הייתה נתונה במלחמה עם קורינתוס ומזה שנתיים התחוללה בה מלחמת אזרחים בין הסיעה הדמוקרטית השלטת והאוהדת לאתונה לבין הסיעה האוליגרכית הנתמכת על ידי קורינתוס וספרטה. קרקירה החזיקה בצי מלחמתי חזק, אותו יכלו האתונאים לרתום לצורך מלחמתם בספרטנים. זאת ועוד, לא נעלמו מעיני האתונאים גם היתרונות הפוליטיים והכלכליים שבהרחבת השפעתם אל הים האיוני.
תוכניתו של דמוסתנס
אל הכוח האתונאי שהפליג אל קרקירה בקיץ 425 נלווה המצביא דמוסתנס בן אלקיסתנס, שניצח שנה קודם לכן את חילות אַמְפְּרָאקְיָה והפלופונסים שפלשו לאקארנאניה. תוקידידס מספר, כי הוא לא נשא אותו זמן בתפקיד פיקודי, כלומר לא היה סטרטגוס, אך "ניתנה לו הרשות, לפי בקשתו, להשתמש באוניות אלו כראות עיניו בענייני הפלופונסוס".[1]
כאשר שט הצי האתונאי לאורך חופי מֶסֶנְיָה, בדרכו לקרקירה, הגיעו לסופוקלס ולאורימדון ידיעות, כי צי פלופונסי בפיקוד ספרטני, המונה שישים אוניות, נמצא כבר בנמל העיר. דמוסתנס הפציר בהם לנחות תחילה בפילוס, כדי להשתלט עליה ולהופכה למאחז אתונאי בעורפה של ספרטה, שהרי לשם כך הצטרף לצי המשלוח, אך השניים סרבו, כי ביקשו להזדרז ולהגיע אל יעדם. רצה הגורל וסערת פתע אילצה את האוניות לתפוס מחסה במפרץ פילוס.
מדוע התעקש דמוסתנס להקים מעוז אתונאי קדמי דווקא בפילוס? למקום היו יתרונות רבים. ואמנם, מפרץ פילוס הוא הנמל הטבעי הגדול היחיד במערב הפלופונסוס, ופילוס עצמה הייתה כף שומם, המרוחק מספרטה ומוגן היטב מטעם הטבע. זאת ועוד, ניתן היה לגייס את תמיכתם של המסנים בני המקום, שגורשו על ידי הספרטנים מארצם והתיישבו בנָאוּפָּקְטוֹס, כדי שישמשו חיל מצב. האיום על עורפה של ספרטה ועל בעלות בריתה בפלופונסוס יאלצן להקצות כוחות צבא להגנת ארצם מפני התקפות האתונאים והמסנים.
התבצרות האתונאים בפילוס
בשל דממת רוח נאלצו האוניות האתונאיות להאריך את שהותן במפרץ. לא הועילו ניסיונות השכנוע של דמוסתנס להקים ביצורי הגנה ולהיאחז במקום. וכך ארע, שזמן מה ישבו החיילים באפס מעשה, מחכים לרוח טובה שתאפשר להם להמשיך בהפלגתם. תוקידידס מספר, כי לאחר זמן, מפחד התקפה ספרטנית אפשרית, "התעוררו מאליהם החיילים הבטלים והחלו לבצר את המקום" בידיהם, כי לא הביאו עימם כלים למלאכה זו, כשהם משתמשים באבנים ובעצים שאספו במקום.[2] לאחר שישה ימים נשלמה עבודת הביצורים, סופוקלס ואורימדון השאירו בידי דמוסתנס חמש מאוניות המלחמה לצורכי הגנה, והם עצמם חשו עם יתר האוניות אל קרקירה.
ההכנות ללחימה
תגובת ספרטה איחרה להגיע, משום שצבא הספרטנים והמלך אַגִיס נמצאו באטיקה, עסוקים עם בעלי בריתם הפלופונסים בהשחתת שדות האתונאים. כשהגיעו הידיעות על נפילת פילוס לאוזני המלך ואנשיו, נחפזו לחזור להצלתה. כה גדולה הייתה הסכנה בעיניהם, עד כי אספו במהירות חילות מכל רחבי הפלופונסוס והזעיקו את שישים אוניותיהם מקרקירה. תוך כדי כך שלח דמוסתנס בחשאי שתיים מאוניותיו לקרוא לשייטת האתונאית לשוב. אוניות האתונאים נמצאו אותה שעה בזַקִינְתוֹס, בדרכן לקרקירה, ולא מן הנמנע כי הידיעות על צאת הצי הספרטני מקרקירה הגיעו לאוזני סופוקלס ואורימדון, ועל כן לא המשיכו בדרכם, אלא המתינו במקום כדי לתקוף את אויביהם בעודם בדרך. תוקידידס מספר, כי הספרטנים גררו את אוניותיהם דרך מצר היבשה של לֶאוּקָס, כדי שלא יתגלו לאוניות האתונאים, וכך הצליחו לחמוק מהתמודדות בקרב ימי.[3]
כשהגיע לפילוס צבא הספרטנים ובעלי בריתם, הוחל מיד בהכנות לתקיפת הביצורים מן היבשה והים כאחד. עיקר חששם היה מן הצי האתונאי, שללא ספק ייחלץ לעזרת דמוסתנס ואנשיו. כדי למנוע ממנו להיכנס ולעגון בתוך המפרץ, כי בחופי פילוס הנושקים לים הפתוח לא היו מקומות מתאימים לעגינה, תכננו לחסום את שני מבואותיו באוניות שחרטומיהן פונים החוצה. זאת ועוד, על מנת לסכל נחיתה אפשרית של האוניות האתונאיות באי ספקטריה, הציבו בו 420 הופליטים ואת ההלוטים ששימשו כמשרתיהם, והעמידו בפיקודם את אֶפִּיטַאדֶס בן מוֹלוֹבְּרוֹס. שאר החיילים הוצבו בחוף היבשה, ככל הנראה בחלקו הצפון מזרחי של המפרץ.
דמוסתנס חימש את חייליו במגינים מאולתרים, העלה את שלוש הטריארות שנותרו לו על החוף, מתחת לביצורים, והקיפן במתרס מגן. הוא צירף לכוחותיו את אנשיהן של אוניית־שלושים וספינת משוט מֶסֶנִיוֹת שנזדמנו למקום, ובהם ארבעים הופליטים. מאחר שצפה כי ההתקפה תבוא מן היבשה ומן הים כאחד, הציב את רוב חייליו "בעמדות המבוצרות והתלולות ביותר של המקום... כדי להדוף את חיל-היבשה של האויב".[4] הוא עצמו, ואיתו שישים הופליטים ומעט קשתים, התייצב על שפת הים, כדי לסכל ניסיונות נחיתה של האוניות הספרטניות במקומות הספורים המתאימים לכך בחוף הסלעי.
מהלך הלחימה
התקפת הספרטנים ביבשה ובים
ההתקפה המשולבת של הספרטנים לא איחרה לבוא. ארבעים ושלוש אוניותיהם, בפיקוד הנאוארכוס תְּראסִימֶלִידאס, נחלקו לקבוצות קטנות, שניסו בזו אחר זו לנחות בחוף ולהסתער על הביצורים הפונים אל פתחו הצפוני של המפרץ. עמידתם האיתנה של דמוסתנס ואנשיו, צרות המקום והחוף הסלעי עמדו להם לרועץ, וההתקפה הייתה מהוססת, כי קברניטי האוניות חששו שמא תתנפצנה אוניותיהם על הסלעים. תוך כדי כך ניסה חיל היבשה של הספרטנים לכבוש את הביצורים מצד מזרח, אך גם כאן גברו עליהם טבע המקום וידם של החיילים האתונאים. למחרת חידשו את התקפתם, אך ללא הועיל. על כן חדלו, ושלחו אחדות מאוניותיהם להביא עצים להקמת מכונות מצור, באמצעותן קיוו לכבוש את החומה הגבוהה שמול החוף.
הקרב הימי במפרץ פילוס
עוד הספרטנים שובתים מהתקפותיהם, הגיע מזקינתוס הצי האתונאי, המונה חמישים אוניות. כשראו אורימדון וסופוקלס כי "החוף והאי מלאים הופליטים ושאוניות הלאקדימונים שרויות בנמל ואינן שטות לקראתם, נבוכו ולא ידעו היכן יעגנו."[5] אמנם שני המבואות של המפרץ לא היו חסומים באוניות, כפי שתכננו הספרטנים לעשות, אך שני המצביאים האתונאים העדיפו להתמודד בקרב בים הפתוח ולא בתוככי המפרץ. על כן פרשו למשך הלילה לאי הקטן והשומם פְּרוֹטֵי, מרחק 13 קילומטר צפונית-מערבית לפילוס, והתכוונו למחרת היום להתייצב שוב לקרב; אם הצי הספרטני יצא לקראתם - יילחמו בים הפתוח, ואם לאו - יפרצו לתוך המפרץ דרך שני המבואות ויילחמו בתוכו.
אשר אירע למחרת היום מותיר שאלות רבות ללא מענה. כשעלה השחר ואוניות האתונאים התייצבו שוב לקרב, נוכחו הם לראות כי הספרטנים לא יוצאים לקראתם. לא זו בלבד ששני מבואות המפרץ נותרו פתוחים, אלא גם אוניות הספרטנים אינן ערוכות ללחימה, מקצתן עדיין מתמלאות אנשים והאחרות ניצבות במרחק מה מן החוף, במים עמוקים, כשחרטומיהן לעבר האויב. כשראו זאת האתונאים, פרצו דרך שני המבואות לתוך המפרץ, דלקו אחר אוניות הספרטנים שכבר התרחקו מן החוף והניסו אותן חזרה. הם הצליחו ללכוד חמש מהן, אחת על אנשיה, ולחבל ברבות אחרות. לא שפר גם גורלן של האוניות האחרות, אלו שלא היו מוכנות ועדיין העלו את אנשיהן. האתונאים חיבלו בחלק מהן, ואת האחרות, שאנשיהן נמלטו לחוף, החלו גוררים כשהן ריקות.
החיילים הספרטנים, שצפו באסון המתרגש עליהם במימי המפרץ, חרדו לגורל חבריהם באי ספקטריה שיישארו מבודדים אם יילכדו האוניות. על כן "חשו לעזרה, נכנסו לתוך הים כשנשקם עליהם, החזיקו באוניות והשתדלו למשכן אחורנית."[6] היה זה אחד הקרבות הימיים המוזרים בהיסטוריה. הספרטנים, כדברי תוקידידס, "נלחמו מלחמת-ים מן היבשה, ואילו האתונאים... נלחמו מלחמת-יבשה מן אוניותיהם. לאחר שגרמו זה לזה טרדה מרובה וחבלות, נתפרדו לסוף."[7] הספרטנים הצליחו אמנם להציל את כל אוניותיהם הריקות, חוץ מאלה שנלכדו בתחילת הקרב, אך ידם של האתונאים הייתה על העליונה.
ההפוגה
מצב הספרטנים ובעלי בריתם היה בכי רע. 420 הופליטים, שחלק גדול מתוכם אזרחי ספרטה, היו לכודים על האי ספקטריה. הצי הפלופונסי המוכה והחבול, שהקרב הימי נכפה עליו, לא יכול היה להושיע את הנצורים, שכן אוניות האתונאים סיירו בלא הפסק סביב האי, נכונים לסכל כל ניסיון לחלצם. ההנהגה בספרטה הבינה, כי במצב שנתהווה נגזר גורלם של החיילים בספקטריה למות ברעב או ליפול בשבי, ועל כן הציעו למצביאי האתונאים להפסיק את הלחימה ולשאת ולתת על ברית שלום.
תנאי ההפוגה, עליהם הסכימו הצדדים, כללו: (א) הסגרת הצי הפלופונסי שבפילוס (60 אוניות) וכל אוניותיו האחרות שבלקוניה לידי האתונאים; (ב) העברת אספקה לחיילים הנצורים תחת פיקוח אתונאי; (ג) התחייבות אתונאית שלא לתקוף את החיילים שבאי כל עוד נמשך המשא ומתן לשלום. כן הוסכם, כי בשוב השליחים הספרטנים מאתונה יוחזרו לידי ספרטה כל אוניות המלחמה.
השליחים הספרטנים הוסעו לאתונה בטריארה אתונאית, ושטחו בפני אספת העם את הצעתם לברית שלום בתמורה להחזרת החיילים. בהשפעת קְלֵיאוֹן, מנהיג הפלג הרדיקלי, שדגל בהכרעת ספרטה בכל מחיר, הציבו האתונאים לספרטנים תנאים שלא יכלו לקבלם. השליחים שבו לפילוס כלעומת שבאו, והלחימה התחדשה.
חידוש הלחימה
בניגוד לתנאי ההפוגה, סירבו האתונאים להחזיר לספרטנים את אוניות המלחמה. בלית ברירה זנחו האחרונים את הזירה הימית והפנו את כל מאמציהם לתקיפת המבצר מן היבשה. האתונאים, לעומת זאת, תגברו את כוחם בעשרים אוניות נוספות, שמניינן הגיע כעת לשבעים, וסגרו על חופי האי מכל עבר. ביום שייטו סביבו בלא הפסק שתי אוניות בכיוונים הפוכים, ובלילה עגנו כל האוניות לאורך חופיו הפונים אל המפרץ. חרף ההסגר הימי הצליחו הספרטנים להעביר בחשאי מזון ומשקה לנצורים, בין בסירות ובין באמצעות צוללים. הם קבעו פרסים גדולים למי שיצליח במשימתו, ואף הבטיחו לשחרר משעבודו כל הלוט שיעלה בידו לחמוק תחת אפם של המשמרות האתונאיים. מצבם של האתונאים המגנים על המבצר לא שפר אף הוא. חצי האי קוריפאסיון היה צחיח, והעברת צידה ומים לחיילים המגנים על המצודה התאפשרה מצד הים בלבד, אך הייתה כרוכה בקשיים רבים עקב צרות המקום והחוף הסלעי, שלא התאימו לעגינת אוניות. עמידתם של הספרטנים באי, תנאי המקום והחורף המתקרב החלו לעורר ספקות בלב האתונאים, אם אומנם טוב עשו כשדחו את הצעות השלום של יריביהם.
כשעלתה לדיון באספת האתונאים השאלה האם לשגר חיל משלוח נוסף לפילוס או לבוא לידי הסכם עם הספרטנים, פנה קליאון אל ניקיאס, יריבו הפוליטי מן הפלג המתון, ואמר: "אילו היו המצביאים גברים, קל היה לשוט לשם בחיל מצויד כראוי וללכוד את האנשים שבאי; והוא עצמו, אילו היה מצביא, היה עושה זאת."[8] ניקיאס, שאמור היה כפי הנראה לעמוד בראש חיל המשלוח החדש, השיב כי הוא נכון לוותר מיד על הפיקוד ולמוסרו לקליאון. הלה, שלא יכול היה לסגת מדבריו, קיבל בלא רצון את הפיקוד, בהבטיחו כי בתוך שבועיים יכניע את החיילים הספרטנים באי ויהיה מה. על פי עצת דמוסתנס, אותו בחר קליאון כעמיתו לפיקוד, לא כלל חיל המשלוח הנוסף הוֹפְּלִיטִים, אלא חיילים קלי-חימוש (פֶּלְטָאסְטִים) מבנות בריתה של אתונה ועוד ארבע-מאות קשתים. היה זה אות וסימן לאופי הקרב העתיד להתרגש, שכן דמוסתנס ביקש לנצל את תנאי השטח באי ספקטריה ולשלול את יתרונם של ההופליטים הספרטנים במלחמת פנים אל פנים על ידי הפעלת מספר רב של קשתים הנלחמים ממרחק וחיילים קלי-חימוש ומהירי תנועה.
קרב ספקטריה ומפלת הספרטנים
חיל הספרטנים ובעלי בריתם בספקטריה מנה, כאמור, 420 הופליטים והיה ערוך בשלושה מקומות. בעמדה הקדומנית, בקצהו הדרומי של האי, הוצבו שלושים הופליטים. במרכז האי, בשטח שהיה המישורי ביותר וסמוך למקור המים הדל שלהם, נמצא עיקר הכוח בפיקודו של אפיטאדס. יחידה קטנה שמרה על קצהו הצפוני של האי, ממול פילוס, שבצדו המערבי הפונה לים היה תלול ובצדו המזרחי קשה להתקפה. קרוב למקום זה נמצא גם מבצר ישן עשוי מאבני המקום, אליו תכננו הספרטנים להיסוג אם לא יעמוד להם כוחם להדוף את אויביהם.
כאשר הגיע חיל המשלוח האתונאי לפילוס, הציעו קליאון ודמוסתנס לספרטנים שבספקטריה להסגיר את עצמם, אך הצעתם נדחתה. עוד באותו לילה, קצת לפני עלות השחר, הועלו על מקצת האוניות האתונאיות שמונה-מאות הופליטים והונחתו בקצהו הדרומי של האי. ההפתעה הייתה שלמה, וחיילי המשמר הראשון נקטלו מיד. עם אור ראשון נחת גם שאר הצבא. תוקידידס מספר, כי "משבעים וכמה אוניות נחתו כל צוותיהן, חוץ מהתאלאמיטים (חותרי המפלס העליון בטריארה), כשכל אחד חמוש לפי דרכו הוא, שמונה מאות קשתים ולא פחות משמונה מאות פלטאסטים, ועליהם נוספו המסנים שבאו לעזרתם, וכל אותם שחנו בפילוס, חוץ משומרי המבצר."[9]
ההופליטים הספרטנים במרכז האי הוקפו מכל עבר, ומיד נערכו להדוף את הפולשים בקרב סדור ובמלחמת פנים-אל-פנים כהרגלם. למולם ניצבו ההופליטים האתונאיים, כשבשני אגפיהם ובעורפם החיילים קלי החימוש והקשתים. אלא שגבורתם ויתרונם של הספרטנים בקרב פנים-אל-פנים לא הועילו אל מול המון החיילים קלי-החימוש, הקשתים והחותרים, "שהסתערו עליהם כאחד בקולי-קולות והטילו בהם אבנים וחצים וכידונים, כל אחד מכל הבא בידו. ההתקפה המלווה צווחות הכתה בתימהון את הלאקדימונים, שלא היו רגילים לצורת מלחמה מעין זו."[10]
לאחר שנפצעו רבים מתוכם, צופפו ההופליטים הספרטנים את שורותיהם ונסוגו אל המבצר בצפונו של האי. ההתקפה האתונאית נבלמה. המבצר, שניצב על גבעה רמה ותלולה, גונן היטב על הספרטנים, ונדמה היה כי לא יעלה בידי האתונאים להכריעם. קוֹמוֹן, מצביא המסנים, יצא באין רואה עם כוח קטן של קשתים וחיילים קלי-חימוש, וכשהוא הולך בדרכים נפתלות ונסתרות תקף במפתיע את חיל הספרטנים בעורפו. הספרטנים ובעלי בריתם שבמבצר נתונים היו כעת להתקפה קטלנית מפנים ומאחור, ולאחר שראו כי אפסה כל תקווה, קיבלו את הצעתם של דמוסתנס וקליאון להיכנע ולהסגיר עצמם.
תוצאות הקרב והשלכותיו
מבין 420 ההופליטים הספרטנים ובעלי בריתם מתו בקרב 128, והיתר - 292 במספר ובהם כמאה ועשרים ספרטיאטים - נשבו ונלקחו לאתונה. אבידות האתונאים היו מעטות, כי לא נלחמו בקרב סדור. לתוצאת הקרב הייתה השפעה מוראלית חשובה, כי האתונאים לא שיערו בנפשם שהספרטנים ייכנעו אי-פעם וימסרו את נשקם, אלא יילחמו עד האחרון שבהם. פשיטות הספרטנים על אטיקה, כדי להשחית את יבולי התבואה, פסקו לחלוטין פן יוצאו השבויים להורג. האתונאים השתמשו בפילוס כבסיס ממנו יצאו המסנים להטריד את ספרטה ובעלות בריתה, ואילצו אותן להקצות כוחות כדי לגונן על עצמן מבית. האתונאים, שהשיגו כעת יתרון משמעותי על יריביהם, יכלו לנצל את ניצחונם להשגת שלום עם ספרטה בתנאים טובים משקודם. אלא שכניעתם הבלתי-צפויה של הספרטנים חיזקה את כוחו של הפלג הקיצוני בראשותו של קליאון, הדוגל בהכרעתה של ספרטה בכל מחיר, והמלחמה נמשכה.
מקורות
- תוקידידס, "תולדות מלחמת פילופוניס", תרגם מיוונית והוסיף הערות א"א הלוי, הקדים מבוא א' פוקס, ירושלים, מוסד ביאליק, תשי"ט.
- Thucydides. Translated by C.F. Smith. The Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1920 (reprinted 1975).
- A.W. Gomme, A Historical Commentary on Thucydides. Oxford, Oxford University Press, 1956 (reprinted 1981). Vol III: The Ten Years' War, Books IV-V.24.
- H.D. Westlake, "The Naval Battle at Pylos and its Consequences"'. Classical Quarterly 24 (1974), 211-226.
קישורים חיצוניים
- תצלום אוויר של פילוס וספקטריה, 1943. באתר Centre for the Study of Ancient Documents.
- מפרץ פילוס והאי ספקטריה - מבט מצפון. באתר University of Oregon.
הערות שוליים
- ^ תוקידידס, ספר רביעי, ב'. כל המובאות בתרגום א"א הלוי.
- ^ שם, ספר רביעי, ד'.
- ^ הקצה הצפוני של האי לאוקס מחובר ליבשה על ידי איסתמוס של ביצות מלח. הקורינתים, שייסדו את לאוקס, חפרו במאה ה-7 לפנה"ס תעלה דרך מצר היבשה.
- ^ תוקידידס, ספר רביעי, ט'.
- ^ שם, ספר רביעי, י"ג.
- ^ שם, ספר רביעי, י"ד.
- ^ שם, ספר רביעי, י"ד.
- ^ שם, ספר רביעי, כ"ח.
- ^ שם, ספר רביעי, ל"ב.
- ^ שם, ספר רביעי, ל"ד
