חינוך חובה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חינוך חובה הוא מונח המתייחס לתקופת הזמן שבה מחויב כל אדם להקדיש לחינוך והנקבעת בחוק. יש מדינות המחייבות כי התלמיד ישהה בתקופת חינוכו בבית ספר רשום ואחרות המתירות אף חינוך ביתי.

רקע היסטורי

בתקופת בית שני בארץ ישראל קבע הכהן הגדול יהושע בן גמלא תקנה לפיה ילדים יחלו חינוך חובה החל מגיל שש או שבע.[1] הרעיון המגובש הראשון של חינוך חובה מיוחס לאפלטון בספרו המדינה. הפוליטיאה של אפלטון חייבת אנשים אידיאלים ואלה חייבים בחינוך אידיאלי, וכך הוא כותב: ”עלינו מוטל, אפוא", אמרתי אני, "על מייסדי המדינה, להכריח את בעלי התכונה הטבעית המעולה שיגיעו לאותו מדע שקודם קראנו לו הגדול שבמדעים, יראו את הטוב ויעלו אותה עלייה;”[2] בתקופת הרנסאנס אומצו רעיונותיו של אפלטון בתרבות המערבית לאחר שכתביו תורגמו ללטינית בידי מרסיליו פיצ'ינו. ז'אן-ז'אק רוסו, בן המאה ה-18 אף הוא מפנה לרעיונותיו של אפלטון בספרו רב-ההשפעה אמיל, או על החינוך.

בספרטה ילדים בני 6–7 עזבו את בית משפחתם ונשלחו לבתי ספר צבאיים בהם קיבלו חינוך קפדני. בהגיעם לגיל 18 עד 20 היה על הגברים הספרטנים לעמוד במבחני כושר, יכולת צבאית וכישורי מנהיגות. כישלון במבחנים אלה מנע מן התלמיד להתקבל כאזרח בספרטה.

בשנת 1616 חוקקה המועצה המלכותית של סקוטלנד חוק מיסוד בתי ספר[3] אשר קבע הקמת בתי ספר המיועדים לתושבים בכל אזור של כנסיית רובע. בשנת 1633 קבע הפרלמנט הסקוטי את מימון בתי הספר באמצעות מס מקרקעין.[4] חקיקה זו תוקנה בשנת 1345

חינוך חובה במדינות העולם

הרשימה הבאה מדגימה את ההבדלים בין החקיקה במדינות שונות ביחס לחינוך חובה.

מדינה טווח גיל
תחתון
טווח גיל
עליון
הערות
ארגנטינהארגנטינה ארגנטינה 6 18 אין
אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה 5 16/17[5] קיימים הבדלים בטווח הגיל העליון לחינוך חובה בין המדינות השונות בפדרציה של אוסטרליה. בנסיבות של עבודה במשרה מלאה ניתן לקצר את תקופת חינוך חובה.
אוסטריהאוסטריה אוסטריה 6 15 חינוך חובה הוא במשך תשע שנים בלבד בהן התלמיד נדרש ללמוד במסגרת בית ספר.
בלגיהבלגיה בלגיה 6 18 החוק מחייב חינוך חובה בלבד, אין חובת לימוד במסגרת בית ספר.
ברזילברזיל ברזיל 7 14
קנדהקנדה קנדה 6 16 להוציא את אונטריו וניו ברנזוויק שם חינוך חובה הוא עד גיל 18. בחלק מן הפרובינציות האחרות בקנדה ניתן לקבל פטור מחינוך חובה בגיל 14.
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין  סין 6 15
קפריסיןקפריסין קפריסין 5 15 תחילת חינוך חובה בשנה אחת בגן ילדים.[6]
מצריםמצרים מצרים 6 14
פינלנדפינלנד פינלנד 7 15 ניתן להתחיל את תקופת חינוך חובה שנה, יותר או פחות מגיל 7. תקופת חינוך חובה מסתיימת עם תום הלימודים בחטיבת הביניים לאחר לפחות תשע שנות לימוד.
צרפתצרפת צרפת 6 16
גרמניהגרמניה גרמניה 6 16 קיימים הבדלים לעניין גיל חינוך חובה בין מדינות גרמניה.[7][8]
האיטיהאיטי האיטי 6 11 חוקת האיטי קובעת חינוך חינם, אולם גם בבתי הספר הציבוריים נגבה שכר לימוד.
הונג קונגהונג קונג 6 17 חוקי הונג קונג קובעים חינוך חינם ל-12 שנה, להוציא בתי ספר פרטיים, או כאלה המקבלים תמיכה ממשלתית.
הונגריההונגריה הונגריה 3 16 מאז שנת 2015 חינוך חובה חל החל מגיל 3, אולם ניתן לקבל פטור מחובה זה לאור התפתחות הילד.[9][10]
הודוהודו הודו 6 14 חוק חינוך חובה חינם נחקק בהודו באוגוסט 2009 וקבע את טווח הגילאים לחינוך חובה.
אינדונזיהאינדונזיה אינדונזיה 6 15
ישראלישראל ישראל 3 18 חוק לימוד חובה אינו נאכף עד גיל 5.
איראןאיראן איראן 6 12[11]
איטליהאיטליה איטליה 6 16
ג'מייקהג'מייקה ג'מייקה 5 16 אף שהחוק קובע כי הורים עלולים לעמוד לדין על הזנחת ילדיהם אם הם מונעים מהם חינוך, החוק אינו נאכף.
יפןיפן יפן 6 15
מלזיהמלזיה מלזיה 6 12[12]
מקסיקומקסיקו מקסיקו 6 14
מרוקומרוקו מרוקו 6 15
הולנדהולנד הולנד 5 18 אף שיש אפשרות לתלמידים לסיים את תוכנית לימודיהם מוקדם יותר לאחר עמידה בבחינות.
נורווגיהנורווגיה נורווגיה 6 15 קטינים מחויבים בעשר שנות חינוך (לימודים, לאו דווקא במסגרת בית ספר), שבע שנים ברמת בית ספר יסודי ושלוש שנים ברמת חטיבה תחתונה.[13]
פוליןפולין פולין 7 18
פורטוגלפורטוגל פורטוגל 6 18 החוק מחייב כל קטין המתגורר בפורטוגל במשך יותר מארבעה חודשים ללכת לבית ספר. חינוך ביתי אפשרי לאחר הרשמה בבית ספר והתייצבות לבחינות בכל רבעון.
רוסיהרוסיה רוסיה 6 17 תלמיד רשאי לעזוב את מערכת החינוך לאחר גיל 15 באישור הוריו והרשויות המקומיות.[14]
סלובניהסלובניה סלובניה 6 15
סינגפורסינגפור סינגפור 7 15[15] על פי החוק משנת 2000, ילדים עם צרכים מיוחדים, או ילדים עם אישור לחינוך ביתי, פטורים מהוראות החוק. אולם בשנת 2016 הכריזה ממשלת סינגפור כי החוק יורחב ויכלול גם ילדים עם צרכים מיוחדים בדרגת חומר בינונית וגבוהה, זאת החל משנת 2019.
ספרדספרד ספרד 6 16
סוריהסוריה סוריה 6 15 תוכנית חינוך חובה כוללת בדרך כלל תשע כיתות לימוד.
שוודיהשוודיה שוודיה 7 16[16]
שווייץשווייץ שווייץ 6 15/16 עם הבדלים קטנים בין הקנטונים.
טאיוואןטאיוואן טאיוואן 7 18
טורקיהטורקיה טורקיה 6 18
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת 5[17] 18[18] התלמיד חייב להקדיש את מלוא זמנו ללימודים, אולם אין חובת התייצבות בבית ספר.
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית 6 17 קיימים הבדלים בין מדינות שונות. תחילת חינוך חובה נעה בין גילאי 5 עד 8 וסיום חינוך חובה בין גילאי 15 עד 18.[19]
אורוגוואיאורוגוואי אורוגוואי 6 14
זימבבואהזימבבואה זימבבואה 6 16 חינוך חובה כולל בדרך כלל 11 שנות לימוד.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ בבא בתרא, כא א'
  2. ^ כתבי אפלטון (תרגום יוסף ג. ליבס), פוליטיאה ז' [519]
  3. ^ Schools Establishment Act 1616
  4. ^ Education Act 1633
  5. ^ Schools in Australia
  6. ^ http://www.highereducation.ac.cy/en/educational-system.html
  7. ^ de:Schulpflicht#Heutige Rechtslage
  8. ^ "Where home schooling is illegal". BBC News. 22 במרץ 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ http://unesdoc.unesco.org/images/0022/002299/229933E.pdf
  10. ^ Hungary lowers mandatory school age to three
  11. ^ "نگرش مردم ایران به تحصیل زنان در دانشگاه منفی تر شده است". BBC Farsi.
  12. ^ "Pelaksanaan pendidikan wajib di peringkat rendah 2003" (PDF).
  13. ^ "About Education in Norway" (PDF). udir.no. Foreign Ministry of Norway. נבדק ב-14 ביולי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Federal law of Russia "On education", article 19.6
  15. ^ "COMPULSORY EDUCATION ACT (CHAPTER 51)". Singapore Statutes Online.
  16. ^ Hans Högman. "Den svenska skolans historia" (בשוודית). Hasses hemsida. נבדק ב-6 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "Education Act 1996 s8". נבדק ב-6 באוקטובר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "Education leaving age". Politics.co.uk. נבדק ב-15 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Age range for compulsory school attendance and special education services, and policies on year-round schools and kindergarten programs.. Retrieved 28 November 2009.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0