המשטר הספרטני

ליקורגוס, המחוקק שלו מייחסת המסורת את חקיקת החוקה הגדולה של ספרטה

המשטר שהיה מקובל בספרטה היה נדיר יחסית ביוון העתיקה. בראש המדינה עמדו 2 מלכים. הם הנהיגו את הפולשים בגל ההגירה הגדול שהתרחש בסוף התקופה המיקנית וראשית התקופה האפלה. עם הזמן הצטמצמו תפקידיהם לפיקוד צבאי ומספר תפקידים דתיים בלבד. עם הזמן נוספו בעלי תפקידים נוספים: 5 אפורים וגרוסיה. הגוף הבוחר הורכב מגברים ספרטנים בני 30 ומעלה.

עדויות מעטות בלבד שרדו מהתקופה הארכאית הקדומה (מאה ה-8 עד 5 לפנה"ס) מקורות רבים יותר מתארים את המשטר הספרטני. רק מספר פואמות שרדו מהתקופה הזאת והן מאירות באור חלש מאוד את ההיסטוריה הספרטנית הקדומה. אפשר להסיק מהן שהמשטר הקדום לא היה שונה בהרבה ממה שהתחולל בשאר חלקי יוון - האריסטוקרטיה הייתה בעלת הכח ואילו פשוטי העם חיו בעוני מרוד. רב החיבורים על ספרטה נכתבו בידי אנשים שחיו מחוץ אליה כיוון שהיא הייתה חברה סגורה ומעל לכל המציאה מיתוסים ומידע כוזב על עצמה וחייליה. "מדינת הלקדמונים", הכתב יחיד שנכתב בספרטה היה בידי קסנופון, שזכה לאזרחות מאגסילאוס השני^[1].

לפי הגרסה הספרטנית הרשמית, ליקורגוס חוקק בבת אחת את כל החוקים שהיו מקובלים בתקופה הקלאסית (המאה ה-5 עד ה-4 לפנה"ס), אך מחקר מודרני מטיל ספק במהימנות גרסה זו. סביר יותר להניח שהיה זה תהליך ארוך שהגיע לשיאו בתקופה הקלאסית. יחד עם זאת, ליקורגס שימש כאילן גבוה שעליו ניתלו כל המחוקקים: כל חוק ישן או חדש יוחס לליקורגס. דרכו הועלתה על נס ושימשה כאמתלה נוחה לחקיקת חוקים, בין אם בססמה של "החזרת עטרה ליושנה" ובין אם בהמצאת חוקים בטענה של "חידוש" חוקים ישנים או אף בהעלאה מהאוב חוקים ישנים שאבד עליהם הכלח. החל מליקורגוס החל ה"משטר הטוב" (enuomia) בספרטה, כלומר משטר ממוזג, משטר המשלב בתוכו את שלושת המשטרים הקיימים: דמוקרטיה (אספת העם, מוסד האפורים), אריסטוקרטיה (מועצת הזקנים) ומונרכיה (שני מלכים) שמאזינים את הכוחות הפוליטיים של המשטרים האחרים.

הגרוסיה (gerousia), מועצת הזקנים, שהורכבה מ-28 ספרטנים בני 60 ומעלה. בהתחלה תפקידה היה ייעוץ למלכים, אך עם הזמן, קיבלה תפקידים נוספים ובסופו של דבר לקחה לעצמה את רוב תפקידי המלכים.

מוסד האפורים (Ephoroi), הוא מוסד חשוב נוסף שהוקם מאוחר יותר מגרוסיה (תאריך מדויק איננו ידוע). תפקידם הראשי של האפורים היה לתווך ולהגן על העם מפני מועצת הזקנים והמלכים, בדומה לתפקיד הטריבון ברומא. לכן הם נבחרו בידי העם. הם היו אחראים על עניינים רבים, ביניהם האוצר, החינוך גיוס הצבא ותפקידים אחרים. מוסד זה היה אחד החזקים בספרטה.

אספת עם (apella), הספרטים היו מאורגנים בשלושה שבטים, בין 6,000–8,000 איש. בין תפקידה היה להחליט החלטות ולבחור את נציגי מועצת הזקנים. החלטות נעשות בשאגות, דרך טובה לא לנטור שנאה למי שלא הצביע בעבורך. עם זאת היה לחץ חברתי ולכן התוצאות היו ברוב הפעמים אחידות. המלחמות הבלתי פוסקות וסיבות אחרות גרמו לצמצום גוף האזרחים בספרטה. היו לכך השפעות רבות על חיי הפוליס, אך אחד החשובים ביותר היה איבוד הבכורה בפלופונסוס. רבים ניסו לתקן את המצב ובתקופה ההלניסטית היו מספר ניסיונות לשינוי המשטר בספרטה, אך הם לא צלחו.

מעמדם של שני מלכי ספרטה, מהשושלת האגיאדית ומהשושלת האירופונטידית היה זהה, וכל אחד מהם היה מחויב לכבד את הווטו שהאחר היה יכול להטיל. המלוכה הכפולה הייתה תופעה ייחודית. החוקרים המודרניים נותנים מספר הסברים לתופעה. אחדים טוענים שמטרתה של צורת שלטון זו הייתה מניעת אבסולוטיזם, ולמעשה הייתה נפוצה בעולם העתיק - בקרתגו היו שני שופטים, וברומא העתיקה - שני קונסולים. אחרים חושבים שהכפילות נוצרה בעקבות מאבקים בין שתי משפחות או שתי קהילות, בין השאר הכובשים הדוריים והאוכלוסייה המקומית. מטרת כפל המלכים הייתה לתת ייצוג לכל קהילה.

תפקידי המלכים היו דתיים, משפטיים וצבאיים. המלכים היו הכוהנים הגדולים של המדינה והיו צריכים להקריב במו ידיהם כמה סוגי קורבנות. כמו כן הם היו אחראים על הקשר עם האורקל מדלפי. על תפקידיהם המשפטיים יודעים פחות. ידוע שבזמנו של הרודוטוס, בערך בשנת 430 לפנה"ס, הם עסקו בעיקר בתיקים הקשורים לירושה, לאימוץ ולכבישים ציבוריים. עניינים אזרחיים נדונו לפני האפורים. התיקים הפליליים נדונו לפני מועצת הזקנים. רק בשטח הצבאי היה שלטון המלכים אבסולוטי.

אריסטו מתאר את המלוכה הספרטנית כ"סוג של שליטת גנרלים נצחית ולא משתנה". (אריסטו, פוליטיקה, ספר 3, שורה 1285a). לעומתו מתאר איסוקרטס את ספרטה כ"אוליגרכיה בבית, מלוכה במסע מלחמה". השלטון המלוכני עבר שינויים במשך הזמן. החל ממלחמת פרס-יוון איבדו המלכים את הזכות להכריז מלחמה על מי שיחפצו מבלי לתת דין וחשבון. מאז ליוו שני אפורים את תהליך הכרזת המלחמה וכן פיקחו על מדיניות החוץ בכללותה. עם חלוף הזמן איבדו המלכים סמכויות נוספות לטובת האפורים והגרוסיה. מה שנשמר להם היה בעיקר מעמדם כמפקדי הצבא. כפל המלכים גרם לקנאה ותחרות בין שני בתיהם, חולל לא אחת מבוי סתום בתהליך קבלת ההחלטות והיווה גורם בתהליך שקיעת מעמדם.