קרב פלטאיה
| מלחמה: מלחמת פרס-יוון | ||||||||||||||||||
| תאריך | 27 באוגוסט 479 לפנה"ס | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | קרב סלמיס (קרב ימי) | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | קרב מיקאלה | |||||||||||||||||
| מקום | פלטאיה, יוון | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון יווני מוחץ | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב פְלַטַאֵיה היה הקרב הגדול האחרון על אדמת יוון במלחמת יוון-פרס. הקרב נערך ב-27 באוגוסט 479 לפנה"ס בין ברית של פולייס יווניות בהנהגת ספרטה ואתונה לבין האימפריה הפרסית.
רקע
בעקבות התבוסה המוחצת של צי פרס בקרב סלמיס, נאלץ המלך הפרסי חשיארש לסגת עם חלק מצבאו חזרה לאסיה, והותיר את חתנו מרדוניוס כשליט האדמות היווניות הכבושות. מרדוניוס ניסה לפייס את אתונה והציע הסכם אי-לוחמה, שלטון אוטונומי ועזרה בשיקום העיר (שנפגעה במלחמה). אתונה דחתה את הצעתו, ושיגרה משלחת לספרטה כשהיא מבקשת סיוע כנגד הפרסים. הספרטנים, מצידם, גילו התלהבות מועטה לצאת לעזרת אתונה, והעדיפו להשקיע את מאמציהם במגננה על מולדתם ובבניית חומה באזור מצר קורינתוס בשער הפלופונסוס. מרדוניוס, בתגובה, כבש מחדש את אתונה, והציע שוב הסכם שלום, אך נדחה בשנית.
אתונה, מגארה ופלטאיה שיגרו שליחים נוספים לספרטה, בדרישה חוזרת לעזרה, אך הספרטנים המשיכו להסס, תוך שימוש בחגיגת הפסטיבל הדתי הייסינת'יה כתירוץ. בסופו של דבר, חילאוס מטגיאה הצליח לשכנע את הספרטנים, כי הם נמצאים בסכנה גדולה - סירובם לשלוח עזרה יאלץ את האתונאים לחתום על הסכם שלום, ואז יעמדו הספרטנים לבדם מול הצבא הפרסי.
לפי הרודוטוס, ספרטה שלחה 45,000 חיילים תחת פיקודו של פאוסניאס, אחיינו של לאונידס, הצבא הורכב מ-5,000 אזרחים ספרטנים, 5,000 פריוקים ו-35,000 הלוטים - היה זה הכוח הספרטני הגדול ביותר שהורכב מאז ומעולם. כששמע מרדוניוס על הצבא הספרטני, הורה על החרבה מוחלטת של אתונה, והסיג את צבאו לעבר בת-בריתו תבאי בתקווה לפתות לשם את הצבא היווני.
הקרב
מרדוניוס התבצר על אפיק נהר האזופוס בבויאוטיה, כאשר מישור פלטאיה נמצא מעברו השני, ואילו היוונים חצו את הר כיתאירון והתמקמו על מורדותיו, בצידו השני של המישור, שם יכלו להתגונן מול ניסיונות התקיפה של חיל הפרשים הפרסי. האתונאים מוקמו באגף השמאלי של מערך היווני, הספרטנים והטגיאים בימני ושאר היוונים - מגארים, סיקיונים, קורינתים ועוד, באמצע.
בשלב הזה הצטרפו אל הכוח היווני תיגבורות של קרוב ל-30 פולייס, וכוחו של הצבא היווני הגיע לכ-110,000 איש (לפי הרודוטוס), שכ-38,700 מהם היו הופליטים (חי"ר כבד). שאר הכוח היה חי"ר קל, שכמחצית ממנו הורכבה מההילוטים הספרטנים.
על פי הרודוטוס, לרשות מרדוניוס עמד כוח של 300,000 לוחמים. לעומתו, קטסיאס, שכתב במאה ה-4 לפנה"ס, כשהוא מתבסס על ארכיונים פרסיים, טוען שמדובר בכ-120,000 חיילים פרסים וכ-7,000 בני ברית יוונים.
שני הצבאות חנו האחד מול השני במשך 10 ימים, עם התכתשויות קלות וללא הכרעה. בסופו של דבר, בתום מועצת מלחמה, החליט מרדוניוס להיערך למתקפה כוללת. לפי המקורות, אלכסנדר הראשון, מלך מוקדון, שהיה בן בריתם של הפרסים, חצה את נהר האזפוס בלילה, והזהיר את היוונים בדבר תוכניותיו של המפקד הפרסי.
כשמודיעין יקר זה באמתחתם, החלו היוונים להיערך לקרב. בנצלם את הניסיון הקרבי האתונאי מול הפרסים מקרב מרתון, החליפו הספרטנים והאתונאים צדדים, כך שהאתונאים יעמדו מול הכוח הפרסי העיקרי, והספרטנים מול בני בריתה היוונים של פרס. בטוח בעצמו, לאחר מה שנראה בעיניו כפחדנות ספרטנית, גם מרדוניוס ביצע חילוף בין אגפי צבאו. בלילה ה-12 לעימות בין הצדדים, כשהם סובלים מאספקה הולכת ומדלדלת, החל הצבא יווני בתזוזה.
בגלותו שהיוונים נטשו את עמדותיהם, מרדוניוס, כעת בטוח כפליים שהיוונים מבוהלים ונסוגים, שלח את צבאו למרדף, מבלי להבין כי הוא שולח את כוחותיו למלכודת. חיל הפרשים והקשתים הפרסים החלו תוקפים את האגף הספרטני כשחיל הרגלים נמצא בעקבותיהם, הספרטנים נסוגו בינתיים אל מורדות ההרים, שם הפרשים הפרסים התקשו בלחימה נגדם, כשהם סובלים מאבידות מועטות יחסית. באותה שעה, היו האתונאים עסוקים בלחימה מול בני תבאי.
החי"ר הכבד הפרסי היה, אומנם, עדיף במספריו, אך חלש הרבה יותר בחימושו מול הפלנקס היווני. מגן הנצרים הגדול שלהם היה עלוב לעומת מגנם עשוי הברונזה של ההופליטים. הפרסים יצרו חומת מגנים והחלו משגר מטחי חיצים על הצד הספרטני, שעבר למתקפה. הרומחים הארוכים של היוונים העניקו להם יתרון משמעותי על החניתות והחרבות הקצרות של הפרסים, והקרב הפך במהרה לטבח - הגיס הפרסי הושמד ומפקדו, מרדוניוס, נהרג. בני בריתה היוונים של פרס, שלחמו מול האגף האתונאי החלו במנוסה, רק התבאים המשיכו להילחם באומץ, ונהדפו בסופו של דבר, לאחר שספגו 300 הרוגים. ארטבזוס, סגנו של מרדוניס, שניסה ללא הצלחה, לשכנע את מפקדו לא לצאת לקרב במישור, קיבל את הפיקוד על הצבא הפרסי, והורה על נסיגה מיידית.
לפי הרודוטוס, רק 43,000 פרסים שרדו את הקרב, כשהיוונים סופגים 159 הרוגים (91 ספרטנים, 16 טגיאים ו-52 אתונאים). לטעתנו, שאר היוונים לא השתתפו בקרב, דבר שאינו מתיישב עם ההגיון. פלוטרכוס, לעומתו, מוסר אומדן של 1,360 אבידות. ההיסטוריונים אפורוס ודיודורוס דיווחו על יותר מ-10,000 הרוגים יוונים. יש לציין, שרבים מהדיווחים בתקופה זו מוטים ובלתי מדויקים, ולפיכך, מספר האבידות האמיתי בקרב ישאר עלום.
תוצאות הקרב
לפי המקורות, כשהצי הפרסי בים האגאי, הושמד בקרב מיקאלה, לחופי איוניה, ניסו הפרסים תחת פיקודו של ארטבזוס, לסגת בדרך היבשה לאסיה הקטנה. הקרב סימן את סוף שלב המגננה היוונית במלחמת יוון-פרס, למרות שהפרסים המשיכו לבחוש בפוליטיקה היוונית, במשך שנים רבות, עד כיבושם בידי אלכסנדר הגדול, במאה הרביעית לפנה"ס. הייתה זו הפעם האחרונה שהפרסים ניסו לפלוש ליוון גופה.
קישורים חיצוניים
24106255קרב פלטאיה