מלחמת טרויה

מלחמת טרויה היא אחד המיתוסים העיקריים במיתולוגיה היוונית, המתאר מלחמה שהתרחשה על פי המשוער בשנים 1184-1193 לפנה"ס ובה התאחדו עמי יוון (האכאים) כנגד העיר טרויה. המלחמה הסתיימה בניצחונם של האכאים ובחורבן העיר.

דמויות עיקריות במיתוס

טרויאנים ובני בריתם

• פריאמוס - מלכה הזקן של טרויה.
• הקובה - אשתו של פריאמוס
• הקטור - יורשו של פריאמוס ולוחם בצבא טרויה.
• פאריס - בנו של פריאמוס, חטף את הלנה.
• הלנה - אשתו לשעבר של מנלאוס מלך ספרטה, חטיפתה בידי פאריס גרמה למלחמה.
• קסנדרה - בתו של פריאמוס, בעלת מתת הנבואה.
• איניאס - אציל טרויאני, ע"פ מיתוס הקים את רומא.
• פנתסיליאה - מלכת האמזונות.
• ממנון - מלך אתיופיה.

אכאים (יוונים)

• אגממנון - מלך מיקנה, מפקד הצבא היווני.
• מנלאוס - אחיו של אגממנון, מלך ספרטה ובעלה לשעבר של הלנה.
• אודיסאוס - מלך איתקה, ערמומי ומצוין בתחבולות.
• אכילס - מלך המירמידונים והלוחם היווני הגדול ביותר.
• נסטור - נביא יווני.
• איאס הגדול - בנו של טלאמון, הלוחם השני בחשיבותו אחרי אכילס.
• איאס הקטן בן אוילאוס , מלך לוקריס . כינויו נועד להבדילו מאיאס הטלאמוני.
• פאטרוקלוס - דודנו האהוב של אכילס.

המלחמה

האפוס המתאר את המלחמה הוא האיליאדה של הומרוס, אך סיפור הסוס הטרויאני כלל לא מופיע שם, אלא מוזכר כבדרך אגב בשיר השמיני של האודיסיאה של הומרוס (שורות 492–495), המספר את סיפור חזרתו של אודיסאוס, אחד מגיבורי המלחמה, לאיתקה.

סיפורי הקרב מתארים בעיקר את ניצחונותיהם והפסדיהם של מלכי יוון ללוחמי טרויה ובני בריתם, בין השאר דו-קרב בין הקטור נסיך טרויה לבין אכילס היווני, שמצליח להרוג את הקטור.

סיפור נוסף הקשור למיתוס של מלחמת טרויה הוא מות אכילס, עקב פגיעה בנקודת תורפתו היחידה, עקבו. מסיפור זה לקוח הביטוי עקב אכילס. גם סיפור זה אינו מופיע באיליאדה.

העילה למלחמה הייתה חטיפתה של הלנה אשת מנלאוס מספרטה בידי פאריס, מבני מלך טרויה. על פי הסיפור, לאחר כ-10 שנות מצור הצליחו לבסוף כוחות הקואליציה היוונית לנצח את הטרויאנים, בזכות השימוש בתחבולה של החדרת לוחמים לתוך העיר בתוך פסל סוס ענק שהוגש לטרויה כמתנה. עשר שנות המלחמה לא התמקדו רק במצור על טרויה אלא בניתוק טרויה מבעלות בריתה באסיה הקטנה. מכיוון שבשדה הקרב לא הצליחו היוונים ובראשם אגממנון מלך מיקנה להשיג הכרעה החליטו לנקוט תחבולה פרי מוחו של אודיסאוס. צבאם התחבא ורק מעט לוחמים נותרו מוסתרים בסוס מעץ שהיה לכאורה מתנה לפיוס האלילים. באישון לילה יצאו הלוחמים מן הסוס ופתחו את השערים לצבא הנכנס וטרויה נחרבה עד היסוד. תחבולה מעין זו קרויה מאז סוס טרויאני.

החפירות הארכאולוגיות בעקבות טרויה ותוצאותיהן

עד שנת 1870 נחשבה מלחמת טרויה לאגדה בלבד, אך בחפירות ארכאולוגיות שערך היינריך שלימן התגלו שרידי העיר החרבה. שלימן החל את מפעלו בגבעת היסרליק, באסיה הקטנה, ליד מיצר הדרדנלים, אשר לפי המסורת היה המקום שבו שכנה טרויה. החפירות של שלימן אישרו את ההשערה, שהיה קיים במקום יישוב בתקופת הברונזה. אך נתברר, כי באתר זה התקיימו, בזה אחר זה, לא פחות מתשעה יישובים, אשר חלקם נהרסו על ידי רעידות אדמה, חלקם על ידי שרפה וחלקם אולי על ידי כיבוש.

בסך הכל, אפשר לומר שנמצאו שם שלבים מקבילים להתפתחות שהייתה ביוון באותה תקופה. על העיר עברו תהפוכות שונות, תקופות של פריחה ועושר רב, ותקופות של ירידה וצמצום. השכבה שזוהתה כמתאימה למלחמה המתוארת אצל הומרוס היא זאת המכונה Troy VIIa. שכבה זאת אינה מייצגת את העיר הגדולה ביותר שצמחה במקום, אף לא את היישוב האחרון שהיה שם. אך היא הייתה מבצר חזק, שנהרס בבירור על ידי שרפה בזמן מסוים סביב שנת 1200 לפנה"ס, דבר המקורב לתאריכים שנקבעו לעלילה המתוארת בשירת הומרוס. מצד אחר, שכבה אחרת של שרידי העיר אינה יכולה לבוא בחשבון לקשרים עם העולם האכאי-מיקני. גם ממצאי החפירות בטרויה וביוון של הרבע האחרונה במאה ה-20 - שאמנם עוררו תקוות כי נמצאו עדויות על מהימנות תיאורי הומרוס - התבדו. השרידים של טרויה הם עלובים בהשוואה לעיר המפוארת, אשר אליבא דהומרוס האכאים באו לכבוש.

הדעה המקובלת בימינו על רוב החוקרים היא, כי יש בדברי הומרוס הד למאורעות שקרו בסוף התקופה המיקנית, ממש ערב נפילתה של תרבות זו במשבר תקופת הברונזה המאוחרת. המסורת הועברה בעל פה, במשך תקופה ארוכה, שנמשכה יותר מ-400 שנה, ועל כן טבעי הדבר, שהיא השתנתה הרבה: נכנסו לתוכה פרטים מרובים מכל תקופות ההתהוות של היצירות, ואין אפשרות לקבוע אם פרט כלשהו שייך לתקופה המיקנית. מיעוטם של החוקרים גורסים, לעומת זאת, שהמסורת היא מעיקרה אגדה ושאין ללמוד ממנה דבר בעל משמעות היסטורית.

מלחמת טרויה בטקסטים חתיים

תעודות שנשתמרו מתקופת שלטונו של חתושיליש הראשון (1620-1650 לפני הספירה), מעידות על הקשר בין החתים לבין וילושה - איליון, היא טרויה של הומרוס, כבר במאה ה-17 לפנה"ס. בין חתושיליש לבין מלך וילושה, אלכשנדו (אלכסנדר, כשם בנו של פריאמוס) נחתם חוזה-ברית, ואלכשנדו התחייב לשמור אמונים למלך החתי. וילושה נשארה תחת חסותם של החתים, פרט לתקופות קצרות שבהן מרדה, עד לנפילת האימפריה החתית, במאה ה-12 לפני הספירה. פרופ' איתמר זינגר, חוקר תרבות החתים, כותב בספרו 'החתים ותרבותם': "רבים סוברים שהמסורת המשתקפת באיליאדה מושתתת על המציאות הקדומה שבה מערב אנטוליה בכלל, ואיליוס/טרויה בפרט, היו לזירת התמודדות בין החתים במזרח למיקנים (אחיאוה בתעודות החתיות) במערב. חיזוק להשערה זו ניתן למצוא בשמו של שליט טרויה, אלכשנדו, וגם בשמו של אחד מאלילי העיר, אפליונה, שאינו אלא גרסה מוקדמת של שם האליל היווני אפולו".

לקריאה נוספת

• משה עמית, תולדות יוון הקלאסית, ירושלים: מאגנס, 1984 (ה'תשמ"ה), מסת"ב 965223513X.

קישורים חיצוניים

• אלי אשד, טרויה: אודיסאוס אבינו, הלנה היפה אימנו, באתר אימגו
• ד"ר חווה קורזקובה, שירי מלחמת טרויה, הרצאה מצולמת
• ?Did the Trojan war actually happen - מאתר ה-BBC
• מלחמת טרויה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32650881מלחמת טרויה