שלום אנטלקידס

שלום אנטלקידס (387 לפנה"ס), הידוע גם בשם "שלום המלך", היה חוזה שלום שסיים את המלחמה הקורינתית. החוזה נקרא באופן רשמי על שם הספרטני אנטלקידס (Antalkidas), שיצא אל שושן כדי לשאת ולתת על תנאי השלום עם ארתחששתא השני, מלך פרס. בעת העתיקה נודע החוזה בשם "שלום המלך", שם המשקף את ההשפעה הפרסית על תנאיו. היה זה הסכם השלום הכולל (Κοινη Ειρηνη) הראשון ביוון העתיקה, לפיו כל הפולייס שהשתתפו במלחמה התחייבו כלפי גורם זר לקיים את השלום ביניהן בעודן שומרות כל אחת על עצמאותה.

סוף המלחמה

ב-387 לפנה"ס הועתקה זירת הלחימה העיקרית מיוון היבשתית אל הים האגאי; הצי האתונאי בפיקודו של תרסיבולוס העביר מספר איים לשליטת אתונה, ופעל בשיתוף פעולה עם אֶוּאַגוֹרָס, מלך קפריסין. מאחר שאֶוּאַגוֹרָס היה אויבה של פרס ורבים מהשגי האתונאים איימו על האינטרסים של ממלכת פרס, גרמו התפתחויות אלה לארטקסרקסס מלך פרס להעביר את תמיכתו מאתונה ובעלות בריתה אל ספרטה. אנטלקידס, מפקד הצי הספרטני, והסטרפ טיריבזוס נקראו אל חצר המלך בשושן, שם ניסחו הספרטנים והפרסים טיוטת הסכם לסיומה של המלחמה.

כדי להביא את האתונאים לשולחן המשא ומתן, השיט אנטלקידס את ציו בן 90 האוניות אל ההלספונטוס, שם יכול היה לנתק את אספקת הדגן מן הים השחור החיונית לקיומה של אתונה. האתונאים, שזכרו את מפלתם המוחצת בקרב אייגוספוטמוי ב-404 לפנה"ס, אז השיגו הספרטנים שליטה במימי ההלספונטוס והביאו להכנעתה הסופית של אתונה במלחמה הפלופונסית, הסכימו לנהל משא ומתן; תבאי, קורינתוס וארגוס, שלא רצו להמשיך בלחימה בלעדי אתונה, נאלצו גם הן להצטרף לשיחות. בוועידת השלום שהתכנסה בספרטה הסכימו כל הצדדים היריבים לתנאים שהציע ארטקסרקסס.

תנאי ההסכם

המאפיין הבולט ביותר של שלום אנטלקידס הוא ההשפעה הפרסית הנשקפת מתוכנו. החלטת מלך פרס, שהניחה את היסודות לתנאי ההסכם, מראה זאת בבירור. (נוסח ההסכם מובא על ידי ההיסטוריון היווני קסנופון בספרו "הלניקה"):

המלך ארטקסרקסס סבור, כי מן הצדק שהערים באסיה יהיו לו, וכן קְלָזוֹמֶנָאי וקפריסין מבין האיים, וכי שאר הערים היווניות, קטנות וגדולות כאחד, יהיו עצמאיות, לבד מלֶמְנוֹס, אימְבּרוֹס וסְקִירוֹס, אשר יהיו לאתונאים כמקודם. אך אם אחד מן הצדדים לא יקבל שלום זה, אאסור עליו מלחמה יחד עם אלו החפצים בהסכם, ביבשה ובים, באוניות ובכסף.

איוניה וקפריסין נשארו בידי הפרסים, והאתונאים נאלצו לוותר על אותם איים בים האגאי עליהם השתלטו זה לא כבר. משמעות רבה הייתה גם לתביעה התקיפה לאוטונומיה, ששמה קץ לניסיון פוליטי חדשני שצמח במלחמה: מיזוגן של ארגוס וקורינתוס. שתי הפולייס אוחדו איחוד פוליטי למה שכונה בפי היוונים בשם "סימפוליטיאה" (sympoliteia), שהעניקה לכל האזרחים אזרחות משותפת. השתיים נאלצו להיפרד, ותבאי נדרשה לפרק את הליגה הבויאוטית שבהנהגתה. תנאי זה פסח על הליגה הפלופונסית בהנהגת ספרטה ועל ההלוטים שבארצה, שכן הספרטנים – ששמירת השלום הופקדה בידיהם – לא רצו ביישום עקרון העצמאות בכל הנוגע להם עצמם.

תוצאות ההסכם

התוצאה הגדולה והחשובה ביותר של שלום אנטלקידס הייתה חידוש השליטה ללא עוררין של ממלכת פרס באיוניה ובחלקים של הים האגאי. הפרסים, שסולקו מן הים התיכון על ידי חברות הברית הדלית במהלך המאה ה-5 לפנה"ס, שיקמו את מעמדם מאז שלהי המלחמה הפלופונסית, והיו כעת חזקים דים כדי להכתיב ליוונים את תנאי השלום. הם המשיכו להחזיק בעמדת כוח זו עד ימיו של אלכסנדר הגדול.

התוצאה השנייה הייתה הצבת ספרטה באופן רשמי בראש מערכת המדינות היווניות. הספרטנים, שניצלו את המנדט שניתן להם לאכוף את השלום, המשיכו לנקוט במהלכים צבאיים נגד פולייס שראו בהן איום פוליטי. הגדול שבמסעי המלחמה הללו היה ב-382 לפנה"ס ונועד לפרק את הליגה הכלקידיקית בצפון-מזרח יוון. בדרכו לשם כבש המפקד הספרטני פויבידאס את תבאי והשאיר בה חיל מצב. עקרון האוטונומיה התגלה ככלי גמיש בידיה של מעצמה הגמונית.

שלום אנטלקידס לא הצליח להביא שלום ליוון. הלחימה התחדשה עם מסע המלחמה נגד אולינתוס ב-382 לפנה"ס, ונמשכה לסירוגין בשני העשורים הבאים.

מקורות

• Xenophon, Hellenica. Translated by C.L. Brownson. Loeb Classical Library. Cambridge, MA, Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1918.

לקריאה נוספת

• Xenophon, Hellenica. Translated by H. G. Dakyns. London and New York, Macmillan and Co., 1897. Digitized copy in: ebooks.adelaide.edu,
• Fine, John V.A. The Ancient Greeks: A critical history. Harvard University Press, 1983.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23554323שלום אנטלקידס