קלאומנס הראשון
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. קלאומנס הראשון (ביוונית: Κλεομένης) היה אחד מהבולטים שבמלכי ספרטה. מלך משנת 520 לפנה"ס ועד התאבדותו בשנת 490 לפנה"ס. היה אחיו למחצה של לאונידס הראשון, ואביה של גורגו, אשתו של לאונידס.
רקע משפחתי
קלאומנס היה בנו של אנכסנדרידס השני מלך ספרטה שנחשב לצאצאו של הרקולס. הרודוטוס מוסר סיפור מפוקפק אודות לידתו. לפי טענת הרודוטוס אשתו האהובה של אנכסנדרידס לא ילדה לו ילדים. והאפורים דרשו ממנו להיפטר ממנה ולשאת אחרת. אולם הוא סרב, על כן הרשו לו האפורים לשאת אשה נוספת, מנהג שחרג מהכללים המקובלים. אשתו החדשה ילדה לו את קלאומנס. אולם לפתע ילדה הקודמת את דוריאיוס, ואחר כך את לאונידס, ואת קלאומברוטוס, אולם החדשה לא ילדה עוד.[1]
הרודוטוס טוען שקלאומנס לא היה מיושב בדעתו, לעומת דוריאיוס שהצטיין בפיקחות. אולם קלאומנס היה הבכור ולכן ירש את הכס ודוריאיוס עקר לסיציליה.[2]
הגדלת כוחה של הליגה הפלופונסית
קלאומנס פנה מיד עם הכתרתו להגדלת כוחה של הליגה הפלופונסית. הוא יצא בשנת 494 לפנה"ס למסע מלחמה כדי להכריע את הסכסוך בין ספרטה לארגוס. הקרב היה עקוב מדם, ארגוס איבדה 6,000 מבניה מספר עצום בממדים של ערי המדינה דאז.[3] ארגוס חדלה למלא תפקיד חשוב ביוון למשך תקופה ארוכה בעוד כוחה של ספרטה גדל.
כאשר פלטאיה פנתה אל ספרטה בבקשה שתגן עליה מפני כוחה העולה של תבאי, קלאומנס סירב בפיקחות כדי שלא להסתבך עם הבויאוטים, והציע לפלטיאה להצטרף לברית עם אתונה. כך הצליח לסכסך בין תבאי לאתונה ולזכות בעתיד לתמיכת תבאי.
התערבות בענייני אתונה
קלאומנס התערב פעמיים בענייני אתונה, ובפעם השלישית אף ניסה לכבוש אותה.
קלאומנס והטיראנים
עם מותו של הטיראן האתונאי פייסיסטראטוס בשנת 527 לפנה"ס, ירשו אותו שני בניו היפרכוס והיפיאס. היפרכוס התעניין בעיקר בענייני תרבות והיפיאס דאג לענייני הצבא והפוליטיקה. לפי טענת תוקידידס היפיאס היה למעשה שליט העיר.[4] אולם עם רציחתו בשנת 514 לפנה"ס של היפרכוס, הפך היפיאס לחשדן ורודני אפילו יותר. קבוצת אצילים תחת הנהגתו של קלייסתנס קשרה קשר נגדו כשנה לאחר הרצח. אולם הם לא קיבלו את התמיכה המצופה מהאוכלוסייה ונאלצו לסגת.
האלקמאיונדים לא השלימו עם כישלון הקשר, הרודוטוס מספר שהם שיחדו את הפיתיה של האורקל מדלפי כדי שתכריז בפני כל מי שיבוא "שחררו את אתונה".[5] קלאומנס השתכנע לבסוף שכדאי לצאת למסע, שיביא לו יוקרה ויוכל להקים באתונה ממשלה חדשה שאולי תצטרף לליגה הפלופונסית. בשנת 511 לפנה"ס כוח ספרטני תחת פיקודו של אנחימוליוס נשלח לאתונה. אולם תסאליה בעלת בריתו של קלאומנס הציבה לעזרתו 1,000 פרשים מאומנים יפה שהשמידו את מרבית הכוח הספרטני, השאר נמלטו.
שנה לאחר מכן נשלח כוח ספרטני גדול יותר תחת פיקודו של קלאומנס עצמו. התסאלים נסוגו לאחר שאיבדו ארבעים איש.[6] הספרטנים הטילו מצור על אתונה אולם לא התכוננו למצור ארוך, והיפיאס היה מוכן היטב למצור. אולם הוא טעה כאשר ניסה להבריח את ילדיו אל מחוץ לעיר. הילדים נתפסו בידי הספרטנים שאיימו שיפגעו בהם אם היפיאס לא יעזוב את העיר. כדי להציל את חיי ילדיו עזב היפיאס את העיר ונמלט לפרס, הספרטנים נסוגו גם הם.
קלאומנס נגד קלייסתנס
לאחר שעזבו הטיראנים את העיר, נאבקו באתונה שתי קבוצות יריבות, האחת בהנהגת קלייסתנס והשנייה בהנהגת איסגורס. זה האחרון הצליח להיבחר כארכון אולם הרגיז את האזרחים. אז פנה קלייסתנס לעם והבטיח להם "את כל השלטון".[7] איסגורס שחשש לסיכון מעמדו פנה אל קלאומנס בבקשה לסייע לו. כשהוא מבטיח להקים באתונה אוליגרכיה דומה לזו שבספרטה. קלאומנס פרסם באתונה כרוזים שקראו לגרש את קלייסתנס שהיה ממשפחת האלקמאיונדים שנחשבה למקוללת. קלייסתנס נמלט יחד עם 700 משפחות מתומכיו. קלאומנס הגיע לאתונה עם קבוצת מלווים קטנה הוא ואיסגורס ניסו ליצור באתונה אוליגרכיה מצומצמת בת 300 איש.[8] צעד שהעלה את זעם ההמונים שקראו לסלק את קלאומנס ואיסגורס. השניים התבצרו באקרופוליס אולם נכנעו אחרי יומיים, איש מן הספרטנים לא נפגע, כדי שלא לעורר תגובה חריפה מצד ספרטה. גם איסגורס נמלט לספרטה אולם האתונאים שתמכו באיסגורס הוצאו להורג.[8]
פלישה לאתונה
קלייסתנס חולל רפורמות מרחיקות לכת באתונה שחיזקו את מעמד הדמוקרטיה. המצב לא מצא חן בעיני קלאומנס שזעם על כך שסייע להקמת משטר המנוגד יותר לעקרונות ספרטה מאשר הטיראניה. הוא גייס את בעלי הברית מהליגה הפלופונסית וצרף גם את תבאי, וחלקיס, והתכונן לפלוש לאתונה. אולם כאשר הגיע הצבא המשולב לאלווסיס סירבו אנשי קורינתוס להמשיך. בנוסף על כך המלך השני דמרטוס נטש את המערכה לאחר מריבה עם קלאומנס. כשראו שאר בעלי הברית ששני מלכי ספרטה חלוקים בדעותיהם, וכי הקורינתים עזבו נטשו גם הם את המערכה, והתוכנית בוטלה.
המרד האיוני
במהלך המרד האיוני פנה אחד ממנהיגי המרד אריסטגורס, לשעבר הטיראן של מילטוס, אל ערי יוון בבקשת עזרה. הוא הראה לקלאומנס מפה של האזור ותיאר את הרווחים הצפויים מהמערכה. וגם לא שכח לציין את סבלם של היוונים באיוניה.”בני האיונים עבדים ולא בני חורין, דבר זה חרפה ומכאוב גדול אבל יותר לכם מכל האחרים יען כי אתם עומדים בראש יוון ...”[9] קלאומנס ביקש ממנו לחזור עוד שלושה ימים.
כעבור שלושה ימים שאל אותו קלאומנס מה המרחק מספרטה עד לאסיה. במקום לשקר הודה אריסטגורס כי 3 חודשי מסע מפרידים בין ספרטה לאסיה. קלאומנס הורה לו לעזוב את ספרטה שכן המרחק גדול מדי. אריסטגורס עזב והגיע אל אתונה שם קיבל תמיכה קטנה ולא משמעותית.
הדחת דמרטוס
בשנת 490 לפנה"ס יצא כוח משימה תחת פיקודו של המצביא הפרסי דאטיס במטרה להעניש את אתונה על שסייעה למרד האיוני. לפני הפלישה שלחו הפרסים שליחים בערי יוון שדרשו "אדמה ומים" כסמל לכניעה. ערים רבות מסרו אדמה ומים וביניהם אייגינה אויבתה המושבעת של אתונה.
האתונאים חששו שאנשי אייגינה יסייעו לפרסים נגדם, ועל כן ביקשו עזרה מספרטה. קלאומנס דרש מאייגינה שתמסור בני ערובה לאתונה, אולם אייגינה טענה שאינה יכולה להתייחס לדרישה בכבוד הראוי לה כל עוד היא מגיעה מצד אחד ממלכי ספרטה ולא מצד שניהם. ומכיוון שכאמור לעיל קלאומנס היה מסוכסך קשות עם דמרטוס, לא היה סיכוי לפעולה משותפת. על כן החליט קלאומנס להדיח את דמרטוס. הוא הכריז שזה האחרון אינו זכאי למלוך כיוון שאמו נישאה למלך הקודם אריסטון כאשר כבר הייתה הרה מבעלה הקודם. הוחלט להביא את העניין בפני האורקל מדלפי, קלאומנס השפיע על הפיתיה באמצעות ידיד שהיה מבכירי האזרחים בדלפי, והאורקל קבע שאכן דמרטוס אינו המלך החוקי. הוא סולק ולאוכיטידס השני עלה לשלטון תחתיו. שני המלכים פנו אל אייגינה בשנית כעת לא יכלו האייגינטים להתחמק והביאו בני ערובה.
המוות
זמן קצר לאחר קרב מרתון נחשפו תעלוליו של קלאומנס. הוא נמלט לתסאליה, ואחר כך לארקדיה, אולם האפורים חששו ממנו והחזירו לו את סמכויותיו. אחר כך טענו שיצא מדעתו, אחיו למחצה לאונידס וקלאומברוטוס הדיחו אותו ושמו אותו במעצר. הוא מת בכלאו בנסיבות מסתוריות, טענו שהתאבד אולם חוקרים רבים סבורים שאולץ לעשות זאת.
מכיוון שדוריאיוס מת בסיציליה, ירש את הכתר לאונידס, שנישא לגורגו בתו של קלאומנס. לאונידס מת כעבור כמה שנים בקרב תרמופילאי.
קלאומנס בתרבות
קלאומנס נזכר בספרו של קרולין דל סנידקר, "הספרטאי". ז'ורז' דוורה כתב ספר בשם "קלאומנס המלך המשוגע".
לקריאה נוספת
- הרודוטוס, היסטוריה. תרגמו וכתבו מבואות בנימין שימרון ורחל צלניק-אברמוביץ. תל אביב, פפירוס - בית ההוצאה של אוניברסיטת תל אביב, תשנ"ד-1998.
- כתבי הירודוטוס. מתורגמים מיוונית עם מבוא והערות מאת ד"ר אלכסנדר שור. 2 כרכים. ירושלים, הוצאת ראובן מס, תרצ"ה-1945. העתק דיגיטלי באתר "דעת".
- משה עמית, תולדות יוון הקלאסית. ירושלים, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשמ"ד-1984.
- אריסטו, מדינת האתונאים. תרגם מיוונית, הקדים מבוא והוסיף הערות דוד אשרי. תרגם את קטעי הפיוט אביב מלצר. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשכ"ז.
- פלוטרכוס, ספרטה - אמרות ומנהגים. תרגמה מיוונית והוסיפה מבוא ופירוש דבורה גילולה. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשע"א.
- Hammond, N.G.L., A History of Greece to 322 B.C.. Oxford, Oxford University Press, 1967 (2nd edition, 1st published 1959).
- Fine, John V.A., The Ancient Greeks- A Critical History. Cambridge (MA) and London, Harvard University Press, 1983.
- s.v. "Datis" in: Smith, W. (editor), Dictionary of Greek and Roman Biography and Mythology, 1867. Digitized book in: Perseus.
- Herodotus. Translated by A.D. Godley. The Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1922 (reprinted 1971). Digitized copy in: Perseus
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ הרודוטוס, ספר חמישי, 39.
- ^ הרודוטוס, ספר חמישי, 43.
- ^ משה עמית, "תולדות יוון הקלאסית", עמוד 204
- ^ תוקידידס, ספר שישי, 54.
- ^ הרודוטוס, ספר חמישי, 63.
- ^ הרודוטוס, ספר חמישי, 64.
- ^ אריסטו, מדינת האתונאים, ספר שבעה עשר, 5.
- ^ 8.0 8.1 משה עמית, "תולדות יוון הקלאסית", עמוד 192.
- ^ הרודוטוס, ספר חמישי, 49.
24111282קלאומנס הראשון