התרבות המינואית
| היסטוריה של יוון | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| יוון בעת העתיקה |
|
| ||||
| יוון בימי הביניים | יוון תחת שלטון ביזנטיון • יוון תחת שלטון הצלבנים | |||||
| העת החדשה | יוון העות'מאנית • מלחמת העצמאות היוונית | |||||
| יוון העצמאית | ממלכת יוון • מלחמות הבלקן • יוון במלחמת העולם הראשונה • מלחמת יוון–טורקיה • יוון במלחמת העולם השנייה • מלחמת האזרחים ביוון • המשטר הצבאי ביוון | |||||
התרבות המינואית היא תרבות שהתפתחה באי כרתים, והייתה נפוצה באי זה בתקופת הברונזה. ניצני התרבות החלו להיראות באלף ה-3 לפנה"ס והיא התפתחה ושגשגה עד למחצית השנייה של המאה ה-15 לפנה"ס. החוקרים חלוקים באשר לסיבה להתמוטטות התרבות המינואית, ההשערות העיקריות כוללות פעילות געשית, רעידת אדמה, בצורת, פלישת גויי הים או שילוב של כל אלה.
היסטוריה
באלף השלישי ובאלף השני לפנה"ס החלה להתפתח ציוויליזציה המכילה ערים והמוקפות בכפרים חקלאיים.
נהוג לחלק את התרבות המינואית לתקופות באמצעות הארמונות שנמצאו ותוארכו על ידי הארכאולוגים. החלוקה המקובלת היא:
- התקופה הקדם-ארמונית (3000 לפנה"ס - 1900 לפנה"ס)
- התקופה הארמונית הישנה (1900 לפנה"ס - 1700 לפנה"ס)
- הרס הארמונות (1700 לפנה"ס - 1600 לפנה"ס)
- תקופת ההתחדשות הארמונית (1600 לפנה"ס - 1450 לפנה"ס)
- התקופה הפוסט-ארמונית (1450 לפנה"ס - 1100 לפנה"ס)
הרס הארמונות ב-1700 לפנה"ס מיוחס לפעילות געשית או לפלישה מאנטוליה[1]. לאחר מכן החלה תקופת זוהר של פאר והתחדשות, שסיומה בסביבות 1450 לפנה"ס, סימל את קץ הדומיננטיות המינואית בים האגאי.
ההיסטוריונים עדיין חלוקים ביניהם באשר לסיבת מיטוט התרבות המינואית, ההשערות כוללות רעידת אדמה חזקה, התפרצות געשית בסנטוריני וצונאמי שהגיע בעקבותיה, פלישה גויי הים ועוד. למרות הרצון לתלות את שקיעת התרבות המינואית בגורם יחיד, ההשערה הסבירה יותר היא הצירוף של כמה גורמים (טבעיים ואנושיים), שעל כל אחד מהם בנפרד היו המינואים מסוגלים להתגבר, אולם התרחשותם בטווח זמן קצר יחסית, לא הותירו להם סיכוי להתאושש.
התרבות המינואית
השם "מינואית", מלשון מינוס - מלכה האגדי של כרתים, נטבע על ידי הארכאולוג ארתור אוונס שגילה את התרבות בחפירות ארכאולוגיות של קנוסוס. כיום הצטברו ראיות לכך שבתרבות המינואית לא היה מלך, ואם היה בה שליט מרכזי הרי שזאת הייתה מלכה.
בדת של התרבות המינואית רווחה סגידה לדמויות נשיות. הסמלים הדתיים של התרבות המינואית היו שור וגרזן, מה שהפך אחר כך למיתוס היווני על המינוטאורוס והלבירינת (מבוך). הם האמינו באל יחיד - אלילת הנחש ששלטה על הטבע ויוצגה כאישה המחזיקה שני נחשים בידיה כסמל לפוריות ולשלטון.
מסחר וכלכלה
בתקופה זו הייתה בכרתים מדינה חזקה, שהיוותה מרכז שלטוני של חלקים נרחבים באגן המזרחי של הים התיכון. בני כרתים היו ימאים מעולים, ובתקופתם היה מסחר מפותח בין חלקיו השונים של הים התיכון המזרחי. למעשה, במשך תקופה ארוכה הם היו היחידים בעלי יכולות שיט בים ולכן הארמון קנוסוס לא היה מוגן בחומות שכן לא הייתה תרבות המסוגלת להגיע לאי. בין היתר סחרו המינואים עם מצרים העתיקה ומסופוטמיה, והללו הושפעו מציורי הקיר המינואים. המינואים סחרו בעיקר בשמנים מהולים עם בשמים ששימשו לרחצה, שהמשאבים לייצורם היו נפוצים יחסית באזור כרתים.
אמנות
בכרתים השתמרו מספר אתרים ארכאולוגיים מהתקופה המינואית שכוללים ארמונות ופסיפסים. הגדול ביניהם הוא הארמון בקנוסוס.
בתרבות המינואית היו בשימוש שלושה סוגי כתב: כתב ציורים, כתב ליניארי ב' (linear B) שפוענח בשנת 1952, וכתב ליניארי א' (linear A), שלא פוענח עד היום.
חורבות המקדש בקנוסוס
פסל ראש של שור, סמל התרבות המינואית
מימין לשמאל: פסלון של אלילת הנחשים ושל כוהנת מינואית, כרתים, סביבות 1600 לפנה"ס
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: התרבות המינואית |
- אמנון ברזילי, המינואים נשטפו, באתר הארץ
- שירות הידען, 200 שנה של שקיעה אחרי הבום הגדול, באתר "הידען", 25 באוקטובר 2003
- מחקר גנטי: בני התרבות המינואית הם אירופאים, מגזין אימגו
- שי שמש, אילן יוחסין של עם, באתר מדע גדול בקטנה, 8 בנובמבר 2017
הערות שוליים
- ^ Beck, Roger B.; Linda Black, Larry S. Krieger, Phillip C. Naylor, Dahia Ibo Shabaka, (1999). World History: Patterns of Interaction. Evanston, IL: McDougal Littell. מסת"ב 0-395-87274-X.
