קלאומנס השלישי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. קלאומנס השלישי (ביוונית: Κλεομένης; המאה ה-3 לפנה"ס) היה אחרון המלכים הספרטנים החזקים. ביצע הפיכה צבאית שבעזרתה הפך לשליט העיר ולאחריה הנהיג רפורמות מקיפות שנועדו להחזיר לספרטה את תפארתה. היה דמות מפתח במהלך המלחמה הקלאומנית הקרויה על שמו.

הביוגרפיה שכתב עליו פלוטארכוס, "חיי קלאומנס", היא אחד המקורות העיקריים עליו.[1]

קורות חיים

ילדות

קלאומנס היה בנו של לאונידס השני מלך ספרטה מהשושלת האגידית. אביו נאלץ לגלות מספרטה לאחר שהתנגד לרפורמות שביצע אגיס הרביעי, ובמקומו הומלך חתנו קלאומברוטוס השני. אולם אגיס הוצא להורג בסוף, ולאונידס חזר לשלוט וביטל את הרפורמות שאגיס ביצע. לא ברור תאריך הלידה של קלאומנס, אולם פיטר גרין מעריך שבין 265 לפנה"ס ל-260 לפנה"ס.[2] פלוטארכוס, המשמש כמקור עיקרי לחייו של קלאומנס, טוען ככל הנראה בהתבססו על כתביו של פילארכוס, שקלאומנס למד פילוסופיה עוד בצעירותו מפי הפילוסוף ספאירוס, תלמידו של זנון מקיטיון.[3]

לאגיס הייתה אשה בשם אגיאטיס, בתו של אציל עשיר בשם גיליפוס. לאונידס חשק בעושרו של גיליפוס, ורצה להשיא את בנו קלאומנס לאגיאטיס. קלאומנס היה אמנם צעיר יחסית, אולם הסכים לנישואים כיוון שאגאיטיס מצאה חן בעיניו. וגם אגאיטיס הסכימה משום שקלאומנס הרשים אותה בקסמו האישי. פלוטארכוס מספר שהוא נהג להאזין לסיפוריה על בעלה הקודם אגיס.[4]

שנים ראשונות כמלך

הירידה הדרסטית במספרי האזרחים בספרטה הייתה גורם מכריע לחולשתה
מפה המתארת את המלחמה הקלאומנית

לאחר מותו של לאונידס בשנת 235 לפנה"ס הפך קלאומנס למלך. הוא גילה שמצבה של ספרטה קשה למדי, הבעיה החמורה ביותר של ספרטה הייתה התדלדלות גוף האזרחים שלה. על פי החוקים הספרטנים אזרח ספרטני היה חייב להחזיק בחלקת אדמה ברשותו ולהיות זמין לשירות בצבא. עם השנים, התמעטו האזרחים הן בגלל האבדות בקרבות, אך לא פחות מכך בגלל שינויים כלכליים מפליגים בספרטה. החברה השוויונית שאפיינה את ספרטה בתקופתו של ליקורגוס פינתה מקומה לקיטוב הולך וגובר בין עניים ועשירים ואזרחים ספרטנים רבים איבדו את נחלתם. איבוד הנחלה הביא בהכרח גם לאיבוד האזרחות. כך התמעט מספר האזרחים הספרטנים מכמה אלפים בתקופה הקלאסית לכמה מאות בלבד בתקופה ההלניסטית. לדבר זה הייתה השפעה מכרעת על חולשתה הצבאית של ספרטה.[5] בעיה נוספת הייתה העובדה שמרבית הכוח היה מרוכז בידי מועצת האפורים ולא בידי המלך כפי שקלאומנס ציפה.

קלאומנס החל להתעניין ברפורמות שניסה לבצע אגיס לפניו.[6] הוא תחקר ידידים ומכרים של אגיס, אולם גילה בהדרגה שהתושבים אינם מעוניינים ברפורמות מסוג זה, על כן החליט לעשות אותן בעצמו.[7] אותה תקופה הליגה האכאית תחת הנהגת אראטוס מסיקיון הטרידה ללא הרף את הגבולות הספרטניים. בשנת 229 לפנה"ס קלאומנס שכנע את טגאה, מנטינאה, ואורכומנוס, שהיו בברית עם הליגה האיטולית לבוא בברית עם ספרטה, ובנה את מקדש אתנאיון בחבל מגלופוליס שהאכאים תבעו לעצמם. האיטולים שתקו על צעדים אלו כיוון שרצו להפוך את קלאומנס לאויב שקול נגד האכאים.[8]

לאחר מכן כבש קלאומנס גם את קאפיאי, וכך יצר למעשה טריז בתוך שטחי הליגה האכאית.[9] אראטוס ניסה להשתלט חזרה על הערים אולם ללא הצלחה.[10] על כן בסוף החורף או תחילת האביב של שנת 228 לפנה"ס[11] התקבלה במועצת האכאים ההצעה להכריז מלחמה על ספרטה.[12] בקיץ של אותה שנה כבשו הספרטנים את מתידריון בגבול מגאלופוליס.[13] מאוחר יותר באותה שנה הופיע הסטרטגוס האכאי אריסטומאכוס עם 20,000 לוחמים בפאלאנטיון ממערב לטגאה. לקלאומנס היו אותו זמן 500 איש בלבד, אולם קלאומנס הצליח להימלט מאריסטומאכוס ולחזור לספרטה.[14]

הרפורמות

קלאומנס חזר לספרטה, ובעזרת חייליו וקומץ שכירי חרב נאמנים ביצע הפיכה ותפס את השלטון.[15] ארבעה מתוך חמישה אפורים נרצחו על ידי אנשיו, ואילו האפור האחרון ברח. 80 מהאזרחים הספרטנים העשירים ביותר, שהיו מהמתנגדים העיקריים לרפורמה הוגלו.[16] בנוסף לאפורים נהרגו עוד עשרה אנשים, אך יתר הספרטנים קיבלו את הרפורמה ללא התנגדות נוספת.

הרפורמה של קלאומנס הייתה מקיפה הרבה יותר מזו של אגיס. לא רק שהושמטו חובות עבר, אלא האדמה חולקה מחדש. בנוסף, פתח קלאומנס גם בסדרת רפורמות בממשל הספרטני. מוסד האפורים בוטל. כמו כן, החיה קלאומנס את המוסדות הישנים של ספרטה כמו אגוגה (שיטת החינוך הספרטנית) וסיסיטיה (סעודה משותפת). כוחה הפוליטי של הגרוסיה קוצץ - החברות במוסד היוקרתי הפכה ככל הנראה לשנתית וחבריה לא נבחרו לכל ימי חייהם כמו בעבר. בנוסף, הוקם גוף פוליטי נוסף - פטרונומוס שלקח על עצמו חלק מתפקידי הגרוסיה.[17] בנוסף לכל אלה, הושיב על כס המלוכה המקביל את אחיו אאוקלידס[18] - מעשה חסר תקדים בתולדותיה של ספרטה. בסופו של התהליך גדל מספר האזרחים הספרטנים מכ-700 ל-4,000.

המלחמה הקלאומנית

הכרזת המלחמה האכאית בשנת 228 לפנה"ס התפתחה למאבק שכונה "המלחמה הקלאומנית" על שמו של קלאומנס. בקיץ של שנת 226 לפנה"ס יצא קלאומנס למסע כדי לכבוש את מנטינאה ולאסיון שנכבשו בידי האכאים. מנטינאה נכבשה בעקבות בגדת הסיעה הפרו ספרטנית בעיר,[19] ובסתיו התרחש קרב דימי במהלכו הביס קלאומנס את הסטרטגוס האכאי היפרבטס. לאסיון נכבשה והוחזרה לאליס בעלת בריתה של ספרטה. האכאים המבוהלים פתחו במשא ומתן עם מוקדון.[20] מלך מצרים תלמי השלישי זעם על כך[21] והפסיק את התמיכה שהיה מעניק עד אז לאכאים, והעניק אותה לקלאומנס.[22]

במקביל רצו האכאים לסיים את המלחמה בדרכי שלום. התנאים העיקריים שקלאומנס הציב היו מינויו ל-"הגמון" של הפלופונס, ואת השליטה בקורינתוס. אולם במהרה התברר שכל אחד מהצדדים ראה את ההסכם בצורה אחרת, האכאים ראו בתואר הגמון תואר מכובד אך חסר השפעה, בעוד קלאומנס ראה בו תואר המסמל שליטה למעשה.[23] הצדדים היו אמורים להיפגש ולדון בהסכמים בלירנה ליד ארגוס, אולם שטף דם פתאומי מנע מקלאומנס להגיע,[20] מה שאפשר לאראטוס לסיים את השיחות עם אנטיגונוס השלישי דוסון, מלך מוקדון.[24] בשנת 225 לפנה"ס 21,300 חיילים ופרשים מוקדונים חדרו לפלופונס.[25]

צבאו של אנטיגונוס בסיוע האכאים קצר ניצחונות, תלמי החל להחליש את תמיכתו בקלאומנס ודרש כבני ערובה את אמו ובניו.[26] בשנת 222 לפנה"ס אנטיגונוס הקים צבא גדול,[27] צבאו של קלאומנס הגיע לכל היותר לגודל של שני שלישים מהצבא המוקדוני.[28] קלאומנס עשה ככל שביכולתו להגדיל את צבאו, ואף אפשר להלוטים לפדות את עצמם.[29] אולם ברגע גורלי זה בגד בו תלמי והפסיק את הסיוע.[30] באותה שנה נפגשו הצדדים בקרב סלאסיה, הקרב הסתיים בתבוסה ספרטנית מוחצת, קלאומנס נמלט לספרטה ויחד עם כמה מידידיו הפליג לאלכסנדריה שבמצרים.[31] אנטיגונוס כבש את ספרטה ללא מצור ונהג בתושביה ברוחב לב. חודש מוסד האפוראט[32] נציב מוקדוני הושאר בספרטה וכל הרפורמות הקלאומניות בוטלו.[33]

גלות ומוות

קלאומנס נמלט למצרים שם אמו ובניו נמצאו כבני ערובה. אולם עם מותו של תלמי השלישי ועלייתו לשלטון של תלמי הרביעי הכניס המלך הצעיר את קלאומנס ומשפחתו למעצר בית.[34] קלאומנס ניסה לארגן מרד נגד תלמי אולם המרד נכשל כצפוי, והוא וידידיו התאבדו.[35] תלמי הורה להרוג את כל משפחתו.[36]

מקורות

  • Paul Cartledge and Antony Spawforth, Hellenistic and Roman Sparta, Routledge, second ed, 2002.
  • F. W. Walbank, E. A. Astin, M. W. Frederiksen, R. M. Ogilvie (ed), The Cambridge Ancient history, vol 7, Cambridge university press, 1984.
  • F. W. Walbank, A Historical Commentary on Polybius, 3 vols (1957, 1967, 1979).
  • F. W. Walbank, The Hellenistic World, Harvard University Press, 1981.
  • Peter Green. Alexander to Actium: The Historical Evolution of the Hellenistic Age. Los Angeles, ,California: University of California Press 1990
  • Plutarch. Lives. Translated by Bernadotte Perrin. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1914-1926. 11 vols. Digitized copy in: penelope.uchicago.edu
  • Polybius. Translated by W.R. Paton. The Loeb Classical Library. London, William Heinemann, 1922-1925.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קלאומנס השלישי בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "חיי קלאומנס" בספריית לואב.
  2. ^ Green, Alexander to Actium: The Historical Evolution of the Hellenistic Age, 255
  3. ^ פלוטארכוס, "חיי קלאומנס", 2.
  4. ^ פלוטארכוס, "חיי קלאומנס", 1.
  5. ^ Paul Cartledge and Antony Spawforth, Hellenistic and Roman Spartapp. 38-9
  6. ^ דוד גולן, "תולדות העולם ההלניסטי", עמ' 171.
  7. ^ אלכסנדר פוקס, "דמויות וטיפוסים של מהפכה חברתית-כלכלית ביוון מן המאה הד' ועד המאה הב' לפנה"ס", כרך ה', 3, עמ' 43 ואילך.
  8. ^ פוליביוס, ספר שני, 46 ואילך.
  9. ^ גולן עמ' 360.
  10. ^ פלוטארכוס "חיי קלאומנס" 4.
  11. ^ F. W. Walbank, A Historical Commentary on Polybius pp 244 - 255
  12. ^ גולן עמ' 361.
  13. ^ פלוטארכוס "חיי אראטוס" 35.
  14. ^ גולן עמ' 362.
  15. ^ Paul Cartledge and Antony Spawforth, p. 46
  16. ^ פלוטארכוס "חיי קלאומנס" 10.
  17. ^ Paul Cartledge and Antony Spawforth, p. 47
  18. ^ גולן עמ' 363
  19. ^ פלוטארכוס, "חיי קלאומנס", 14.
  20. ^ 20.0 20.1 גולן עמ' 364
  21. ^ Green, Alexander to Actium: The Historical Evolution of the Hellenistic Age, 258
  22. ^ F. W. Walbank, Macedonia and the Greek leages: the Achean disintegration, in . W. Walbank, E. A. Astin, M. W. Frederiksen, R. M. Ogilvie (ed), p. 464
  23. ^ Green, Alexander to Actium: The Historical Evolution of the Hellenistic Age, 259
  24. ^ פוליביוס, ספר שני, 50.
  25. ^ פלוטארכוס, "חיי אראטוס", 43.
  26. ^ פלוטארכוס, "חיי קלאומנס", 22.
  27. ^ גולן עמ' 370
  28. ^ 278 F. W. Walbank, A Historical Commentary on Polybius p
  29. ^ פלוטארכוס, "חיי קלאומנס", 23.
  30. ^ פוליביוס, ספר שני, 63.
  31. ^ פוליביוס, ספר שני, 69.
  32. ^ 288 F. W. Walbank, A Historical Commentary on Polybius p
  33. ^ גולן עמ' 372
  34. ^ פלוטארכוס, "חיי קלאומנס", 35.
  35. ^ פלוטארכוס, "חיי קלאומנס", 37.
  36. ^ פלוטארכוס, "חיי קלאומנס", 38.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25454789קלאומנס השלישי

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=קלאומנס_השלישי&oldid=915135"