מיכה טמיר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מיכה טמיר
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1949
גן יבנה, ישראל
פטירה 20 במאי 2024 (בגיל 75 בערך)
יסוד המעלה, ישראל
השתייכות צבא הגנה לישראל
דרגה תת-אלוף  תת-אלוף
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים

מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מבצע ליטני
מלחמת לבנון  מלחמת לבנון
המערכה ברצועת הביטחון  המערכה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה הראשונה

מלחמת חרבות ברזל
תפקידים אזרחיים
ראש יחידת מבצעים בחברת רפא"ל, מרכז הכנה לצה"ל במכינת גליל עליון

מיכה טמיר (טנדליך) (194920 במאי 2024) היה תת-אלוף בצה"ל. שימש כמפקד סיירת צנחנים וכמפקד יחידת הקישור ללבנון ועוצבת עמוד האש.

ביוגרפיה

טמיר נולד וגדל בגן יבנה[1] והתגורר ביסוד המעלה.[2] עם גיוסו לצה"ל ב-1967 התנדב לסיירת מטכ"ל. לאחר טירונות צנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם ביחידה וקורס קציני חי"ר. עם תום הקורס מונה למפקד צוות בסיירת צנחנים.[3] במלחמת יום הכיפורים הוביל את צוותו בפשיטות מעבר לקווי האויב בסוריה (מבצע כותונת[4] ומבצע דוידקה) עליהן פיקד שאול מופז. בהמשך שימש כמפקד פלוגה. בשנים 19781976 פיקד על סיירת צנחנים.[5]

בהמשך מונה למפקד גדוד 450. ימים ספורים בטרם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה היה מיועד להתמנות כמפקד גדוד 202 של הצנחנים, אולם מפקד החטיבה, יורם יאיר, בחר להותיר בתפקיד את המג"ד היוצא ישראל רמות ולמנות את טמיר כמפקד כוח נוסף במלחמה ובו פלוגותיהם של שאול אריאלי וניר ברקת.[6] בין היתר כבש כוח זה את ארמון הנשיאות בביירות. בהמשך הלחימה מונה למפקד גדוד 202. הגדוד בפיקודו הוצב בביירות וכיתר את מחנות הפליטים סברה ושתילה, ולאחר הטבח התנגד טמיר לכניסת כוחות צה"ל למחנות. מפקדו, אל"ם יאיר לא קיבל את דעתו והצנחנים, ובהם טמיר, נכנסו למחנות כדי למנוע טבח נוסף.[7]

בהמשך שימש כמפקד חטיבה 226 בדרגת אל"ם, ובשנים 19881987 שימש כמפקד חטיבת הבקעה. לאחר מכן עשה הסבה לשריון ומונה למפקד חטיבה 211.[8] לאחר מכן הועלה לדרגת תא"ל ובין פברואר 1991 לאוקטובר 1992 שימש כמפקד יחידת הקישור ללבנון. ארגון החזבאללה ניסה להתנקש בחייו וב-6 באפריל 1992 נערכה התקפת מחבל על שיירה צה"לית בה נסע. שני חיילים נהרגו אולם טמיר עצמו לא נפגע, ופיקד על הכוח שהרג את המחבלים.[9] בהמשך שימש כמפקד עוצבת עמוד האש בשנים 19961993. לאחר מכן השתחרר מצה"ל.

לאחר שחרורו שימש טמיר כראש יחידת מבצעים בחברת רפא"ל[10] וכמרכז הכנה לצה"ל במכינת גליל עליון.

עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל התנדב שוב לשירות מילואים.[11]

נפטר ב-20 במאי 2024, הותיר אחריו אישה, ילדים ונכדים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ צנחנים - העמותה להנחלת מורשת הצנחנים, באתר פייסבוק, ‏20 במאי 2024
  2. ^ חנן גרינברג ואחיקם משה דוד, חידת גנץ: סוגר שנה ראשונה בקדנציה, באתר nrg,‏ 10 בפברואר 2012
  3. ^ צבי סבר ואחרים, סיירת צנחנים: שלושים שנה למבצעי מלחמת יום כיפור (המלחמה=24-6 באוקטובר 1973), תל אביב, צ. סבר, 2005, עמוד 2
  4. ^ מעוזיה סגל, עדויות מגובה החול – קרב הצנחנים בחווה הסינית, הוצאת מודן, 2007, עמודים 337-344.
  5. ^ מיכה תמיר – 1976–1978, מתוך אתר סיירת צנחנים
  6. ^ אלוף יורם יאיר, "אתי מלבנון" – סיפורה של חטיבת הצנחנים במלחמת לבנון, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1990, עמוד 61
  7. ^ אמיר אורן, ההוא מצאלים ב', באתר הארץ, 16 ביוני 2007
  8. ^ יהודה גורן, מפקד חדש ליק"ל: אל"ם מיכה טמיר, באתר מעריב,‏ 21 בפברואר 1991
  9. ^ רונן ברגמן, "נקודת האל חזור", הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2007, עמוד 338
  10. ^ פרוטוקול מס' 40 מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה שהתקיימה ביום ד', טו' כסלו תשס"ד, 10 בדצמבר 2003, בשעה 09:00, מתוך אתר הכנסת
  11. ^ ניצן שפיר, ‏הכירו את "נמרי הצפון": הקצינים הבכירים לשעבר שהתגייסו בגיל 70, באתר גלובס, 22 באוקטובר 2023
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38916158מיכה טמיר