מרים בן-פרץ

מרים בן-פרץ

לידה	1 באפריל 1927
פטירה	15 ביולי 2020 (בגיל 93)
ענף מדעי	חינוך
מקום מגורים	ישראל
פרסים והוקרה	פרס ישראל לחקר החינוך לשנת 2006, פרס א.מ.ת בתחום החינוך וקידום החינוך לשנת 2015
הערות	חברת מועצת העיר חיפה
תרומות עיקריות
חקר תוכניות לימודים והכשרת מורים. טביעת המונח "פוטנציאל קריקולרי"

מרים בן-פרץ (1 באפריל 1927 – 15 ביולי 2020) הייתה פרופסור לחינוך באוניברסיטת חיפה ונשיאת מכללת תל-חי. כלת פרס ישראל לחקר החינוך לשנת 2006 וכן כלת פרס א.מ.ת בתחום החינוך וקידום החינוך לשנת 2015.

ביוגרפיה

בן-פרץ נולדה בברסלאו שבגרמניה לד"ר ישראל אברהם רבין ולד"ר אסתר רבין. בשנת 1935 עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה בחיפה. בן-פרץ למדה בבית ספר לבנות "מזרחי" ובבית הספר הריאלי העברי ושירתה שירות לאומי^{[דרושה הבהרה]} בקבוצת "אמונים" שהתיישבה בעין הנצי"ב. הייתה פעילה בארגון ההגנה ובמלחמת העצמאות שירתה כמדריכת נשק בירושלים הנצורה. במלחמה נהרג בעלה יוסף קופלר ('יופ'), שהיה אחד מאנשי מחלקת הל"ה.

קודם למלחמת השחרור החלה בלימודי ביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, שנפסקו עם גיוסה. בשנת 1958 סיימה בהצטיינות את לימודי תואר ראשון.

בשנת 1969 סיימה בהצטיינות לימודי תואר שני באוניברסיטה העברית בהוראת מדעים ובשנת 1977 קיבלה תואר דוקטור בחינוך באוניברסיטה העברית. החל בשנת 1969, ועד פרישתה לגמלאות בשנת 1997, הייתה חברת הסגל בפקולטה לחינוך של אוניברסיטת חיפה. במהלך שנות עבודתה הייתה ראש החוג להוראה (1978–1985) וראש בית הספר לחינוך (1988–1993) ובשנת 1990 הוענקה לה דרגת פרופסור מן המניין. בשנת 1993 ייסדה באוניברסיטת חיפה את המרכז לחינוך יהודי בישראל ובתפוצות ועמדה בראשו עד לשנת 2000. בין השנים 1993–1996 הייתה נשיאת מכללת תל-חי. כיהנה כפרופסור אורח באוניברסיטאות אמריקאיות, קנדיות ואירופאיות, ביניהן: מכון אונטריו למדעי החינוך , אוניברסיטת סטנפורד, אוניברסיטת המדינה של מישיגן, אוניברסיטת קיימברידג' והמכון לחינוך של אוניברסיטת לונדון.

מחקריה עוסקים בחקר תוכניות לימודים ובתחום הכשרת מורים. חקרה את תחום פיתוח תוכניות לימודים ובמסגרתה קבעה מונח חדש - "פוטנציאל קריקולרי" - לתיאור תוכנית לימודים כתוכנית הפתוחה לשינויים ומותאמת לצורכי המורים והתלמידים. מחקריה נגעו גם בחינוך היהודי בישראל ובקרב יהדות התפוצות. מומחיותה הביאה למינויה לוועדות מקצועיות רבות, ובין התפקידים שימשה, בין השאר כיו"ר ועדות במשרד החינוך והתרבות לעניין הרפורמה בבחינות הבגרות (1993–1994), להכנת תוכנית חומש לחינוך במגזר הערבי (1997–1998) ולרפורמה בהכשרת מורים (2000). תפקידים נוספים בהם החזיקה, בין השאר, במסגרת מכון מופ"ת (יו"ר ועדת ההיגוי של בית הספר להתפתחות מורי מורים), המרכז הארצי לבחינות ולהערכה, האגודה האמריקנית לחקר החינוך, מועצת המנהלים של המכללה לחינוך גופני ולספורט ע"ש זינמן במכון וינגייט וכן במסגרת האוניברסיטה הפתוחה. בן-פרץ כיהנה שנים רבות כחברת מועצת העיר בחיפה (1973–1978, 1983–1988, 1997–1998) וכחברת הנהלה בקרן תרבות חיפה, והנהלת בית "יד לבנים" בחיפה, בשנת 2001 הוענק לה תואר יקירת העיר.

בן-פרץ זכתה בפרס עמוס דה-שליט בהוראת המדעים (1971), פרס על מפעל חיים מהאגודה לחקר החינוך (1997), בשנת 1997 הוענק לה פרס מפעל חיים בתחום תכנון לימודים מארגון AERA, אות יקירת אוניברסיטת חיפה (2002) ופרס ישראל לחקר החינוך (2006). משנת 2010 היא חברה באקדמיה האמריקאית לחינוך NAEd. בשנת 2012 זכתה בפרס על הכשרת מורים מ-AERA, באותה שנה זכתה גם לתואר עמית של כבוד מהאוניברסיטה הפתוחה בישראל. בשנת 2015 הוענק לה פרס א.מ.ת. על תרומתה לתחום החינוך וקידום החינוך.

בן-פרץ הייתה נשואה לעורך הדין משה בן-פרץ, שהיה התובע הצבאי של מחוז חיפה וחיל הים בזמן מלחמת השחרור ושותף בכיר במשרד עו"ד יעקב סלומון, ליפשיץ ושות'. היא התאלמנה ממנו ב-2011.

בן פרץ נפטרה ב-15 ביולי 2020. הותירה אחריה ארבעה ילדים ואת אחיה הפרופסור מיכאל רבין. אח נוסף היה הפרופסור חיים רבין.

לקריאה נוספת

• הערך "מרים בן פרץ" בלקסיקון החיפאים, אישים ודמויות בחיפה, מאת ד"ר שי חורב, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 77, 2018, חיפה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מרים בן-פרץ בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של מרים בן-פרץ
• מרים בן-פרץ באתר פרסי ישראל
• עופר אדרת, למרות הכל, האמינה במערכת החינוך הישראלית, באתר הארץ, 24 ביולי 2020

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32959775מרים בן-פרץ