יובל נריה
 | |
| לידה |
9 ביולי 1952 (גיל: 71) חולון, ישראל |
|---|---|
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תפקידים בשירות | |
|
סגן מפקד פלוגת טנקים בגדוד 9 של חטיבה 14 מפקד פלוגה מאולתרת בגדוד 79 מפקד גדוד 708 | |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת יום הכיפורים מלחמת לבנון | |
| עיטורים | |
 עיטור הגבורה | |
| תפקידים אזרחיים | |
| דוקטורט לפסיכולוגיה ומרצה באוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת קולומביה | |
יובל נריה (נולד ב-9 ביולי 1952 בישראל) הוא מנהל התוכנית לטראומה נפשית ולהפרעת דחק פוסט-טראומטית בבית החולים הפסיכיאטרי של ניו יורק ואוניברסיטת קולומביה, שם הוא מכהן כפרופסור לפסיכולוגיה קלינית במחלקה לפסיכיאטריה. זכה לעיטור הגבורה על פועלו במלחמת יום הכיפורים.
חיים פרטיים
יובל נריה נולד לצפורה לבית גרליץ וליעקב נריה, יוצאי חטיבת הראל של הפלמ"ח, וגדל בחולון.
היה נשוי ליולי תמיר ובהמשך נישא למריאנה. הוא אב לשלושה ילדים.
שירות צבאי במלחמת יום הכיפורים ולאחריו
התגייס לצה"ל בנובמבר 1970 ושירת בחיל השריון. במהלך מלחמת יום הכיפורים השתתף כסגן מפקד פלוגת טנקים בגדוד 9 של חטיבה 14 שתפס את הגזרה הצפונית של תעלת סואץ והוכחד בימי הקרבות הראשונים. לאחר מכן הצטרף לגדוד אחר והיה חלק מ"טנק הקצינים", ובהמשך מונה למפקד פלוגה מאולתרת בגדוד 79. נריה נלחם במספר קרבות קשים, בהם בקנטרה ובחווה הסינית, ונפגע בעת הלחימה. על לחימתו הוענק לו עיטור הגבורה, האות הגבוה ביותר הניתן בצה"ל. בשנת 1989 יצא לאור בהוצאת זמורה-ביתן ספרו "אש", המביא את סיפורו של קצין שריון צעיר ותיאור עלילותיו בגזרת תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים. בשנת 2002 פורסמה כתבה ובה הביע אל"ם (מיל') רמי מתן ביקורת על התנהלותו של נריה במהלך מלחמת יום הכיפורים ועל יחסו הפומבי לעיטור שקיבל מצה"ל[1].
בשירות מילואים פיקד על גדוד 708 בעוצבת עשת במהלך מלחמת לבנון הראשונה.
נריה נמנה עם מקימי ארגון השמאל "שלום עכשיו" וחותמי מכתב הקצינים ב-1978.
עיסוק בפוסט-טראומה
הוא סיים תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 1977, תואר שני ב-1982 ודוקטורט בפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה בשנת 1994. לימד עד שנת 1999 באוניברסיטת תל אביב. באותה שנה החל ללמד באוניברסיטת קולומביה בניו יורק.
בין מחקריו הבולטים, היה המחקר על שבויי צה"ל שפרסם ב-1995 יחד עם פרופסור זהבה סולומון, ובו הראו כי נפילה בשבי כרוכה בטראומה, שתוצאותיה מחייבות טיפול מקצועי ייחודי לפדויי השבי, זאת בניגוד לעמדת משרד הביטחון.[2]
קישורים חיצוניים
- דף אישי באתר אוניברסיטת קולומביה (באנגלית)
- עיטור הגבורה שהוענק ליובל נריה, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
- סקירת הספר "אש" באתר יד לשריון
- אביחי בקר, האיש והאגדה, הארץ, 12.11.2002.
הערות שוליים
- ^ http://www.haaretz.co.il/misc/1.839510
- ^ דליה טל, לשבי יש מחיר, גלובס, 28/11/2004
| מעוטרי עיטור הגבורה
| ||
|---|---|---|
| מלחמת העצמאות (אות גיבור ישראל) |
אברהם אביגדורוב • יוחאי בן-נון • אמיל בריג • סימן-טוב גנה • זרובבל הורביץ • צבי זיבל • בן ציון ליטנר • עמנואל לנדאו • אריה עצמוני • יזהר ערמוני • רון פלר • יאיר רחלי | |
| פעולות התגמול | יעקב מזרחי • פנחס נוי • צבי עופר | |
| מלחמת סיני | עוזי בר-צור • דן זיו • שלמה ניצני • יהודה קן-דרור | |
| מלחמת ששת הימים | נתי גולן • משה דרימר • דניאל ורדון • אורי וייסלר • שאול ורדי • משה טל • יוסף לפר • איתן נאוה • בני ענבר • מרדכי פרידמן • גד רפן • דוד שירזי | |
| מלחמת ההתשה | עמי אילון | |
| מלחמת יום הכיפורים | עודד אמיר • גדעון גלעדי • צביקה גרינגולד • משה לוי • יובל נריה • שלמה ערמן • אסא קדמוני • אביגדור קהלני | |
