דיפתריה
| קישורים ומאגרי מידע | |
|---|---|
| eMedicine | article/782051 |
| DiseasesDB | 3122 |
| MeSH | D004165 |
| MedlinePlus | 001608 |
| סיווגים | |
| ICD-10 | A36 |
דִּיפְתֶּרְיָה (או דִּיפְטֶרְיָה; באנגלית: Diphtheria; בעברית: קָרֶמֶת או אַסְכָּרָה) היא מחלה התוקפת בדרך כלל את דרכי הנשימה העליונות. לפני שהורכב לה חיסון הייתה מחלת הדיפתריה נפוצה וקטלנית ביותר.
פתוגניות
המחלה נגרמת על ידי החיידק Corynebacterium diphtheriae, מתג גרם-חיובי. תת-מינים בלתי-מזיקים של C. diphtheriae שוכנים דרך קבע בגרון ועל גבי העור. החיידק הפתוגני מתיישב באזור הגרון, הלוע, האף ובעיקר באזור השקדים. שם מפריש החיידק רעלן (אקסוטוקסין) חזק הגורם להרס תאי אפיתל; במקום נוצר פצע פתוח ומעליו מצטברים התאים המתים. הצטברות זו יוצרת מעין "ממברנה מדומה" (פסאודוממברנה); ממברנה זו היא הגורמת לתסמיני המחלה, והיא המקנה למחלה את שמה העברי (קרמת, מ"קרוּם").
הממברנה הופכת בהדרגה לשחורה ומפיצה ריח רע. ניסיון להסירה גורם לדימום. במקום נוצרות דלקת ונפיחות, דבר העלול לגרום לצוואר כולו להתנפח מעט. התהליך כולו מלווה בכאבי גרון חזקים ובעלייה בחום הגוף.
רעלן הדיפתריה הוא מהחזקים ביותר הידועים: מולקולה בודדת של הרעלן מסוגלת להרוג תא שלם. תאי שריר הלב ותאי עצב (נוירונים) רגישים במיוחד לרעלן (ראו מטה) מסיבה שטרם הובררה.
רעלן הדיפתריה פועל באמצעות שיבוש ייצור החלבונים בתא שאותו הוא תוקף. הרעלן הוא אנזים המזרז תגובה כימית בין הקואנזים NAD ובין EF-2, אחד מגורמי ההתארכות בתהליך התרגום (תהליך סינתזת החלבונים בתא). תוצר התגובה הוא ניקוטינאמיד ו-EF-2 הקשור ל-ADP ולריבוז. השניים האחרונים נקשרים לחומצת אמינו ייחודית המופיעה ב-EF-2 בלבד: דיפתאמיד, נגזרת של היסטידין. גורם ההתארכות EF-2 מנוטרל כתוצאה מהתגובה וסינתזת החלבונים מופסקת. טרם הוברר כיצד גורמת הפסקת ייצור החלבונים לתסמיני המחלה.
מבחינים בין שלושה סוגי דיפתריה, לפי מוקד הדלקת. דיפתריה של האף הקדמי היא מחלה קלה בדרך כלל, והתסמין החמור ביותר שלה יכול להיות נזלת. דיפתריה של לוע האף (Nasopharynx) חמורה יותר ויכולה להביא לסיבוכים המוזכרים מטה. דיפתריה של העור היא שכיחה פחות משני הסוגים האחרים, ותסמיניה (פריחה, בעיקר) אינם חמורים.
בשלושת הסוגים מדובר במחלה מידבקת ביותר. החיידק עובר מחולה לחולה דרך תרסיס (אירוסול טיפתי) - נזלת, התעטשות ושיעול או, במקרה של מחלת העור, במגע. חולים שהחלימו מהמחלה עלולים לשאת את החיידק הפתוגני אף שלושה חודשים לאחר ההחלמה.
סיבוכים
למחלה מספר סיבוכים אפשריים, העלולים להופכה לקטלנית:
- הסכנה הגדולה ביותר היא גדילת יתר של הממברנה המדומה, או התנפחות יתר של השקדים, דבר העלול לחסום את קנה הנשימה ולגרום למוות בחנק. עם הופעת קשיי נשימה יש לפנות מיד לקבלת טיפול רפואי; במקרים מסוימים נדרשת התערבות כירורגית (פתיחה של קנה הנשימה באמצעות ניתוח).
- הרעלן שמפריש החיידק עלול לחדור למחזור הדם ולמערכת הלימפה; יכולות להיות לכך מספר השפעות:
- עלייה תלולה בחום הגוף, עייפות וחיוורון.
- דלקת שריר הלב (מיוקרדיטיס). ניתן לאבחן תופעה זו באמצעות בדיקת אק"ג. אם הדלקת אינה מטופלת עלול החולה למות מאוטם שריר הלב.
- הרעלן עלול לחדור גם למערכת העצבים ולגרום להרס הנוירונים. דבר זה עלול לגרום לשיתוק, בדרך כלל באזור הצוואר, הפנים והפה. קשיי נשימה עלולים להיווצר גם כאן, בנוסף לקשיי אכילה ודיבור.
אפידמיולוגיה
בעקבות תוכנית חיסונים נרחבת ברחבי העולם, הדיפתריה הפכה ממחלה נפוצה מאד למחלה נדירה. בשנות ה-90 ברוסיה הייתה התפרצות גדולה ופתאומית של המחלה, כנראה עקב שילוב של גורמים, כולל ירידה בשיעורי מתן כל מנות החיסון עקב התפרקות ברית המועצות[1]. ב-2008 דווחו ברחבי העולם פחות מעשרת אלפים מקרים של דפתריה, רובם בהודו. בישראל, היו בשנות ה-70 כמה התפרצות קטנות של דיפתריה אצל בדואים בסיני ובאזור שכם, אך בעשורים האחרונים דווחו בישראל רק 5 מקרים של דיפתריה.
אמנם, החיסון אינו מהווה הגנה מוחלטת מפני המחלה ואימונגניות פוחתת עם הגיל. אנשים מחוסנים עדיין יכולים להיות נשאים של החיידק וכן להדבק בדיפתריה של העור, כך המחלה יכולה לעבור לאנשים בלתי מחוסנים או לאלה אצלם כבר פג החיסון.
טיפול
אדום: מעל 100 מקרים בשנה,
חום: 50 - 100 מקרים בשנה,
ירקרק: עד 49 מקרים בשנה,
אפור: אין מקרים מדווחים
הטיפול בדיפתריה הוא באמצעות אנטי-רעלן המנטרל את השפעות הרעלן. בהתפרצויות נרחבות ניתנת לחולים אנטיביוטיקה, בעיקר פניצילין ואריתרומיצין; זו עוזרת רק במעט לריפוי המחלה, שכן השפעת הרעלן נמשכת גם לאחר מות החיידקים, אולם היא מונעת הדבקה והתפשטות המחלה. תינוקות שנולדו לנשים שקיבלו את החיסון, מחוסנים בעצמם למשך כמה חודשים מהלידה.
כיום המחלה כמעט ונעלמה לחלוטין במדינות המפותחות, זאת הודות לחיסון (המשולב בחיסון לצפדת ולשעלת) הניתן לכל הילדים. החיסון עשוי מתערובת של רעלנים מנוקים.
קרמת מדומה
קרמת מדומה, הקרויה גם סטרידור (בכינוי עממי סטרידו), היא תפיחות בריריות של דרכי הנשימה הנגרמת עקב זיהום. קרמת מדומה מתבטאת בקול נחירה או גניחה שמשמיע הילד בשעת שאיפת האוויר דרך הגרגרת או קנה הנשימה. התקפי הקרמת המדומה מופיעים בדרך כלל בלילה.
בספרות חז"ל
מחלת האסכרה הייתה מוכרת כבר לחז"ל, והיא מוזכרת בכמה מקומות בספרות חז"ל:
- היא באה בתור עונש על איסור לשון הרע, על אכילת טבל[2] ועל אכילה לפני הבדלה[3].
- המרגלים[4] וכן תלמידי רבי עקיבא[5] נענשו בה (מיתת תלמידי רבי עקיבא היא אחת הסיבות למנהגי אבלות בימי ספירת העומר).
- מי שאוכל בלא מלח ושותה בלא מים צריך לדאוג ממנה בלילה, ומי שרגיל בעדשים אחת לחודש מונע אותה[6].
- אנשי המעמד היו מתענים ביום רביעי על התינוקות, כדי שלא תעלה לתוך פיהם[7].
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
הערות שוליים
- ^ אתר ה-CDC, Factors Contributing to the Diphtheria Epidemic in the Newly Independent States
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ג
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"ה עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל"ה עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ב עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ' עמוד א'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ג'
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
