כתובות חמון
כתובות חמון הן קבוצת כתובות גדולה בפיניקית וביוונית שנמצאו בעיר חמון.
בכתובות הפיניקיות נזכר מלך־עשתרת, זוג אלילי שנחשב לאלילי העיר חמון.[1] האלילות נזכרת גם בכתובות פיניקיות מאגדר כ"עזז מלכעשתרת"[2] ומלפקי כ"מלכעשתרת רבת אלפקי"[3].
כתובות בפיניקית
שעון השמש הפיניקי
_-_Louvre_-_AO_4823_-_image_02.jpg)
ערך מורחב – שעון השמש הפיניקי
שעון שמש בשני שברים ועליו כתובת: ”[ל]אדן למלכעשתרת אל חמן אש נד[ר] עבדך עבדאסר בן א[...]”.[4]
כתובת בעל־שמם
.jpg)
- ערך מורחב – כתובת בעלשמם
כתובת משנת 132 לפנה"ס המקדישה שער ודלתות לאליל בעל־שמים, כנראה בלדקיה, נמצאה בעיר חמון. הכתובת ידועה בסימונים KAI 18 ו־CIS I 7, והיא מזכירה במניין שנותיה את המלך תלמי הראשון ואת "עם צר", כלומר הממשלה האוטונומית של העיר צור.
כתובת בעלשלם
כתובת כפולה חרותה על פסלי אבן, המתוארכים לתקופה התלמיית, ומייצגים את האלילויות אליהן הוקדשו (ולא את המקדיש).[5] הכתובת הראשונה חקוקה על פסל גבר העונד שרשרת בסגנון מצרי,[6][7] והשנייה רותה עם גבו של פסל דומה.[6][8] תוכנן הוא:
| הכתובת הראשונה | הכתובת השנייה |
|---|---|
|
|
מהכתובות עולה זהות בין האלילים "אל" ו"אסר". "אל" הוא אל הכנעני, או להבדיל, אלוקי ישראל, ואילו "אסר", הידוע מכתובות פיניקית אחרות (כמו הקיפוסים של מלקרת) כאוסיר המצרי, הוא כאן אולי דווקא אלילי ארץ אשר, הנזכרת בכתובות מצריות מהאות ה־14–13 לפנה"ס; קיימות עדויות לישיבת בני שבט אשר בסביבות הכרמל עד סוף ימי בית שני, כמו למשל ב.[9] כתובת זאת נושאת את הדיו של המיתוס המסובך, בעל האופי האקלקטיסטי העברי־כנעני, וקשורה כנראה באגדות על מייסד קרתחדשת בשם Asoros (צורה של השם "אשר"; בעל חמון, שכנראה מוצאו מחמון, היה אחת האלילויות הראשיות בקרתחדשת).[10]
כתובת עבדאדני
כתובת (אנ') ארוכה בסגנון כתובות נדר על בסיס פסל של יצור ממנו שרדו רק רגלי אריה, ותוכנה:[11]
כתובת עבדאשמן
כתובת נדר על בסיס של פסל, גובה הבסיס 11 ס"מ, רוחבו 52 ס"מ, עומקו 21 ס"מ ומשקלו 18 ק"ג,[12] הידועה בסימון CIS I 8, ותוכנה (אנ'):
למלכעשתרת אל חמן
אש נדר עבדאשמן על בני
"על בני" משמעו אולי "לחיי בנִי" או "בנַי", ואולי בגוף שלישי: "בנֵי" (בנוֹ) או "בנַיֻ" (בניו).[10]
כתובת בעליתן בן עבדחר
_-_Louvre_-_AO_4047_-_AO_4062_-_AO_3137_-_d%C3%A9tail_1.jpg)
_-_Louvre_-_AO_4047_-_AO_4062_-_AO_3137.jpg)
כתובת על מצבת אבן גיר עם תבליט אדם מרים את ימינו,[13] הידועה כ־RÉS 307, ותוכנה:
לבעליתן בן ע
בדחר כהן מלכ
עשתרת
"עבדחר" הוא שם תאופורי המכיל את שם האליל חור. מקים המצבה היה כהן במקדש הזוג האלילי מלך־עשתרת.[10]
כתובת בעליתן בן בעליתן
מצבת זיכרון שכתובתה ידועה כ־RÉS 250, ותוכנה:
ז מצבת סכר
בעליתן בן
בעליתן הר[ב]
נחום סלושץ פרש: ”זאת מצבת זכר בעליתן בן בעליתן הרב”.[14]
כתובת עבדאסר בן עבדאבסת
כתובת על בסיס מצבה עם תבליט אדם (ממנו שרדו רק הרגליים ושולי הבגד), ותוכנה:[15][16]
לרבנ עבדאסר בן
[ע]בדאבסת
כתובת עבדאסר בן ארש
כתובת נדר למלך־עשתרת על בסיס פסל דמות אנושית, ותוכנה:[17]
לאדני למלכעשתרת אל חמן אש נדר
עבדך עבדאסר בן ארש זכרן כ שמע
קל יברך
כתובת אסברך
מצבת זיכרון שעליה תיאור אישה פונה שמאלה ומרימה את ימינה, מעליה גלגל שמש מכונף,[18] מתחת לידה כתובת שהציבה אישה בשם אסברך ("אס" הוא הרכיב התאופורי פיניקי לאלה איזיס[19]), ותוכנה:[15][20]
ז מצבת סכר
אסברך בת
אשמנשמר
כתובת עבדעדן
.jpg)
.jpg)
מצבת זיכרון פגומה עם תבליט אדם ששרד מהמתניים ומטה, רגלו השמאלית בולטת קדימה ומימינה כתובת הקדשה פגומה,[21] ותוכנה:[20]
ז מצבת [ס]כר שם
עבדעד[ן] בן עבדרבת
א[– –]נ[– – –]שת[– –]רת[–]
חופרי האתר קראו את השורה האחרונה ”א[– –]נ[– –]ששת[–]רת[–]”.[22]
כתובת בעלשמר ולאמן
כתובת נוספת שנמצאה היא מצבה שהקימו בעלשמר ואשתו לבנם עזבעל.[23] הכתובת מתוארכת למאה ה־3 לפנה"ס. המצבה מרובעת, צלעותיה באורך 49 ס"מ, עומקה 21 ס"מ ומשקלה 75 ק"ג. הכתובת נמצאת במוזיאון הלובר, מחוץ לתצוגה.[24] תוכנה הוא:[22]
ז מצבת בעלשמר
[ול]אמן אשת אש טנא
לם בנם עזבעל לעלם
כתובת בעלשמר בן עבדאסר
מצבת זיכרון שתוכנה:[25]
לבעלשמר רב שערם בן עבדאסר סכר
אש טנא לאב אש לי עבדאסר רב שערם
משמעה: "לבעלשמר, מפקד שומרי השערים ("רב שערִם" בכתובת) בן עבדאסר, (מצבת) זכר אשר הציב לאב אשר לי, עבדאסר מפקד שומרי השערים".[25]
כתובת עשתרתפלס
שבר מצבה ממנה שרד סוף כתובת, שתוכנה:[26]
[... א?]שת עשתרתפלס
[בן?] ססמי שמע קל
[י]ב[רך]
חופרי האתר שיערו שיו"ד נוספת הייתה אמורה להופיע לפני המילה "שמע", והיא הייתה "ישמע". הם גם הציעו השלמה אפשרית נוספת לשורה האחרונה, "[ד]ב[רי]".[26] השם "ססמי" מוכר גם מכתובת ענת־אתנה (שם נמצא גם ביוונית כ־Σέσμαος),[27] מכתובת קבורה פיניקית ביוונית ממרשה (כ־Σεσμαίου),[28] ומהמקרא.[29]
כתובת מצובה
- ערך מורחב – כתובת מצובה
כתובת פיניקית שנמצאה במצובה, ומתייחסת לבניית סטיו מקודש בשנת 221 לפנה"ס. על סמך ההתייחסות למקדש בכתובת, וכן שמות האלילים, מקורה המשוער הוא מהעיר חמון, כ־6 ק"מ צפונה ממצובה.[30]
כתובות נוספות
בחמון נמצאה כתובת נוספת בת שלוש שורות בבסיס מצבה שעליה תבליטי שני אנשים מרימים את ימינם אחד מול השני, אך היא פגומה ובלתי קריאה.[31]
כתובת נוספת נמצאת במוזיאון הלובר.[32]
בנוסף לכתובות יווניות רבות על ידיות צנצנות ואמפורות, נמצאה במקדש המזרחי ידית עם כתובת פיניקית לא ברורה.
כתובות ביוונית ובאלפבית יווני
כתובת עבדאלים
כתובת יוונית על מצבה שבורה:[33][34][35]
ΑΒΔΗΛΙ[ΜΟΣ]
ΤΥΡΙΟΣ Χ[ΑΙΡΕ]
חותמות על ידיות
באתר אמנם לא נמצאה צנצנת או אמפורה רודית שלמה אחת, אך נמצאו בו שברי צנצנות ואמפורות רבים כאלה (רובן רודיות), ועל חלק מידיותיהן נמצאו כתובות ביוונית (וכן כתובת אחת בפיניקית). תפוצת השברים באתר מרמזת על שימוש משני בכלי האגירה, לתוצרת מקומית, כמו שמן. רבים משמות האפונימים והסוחרים מרודוס נמצאו גם בשומרון, גזר, גבל, אנטיוכיה וטרסוס. בכל הערים האלה הוערך היין הרודי המיובא לחופי המזרח באמפורות גדולות, נושא חותמות כערבון למוצר. השמות פאוסניאס, אריסטוקלאוס, פותודור ואאופרנור נפוצים בכל האתרים האלה. שימוש משני בכלי אגירה מיובאים ידוע גם מהרודוטוס.[36][37]
כתובות על ידיות ממקדש מלך־עשתרת וסביבתו
- ”Ε[ΠΙ ΠΑΥ]ΣΑ
ΝΙΑ
ΠΑΝΑΜ[ΟΥ]” - ”ΙΡΩΝΟΣ” ומתחת, קדוקאוס פונה שמאלה.
- ”ΝΑΝΙΟΣ”
- ”ΠΑΠΑ” ומתחת, קדוקאוס פונה שמאלה.
- ”[...]ΝΙΚΟΥ[...]” ורוזטה (עיטור דמוי פרח) במרכז.
- ”ΗΙΩΝ”
- ”ΕΠΙ ΑΡΙΣΤ[Ρ]Α
ΤΟΥ
ΚΑΝΔΙ[Δ]ΙΟΥ” - על ידית נוספת נמצא חותם עקרב.
כתובות על ידיות מהמקדש המזרחי וסביבתו
- ”ΕΠΙ ΠΥΘ[ΩΓ]Ε
ΝΕ[Ο]ΥΣ ΠΑΝΑΜ[Ο]Υ” - ”ΕΠΙ ΑΡΤΕ
ΑΣΣΙΣΣΤΑ”; אך הכתובת התקנית אמורה להיות "Ἐπὶ Ἀρτεα. ισστα.". - ”[ΕΠ]Ι ΚΛΗΝΟ
. . . . ΤΟΥ” - ”ΕΠ[Ι] . . .
ΤΕ . . ΔΙ . . .
Ν . .” - ”. . . . . ΥΑ
. . . .ΙΟΥ” - ”[...]ΠΑΙ[...]” ורוזטה במרכז.
- ”ΑΓΟΡΑΝΑΚΤ
Γ[ΑΚΙ]ΝΘΙΟΥ”; בסוף השורה הראשונה נשמטו "ου" בשל טעות סופר. - ”. . . .
ΣΜΙΝΘΙΟΥ” - ”[...]Τ[Ρ]ΑΤΟΥ Α[Γ]ΡΙ[Α]ΝΙΟΥ” ורוזטה במרכז.
- ”ΑΡΙΣΤΟΚΛΕΥΣ” ורוזטה במרכז.
- ”Ε[ΠΙ Π]ΥΘΟΔΩ
[ΡΟ]Υ
ΣΜΙΝΘΙΟΥ” וראש הליוס פגום במרכז. - ”Ε[ΠΙ ΠΑΥ]ΣΑ
ΝΙΑ ΠΑΝΑΜ[ΟΥ]” - ”[Ε]ΥΦΡ[ΑΝ]Ο[Ρ]ΟΣ”
- ”ΑΝ[Τ]ΙΓΟΝΟΥ ΠΥΤΟΝΙΣ[ΟΥ?]” ורוזטה במרכז.
- ”ΕΠΙ . ΕΚΡΟ[Υ] ΔΑΛΙ[ΟΥ].”
- ”ΑΛΚΠΙ
Γ ΔΟΥ”; החותם כתוב בכתב מראה, מימין לשמאל. - ”[...]ΤΑΔΙ[...]”
- ”ΓΙ[?]Δ[?]”; האות המטושטשת הראשונה מראה שרידי Λ, Δ או Α ולפיה נקודה או שתיים, החלק המטושטש בסוף מכיל אות או שתיים, מהראשונה שרד קו אנכי בשמאלה
- ”ΜΟΑ”
- ”ΕΠΙ ΕΥ[Κ]ΡΑΤΙΔΑ
ΑΓΡΙΑΝΙΟΥ” - ”ΕΠΙ Σ[Υ]ΜΜΑΧΟΥ
ΚΑΡΝΕΙΟΥ”
באזור התגלו עוד שתי כתובות חותמים בלתי קריאות. בנוסף, נמצאה כתובת חותם באותיות פיניקיות, אף אחת מהן לא כתובה בבירור.
כתובות על ידיות משאר האתר
- ”ΑΡΙΣ[ΤΟΝ]ΟΣ”
- ”. . . Κ
. . . Σ .” - ”ΕΠΙ ΣΩ
ΔΑΜΟΥ” ואיור אנכי לא ברור משמאל. - ”[...]ΥΑ
[...]ΟΝ”
כתובת נוספת שהתגלתה על ידית היא בלתי קריאה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 36
- ^ KAI 71
- ^ KAI 119
- ^ Briquel Chatonnet, Françoise (2018-11-06). "Renan et l'épigraphie phénicienne au Liban". OpenEdition Books. נבדק ב-2022-10-16.
- ^ RÉS 504, כרך 2 עמ' 3
- ^ 6.0 6.1 נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 37
- ^ statue (AO 4400), אתר מוזיאון הלובר
- ^ statue (AO 4404), אתר מוזיאון הלובר
- ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 38–39
- ^ 10.0 10.1 10.2 נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 36
- ^ Charles Krahmalkov, Notes on the Inscription of ‘bd’dny from Umm el-‘Amed, Rivista degli studi orientali 46, 1971, עמ' 33–37
- ^ base de statue (AO 4830), אתר מוזיאון הלובר
- ^ stèle (AO 4047 ; AO 4062 ; AO 3137), אתר מוזיאון הלובר
- ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 41
- ^ 15.0 15.1 Dunand, M.; Duru, Raymond (1962). Oumm el-ʾAmed: une ville de l'époque hellénistique aux échelles de Tyr - Texte. Librairie d'Amérique et d'Orient. p. 191.
- ^ stèle (AO 4048 ; AO 4063), אתר מוזיאון הלובר
- ^ Dunand, M.; Duru, Raymond (1962). Oumm el-ʾAmed: une ville de l'époque hellénistique aux échelles de Tyr - Texte. Librairie d'Amérique et d'Orient. p. 193.
- ^ stèle (AO 4406), אתר מוזיאון הלובר
- ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 183
- ^ 20.0 20.1 Michelau, H., 2014: "Hellenistische Stelen mit Kultakteuren aus Umm el-'Amed", ZDPV 130: p. 82
- ^ stèle (AO 4402), אתר מוזיאון הלובר
- ^ 22.0 22.1 Dunand, M.; Duru, Raymond (1962). Oumm el-ʾAmed: une ville de l'époque hellénistique aux échelles de Tyr - Texte. Librairie d'Amérique et d'Orient. p. 190.
- ^ Léon Heuzey, Archéologie orientale, Comptes rendus des séances de l'Académie des Inscriptions et Belles-Lettres 46, 1902, עמ' 205 doi: 10.3406/crai.1902.17111
- ^ stèle (AO 3124), אתר מוזיאון הלובר
- ^ 25.0 25.1 Dunand, M.; Duru, Raymond (1962). Oumm el-ʾAmed: une ville de l'époque hellénistique aux échelles de Tyr - Texte. Librairie d'Amérique et d'Orient. p. 194.
- ^ 26.0 26.1 Dunand, M.; Duru, Raymond (1962). Oumm el-ʾAmed: une ville de l'époque hellénistique aux échelles de Tyr - Texte. Librairie d'Amérique et d'Orient. pp. 193–194.
- ^ KAI 42
- ^ John P. Peters, Hermann Thiersch, Painted Tombs in the Necropolis of Marissa (Marêshah), Committee of the Palestine Exploration Fund, 1905, עמ' 39
- ^ ספר דברי הימים א', פרק ב', פסוק מ'
- ^ TSSI, III, inscription 31
- ^ stèle (AO 3752), אתר מוזיאון הלובר
- ^ stèle (AO 3753), אתר מוזיאון הלובר
- ^ stèle (AO 4822), אתר מוזיאון הלובר
- ^ PEF Survey of Palestine, Volume 1: Galilee, 1881, Kh. Umm el Amud, p. 183
- ^ Eugène Ledrain, Notice sommaire des monuments phéniciens du Musée du Louvre, Librairies des imprimeries réunies, 1888, עמ' 67 (n° 139)
- ^ הרודוטוס, היסטוריות, 3.6 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)
- ^ Dunand, M.; Duru, Raymond (1962). "Anses d'amphores estampillées". Oumm el-ʾAmed: une ville de l'époque hellénistique aux échelles de Tyr - Texte. Librairie d'Amérique et d'Orient. pp. 221–225. מפרק זה בספר מובאות כל כתובות הידיות והמידע עליהן.
35659244כתובות חמון