שארל-ז'אן-מלכיור דה ווגואה

שארל ז'אן מלכיאור דה ווגה (צרפתית: Charles-Jean-Melchior de Vogüé) (18 באוקטובר 1829 – 10 בנובמבר 1916) היה ארכאולוג, דיפלומט צרפתי וחבר האקדמיה הצרפתית במושב ה-18.

ביוגרפיה

נולד בפריז כבנו הבכור של לאונס ווגואה. ווגואה למד באקדמיה הצבאית סן-סיר ובאקול פוליטקניק. בשנת 1849 היה נספח בשגרירות צרפת בסנקט פטרבורג.

לאחר מעצרו של אביו במהלך ההפיכה הצרפתית של 1851, ויתר דה ווגואה על הדיפלומטיה כדי להתמקד בארכאולוגיה ובהיסטוריה בסוריה ובארץ ישראל. בשנת 1854 נסע לארץ ישראל ולירושלים^[1], ובשנת 1964 פרסם את הספר Le Temple de Jerusalem על בית המקדש. ב-1868 הוא נקרא כחבר באקדמיה לכתובים ולספרות, והמשיך לפרסם מאמרי כתב עת אקדמיים על כנסיות ארץ ישראל, בית המקדש ומרכז סוריה.

לאחר נפילת האימפריה הצרפתית השנייה, נשיא צרפת אדולף טייר מינה אותו לשגריר צרפת בקונסטנטינופול ב-1871, ולאחר מכן בווינה ב-1875.

בשנת 1891 התקבל לאקדמיה הצרפתית, במקום אלבר, הדוכס הרביעי מברוי^[2].