אדריכלות גותית

אַדְרִיכָלוּת גּוֹתִית היא סגנון אדריכלות שהתפתח באירופה בימי הביניים, שבא לידי ביטוי בעיקר בקתדרלות, בכנסיות ובמנזרים שנבנו בתקופה זו. האדריכלות הגותית החלה להתפתח באמצע המאה ה-12 בצרפת ובאנגליה, והיא נחשבת לאחד הפרקים המיוחדים והמרשימים בהיסטוריה של אדריכלות המערב.

הקתדרלה הגותית וזוג צריחיה המחודדים המתנשאים מעל גגות העיר שארטר, צרפת.

הקתדרלה הגותית נוטרדאם בפריז. החזית המערבית עטורת הפיסול של הקתדרלה היא החזית הגותית הידועה ביותר בעולם.

עמודים מורכבים וקמרונות צלעות גותיים בקתדרלת סולסברי, אנגליה.

סקירה כללית

סגנון האדריכלות הגותית הופיע באמצע המאה ה-12 בצרפת, והתפשט בגרסאות שונות ברחבי אירופה עד שהחל לדעוך במאה ה-16. האדריכלות הגותית התאפיינה במבנים תמירים, מורכבים ומפוארים, אשר היו מפותחים, יפים, מלאי אור, נועזים ואווריריים יותר מהמקובל באדריכלות הרומנסק שקדמה לה. רבים מחשיבים את האדריכלות הגותית לשיאה של אדריכלות ימי הביניים ולשיאה של יכולתו הטכנולוגית של האדם בבנייה באבן. בזכות הסגנון והאווירה הרוחנית המיוחדת שהיא יוצרת בחללי הפנים של המבנים, סגנון זה היה למושא השראה לאדריכלים ולאמנים רבים.

האדריכלות הגותית משקפת היטב את תפישת החיים של הכנסייה בימי הביניים. בתפישה זו מרכז העולם הוא הנצרות, ואין כמעט חשיבות לאדם ולחייו הגשמיים על פני האדמה. תפישה זו באה לידי ביטוי באדריכלות בכמה אופנים:

• הקתדרלות היו מבנים אדירים, בעלי עושר עצום של פרטים וקישוטים. הן נבנו בדרך כלל במרכז העיר, או במקום הגבוה ביותר בה, ונשקפו למרחוק, בולטים מעל בנייניה הנמוכים של העיר.
• שימוש במדע הגאומטריה ובפרופורציות ההרמוניות לתכנון המבנה, כשם שאלוקים עצמו תכנן את העולם לפי פרופורציות אלה (פרופורציות אלה מפיקות צלילים הרמוניים, קונסוננס), לפי החיבורים שכתבו אוגוסטינוס ותאולוגים נוצרים אחרים.
• פרופורציות החלל ביחס לאדם היו גדולות מאוד. הן נתנו לאדם תחושה שהוא קטן וחסר חשיבות לעומת הקל.
• קווי מתאר חדים וצרים היוצרים תחושה של גובה.
• בנייה אוורירית קלה וגבוהה, כאשר הקתדרלה מוצפת באור מיסטי ושמיימי הודות לחלונות הגדולים המעוטרים בויטראז'ים מזכוכית צבעונית.
• הרבה ציורים, פסלים, תגליפים באבן, חלונות ויטראז' צבעוניים ובהם תיאורים גרפיים של סיפורים מהתנ"ך וכתבי הנצרות, שנועדו ללמד דת את האצולה, העירוניים ופשוטי העם שלרוב לא ידעו קרוא וכתוב.
• עושר הפרטים והקישוטים, מלבד האדרת הכנסייה ופאורה, ייצגו את עושרו ומורכבותו של העולם שברא הקל.
• פסלים וקישוטים רבים מוקמו במקומות מאוד גבוהים, כך שאפשר היה לראות שהם שם אך לא ניתן היה להתרשם מפרטיהם. הם פוסלו כביכול עבור הקל ולא עבור בני אדם.
• ריבוי הפרטים והפסלים התאפשר בזכות עבודה של אנשים רבים, שרובם נותרו אלמוניים. כך, לדוגמה, ידוע לנו כי הבישוף של פריז מוריס דה סילי היה זה שהביא לתחילת הקמתה של קתדרלת נוטרדאם בפריז (1163), אך לבד מז'אן דה של ופייר דה מונטריי לא ידועים שמותיהם של יתר בוני הקתדרלה. למעשה, ידועים מעט מאוד שמות של אדריכלים ופסלים אשר בנו קתדרלות גותיות.
• הפסלים והגרגוילים שקישטו את חוץ הבניין נועדו על פי המסורת הנוצרית לגרש שדים ורוחות רעות, אך הם גם יצרו יראת כבוד ואף השרו פחד על הציבור שהביט במבנה.
• משך הבנייה של הקתדרלות הגותיות היה ארוך מאוד ועלות הבנייה הייתה עצומה, במיוחד לעומת ההשקעה במבנים אחרים בימי הביניים. רוב הקתדרלות נבנו במשך עשרות ואף מאות שנים ולעיתים רבות האדריכל שהחל את הבנייה לא זכה לראות את השלמתה.

בניגוד לאדריכלות הרומנסק ממנה צמחה, דגלה האדריכלות הגותית ב-3 תפישות שייחדו אותה מהאדריכלות המערבית שקדמה לה:

1. השימוש באור כחלק מהחוויה הדתית והאסתטית.
2. התייחסות לאדריכלות כאל סוג של אמנות ומדע (במובן הימי-ביניימי של המילה) והקשר בין המבנה עצמו להופעה.
3. שימוש במדע הגאומטריה ותורת הפרופורציות ההרמוניות שגילה פיתגורס (יחסים בין חלוקת המיתר לקטעים שמניבים צלילי קונסוננס בתכנון ובניית המבנה.

האדריכלות הגותית התפתחה במרכז צרפת (באחוזות המלך של איל-דה-פראנס) על רקע הפריחה בתרבות, בדת ובכלכלה שהתרחשה במאה ה-12 ועליית כוחן של המלוכה (בית קאפה), הערים וגילדות בעלי המלאכה. מסעי הצלב הפכו את הבנייה באבן לנפוצה יותר באירופה והעושר הרב שנצבר עקב פריחת המסחר גרם לשאיפת הכמורה, המלוכה והאצולה לבנות כנסיות אבן מפוארות ואדירות. על רקע זה התפתחה האדריכלות הגותית שנועדה לענות על צרכים אלה ולהעביר מסר תאולוגי הן לאיש הדת המלומד והן לפשוטי העם שאינם יודעים קרוא וכתוב.

מאות קתדרלות וכנסיות נבנו בסגנון גותי (כאשר לעיתים הבנייה נמשכה אף מאות שנים), עשרות מגדלים, מבני ממשל וציבור ואפילו מספר בתי כנסת (כגון האלטנוישול ובית הכנסת מייזלובה בפראג). האדריכלות הגותית רווחה באירופה החל מהמאה ה-12 ועד המאה ה-16 וזכתה לעדנה מחודשת במאה ה-19, במה שידוע כ"תחייה הגותית". גם כיום נמשכת הבנייה בסגנון הגותי (נאו-גותיקה), בעיקר במבנים נוצריים.

את השם "אדריכלות גותית" טבע חוקר תולדות האמנות ג'ורג'ו וזארי בתקופת הרנסאנס ככינוי גנאי לאדריכלות ימי הביניים אותה ראה כברברית, ולשם כך השתמש בשם השבטים הגותים שהחריבו את רומא העתיקה במה שהוביל לימי החשיכה באירופה.

מאפייני הסגנון

אדריכלות הכנסיות

ניתן למנות מאפיינים אחדים שתורמים לאופי הייחודי של אדריכלות הכנסיות הגותית:

• התייחסות לאדריכלות כאל סוג של אמנות ומדע (במובן הימי-ביניימי של המילה) והקשר בין המבנה עצמו להופעה. באדריכלות הגותית המבנה הוא חלק מהאמנות של הבניין ולא נועד לשמש רק כמתלה ליצירות אמנות (כגון פסלים או ציורי קיר) ויש דגש על הגימור האדריכלי והצורה של המבנה.
• השימוש באור כחלק מהחוויה הדתית והאסתטית. ראו הרחבה בפסקה אור.
• הקו העיצובי הבולט ביותר בתכנון הגותי הוא הקו האנכי. רוב הקווים הבולטים היו תמירים וגבוהים, גם בחלל הפנים וגם בחוץ הכנסייה. הסיומות של אלמנטים רבים, כגון צריחים, גמלונות ופתחים, היו מחודדות כלפי מעלה - דבר שנתן תחושה של גובה ושאיפה השמיימה, וכתוצאה מכך רוחניות.
• הקתדרלות נבנו לגובה רב ובלטו מעל סביבתן. נעשה שימוש בבנייה גבוהה מאוד ותמירה מאוד גם בפרופורציה (יחסית לרוחבן). הדבר ניכר גם במבנה עצמו יחסית לסביבתו וגם בתכנון של חלל המבנה.
• הקתדרלה התנשאה לגובה רב גם בזכות מגדלים וצריחים מחודדים שנוספו למבנה. לרוב נבנו שני מגדלי פעמונים בחזית המערבית (הראשית) של הקתדרלה ולעיתים גם מגדל נוסף מעל מרכז המבנה (בדרך כלל צריח מחודד מסוג "פלש", אך בגותיקה האנגלית נפוצו מגדלי מצלב בצורת ריבוע עם 4 צריחונים בפינות). מכל צדי הקתדרלה נבנו עשרות צריחונים קטנים (לעיתים הללו הסתיימו בפסלים) הנקראים פינקל (Pinnacle). על רוב הצריחים היו זיזים חדים הנקראים קרוקט, וגם אלה הוסיפו לתחושת השאיפה השמיימה של הצריחים.
• האדריכלים ויתרו על העצמאות הארכיטקטונית של כל אלמנט (כגון עמוד או כותרת) ויצרו אותם כחלקים אחידים במבנה הגותי.
• המבנים תוכננו באופן מתוחכם, כך שהבנייה לגובה רב בעלת המפתחים הרחבים הייתה יציבה למדי:
  • קשתות מחודדות שימשו ביעילות כמקור תמיכה במשקל העצום של הבניין ושל הקירות שכן צורת הקשת המחודדת, לעומת קשת חצי מעגלית, קרובה יותר לפרבולה שהיא הצורה האופטימלית להעברת עומסים בקשת.
  • קמרונות צלעות שימשו כקורות תמיכה לתקרה. זהו קירוי המבוסס על קשתות אבן שנתמכו בעמודים ענקיים ונמשכו לאורך קווי הרכס של הקמרון. קשתות אלה תומכות בשאר התקרה, שהיא למעשה "מילוי" ללא יכולת נשיאה קונסטרוקטיבית. עם התפתחות הסגנון הגותי הקמרונות הפכו ליותר ויותר מורכבים ושימשו גם לקישוט המבנה כאשר בחלק מהמבנים המאוחרים חלק מהצלעות נועדו לקישוט בלבד ולא נשאו בעומס.
  • תמיכות דואות, שהן "פיגומי אבן" שהעבירו את משקל הבניין והקמרונות לקרקע ומוקמו כצלעות משני צידי הקתדרלה, ובכך מנעו מהקיר לקרוס הצידה עקב העומסים. בכנסיות קטנות יותר נעשה שימוש בתמיכות רגילות הצמודות לקירות.
• בדרך כלל המבנה היה של בזיליקה: חזית בעלת מגדל או שניים, ואחריה אולם מרכזי בעלת אגפים משניים, המופרדת באמצעות בית רוחב מבית המקהלה שם ישבה המקהלה. המבנה מסתיים באפסיס, ולעיתים יש מסביבו זר קפלות בתצורת Chevet. בגרמניה נבנו גם כנסיות אולם, בהן האגפים המשניים שווי גובה לספינה הראשית והתקרה קורתה בקמרונות רשת מורכבים. (ראו: אדריכלות כנסיות)
• החזית: החזית המערבית הייתה בדרך כלל החלק הגדול והמפואר ביותר. החזית הקנונית הייתה סימטרית (או סימטרית בקירוב) וכללה צמד מגדלים (עליהם תוכננו צריחים מחודדים, אך בקתדרלות רבות בנייתם לא הושלמה), שלושה שערי כניסה (ראו בהמשך) וחלון גדול (חלון רוזטה או חלון קשתי מחודד) במרכזה. קתדרלות רבות כוללות חזיתות שלא עומדות בדגם זה עקב אילוצים שונים, חזיתות שלא הושלמו, שילוב סגנונות מקומיים או הריסות ושחזורים במהלך הדורות.
• שלושה שערי כניסה הבנויים כשער ניצחון רומי, בעלי משקופים קשתיים (טימפנון) המתארים אירועים מרכזיים בנצרות. בקתדרלות גדולות לכל חזית (המערבית, הדרומית והצפונית) הייתה מערכת של 1–3 שערים. בקתדרלות קטנות יותר היה שער כניסה אחד בחזית.
• חלונות ויטראז' מזכוכית צבעונית המספרים סיפורים מן התנ"ך עלילות וסיפורים היסטוריים מכתבי הנצרות ושל המקום. לעיתים החלונות מכילים תיאורי מלאכות ואיורים של עונות השנה. מלבד הציורים שעליהם, תפסו החלונות שטח ניכר מהקיר והציפו באור צבעוני שהשרה על המקום הילה מיסטית ושמיימית, דבר שיצר תחושה שהמאמין נמצא בירושלים של מעלה. האור היה מוטיב מרכזי באדריכלות הגותית, בניגוד לכנסיות הרומנסק שהיו חשוכות עקב חלונות קטנים וקירות עבים.
• חלון רוזטה: חלון עגול שבתוכו ויטראז'ים הממוקמים בתוך מעין עלי כותרת של פרח. חלונות רוזטה מוקמו בדרך כלל מעל השער הראשי של הקתדרלה ובשני קצות הטרנספט (בית הרוחב). דרכם עבר אור השמש השוקעת והאיר על המזבח הראשי. הרוזטה הייתה נפוצה בעיקר בגותיקה הצרפתית, אך בגותיקה האנגלית ובגותיקה הגרמנית לרוב ויתרו עליה בחזית המערבית.
• תחרת חלונות ותחרת אבן (Tracery): פיתוחי אבן גאומטריים מורכבים ודמויי תחרה שקישטו חלונות ומסכי אבן. תחרת החלונות תמכה בזכוכיות הצבעוניות ואפשרה יצירת צורות מורכבות וחלונות גדולים מאוד. תחרת החלונות והאבן אופיינו בעושר של פרטים ומרקם עדין, בניגוד למסות האבן של הרומנסק.
• פיסול גותי: פסלים רבים ועשירים המתארים מאורעות שונים מהתנ"ך מיום הדין האחרון (העתיד לבוא) מכתבי הנצרות וגלריית מלכי ישראל. על אלה נוספו פיתוחים אמנותיים וכצפוי - גרוטסק או כימרה, פסלי מפלצות מכונפות, וגרגוילים, שהם מרזבים מעוצבים בצורת לוע מפלצת או דמות מעוותת. הפיסול הגותי והתבליטים הגותים תוכננו בקפידה, והם מציגים דיון שיטתי במסרים אותם רצו להעביר. כמו כן האדריכלות הגותית מסמנת התקדמות רבה בדיוק תיאור הפרטים והמרקמים לעומת פיסול הרומנסק, והפסלים מקבלים נפח רב והופכים לתלת-ממדיים.
• אקוסטיקה: מבחינה אקוסטית התאפיינו חללי הקתדרלות ככאלה המתאימים למוזיקה הכנסייתית שהתפתחה במקביל לאדריכלות. גובה התקרה וצורת החלל יוצר זמן תהודה גדול במיוחד ואפקט אקוסטי אשר גורם למוזיקה שהושמעה, לרוב על ידי מקהלה ועוגב, להדהד לאורך זמן ממושך.

אור

חלון הרוזטה הדרומי של בזיליקת סן-דני בסגנון גותי קורן שהתפתח בצרפת באמצע המאה ה-13.

לאור, יחד עם פרופורציות הרמוניות, חשיבות רבה באדריכלות הגותית וחשיבות זו נבעה מהפילוסופיה הנוצרית של המאה ה-12 והמאה ה-13. הוגים כמו יו מסן ויקטור ותומאס אקווינס ראו שני יסודות בכל מה שיפה: פרופורציות הרמוניות (קונסוננס) והבהקה (אור). בפילוסופיית ימי הביניים, ובייחוד באסתטיקה, היופי לא נחשב כנובע מתחושות הנאה אצל הצופה, אלא המידה שבה הוא קורן אמת ומהווה התגלות של אלוקים. האור נתפש כהתגלות הכי טהורה והכי פחות חומרית של אלוקים וכמתווך בין כל הגופים עלי אדמות. התאולוגיה הנוצרית ייחסה משמעות רבה וחשובה לאור, ועל כן הכנסיות הגותיות של ימי הביניים נוצרו בין השאר כדי לבטא יחס זה (לעומת הכנסיות החשוכות של הרומנסק).

אחד ממאפייניה של האדריכלות הגותית ודבר המבדל אותה מסגנונות אחרים הוא השטח הנרחב של החלונות, כמו בסנט שאפל, בבזיליקת סן-דני, בקתדרלת גלוסטר, בקתדרלת שארטר או בקתדרלת מילאנו. הגדלת שטח החלונות לעומת אדריכלות הרומנסק התאפשרה על ידי פיתוח קמרון הצלעות לתמיכת הגג בעוד שקומת התאורה נתמכת בידי קשתות מחודדות (שמתעלות את עומס הקיר כלפי מטה עם פחות מאמצי פישוק ובכך מאפשרת קירות דקים יותר.) ותמיכות דואות (שמונעות ממאמצי הפישוק של הגג והקמרונות לגרום לקריסת הקיר הצידה). עמודי התמיכה הפנימיים, הצרורות האמונות, מערכת הקשתות המחודדות, קמרונות הצלעות מאבן והתמיכות הדואות יצרו שלד מאבן שהחזיק את המבנה ואפשר שחרור שטח רב בקירות לבנייה קלה יותר של חלונות. קומת החלונות הגבוהים נקראת "קומת התאורה" (Clerestorey) ודרכה בקע מירב האור. השימוש באור והפיכת הקירות לדקים, אווריריים ושקופים הגיעו לשיאם בסגנון הגותי הקורן (Rayonnant).

בזכות שיטת התמיכה החדשה, הצליחו האדריכלים הגותיים לממש את חזונם של מנהיגי הכנסייה (כמו סוגריוס (Suger), אב המנזר של סן-דני ויועץ לכתר, ורנו דה מוקון, בישוף שארטר) לבנות כנסיות מלאות אור רך ומיסטי, השוטף את המאמין ומעניק לו חוויה שמיימית. את התאורה הצבעונית, שסיפקו החלונות הגדולים שהורכבו מויטראז'ים צבעוניים, השלימה תאורת נרות רכה. האפקט שיצר האור הרך גרם לאווירה רוחנית ומיסטית בתוך חלל הכנסייה. בנוסף לאווירה, ניצלה הכנסייה את האור הבוקע מחלונות כדי לספר ולפאר סיפורים מהתנ"ך ועוד באמצעות ויטראז'ים מזכוכית צבעונית בשפה גרפית שגם האנאלפבית יכול להבין. את האפקט של התאורה השלים חלון הרוזטה, חלון עגול וגדול בצורת פרח, שדרכו בקע האור לאולם המרכזי.

השאיפה לגובה

קתדרלה גותית, אידיאליזציה רומנטית מאת אז'ן עמנואל ויולה-לה-דוק המתבססת על קתדרלת ריימס. שימו לב לשאיפה לגובה המתבטאת בריבוי מגדלים ועליהם צריחים מחודדים לצד צריחונים המדגישים את הקו האנכי.

תקופת "הגותיקה בשיאה" מכונה בדרך כלל באנגלית "High Gothic" גם משום כמות הבנייה הגותית בתקופה זו ובעיקר משום שהקתדרלות החדשות נבנו יותר ויותר גבוהות. לשאיפה לגובה היו שני היבטים: רוחניים - הדגשה של השאיפה השמיימה והמחשת קטנות האדם לעומת הקל, וחומריים - הבלטת העושר והיוקרה של העיר או הדיוקסיה שבה נבנתה הקתדרלה. השאיפה לגובה התבטאה הן בפנים המבנה (קמרונות כמה שיותר גבוהים) והן בחוץ המבנה (צריחים כמה שיותר גבוהים).

כך למשל, קתדרלת נוטרדאם דה פארי, מהראשונות והחשובות שבקתדרלות הגותיות, תוכננה מראש על ידי הבישוף מוריס דה סילי להיות בעלת אולם תווך הגבוה בשליש מהאולם הכי גבוה שהיה עד אז בצרפת. בנוסף לקמרונות הגבוהים (שנעו בין 30 ללמעלה מ-40 מטר) נוספו לקתדרלה גם מגדלים (בדרך כלל מגדלי פעמונים) ובראשם צריחים מחודדים (Spires) שהוסיפו לגובהה (אם כי רבים מהם קרסו במהלך השנים עקב סופות או מכות ברק). ערים אשר החליטו לבנות קתדרלות ראו במבנה מרכזי זה גאווה עירונית שככל שהייתה מפוארת וגבוהה יותר, כך יוקרתה של העיר הייתה רבה. בדומה לתחרות המודרנית סביב בניית גורד השחקים הגבוה ביותר, כך התנהלה הבנייה של הקתדרלות הגותיות באירופה בשלהי ימי הביניים.

היעדר מהנדסים אזרחיים באותה תקופה, והעובדה שהאדריכל היה למעשה רב-בנאי שרוב הכשרתו מבוססת על ניסיונו, הבנייה הגבוהה התפתחה ב"ניסוי וטעייה". קתדרלות חדשות בחנו כל פעם מחדש את קצה גבול היכולת של הבנייה התמירה תוך כדי פיתוח ושכלול טכנולוגיות הבנייה (כגון פיתוח התמיכות הדואות והצריחונים). לא ידוע בדיוק כמה, אך קתדרלות גותיות רבות מאוד קרסו עוד בטרם הושלמה בנייתן בגלל אי יציבות הנובעת מבנייה גבוהה מדי או דקה מדי באופן יחסי לגובה. המפורסמת בקתדרלות שקרסו היא קתדרלת בווה (1225) בצרפת, שהביאה לשיא את הבנייה הקלה, האוורירית והתמירה.

הקתדרלה הגותית הגבוהה ביותר שנבנתה בימי הביניים היא קתדרלת לינקולן שבאנגליה, שהייתה המבנה הראשון שהחזיק בתואר "המבנה הגבוה ביותר בעולם" לאחר הפירמידה הגדולה של גיזה (מאוחר יותר הצריח הגבוה, בגובה 160 מטר, קרס). הכנסייה הגבוהה ביותר בעולם כיום היא המינסטר של אולם בגרמניה, שצריחה מתנשא לגובה 161.53 מטרים (530.0 רגל). היא הושלמה ב-1890 והחזיקה בתואר הבניין הגבוה ביותר בעולם עד 1901. הקתדרלה הגבוהה ביותר בצרפת היא קתדרלת רואן עם צריח מחודד המתנשא לגובה 151 מטר, בעבר החזיקה בתואר זה קתדרלת בווה, שמגדלה בגובה 153 מטרים קרס. הקתדרלה הגבוהה ביותר באנגליה כיום היא קתדרלת סולסברי עם צריח בגובה 123 מטר. ניתן לציין גם את קתדרלת קלן שגובה חזיתה 157 מטר וגובה קמרונותיה כ-46 מטרים (בבית המקהלה), את קתדרלת מילאנו, שגובה קמרונותיה הוא 45 מטר והיא אחת הכנסיות הגדולות בעולם, את קתדרלת אמיין, שגובה קמרונותיה הוא 42.3 מטרים והיא הכנסייה הגדולה בצרפת, ואת קתדרלת סביליה, הקתדרלה הגדולה בעולם מבחינת שטח ונפח. הקתדרלה בעלת הקמרונות הגבוהים ביותר - 48 מטרים (157 רגל) - היא קתדרלת בווה שקרסה באמצע בנייתה ולא הושלמה.

אופטימיזציה מבנית

התמיכות הדואות העבירו את עומסי המבנה והגג מהקירות אל עמודי אבן גדולים מחוץ למבנה ובכך אפשרו לנצל את רוב שטח הקיר לחלונות ענקיים תוך תמיכה איתנה במבנה האדיר.

קשת מחודדת, האופיינית לגותיקה, איור של ויולה-לה-דוק.

הקתדרלות הגותיות נחשבות להישג מרשים מאוד מבחינת טכנולוגיית הבנייה וכשיא היכולת האנושית של בנייה מלבנים. בבניית הקתדרלות שאפו כאמור להגיע לגובה הרם ביותר וליצור פתחים גדולים ככל האפשר על מנת להחדיר אור למבנה. הרצון ליצור ספינות ראשיות בעלות נפח גדול ככל האפשר עם חלונות גבוהים ועמודים תמירים מצריך מטבע הדברים שימוש במסות אבן גדולות שתתמכנה את המבנה. עם זאת, ההישג המרשים של הבנייה הגותית הוא היכולת להקטין באופן משמעותי את מסת הבנייה על ידי שימוש בקמרונות צלעות ותמיכות דואות שמחוזקות על ידי צריחונים. העובדה כי שיטות בנייה אלה היו מבוססות כולן על לבנים המונחות אחת על השנייה באופן פשוט מאוד יחסית לטכנולוגיות המודרניות והאופן שבו השתלבו עם העיצוב האדריכלי והאמנותי היא שהופכת את האדריכלות הגותית לפלא בנייה. האופטימיזציה המבנית של הקתדרלות הגותיות והפיכת שלד הבניין לחלק מעיצובו נתנו השראה לאדריכלים רבים גם בעידן המודרני.

הכנסייה הגותית בנויה על בסיס שלד שבו תומכים עמודים רבים. מהעמודים יוצאות קשתות מחודדות שיוצרות קמרונות צלעות שתומכים בתקרה ובגג ומעבירים את משקלו אל הקירות ובעיקר אל העמודים המורכבים הגדולים. מאחר שגובה התקרה היה עצום ומשקלה רב, הופעלו על העמודים והקירות מאמצי פישוק שאיימו לגרום לקירות ולעמודים לקרוס הצידה. כדי לפתור בעיה זו השתמשו הבנאים בשני פתרונות עיקריים: מעבר מקשת חצי-עגולה אל קשת מחודדת, ושימוש בתמיכות דואות. הקשת המחודדת מסיטה באופן יעיל יותר מאמצי פישוק מכוח הפועל הצידה לכוח הפועל כלפי מטה. התמיכות הדואות, שנקראות גם "קשתות דואות" (בצרפתית: arc boutant), היו קשתות אלכסוניות שתמכו בקירות ובעמודים מבחוץ והעבירו את העומסים לעמודי אבן גדולים מחוץ למבנה ובכך מנעו מהקירות לקרוס הצידה. על העמודים החיצוניים של התמיכות הוצבו בדרך כלל מבנים הנקראים צריחונים, להם היה הן תפקיד קישוטי והן תפקיד מבני: הפעלת עומס כלפי מטה על העמוד ובכך להטות את מאמצי הפישוק שעוברים לעמוד דרך התמיכות דואות לכוח שפועל כלפי מטה. כך נתמכה המסה הגבוהה והעצומה של המבנה הגותי בידי מערכת שלדית של עמודים, קשתות וקמרונות - דבר שאפשר לנצל את רוב שטח הקיר לחלונות ויטראז' מלאי אור.

בימי הביניים לא היה קיים מדע של הנדסה אזרחית והאדריכלות הייתה מקצוע שנלמד לרוב מאב לבן. השיכלולים הטכנולוגיים שהובילו לבנייה מסוג זה היו בעזרת ניסוי וטעייה. כחלק מהמירוץ לבניית הקתדרלה הגבוהה ביותר ניסו הבנאים לבחון את קצה גבול היכולת מבחינת תמירות גדולה ככל האפשר וכמות קטנה ככל האפשר של מסת לבנים. קתדרלות רבות וחלקי כנסיות רבים התמוטטו תוך כדי בנייתם משום שחרגו מגבול היכולת של הבנייה בלבנים. הקתדרלות הגבוהות והמרשימות ביותר שקיימות עד היום בהן השימוש בחומר הוא האופטימלי ביותר, שרדו למעשה כמעין "ברירה טבעית".

• 
  תמיכות דואות עם צריחונים בקתדרלת שטרסבורג.
• 
  קמרון צלעות בקתדרלת טור. קמרונות הצלעות היו דרך יעילה לשאת את משקל התקרה והגג.

החזית המערבית

החזית המערבית של כנסיית סנט אואן ברואן, חזית גותית מאוחרת עם צריחים מחודדים, גמלונים ורוזטה לוהבת.

בדרך כלל הכנסייה בנויה בציר מערב-מזרח ופונה מזרחה. לפיכך, הכניסה הראשית מצויה לרוב בחזית המערבית (facade), שנחשבת לחלק המפואר ביותר בכנסייה בהיותה הכניסה העיקרית והחשיבות שביצירת רושם על הנכנס. החזיתות הגותיות התפתחו מאלו של אדריכלות הרומנסק. החזית המערבית כללה בדרך כלל שלושה שערי כניסה (portal או doorway), שהזכירו שער ניצחון רומי. שערי הכניסה היו מעטורים בפיסול רב ומעל כל שער היה משקוף חצי-עגול הנקרא טימפנון ובו היה הפיסול המרכזי שהוקדש לנושאים מרכזיים בנצרות, באדריכלות הגותית המוקדמת, העמודים שליד השער היו פסלים של אישי הנצרות, דבר שהפך אותם דו-משמעית ל"עמודי הכנסייה".

בגותיקה המוקדמת (Early Gothic), החזיתות אופיינו בגובה, אלגנטיות, הרמוניה, אחדות ואיזון פרופורציות. הם תוכננו לפי דוקטרינה שביטא תומאס אקווינס שיופי הוא "הרמוניה של ניגודים". בעקבות הדגם של בזיליקת סן-דני ולאחר מכן קתדרלת נוטרדאם דה פריז, החזית המערבית אוגפה משני צידיה בשני מגדלים פרופורציונליים לשאר החזית, שאיזנו את האלמנטים האופקיים והאנכיים. בחזיתות של הגותיקה המוקדמת היה חלון רוזטה במרכז החזית, מעל השער המרכזי. באנגליה, הרוזטה הוחלפה בחלון קשתי גדול.

בתקופת הגותיקה בעיצומה (High Gothic) החזיתות נהיו גבוהות יותר, וכללו אדריכלות דרמטית יותר ופיסול רב יותר. בקתדרלת אמיין, השערים היו עמוקים יותר והנישות והצריחונים היו יותר בולטים. שערי הכניסה הוכתרו עם גמלונים מחודדים שניצבו מעל הקשתות הגבוהות ויצרו קומפוזיציה קונצנטרית מלאת פיסול. חלונות הרוזטה נהיו גדולים מאוד (קוטר של יותר מ-9 מטרים) ומילאו את כל הקיר שמעל השער המרכזי, ולעיתים מעליהם ניצבה קשת מחודדת גדולה. חלונות הרוזטה נדחפו כלפי מעלה בעקבות הגדילה וההיתוך של הקישוטים שמתחתיהם. המגדלים עוטרו עם קשתות משלהם וצריחונים. בראש המגדלים נבנו צריחים מחודדים גבוהים, חלקם בעלי מרקם חלק וחלקם בעלי מרקם תחרה עשיר בפיתוחי אבן. עם זאת, בקתדרלות רבות (בעיקר בצרפת) צריחים אלו לא נבנו או שנהרסו. דוגמה לצריח גותי מוקדם אפשר למצוא במגדל הדרומי של קתדרלת שארטר. דוגמה לצריח גותי מאוחר עם תחרת אבן ניתן למצוא במגדל הצפוני של קתדרלת שארטר או בחזית הפלמבויינטית של בזיליקת נוטרדאם דה ל'אפין.

החזיתות של הגותיקה הקורנת (Rayonnant) אופיינו במרקם תחרה וחלונות ויטראז' גדולים (כולל חלון רוזטה מפותח דמויי פרח או שמש קורנת), צריחונים רבים וגמלונים מחודדים במטרה למסך מסות של אבן ולהקנות לחזית מראה תחרה קליל ואוורירי. גם בחזיתות אלו היו מגדלים עם צריחים. בחזיתות של הגותיקה הלוהבת (Flamboyant) נמשכה המגמה של פיסול וקישוטים רבים, אך פיתוחי האבן היו בצורת להבות מלופפות וכך גם חלון הרוזטה. גם הצריחים תאמו לסגנון הלוהב וכללו תחרת אבן בצורת להבות.

בנסיכויות גרמניה והקיסרות הרומית ה"קדושה" הייתה מסורת בנייה קרולינגית, בה היו שני מוקדים: במזרח ובמערב. כתוצאה מכך, בחלק מהחזיתות המערביות שם במקום הדגם הצרפתי הקלאסי של חזית סימטרית עם חלון רוזטה ושני מגדלים, החזית הורכבה ממגדל בודד, עטור בצריח מחודד גבוה. דוגמאות לחזית כזאת הן קתדרלת פרייבורג עם צריח התחרה שלה בגובה 116 מטר והמינסטר של אולם עם צריח בגובה 161.53 מטר שהושלם רק במאה ה-19. ברבות מהחזיתות הגרמניות, בניגוד לצרפתיות, הושלמו הצריחים המחודדים שבראש המגדלים (חלקם רק בגל התחייה הגותית במאה ה-19), והם היו לרוב במרקם תחרה פתוח.

בעוד שקתדרלות צרפתיות וגרמניות הדגישו את הגובה של החזית, קתדרלות אנגליות, בייחוד בתקופה המוקדמת, הדגישו את הרוחב. החזית המערבית של קתדרלת ולס היא ברוחב 146 רגל (45 מטרים), בהשוואה ל-116 רגל (35 מטרים) של קתדרלת אמיין שנבנתה באותו זמן בערך, בעוד שהחזית באמיין גבוהה פי 2. החזית המערבית של ולס הייתה מכוסה כמעט כולה בפיסול וכמו באמיין - הפיסול הודגש בצבע, שכן שרידים של פיגמנטים בצבעי כחול, סגול וזהב נמצאו על הפסלים.

באיטליה, החזיתות של הגותיקה האיטלקית כללו 3 שערי כניסה וחלון רוזטה באופן מסורתי, אך חלון הרוזטה היה בדרך כלל חלון עגול פשוט (אוקולוס), ללא תחרת חלונות מורכבת. אלמנטים גותיים נוספים בחזיתות האיטלקיות כללו פיסול, צריחונים ולעיתים צריחים מחודדים. ברם, החזיתות האיטלקיות כללו גם אלמנטים איטלקיים מסורתיים, כפי שניתן לראות בחזיתות של קתדרלת סיינה וקתדרלת אורבייטו. החזית של קתדרלת אורבייטו הייתה ברובה עבודה של רב-בנאי לורנצו מאיטני, שעבד עליה מ-1308 ועד מותו ב-1330. הוא נמנע מהדגש הצרפתי על גובה והסיר את פסלי העמוד בשערים, וכיסה את החזית בפסיפסים צבעוניים עם סצנות מהתנ"ך (הפסיפסים הנוכחיים מאוחרים יותר). מאפיין נוסף של הגותיקה האיטלקית בשער היה דלת ברונזה מפוסלת. הפסל אנדריאה פיזאנו יצר את דלתות הברונזה המהוללות של בית הטבילה של פירנצה (1330–1336). הן לא היו הראשונות: סוגריוס, אב המנזר הצרפתי של סן-דני, הזמין דלתות ברונזה מפוסלות לבזיליקת סן-דני ב-1140, אך הן חולפו בדלתות עץ כאשר המנזר שופץ והוגדל. עבודתו של פיזאנו, עם הריאליזם והרגש שבה, היא רמז מטרים לרנסאנס שעמד להופיע באיטליה.

מבנה ותוכנית קרקע

התוכנית של הקתדרלות הגותיות הייתה מבוססת בדרך כלל על צלב לטיני (בו הזרוע האנכית ארוכה יותר מהזרוע האופקית) ונלקחה מהבזיליקה הרומית ומכנסיות רומנסקיות מאוחרות. הן בנויות סביב אולם התווך - החלק הארוך והגבוה במבנה; זרוע ניצבת הנקראת טרנספט (Transept, בית הרוחב); וממזרח לו בית המקהלה (Choir, נקרא גם Chancel או Presbytery) - בו ישבה הכמורה והמקהלה. בקתדרלות הצרפתיות ובחלק מהגרמניות בית המקהלה הסתיים במזרח באזור חצי-עגול (אפסיס, Apsis) שבו נמצא המזבח ומסביבו אמבולטריום (Ambulatory) שהיווה דרך גישה לקפלות קורנות שבלטו מסביבו כמו עלי כותרת של פרח (בתצורה הנקראת Chevet). בקתדרלות האנגליות הסיומת המזרחית הייתה בדרך כלל מלבנית. האמבולטריום אפשר למאמינים גישה לקפלות ולשרידי קודשים מבלי להפריע לטקס המרכזי.

כל החלקים בכנסייה קורו באמצעות קמרונות צלעות. הקמרונות חילקו את אולמות הכנסייה לתאים מלבניים (שנקראים "מפרצים") והוגדרו בידי העמודים הגדולים שתמכו בקמרונות. בקתדרלות גותיות מוקדמות, כגון קתדרלת סנס ואפילו קתדרלת נוטרדאם (פריז) הקמרונות היו מסוג קמרון סקספרטיט שכללו 6 צלעות, עם עמודים בעלי עיצוב שהתחלף לסירוגין. בקתדרלות מאוחרות יותר הקמרונות היו בעלי 4 צלעות, פשוטים יותר וחזקים יותר, ונתמכו בידי עמודים זהים.

בעקבות כנסיות הרומנסק ובזיליקת סן-דני בקתדרלות היו בדרך כלל שני מגדלים תאומים בחזית המערבית. עם זאת, בלא מעט קתדרלות היו חזיתות בעלות מגדל בודד שתאומו לא נבנה או נהרס (כגון קתדרלת סואסון), חזיתות בעלות מגדל בודד וגבוה במרכז החזית (כגון קתדרלת פרייבורג והמינסטר של אולם) וקתדרלות ללא מגדלים בכלל.

בקתדרלות רבות היה נהוג לבנות מגדל או צריח מחודד מסוג Fleche ("פלש", בצרפתית: חץ) מעל מקום המצלב (המקום בו הספינה הראשית ובית הרוחב נפגשים, ויוצרים את מרכז הצלב). בקתדרלות צרפתיות וגרמניות היה נהוג יותר הפלש ובקתדרלות האנגליות מגדל גדול ומרובע שבפינותיו צריחונים.

בתי הרוחב היו קצרים יחסית באדריכלות הגותית המוקדמת בצרפת אך נהיו גדולים יותר וכללו חלונות רוזטה באדריכלות הגותית בשיאה ובעיקר בגותיקה הקורנת (Rayonnant). בית המקהלה נהיה חשוב יותר והוקף באמבולטריום כפול שסביבו קפלות קורנות. באנגליה, בית הרוחב היה חשוב יותר ותוכנית הקרקע הייתה מורכבת יותר מאשר בקתדרלות הצרפתיות, וכללה לעיתים בית רוחב נוסף ו"קפלת הגבירה" ארוכה שבלטה מהחלק המזרחי. בנוסף, לצד הקתדרלה הוקם לרוב צ'פטר האוס (שצורתו הייתה לרוב מתומנת ובו נערכו ישיבות הכמורה והנזירים) ומבנים נוספים.

לצד מבנה הבזיליקה, ששלט ביד רמה בכל הקשור לקתדרלות וכנסיות גדולות, בנסיכויות גרמניה - בייחוד בכנסיות קטנות ובינוניות - היה נפוץ הדגם של כנסיית אולם, בו הגובה של האגפים היה שווה לגובה של הספינה הראשית.

האמנות הגותית

ערך מורחב – אמנות גותית

לצד האדריכלות הגותית התפתחה אמנות שכללה פיסול גותי, ציור גותי, איור כתבי יד, יצירת חלונות ויטראז', צורפות, גילוף בעץ וקישוט רהיטים ומזבחות בצורה גותית. אמנות זו פיארה את הקתדרלות ואת הכנסיות, והייתה בעלת עושר בלתי-רגיל בפרטים. לעומת אמנות הרומנסק, האמנות הגותית הייתה יותר מושכלת ורציונלית, והגיעה לרמות חדשות בתיאור מדויק של בני אדם, מרקמים וחומר. ניתן לציין את קתדרלת שארטר וקתדרלת ריימס בהן התרחשה התקדמות ניכרת באמנות הגותית, בעיקר בפיסול, והן הפכו למודל משפיע בכל רחבי אירופה. לצד האמנות הקנונית התפתח גם פיסול השוליים שכלל דמויות מעוותות ומפלצות, כגון פסלי הגרגוילים - מרזבים בצורת מפלצות, שדים או דרקונים. האמנות הגותית התפשטה ברחבי אירופה והושפעה הן מהאמנות הקנונית בצרפת והן מהסגנונות המקומיים וכנראה גם מהתיאטרון העממי בימי הביניים. לצד תיאורים דתיים היא תיארה גם מעמדות, פטרונים, אצילים ובעלי מלאכה. בשיאה, שאפה האמנות הגותית להציג תמונת עולם שלם וסגור תוך שימוש בעיצוב כוללני בו יש דיאלוג בין הסמלי לשימושי.

היסטוריה

רקע היסטורי

לקראת המאה ה-12 החלה באירופה תקופה של פריחה דתית, תרבותית, אדריכלית וכלכלית. הערים גדלו והתחזקו והמסחר פרח. כוחה של הכנסייה בתקופה זו היה רב, ועושרה העצום התבסס הן על נחלות ורכוש והן על תרומות מצד אצילים ופשוטי העם. בערים, הבישופים היו בעלי מעמד רם והשפעה רבה ולעיתים אף ניהלו רבעים שלמים. מולם ניצבה ה"קנוניציה", מועצת הבישוף הבוחרת אותו, שהייתה גם היא בעל כוח רב ואף השתתפה בבניית הקתדרלות ובגיוס המשאבים. בצרפת שלטה השושלת הקפטינגית, שתרמה אף היא באופן ניכר לבניית הקתדרלות, ולצידה היו מספר דוכסויות חזקות, כגון אקוויטניה ורוזנויות שמפניה ונורמנדי. בצרפת היו ארכיבישופים חזקים ועשירים וכן מסדרי נזירים שהיו גם הם בעלי עושר והשפעה.

אזור איל-דה-פראנס (באדום), שם נולדה האדריכלות הגותית

בתקופה זו עלה מעמדן של הערים, בייחוד במרכז צרפת, והללו החלו להילחם על חופש ויותר זכויות. המסחר פרח, בייחוד במחוז שמפניה בו התנהלו ירידי מסחר שהביאו סחורות מצפון ודרום אירופה. הקתדרלות נבנו לא רק כמוסד כנסייתי אלא גם כמוסד עירוני, ובחלקן אף נפתחו בתי ספר קתדרליים בהם למדו את שבע האמנויות החופשיות, ומי שהשלים לימודים אלה - גם פילוסופיה ותאולוגיה. בערים אלו נוצר מעמד של משכילים ומלומדים, לצד גילדות עירוניות של בעלי מלאכה, אומנים בתחומיהם הם.

מסעות הצלב הפכו את הבנייה באבן לנפוצה הרבה יותר, לצד השפעות נוספות באמנות ובתרבות שבאו מהמזרח התיכון, ביזנטיון וספרד המורית. תקופה זו של יציבות ופריחה אפשרה בניית מבנים מפוארים מאבן בנייה, בניגוד למבני העץ שהיו נשרפים אחת לכמה זמן. על רקע זה החלה בנייה של קתדרלות אבן מפוארות, שנוצרו כדי לרומם את מעמד הכנסייה בפני האצולה ופשוטי העם, וכן להוות ביטוי נשגב לאמונה הנוצרית. תחילה מבנים אלה נבנו בסגנון הרומנסקי הכבד (עד המאה ה-12), אך במרכז וצפון צרפת, באיל-דה-פראנס, החל להתפתח הסגנון הגותי (1140) שהעמיד מבנים מפוארים וגדולים הרבה יותר.

רקע רעיוני

אוגוסטינוס ה"קדוש" כתב מספר חיבורים על מבנה הכנסייה האידיאלי. ביסוד מבנה זה עמדו 2 רעיונות עיקריים: פרופורציות גאומטריות הרמוניות ומילוי הכנסייה באור קדוש. האדריכלות של הכנסייה אמורה לייצג את שלמות מעשה הבריאה ולהיות למעשה דגם של העולם או ירושלים השמיימית עם בית המקדש (שאנשי ימי הביניים לא ידעו בדיוק כיצד הוא נראה).

השקפות אלה נהפכו לכדי פילוסופיה-תאולוגיה שלמה בידי פסבדו-דיוניסיוס האראופגיטי, שזוהה בטעות עם דיוניסיוס ה"קדוש" פטרון צרפת, וזכו לעדנה באסכולה של בית הספר הקתדרלי של שארטר במאה ה-12.

השקפות אלה זכו לתמיכה מברנאר מקלרבו שהיה בזמנו אחד מהסמכויות הדתיות החזקות באירופה. ברנאר לא אהב את האסתטיקה של כנסיות הרומנסק ואת הפיסול הפזרני והיותה של הכנסייה לא יותר ממתלה ליצירות אמנות רגשניות. ברנאר כתב על כך מספר חיבורים וכתוצאה מכך במסדר הציסטריאני החלו בבניית כנסיות צנועות וסגפניות יותר, שבהן הושם יותר דגש על אדריכלות ופחות על קישוטים וראוותנות. לעומת זאת, ברנאר התיר לקתדרלות וכנסיות עירוניות להמשיך להשתמש באמנות וקישוטים כדי ללכוד את לבם של המאמינים פשוטי העם.

רעיונות אלה השפיעו במידה רבה על סוגריוס, אב מנזר סן דני ועוצר הכתר הצרפתי, על אנרי, הארכיבישוף של סנס, ועל ז'פרואה דה לב, הבישוף של שארטר - שלושתם חברים קרובים של ברנאר מקלרבו. ואכן, במקומות אלה נולדה האדריכלות הגותית.

הולדת הסגנון הגותי

האדריכלות והאמנות הגותיות התפתחו בצרפת, בעיקר באחוזות המלך (של בית קאפה) באיל-דה-פראנס (Ile de France) ובדגש על אזור העיר פריז ומחוזות שמפניה ופיקרדי, בתחילת המאה ה-12 ומקובל לקבוע את לידתה ב-1140 השנה בה נבנו מחדש בידי אב המנזר ויועץ הכתר סוגריוס (Suger) הקצה המזרחי והחזית המערבית של בזיליקת סן-דני סמוך לפריז שהייתה המבנה הראשון בעל מאפיינים אדריכליים גותיים (כיום, רק השער הדרומי שרד משיפוצים שנעשו בכנסייה במאה ה-13). תואר "הקתדרלה הגותית הראשונה" מיוחס לקתדרלת סנט אטיין בסנס (Sens) שבנייתה החלה ב-1142. ב-1145 נבנתה מחדש החזית המערבית של קתדרלת שארטר (Chartres) בסגנון גותי מוקדם, ובה החל להתפתח הפיסול הגותי. הקתדרלה הגותית הנודעת ביותר היא כנראה קתדרלת נוטרדאם בפריז, שבנייתה החלה בשנת 1163 והושלמה ב-1345, בה יש שילוב של אדריכלות גותית מוקדמת ואדריכלות גותית בשיאה. האדריכלות הגותית היא סגנון אירופאי אמיתי, שלא נבע מהאדריכלות המזרח-תיכונית אלא התפתח כולו באירופה, ומהווה אבן דרך באדריכלות ימי הביניים.

הגותיקה בעיצומה

בין השנים 1140 עד למאה ה-16 (שיא ושלהי ימי הביניים), רוב הקתדרלות במערב אירופה נבנו בסגנון גותי. צרפת - מקום הולדת הגותיקה - היא בירת הקתדרלות הגותיות וממנה התפשט הסגנון לאנגליה, גרמניה, איטליה, ספרד, ארצות השפלה, בוהמיה, הקיסרות הרומית ה"קדושה" וסקנדינביה.

בסוף המאה ה-12 ותחילת המאה ה-13 התגבש הסגנון של האדריכלות הגותית והוא יושם בתחילה לקתדרלות מרכזיות שנהרסו ונבנו מחדש, אך גם לכנסיות קטנות יותר וטירות. תקופה זו התאפיינה בעידון וזיקוק הסגנון הגותי וביצירת מאפיינים קנוניים שמזוהים עם האדריכלות הגותית (כגון קמרונות צלעות, תמיכות דואות וצריחונים, וחלוקת הקיר ל-3 אזורים - ארקדה, טריפוריום וקומת תאורה). בתקופה זו נבנו הקתדרלות הגדולות של אירופה, בעיקר בצרפת, אך גם בארצות אחרות.

באמצע המאה ה-13 התפתח בפריז סגנון ה-Rayonnant – סגנון גותי קורן – בבזיליקת סן-דני, קפלת סנט שאפל וחלקים בקתדרלת נוטרדאם. הסגנון התפשט לשאר צרפת ולמדינות סמוכות. הסגנון הקורן הגיע לשיאו בקתדרלת קלן שבנסיכויות גרמניה, שבנייתה החלה ב-1248 ובית המקהלה המופתי שלה הושלם ב-1322. שאר הקתדרלה הושלמה רק במאה ה-19, על פי התוכניות המקוריות (בעיקר של החזית המערבית העצומה עם צמד צריחי התחרה הגבוהים שלה).

החל במאה ה-13 במקביל לקתדרלות, אומץ הסגנון הגותי גם לכנסיות ומבנים אחרים. מאות כנסיות, מנזרים, טירות, מבני ממשל ומבני ציבור ואפילו מספר בתי כנסת (כגון האלטנוישול בפראג) נבנו בסגנון הגותי.

החל מהמחצית השנייה של המאה ה-13 חל מעבר הדרגתי מבניית קתדרלות עירוניות גדולות לבניית כנסיות רבעים בעלות תפקידים שונים, לצד כנסיות מסדרי העוני הנזיריים. נהוג לסמן את ראשיתו של תהליך זה בבנייתה של הקפלה המלכותית סנט שאפל (1242–1248) שבה אוחסן נזר הקוצים של ישו. קפלה זו היוותה חידוש בשימוש באלמנטים של קתדרלה גותית, אך ללא ממדיה העצומים, וניסיון להעניק תחושה יותר אינטימית מאשר תחושה של גודל עצום. מנגד, לא פסקו הניסיונות לבנות קתדרלות גבוהות יותר, כגון קתדרלת בווה (1225), עם קמרונות בגובה של כ-48 מטרים (157 רגל) וצריח מחודד בגובה 153 מטר. אולם חלק ממנה קרס במהלך הבנייה וגם הצריח קרס, ובנייתה לא חודשה מאז. כיום מה שנותר מקתדרלת בווה כולל את האפסיס, בית המקהלה והטרנספט, כאשר שרידים אלה נתמכים בפיגומי מתכת מודרניים כדי למנוע את קריסת מה שנותר.

בסוף המאה ה-13 אחרי שהתפשט ברוב אירופה, התפתח הסגנון הגותי והשתכלל, תוך שילוב מסורות הבנייה המקומיות. הסגנונות הגותים המקומיים, שהחלו באימוץ הסגנון הצרפתי, שילבו מאוחר יותר השפעות מקומיות וקיבלו אופי שונה מהסגנון הצרפתי.

האדריכלות הגותית במאה ה-14

במאה ה-14 החל הדגש באמנות הגותית לעבור לכנסיות קטנות יותר (עם אלמנטים אדריכליים השואבים מהקתדרלה ועטורי קישוטים), לקישוט חפצי קדושה ומזבחים (כגון בטריפטיכון) ולקישוט רהיטי הכנסייה. בכנסיות הקטנות התפתח דגם של כנסיית-אולם, השונה מדגם הבזיליקה ובו כל הספינות בגובה שווה, והקמרונות משמשים לקישוט של תקרה כמעט שטוחה. אבני המפתח בקמרונות של כנסיות אלו שימשו מצע נרחב לפיסול. על רקע זה החלו להתפתח קמרונות מורכבים יותר כגון קמרון רשת שפיתחו היינריך פארלר ופטר פארלר. משפחת פארלר מייצגת עוד תופעה שהחלה במאה ה-14: עליית מעמדו של האדריכל והנצחתו בפיסול לצד שליטי העיר ופטרוניה.

במקביל, החלה האדריכלות הגותית להיות מיושמת גם למבנים אזרחיים, כגון בתי עיריות, בתי גילדות, ארמון הבישוף, בתי חולים ועוד. האדריכלות האזרחית שאבה מהאדריכלות הדתית (פרטים כגון: חלונות, קשתות מחודדות ועמודים) אך השתמשה בהם לבניית מבנים בעלי תפקידים שונים. השימוש בצורת הנעלות של הגותיקה היה הן למבני דת נעלים דוגמת קתדרלות וכנסיות, והן למבנים "נחותים" יותר כגון ממגורות ובתי סוהר. דבר זה מבטא תפישה בה כל היבט של החיים בעיר הגותית קשור במידה מסוימת לדת ולישו ויוצר אחידות בעיר וברבדים השונים של החיים.

האדריכלות הגותית אחרי ימי הביניים

באיטליה חלה נטישה של האמנות הגותית במאה ה-15 לטובת רנסאנס. האמן וחוקר תולדות האמנות ג'ורג'ו וזארי הוא זה שטבע את השם "גותית" לאמנות ימי הביניים ככינוי גנאי, על שם השבטים הגותים שהחריבו את רומא העתיקה, מאחר שראה בה "ביטוי לתפישות כאוטיות, מעוותות ונבערות מדעת, המבטאות את נפשו המסוכסכת של הברברי". בעוד באיטליה של הרנסאנס ראו באמנות הגותית אמנות ברברית, בצרפת המשיכו להעריך את האמנות הגותית.

במאה ה-16 החלה נטישה של הסגנון הגותי גם בצרפת ומרכז אירופה לטובת הבארוק והרוקוקו. למרות זאת, האמנות הגותית עדיין שרדה בקרב האנשים ובפרט באמנות העממית. במהפכה הצרפתית ב-1789 נהרסו מבנים גותיים רבים בצרפת על ידי המהפכנים מאחר שנתפשו כסמל לפיאודליזם, האריסטוקרטיה ושלטון הכנסייה המדכא. הרס זה נעצר רק במאה ה-19 הודות למאמציהם של אנשי רוח צרפתיים, בהם הסופר ויקטור הוגו, המשמר פרוספר מרימה והאדריכל ויולה לה-דוק.

התחייה הגותית

ערך מורחב – התחייה הגותית

מנזר וסטמינסטר מימי הביניים ולידו ארמון וסטמינסטר ומגדל השעון ביג בן שעוצבו בסגנון נאו-גותי אנגלי

הקתדרלה הלאומית של וושינגטון - קתדרלה נאו-גותית.

בניין הפרלמנט ההונגרי – מבנה נאו-גותי מפואר עטור בצריחים וכיפה מחודדת.

בסוף המאה ה-18 ובמאה ה-19 זכתה האדריכלות הגותית לעדנה במה שנקרא "התחייה הגותית" (Gothic Revival). התחייה הגותית הייתה חלק מהתנועה הרומנטית שביצעה אידיאליזציה לימי הביניים ולמסורות העתיקות של אירופה. ויקטור הוגו היה ממובילי תנועת התחייה הגותית בצרפת וקרא לשמר את הקתדרלות העתיקות ורבות ההוד. מאמצי השימור שלו נשאו פרי והיוו גורם מכריע בהישרדות המבנים הגותיים, שעד אז, זכו לבוז בתור מבנים מפלצתיים מעידן ישן וחשוך. וכתוצאה מכך שופצו עשרות קתדרלות גותיות באירופה או שהושלמה בנייתן. רשימת הקתדרלות ששופצו והושלמו כוללת בין השאר את הדואומו במילאנו, קתדרלת קלן, המינסטר של אולם, קתדרלת ויטוס ה"קדוש" בפראג, וקתדרלת רואן וקתדרלת קלרמון-פראן בצרפת.

קתדרלות וכנסיות חדשות רבות ברחבי העולם, בעיקר באירופה ואמריקה, נבנו בסגנון נאו-גותי. דוגמאות בולטות הן קתדרלת פטריק ה"קדוש" בניו יורק (1858–1888) והקתדרלה הלאומית של וושינגטון (1907–1990) בארצות הברית, קתדרלת לה פלטה בארגנטינה (1884–2000), בזיליקת קלוטילדה ה"קדושה" בפריז (1846–1857) וקתדרלת לינץ (1862–1924) והווטיפקירכה (1856–1879) באוסטריה.

בנוסף, מבני ציבור חדשים שאינם מבני דת - כגון פרלמנטים ואוניברסיטאות - החלו להיבנות בסגנון הגותי. מבנים ידועים הנכללים בקטגוריה זו הם בניין הפרלמנט ההונגרי בבודפשט (1885–1904) ובניין הפרלמנט הבריטי (ארמון וסטמינסטר) בלונדון (1840–1870). קמפוסים בסגנון נאו-גותי כוללים את אוניברסיטת ייל.

בסגנון התחייה הגותית נבנו גם מבנים מסוגים חדשים לתקופתם אשר חיפשו סגנון המסוגל לייצגם. בניו יורק של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 היה הסגנון הנאו-גותי פופולרי בבנייתם של גורדי שחקים ובנייני משרדים רבי-קומות. הידועים ביותר בהם הם בניין סינגר (1908) ובניין וולוורת' (1910–1913) אשר נבנו כגורדי שחקים גותיים בהשראת צריחי הקתדרלות התמירים והמחודדים.

מאפיינים אזוריים של הסגנון הגותי

כאמור, האדריכלות הגותית נולדה בלב צרפת, באזור האיל-דה-פראנס שהושפע מאוד מהמלוכה הצרפתית. במהלך המאה ה-12 התפשט הסגנון הגותי ברחבי צרפת עם התחזקות ההשפעה של המלוכה הצרפתית, וכבר אז נכנסו שינויים מקומיים לסגנון. בסוף המאה ה-12 התפשט הסגנון הגותי גם לאנגליה וספרד ובמאות שאחרי התפשט בשאר חלקי אירופה. ברוב המקומות קבלת הסגנון הגותי התרחשה בשני שלבים עיקריים: הראשון שבהם הוא ייבוא הסגנון הגותי הצרפתי כפי שהוא והשני הוא התאמתו ושילובו עם הסגנונות המקומיים ומסורות הבנייה האזוריות. בהמשך שוכללו הסגנונות הגותיים המקומיים ויצרו סגנונות מובחנים המאפיינים כל אזור, אך גם מושפעים מאזורים אחרים עקב מעבר של רבי-בנאים וסדנאות בנאים ברחבי אירופה.

האדריכלות הגותית בצרפת

באדריכלות הגותית בצרפת, במערב אירופה ובמרכז אירופה מובחנים מספר שלבים:

• האמנות הגותית המוקדמת (מ-1140 עד ראשית המאה ה-13): בה התעצבו תפישות אדריכליות וחזותיות, והתגבשו הפתרונות לבעיות הטכניות השונות בבניה בסגנון הגותי. אמנות זו מאפיינת את הקתדרלות של סנס (1142–המאה ה-16), נואיון (1145–1235), לאן (1160–1215), קתדרלת סנלי (1153–1191), קתדרלת סואסון (1176–1212), קתדרלת ליון ובפיסול שבחזית קתדרלת שארטר (1145). עוד ראוי לציין את בזיליקת סן-דני בה נולדה האדריכלות הגותית ואת כנסיית סן רמי בריימס. מאפייניה כוללים קמרון בעל 6 צלעות וקיר המחולק ל-4 אזורים: קומת עמודים - ארקדה, גלריה, טריפוריום וקומת תאורה.

• האמנות הגותית בעיצומה (מ-1200 עד 1250): ידועה כ-High Gothic באנגלית, כ-Le Gothique Classique בצרפתית או כסגנון גותי בשל, ובה התגבשו מידות, פרופורציות ועיצוב קנוניים באדריכלות הגותית. בתקופה זו נפוצו האמנות והאדריכלות הגותית ברחבי צרפת ומרכז אירופה. כאן יש חזרה לקמרון בעל 4 צלעות וקיר המחולק ל-3 אזורים (קומת עמודים וקשתות - ארקדה, גלריה או טריפוריום, וקומת תאורה). הכותרות בעמודים קטנו על מנת לא לעצור את התנופה של העמודים כלפי מעלה ובכך הודגש הקו האנכי בפנים המבנה. כמו כן, בסגנון זה הבשילו התמיכות הדואות והפכו לפתרון הקנוני לבניית קירות קלים וגבוהים, ושירתו הן מטרות מבניות והן מטרות אסתטיות. עוד שינוי משמעותי בסגנון זה מהגותיקה המוקדמת הוא הגדלת קומת התאורה מחלון יחיד בכל קטע לשני חלונות מחודדים המאוחדים בראשם בחלון עגול וקטן. סגנון זה מתבטא היטב בקתדרלת שארטר (1194–1260), קתדרלת ריימס (1211–1427), קתדרלת בורז' (1195–1270) וקתדרלת אמיין (1220–המאה ה-15).

• סגנון Rayonnant ("קורן" או "גותיקה קורנת"): סגנון זה התפתח בשנים 1230–1250 והיה נפוץ עד אמצע המאה ה-14. סגנון זה חידד והעמיק את ההישגים של הגותיקה בשיאה ושאף לתת למבנה מראה תחרה אוורירי יותר עם יותר חלונות מזכוכית צבעונית ויותר אור. מבנים בולטים בסגנון זה הם בזיליקת סן-דני (שיפוצים שהחלו ב-1231), קתדרלת ריימס, קפלת סנט שאפל (1242–1248), החלקים המוקדמים בקתדרלת רואן ובית המקהלה של קתדרלת קלן (1248–1322), שנחשב לשיא של האדריכלות הגותית ויצירת מופת של הסגנון הגותי הקורן. מלומדים סבורים ששם הסגנון נובע מהרעיון שעלי הכותרת בחלונות רוזטה צריכים לקרון מהמרכז החוצה, ומכך נבע שם הסגנון. דוגמה לחלונות רוזטה המאפיינים את הגותיקה הקורנת ניתן למצוא בבית הרוחב של קתדרלת נוטרדאם דה פארי, בבזיליקת סן-דני ובקתדרלת שטרסבורג.

• האמנות הגותית המאוחרת Late Gothic (מ-1250 ואילך): שפת האמנות הגותית מיושמת לא רק בבניית קתדרלות וכנסיות אלא גם בבנית מבני ציבור נוספים. יש גם התפתחות סגנונות מקומיים בגותיקה, כגון באנגליה, בגרמניה, בספרד ובאיטליה. תקופה זו כוללת את שלהי התקופה הקורנת ואת התקופה הלוהבת. מבחינת אדריכלות הכנסיות היא מאופיינת בהגדלת עושר הקישוטים ותחרת האבן, ובהעמקת הישגי האדריכלות הגותית ועידונה.
• סגנון Flamboyant ("סגנון הלהבות" או "גותיקה לוהבת"): בסגנון זה מן המאה ה-15 הקישוטים ותחרת החלונות (Tracery) מעוצבים בצורה דמוית להבות אש או עלים מלופפים והצריחים בנויים כחרוט עם מרקם של תחרת אבן המשווה להם מראה של לפיד בוער, עץ ברוש או ראש של טיל. הקשתות בסגנון זה שטוחות יותר ("גב החמור").

האדריכלות הגותית באנגליה

ערך מורחב – אדריכלות גותית אנגלית

קתדרלת ליצ'פילד בעלת 3 הצריחים מוקפת במבני דת ומדשאה גדולה

קמרונות מניפה, מאפיין בולט של הגותיקה האנגלית, במנזר באת'

הסגנון הגותי הובא לאנגליה על ידי גיום דה סנס (ויליאם מסנס), שבנה מחדש את בית המקהלה בקתדרלת קנטרברי (1175–1493). בסגנון הגותי האנגלי הדגש עבר מבנייה לגובה (בלא מעט מקרים, הבנייה היוותה המשך של קתדרלה רומנסקית או נורמנית קיימת, והבנייה הגותית שמרה על גובה המבנה הרומנסקי) לבנייה לאורך (קתדרלות אנגליות רבות הן ארוכות ביותר), הדגשת הקו האופקי (על חשבון הקו האנכי) והתמקדות בפרטים עשירים, מורכבים ומפותחים. באנגליה נערכו מספר שינויים בסגנון הצרפתי ובהם: קתדרלות עם שני בתי רוחב (כגון קנטרברי וסולסברי), קתדרלות ללא תמיכות דואות (קתדרלת סולסברי וקתדרלת ולס), ויתור על חלון רוזטה בחזית המערבית, קתדרלות ללא מגדלים בחזית (כגון קתדרלת ולס וקתדרלת סולסברי), קתדרלות עם מגדל מצלב גדול במרכז ומעליו צריח מחודד (אם כי רבים מצריחים אלה נהרסו במהלך השנים), קתדרלות עם סיומת מזרחית ישרה (כגון קתדרלת יורק) ופיתוח קמרונות הצלעות הבסיסיים לקמרונות מורכבים ומפותחים. קתדרלות רבות באנגליה נבנו במהלך מאות שנים ולכן חלקים שונים שלהן בנויים בסגנונות שונים, ללא ניסיון ליצור אחדות סגנונית.

הסופר הבריטי, קן פולט, הקדיש את ספרו "עמודי תבל" (The Pillars of the Earth) להתפתחות האדריכלית הדרמטית באנגליה בשלהי המאה ה-12, עם המעבר מבניית קתדרלות בסגנון הרומנסקי לבנייה בסגנון הגותי, וזאת מבלי להזכיר את שני הביטויים הנ"ל אפילו פעם אחת לכל אורך הספר.

באדריכלות הגותית באנגליה מובחנים הסגנונות הבאים:

• סגנון גותי אנגלי מוקדם (Early English) בשנים 1180–1275: ייבוא של הסגנון הגותי הצרפתי, ובעיקר השימוש בקשת מחודדת. יש פיתוח של הקמרונות לקמרונות כוכבים. דוגמה לסגנון זה היא קתדרלת לינקולן.
• סגנון גותי מקושט (Decorated Gothic) בשנים 1275–1380: התאפיין בפיתוח קישוטים מורכבים יותר, בעיקר לחלונות, הכולל את השימוש בקישוטי תחרת חלונות (Tracery). כמו כן, הקמרונות מתפתחים והופכים לקמרונות רשת. דוגמאות לסגנון זה הן קתדרלת יורק, קתדרלת ליצ'פילד וכנסיית המנזר וסטמינסטר בלונדון.
• סגנון גותי ניצב (Perpendicular Gothic) בשנים 1380–1520: התאפיין בחלונות גדולים יותר וקווים מאונכים, בפיתוח קמרון המניפה ובוויתור על קומת הטריפוריום לטובת דגש רב יותר על קומת התאורה. סגנון זה היה מושפע מסגנון ה-Flamboyant הצרפתי ואף השפיע עליו. דוגמה לסגנון זה הוא מנזר באת'.

האדריכלות הגותית בספרד

ערך מורחב – אדריכלות גותית ספרדית

ספרד, שכללה אוכלוסייה משמעותית של שלוש הדתות: נצרות, אסלאם ויהדות, החזיקה גם במסורות בנייה שונות והייתה עדה לאדריכלות מוסלמית של ימי הביניים. במאה ה-12 החלה ה"רקונקיסטה" בה כבשו הנוצרים חלקים ניכרים מספרד בהם ישבו מוסלמים. בכיבושים אלה חיו תחת השלטון הנוצרי שלוש אוכלוסיות מיעוטים: ה"מוזערבים" - נוצרים שחיו בעבר תחת שלטון מוסלמי, והמודחארים - מוסלמים שבחרו לחיות תחת השלטון הנוצרי, ונוצרים שהיגרו מצרפת בתמורה לזכויות. במסגרת הרקונקיסטה, מבנים מוסלמיים רבים נהפכו למבנים נוצריים.

האדריכלות הגותית בספרד החלה גם היא כייבוא של הסגנון הצרפתי (כגון קתדרלת בורגוס (1221–1568), קתדרלת לאון (1205–1301) וקתדרלת טולדו (1226–1493) שנבנו בהשגחת אדריכלים צרפתיים), אך עד מהרה פיתחה סגנון עצמאי המשלב בין הגותיקה להשפעות המוריות, דבר שהתבטא במבנים יותר רחבים ומעוגלים, ובפחות דגש על הקו האנכי הצר. כמו כן, בספרד הפיסול הוא הרבה יותר קישוטי וסיפורי מאשר בגותיקה הצרפתית, ואלמנטים אדריכליים רבים מעוצבים בצורה אורנמנטלית.

באדריכלות הגותית בספרד מובחנים השלבים הבאים:

• גותיקה צרפתית - ייבוא הסגנון הגותי הצרפתי, בעיקר במאה ה-13.
• גותיקה מודחארית (Mudejar Gothic) - סגנון מקובל בספרד במאה ה-13 וה-14 המעורב עם סגנון האדריכלות המורית.
• גותיקה לבנטינית (Levantino gothic) - סגנון מקובל בספרד במאה ה-14.
• גותיקה איזבלינית (Isabelline Gothic) - סגנון מקובל בספרד במאה ה-15.
• גותיקה מנואלינית (Manueline) - סגנון גותי פורטוגזי מהמאה ה-16.

האדריכלות הגותית בגרמניה ומרכז אירופה

לארצות השפלה (בעיקר הולנד ובלגיה) הגיע הסגנון הגותי דרך שלטונה של דוכסות בורגונדיה. מספר קתדרלות בארצות אלה בנויות בסגנון גותי בשל (קתדרלת מיכאל וגודולה ה"קדוש"ים בבריסל) ואחרות, ובסגנון גותי מאוחר (כגון קתדרלת אנטוורפן). לעומת זאת, בארצות אלה היו נפוצים בתי עיריות הבנויים בסגנון גותי (כגון בלוון ובבריסל).

בגרמניה הגיע הסגנון הגותי באיחור של 100 שנה והיה צריך להתאים את עצמו למסורת הבנייה הקרולינגית של כנסיות וסטוורק (Westwerk) בעלות שני מוקדי פולחן: מזרחי ומערבי. הקתדרלות בגרמניה הושפעו גם מכנסיות מסדרי העוני, שכללו חלל אחיד או אגפים שווי-גובה והיו פשוטות בקישוטיהן, בחלונות הוויטראז', בכותרות ובתוכנית הפיסולית. כתוצאה מכך לקתדרלות גרמניות יש בדרך כלל שני אזורי קיר במקום שלושה והחלונות והעמודים פשוטים יחסית. בעוד שקתדרלות כגון קתדרלת רגנסבורג (1273–1872), קתדרלת פרייבורג (1260–1320) וקתדרלת קלן (1248–1880, בית המקהלה נבנה בסגנון גותי קורן) נבנו על טהרת הסגנון הצרפתי קתדרלות כמו קתדרלת במברג (בעלת 4 מגדלים) וקתדרלת נאומבורג (בעלת שני בתי מקהלה, במזרח ומערב) שילבו בין הסגנון הגותי לסגנון הרומנסקי הקרולינגי וריבוי מגדלים עם צריחים האופייניים למזרח אירופה. ניתן לציין את קתדרלת שטרסבורג (1176–1439) והמינסטר של אולם (1377–1890) שנחשבות לכנסיות גותיות מפוארות וחשובות ביותר. בניגוד לצרפת, בגרמניה בהרבה קתדרלות הושלמו הצריחים שעל ראש המגדלים (גם אם במאה ה-19), לרוב בסגנון תחרה או בסגנון שווייצרי חלק. הצריחים הקנו לקתדרלה מראה מחודד השואף כלפי מעלה. אף על פי שהסגנון הגותי יובא מצרפת, החל מהמאה ה-18 היסטוריונים גרמנים כגון האנס יאנצן ראו בו "[היצירות הגותיות הן] הביטוי החזק ביותר לרוח הנוצרית של ימי הביניים ולרוח הגרמנית". ואכן, במאה ה-19 התרחשה תחייה גותית גם בגרמניה ונשלמה בנייתן של קתדרלות רבות בסגנון הגותי.

הסגנון הגותי הגיע גם אל בוהמיה והקיסרות הרומית ה"קדושה". הקתדרלות החשובות באזורים אלה הן קתדרלת ויטוס ה"קדוש" בפראג (1344–1929), קתדרלת סטפנוס ה"קדוש" (שטפנסדום) בווינה (1304–1511) וכנסיית ברברה ה"קדושה" בקוטנה הורה (1388–1905).

האדריכלות הגותית בצפון ומזרח אירופה

באזור צפון ומזרח גרמניה, בסקנדינביה, בפולין ובמדינות הבלטיות וצפון ומזרח גרמניה התפתח סגנון "גותיקת לבנים" (Brick Gothic) שהתאפיין בבנייה בלבנים אדומות בלבד ולא מסלעים חצובים מסותתים. בסגנון זה הייתה גם נטייה לבניית צריחים כפרמידות רב-צלעיות חלקות ולא כחרוטי תחרה. אחד המבנים שמייצגים בצורה הטובה ביותר את סגנון זה הוא קתדרלת אופסלה בשוודיה (1435–1893).

האדריכלות הגותית באיטליה

במאה ה-12 איטליה הושפעה מהאדריכלות הביזנטית. במאה ה-13 הגיעה אליה האמנות הגותית עם נזירים ציסטרציאנים שהיגרו אליה מצרפת, ובמאה זו ובמאה ה-14 התפשט סגנון זה בקרב מסדרי העוני של הנזירים. המסורת האדריכלותית של איטליה מנעה את קבלת הסגנון הגותי בשלמותו, ומה שהתקבל בעיקר היו אלמנטים קישוטיים של הגותיקה. בתקופה זו נבנו מספר קתדרלות עם אלמנטים גותיים, כאשר הבולטת שבהן היא קתדרלת מילאנו (1386–1858), שדבקה בסגנון הגותי הצרפתי (ובעלת ספינה ראשית בגובה 45 מטר ). קתדרלות אחרות אימצו מספר אלמנטים גותים, בעיקר בקישוט החזית והפנים. בבתי עיריות וארמונות צורות הקישוט הגותיות היו נפוצות יותר (כגון בארמון הדוג'ים בוונציה). במאה ה-15 החל הרנסאנס באיטליה, והחזרה לצורות אדריכלות קלאסית דחקה את האדריכלות הגותית.

מילון מונחים

ערך מורחב – אדריכלות גותית - מונחים

לקריאה נוספת

• נורית כנען-קדר, ‏האמנות הגותית - מקתדרלה לעיר, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור
• כריסטופר וילסון, The Gothic Cathedral - The Architecture of the Great Church, תמס אנד הדסון
• אוטו פון סימסון, The Gothic Cathedral, הוצאת אוניברסיטת פרינסטון - סדרת Bollingen
• זביגנייב הרברט, ברברי בגן - הפרק "אבן מהקתדרלה" על בניית הקתדרלות הגותיות, הוצאת כרמל

ראו גם

ערך זה הוא חלק מסדרת תולדות אדריכלות המערב

אדריכלות מצרים העתיקה

אדריכלות קלאסית

אדריכלות יוון העתיקה

אדריכלות רומית

אדריכלות ימי הביניים

אדריכלות ביזנטית

אדריכלות רומנסקית

אדריכלות נורמנית

אדריכלות גותית

אדריכלות הרנסאנס

אדריכלות הבארוק

אדריכלות נאו-קלאסית

התחייה הגותית

אדריכלות מודרנית

אדריכלות פוסט-מודרנית

סגנונות באדריכלות

פורטל האדריכלות

• רשימת קתדרלות גותיות ונאו-גותיות
• אדריכלות גותית - מונחים
• אמנות גותית
• אדריכלות כנסיות
• אדריכלות הרומנסק
• קתדרלה
• קתדרלת נוטרדאם (פריז)
• סגנון גותי קורן
• התחייה הגותית
• פורטל:אדריכלות/הפינה הגותית

קישורים חיצוניים

• New York Carver, אתר העוסק באדריכלות ימי הביניים ובאדריכלות גותית בפרט
• מילון מונחים לאדריכלות הגותית
• Earthlore Gothic Dreams, על אדריכלות גותית, בליווי תמונות
• סגנון ה-Rayonnant (אורכב 20.06.2007 בארכיון Wayback Machine)
• ספרו של ויולה לה-דוק על אדריכלות צרפתית, בויקיספר הצרפתי
• Historian Uses Lasers to Unlock Mysteries of Gothic Cathedrals, נשיונל ג'יאוגרפיק, 22 ביוני 2015
• קתדרלות גותיות - מגוון קישורים
• תמונות וגלריות
  • Gothic Art & Architecture תמונות בפליקר
  • Gothic Churches תמונות בפליקר
  • תמונות של אדריכלות גותית
• סרטוני וידאו
  • תמונות של קתדרלות וכנסיות גותיות, סרט וידאו ביוטיוב
  • David Macaulay - Gothic cathedrals, יוטיוב
  • Easy Architecture: What is Gothic Architecture, בערוץ היוטיוב Easy Architecture
  • A Complete Introduction to Gothic Architecture, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 14:27)
  • סרט המסביר על ההנדסה שמאחורי התמיכות הדואות, בערוץ היוטיוב של Engineering Models
  • Cologne Cathedral: The Epitome of Gothic Grandeur, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 5:12)
  • Why Gothic Architecture is AWESOME, סרטון בערוץ "Shadiversity", באתר יוטיוב (אורך: 20:08)

• GOTHICmed, A Virtual Museum of Mediterranean Gothic Architecture

• אדריכלות גותית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אדריכלות גותית, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

ערך טוב

ערך זה הוא חלק מסדרת תולדות אדריכלות המערב

אדריכלות מצרים העתיקה

אדריכלות קלאסית

אדריכלות יוון העתיקה

אדריכלות רומית

אדריכלות ימי הביניים

אדריכלות ביזנטית

אדריכלות רומנסקית

אדריכלות נורמנית

אדריכלות גותית

אדריכלות הרנסאנס

אדריכלות הבארוק

אדריכלות נאו-קלאסית

התחייה הגותית

אדריכלות מודרנית

אדריכלות פוסט-מודרנית

סגנונות באדריכלות

פורטל האדריכלות

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אדריכלות גותית35541374Q176483