גותיקה מנואלינית
גותיקה מנואלינית או גותיקה פורטוגזית מאוחרת היא סגנון קישוטי אדריכלי פורטוגזי מתחילת המאה ה-16 הידוע בהידור ובמורכבות של קישוטיו, ומשלב אלמנטים ימיים וייצוג של תגליות ממסעותיהם של ואסקו דה גאמה ופדרו אלברש קברל. סגנון זה מסנתז אלמנטים של אדריכלות גותית מאוחרת עם השפעות של Plateresque ספרדי, אלמנטים איטלקיים ופלמים. סגנון זה מסמן את המעבר מגותיקה מאוחרת לאדריכלות הרנסאנס. בניית הכנסיות והמנזרים בסגנון זה מומנה בחלקה הגדול מרווחי הסחר בתבלינים עם אפריקה והודו. הסגנון הושפע במידה רבה מההצלחה של האימפריה הפורטוגזית ועידן התגליות בידי נווטים פורטוגזים, ששטו עד לחופי אפריקה והודו וגילו את ברזיל. ניתן לראות זאת למשל בייבוא אלמנטים ממקדשים בהודו המזרחית. הפורטוגלים, שהעלו על נס את כוחם הימי, ביטאו זאת גם באדריכלות (כנסיות, מנזרים, ארמונות וטירות) ואמנויות אחרות כגון פיסול, ציור, צורפות, עבודות בחרסינה וריהוט. הסגנון הקישוטי מאופיין בקישוטים וירטואוזים ומסובכים בשערים, חלונות, עמודים וארקדות.
אלמנטים אופייניים
- אלמנטים שניתן למצוא על ספינות: הספירה הארמילרית, מכשיר ניווט והחותם האישי של מנואל הראשון, המהווה גם סמל ליקום), ספירות, עוגנים, שרשראות עוגן, חבלים וכבלים.
- אלמנטים הקשורים לים כגון צדפות, פנינים ומיתרים של אצות.
- מוטיבים בוטניים כגון ענפי דפנה, עלי אלון, בלוטים ואיצטרובלים, כמוסות פרג, קלחים וקוצים.
- סמלים של הנצרות כגון צלב מסדר אותו האיש הפורטוגלי (מסדר צבאי ששיחק תפקיד מרכזי במסעות הגילויים ועזר במימונים) המקשט גם את ספינות הצי הפורטוגזי.
- אלמנטים מארצות שהתגלו על ידי הצי הפורטוגזי: כגון פיתוחי האבן ב-Claustro Real במנזר בטליה, שהושפע מבניינים בהודו.
- עמודים המגולפים כמו חבלים מלופפים (זה לא רעיון מקורי: עמודים כאלה ניתן למצוא גם בבזיליקת יוחנן הלטרני ברומא).
- קשתות חצי-מעוגלות (במקום קשתות גותיות מחודדות) בדלתות וחלונות, שלעיתים מורכבות מ-3 או יותר עקומות קמורות.
- אומנות צרורות.
- כותרות בנות 8 צדדים.
- חוסר סימטריה.
- צריחונים חרוטיים.
- שינניות משופעות.
- שערים מקושטים עם גומחות וחופות.
מבנים חשובים
מחוץ לליסבון, הכנסייה ובית מועצת הכנסייה במנזר הצלוב בטומאר (תוכננו בידי דיוגו דה ארודה) הם מונומנטים מנואלינים חשובים. בפרט, החלון הגדול של בית המועצה, עם הפיסול של הצמחים והחבלים המלופפים, הוא אחד ההישגים היוצאים מגדר הרגיל של הסגנון המנואליני.
מונומנטים מנואלינים חשובים אחר הם מסכי הארקדות בקלויסטר המלכותי (תוכננו בידי דיוגו בויטאק) והקפלות הלא-גמורות (תוכננו בידי מטאוס פרננדז) במנזר בטליה והארמון המלכותי של סינטרה.
עוד מבנים מנואלינים חשובים הם כנסיית המנזר של אותו האיש בשטובאל (אחת מהכנסיות המנואליניות הקדומות ביותר, שתוכננה גם היא בידי דיוגו בויטאק), מנזר סנטה קרוז בקוימברה, הכנסיות הראשיות בגולגה, וילה דה קונדה, מורה קמינחה, אוליבנצה וחלק מקתדרלת בראגה (הקפלה הראשית), וישאו (הקמרונות של הספינה הראשית) וקתדרלת גוורדה (השער הראשי, עמודים, קמרונות).
מבני ציבור בסגנון מנואליני קיימים ב:
- אבורה: Paço de Évora (נבנה ב-1525, תוכנן בידי פדרו דה טרילו, דיוגו דה ארודה ופרנסיסקו דה ארודה) וטירת אבורה-מונטה (1531).
- ויאנה דו קסטלו, גימאראש ועיירות אחרות.
אמנים בולטים
- מתחום האדריכלות: ז'ואאו דה קסטיליו, פרנסיסקו דה ארודה, דיוגו דה ארודה, מטאוס פרננדס, דיוגו בויטאק, דיוגו דה קסטיליו, דיוגו דה טורלבה, ז'רום דה רואן.
- מתחום הפיסול: דיוגו פירס.
- מתחום הציור: ואסקו פרננדס, גאספאר ואז, ז'ורז'ה אפונסו, קריסטובאו דה פיגיירדו, גארסיה פרננדס, גרגוריו לופז.
היסטוריה
הסגנון זכה לכינויו על ידי פרנסיסקו אדולפו דה וארנהאגן, ויקונט פורטו סגורו, בספרו מ-1842 "תמצית היסטורית ותיאורית של מנזר בלם, כולל פירושם של מונחים שונים, הקשורים בעיקר לאדריכלות גותית", בתיאור מנזר ההיירונימיטים בליסבון. הוא קרא לסגנון על שם מנואל הראשון, מלך פורטוגל, שמהלך שלטונו בשנים 1495–1521 התפתח הסגנון.
הסגנון רווח רק במשך תקופה קצרה (1490–1520), אך שיחק תפקיד חשוב בהיסטוריית האמנות הפורטוגזית. השפעת הסגנון נמשכה גם לאחר מותו של המלך.
עד מותו ב-1521, מימן המלך מנואל הראשון כ-62 מיזמי בנייה. מבנים רבים הבנויים בסגנון המנואליני נחרבו ברעידת האדמה בליסבון ב-1755 והצונאמי שבא אחריה. בליסבון נהרסו הארמון המלכותי של מנואל הראשון, ובית החולים של כל ה"קדושים", בנוסף למספר כנסיות. למרות זאת, מספר מבנים מנואלינים שרדו, בהם מנזר ההיירונימיטים (שתוכנן בעיקר בידי דיוגו בויטאק) ומגדל בלם (תוכנן בידי פרנסיסקו דה ארודה כמונומנט לתגליות), שניהם ממוקמים קרוב אחד לשני בשכונת בלם. גם שער כנסיית Nossa Senhora da Conceição Velha בעיר התחתית בליסבון שרד.
הסגנון הרחב לאמנויות הקישוט והתפשט ברחבי האימפריה הפורטוגזית, לאיים האזורים, איי מדיירה, מובלעות בצפון אפריקה, ברזיל, גואה בהודו ואפילו מקאו בסין. השפעת הסגנון ניכרת גם בדרום ספרד, האיים הקנריים, צפון אפריקה והקולוניות הספרדיות של פרו ומקסיקו.
גלריית תמונות
-
חלון מנואליני בבית מועצת הכנסייה של הספינה הראשית של כנסיית המנזר Convent of the Order of Christ בטומאר -
הספירה הארמילרית (Monastery of Batalha) -
שער הכניסה למנזר ההיירונימיטים, ליסבון -
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הסגנון המנואליני |
- ד"ר ורדה רוטשטיין מאייר, סגנונות האדריכלות והעיטור בפורטוגל, באתר GoTravel
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
29463514גותיקה מנואלינית