מגדל בלן

מגדל בלן
	מגדל בלן מכיוון היבשה. במוצב משמאל נראים פתחי הירי של התותחים
	מגדל בלן מכיוון היבשה. במוצב משמאל נראים פתחי הירי של התותחים
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1983, לפי קריטריונים 3, 6
חלק מתוך	מנזר ז'רונימוש ומגדל בלן בליסבון
קואורדינטות

מגדל בֶּלֶן (פורטוגזית: Torre de Belém, או בשמו המלא: Torre de São Vicente de Belém - "מגדל ויסנטה ה"קדוש" מבלן") הוא מגדל מבוצר שנמצא על גדת הנהר טז'ו ברובע בלן (שמה של העיר בית לחם בפורטוגזית) שבמערב ליסבון בירת פורטוגל. המגדל נבנה בתחילת המאה ה-16 לציון גילוייו של ואסקו דה גמה, והפך לאחד מסמלי העיר. בעת הקמתו ניצב המגדל על אי קטן סמוך לגדה הצפונית של הנהר, אך במהלך השנים היא קרבה אליו, ובשעת שפל הוא מוקף ביבשה. בשנת 1983 הכריז ארגון אונסק"ו על מגדל בלן ועל מנזר ז'רונימוש הסמוך לו, שניהם דוגמאות טובות לגותיקה מנואלינית, כאתרי מורשת עולמית.

היסטוריה

מגדל בלן נבנה במטרה לשמש שער כניסה ימי רשמי וחגיגי לליסבון, אך גם כחלק ממערכת הגנה על גדות הנהר טז'ו, שאת בנייתה החל ז'ואו השני כשבנה מבצרים בשתיים מהערים הסמוכות לנהר. הספינה "גרנדה נאו" (Grande Nau) הגנה על חופי מחוז בלן עד בניית המגדל על ידי מנואל הראשון.

בניית המגדל נמשכה שש שנים, מ-1514 עד 1520. תכנון המגדל נעשה על ידי האדריכל פרנסישקו דה ארודה (Francisco de Arruda), שבנה מספר מבצרים פורטוגזיים במרוקו. השפעת האמנות המורית ניכרת בקישוטים המעודנים על קשתות החלונות והמרפסות, וכן בכיפות המרובעות של מגדלי השמירה. בתכנון המגדל השתתף, ככל הנראה, גם דיוגו דה בויטקה (Diogo de Boitaca), האדריכל הראשון של מנזר ז'רונימוש. ב-1580, כשפלשו לליסבון כוחות ספרדיים במהלך המאבק על הכתר הפורטוגזי, נכבש המגדל על ידי פרננדו אלבארש דה טולדו, הדוכס מאָלבָּה. במאות שלאחר מכן, שימש המגדל בעיקר כבית סוהר (כשהתאים במפלס הקרקע היו בדרך כלל מוצפים במים) וכנקודת מכס.

בשנות ה-40 של המאה ה-19, שיחזר המלך פרננדו השני את המגדל, עקב לחצים מצד המשורר הרומנטי אלמיידה גארט (Almeida Garrett). ב-1910 הוכרז מגדל בלן כאתר לאומי.

המבנה

למבנה שני חלקים - מוצב הגנתי (Bastion) בחלקו התחתון שצורתו כשל מלבן הנעשה צר בצדו הפונה לנהר, והמגדל עצמו המתנשא לגובה של חמש קומות. המבנה כולו נראה כירכתיה של ספינת קרוולה שצידה המוגבה סמוך ליבשה. המגדל מעוטר במספר עיטורים אופייניים לסגנון המנואליני, אם כי חלקם נוספו לו בעת ששופץ במאה ה-19. צדו הפונה לנהר הוא העשיר ביותר מבחינה זו.

המוצב

במוצב יש אולם מקורה חלקית בקשתות ובו 16 תותחים. בקירות המוצב, שעוביים 3.5 מטרים, נקבעו פתחים עבור התותחים, ובמרכזה של התקרה נקבע פתח גדול כדי לאפשר את אוורורו של החלל. גם המשטח המקורה יכול היה לשמש כקומה שנייה להצבת תותחים נוספים, דבר שנחשב לחידוש באותה עת. בשש פינותיו של המשטח ישנם מגדלי שמירה קטנים הנושאים כיפות בסגנון מורי, והם מעוטרים בדמויות של בעלי חיים. על המשטח ניצב פסל "המדונה והילד מבלן" והפתח במרכזו מוקף במעקה מעוטר.

המגדל

המגדל נמצא בצדו של המבנה הקרוב ליבשה וגובהו 35 מטר. מגדלי שמירה בסגנון מורי, דומים לאלה שבקצות המשטח התחתון, נקבעו גם בפינות גגו של המגדל ובקומתו השנייה הפונה ליבשה. המגדל מעוטר בדוגמאות של חבלים מתפתלים עשויים מאבן, בספירה הארמילרית, סמלו של מנואל הראשון, ובפסליהם של מיכאל ה"קדוש" וויסנטה ה"קדוש", ה"קדוש" הפטרון של ליסבון, המשקיפים לעבר היבשה. בכל צדדיו של המגדל קבועים חלונות ביפוריים וחלונות רגילים, כולם מעוטרים. קומת המסד, בגובה קו המים, שימשה כמחסן תחמושת, וזו שמעליה שימשה את המפקד. הקומה הבאה נועדה עבור המלך והיא מתאפיינת במרפסות מקורות בשלושת צדדיה, ובלוג'יה בסגנון הרנסאנס שבה שבעה פתחים, והיא פונה דרומה לכיוון הנהר. בקומה השלישית שכן אולם שימוע, ברביעית קפלה ובחמישית מרפסת תצפית.

גלריה

תותחים במוצב שבמשטח התחתון
ארבעה ממגדלי השמירה הבולטים שבקצות המוצב, על רקע הגדה הדרומית של הטז'ו
המראה על גג המגדל

הלוג'יה בחזית הדרומית של המגדל ופסל המדונה והילד לפניו. מאחורי הפסל נראה המעקה המקיף את החלק הפתוח בגג המוצב
מראה מהלוג'יה
המראה מזרחה דרך המרפסת המקורה שבקומה השנייה