מוזערבים

המוזערבים (בספרדית: mozárabes) היו הנוצרים תושבי איבריה שחיו תחת השלטון המוסלמי וכן צאצאיהם שחזרו לחיות תחת שלטון נוצרי.

החל בשנת 711 ובמהלך 7 השנים הבאות כבשו שליטים מוסלמים מצפון אפריקה כמעט את כל חצי האי האיברי מידיהם של הנוצרים הוויזיגותים. נראה כי במהלך הכיבוש היו מעט מקרים של טבח וביזה של היישובים הנוצרים וברוב המקרים הייתה כניעה יחסית מסודרת ושקטה (חוזה כניעה ששרד נחתם בין תאודמיר ממורסיה והכובש המוסלמי עבד אל-עזיז). הכיבוש המוסלמי המהיר וכניעת רבים מהיישובים הנוצרים הביאו לכך שרוב הנוצרים של חצי האי נפלו תחת שלטונם של השליטים המוסלמים החדשים. אולם, רוב האצולה הוויזיגותית ברחה צפונה והשתלבה בממלכות הצפוניות. מכיוון שנוצרים מוגדרים על ידי האסלאם כבני חסות (בערבית: ד'ימי) מותר להם, וליהודים, שמעמדם דומה, לחיות תחת שלטון מוסלמי כל עוד הם משלמים את מס הגולגולת, הג'יזיה.

כך נוצר מצב שבו עד אמצע המאה ה-9 היו היחסים בין הנוצרים, שככל הנראה עדיין היוו את רוב האוכלוסייה שתחת השלטון המוסלמי, והשלטון עצמו, שלווים. הותר להם להתפלל בהתאם לדתם, להקים לעצמם רשויות ולשפוט את עצמם בבתי משפט משלהם. חלקם אף החזיקו במשרות בכירות במנגנון המדינה המוסלמית. המרת הדת לאסלאם עודדה אך לא נדרשה.

באמצע המאה ה-9 החל גל של התאבדויות מרטיריות על ידי כמה עשרות נוצרים שקיללו וביזו את מחמד והאסלאם בכוונה ובפומבי ונענשו בעריפת ראשם על ידי השלטונות שלא יכלו לסבול את חילול דתם. אולוגיוס, שתיעד את תופעת המרטירים הזו והיה אחד מראשיה, הסביר את התופעה ברצון לנקום במוסלמים על התנהגותם כלפי הנוצרים - התנהגות שלפי דבריו כללה טבח, השפלות, מיסוי גבוה ועוד. גם אם הבסיס אולי נכון הרי שתיאורו המזוויע וההתלהמות שלו נגד השלטון המוסלמי הם ככל הנראה מוגזמים. נראה סביר יותר להניח שתנועת המרטירים רצתה לחזק את הזהות הנוצרית שהחלה נחלשת לנוכח המשך השלטון המוסלמי, עליית השימוש בשפה הערבית, בייחוד בקרב צעירים, ואחוזי ההתאסלמות שהלכו וגדלו. התופעה נרגעה אחרי כעשור וההטמעות התרבותית-דתית-לשונית של הנוצרים בתוך החברה הערבית-מוסלמית חזרה למסלולה.

החל משנת 880 התקיים בדרום החלק המוסלמי של ספרד (אל-אנדלוס) מרד שהנהיג עומר בן-חפסון. מוצאו של בן-חפסון היה ממשפחה מתאסלמת, והוא המיר את דתו לנצרות במהלך המרד. עם זאת, אין ראיות לכך שבן-חפסון מרד על רקע לאומי-מוזערבי, וניתן לשער שהוא ניצל את חולשתו של שלטונו הריכוזי של עבד אל-רחמן השלישי כדי למרוד. המרד המשיך לאחר מותו של בן-חפסון בהנהגת בניו ודוכא סופית ב-928.

ככל שהתקדם כיבושו מחדש של חצי האי על ידי הממלכות הצפוניות הנוצריות (תהליך הרקונקיסטה) החלו יותר ויותר מוזערבים ליפול תחת שלטון נוצרי. בתחילה נוצלו נוצרים אלה, שהכירו מקרוב את התרבות הערבית-מוסלמית, ליישוב השטחים שנכבשו על ידי הנוצרים וכן כיועצים לנושאי האסלאם, אולם במהלך הזמן החלו לאבד ממעמדם זה.

המוזערבים שימרו בפולחנם הנוצרי את הפולחן הוויזיגותי ולא הושפעו מהכמרים הצרפתים שגרמו לנוצרים בצפון איבריה לעבור להתפלל בלטינית. כיום עדיין מתקיים פולחן מוזערבי בקפלה אחת בקתדרלה של טולדו^[^{דרוש מקור]}.