טריפוריום

טריפוריום הוא גלריה רדודה של קשתות בעובי הקיר הפנימי, הנמצאים בקומה מעל הספינה הראשית בכנסייה או קתדרלה. בדרך הכלל הטריפוריום הוא קומה נפרדת, מתחת לקומת התאורה ומעל קשתות הארקדה, אך לעיתים מתערבב בקומת התאורה. הטריפוריום שימש מצע לקישוט ופיסול רב, עקב האפשרויות לתחרת אבן עשירה ותגליפים בעמודיו ובספנדרלים שבין הקשתות העוורות שלו. הטריפוריום של קתדרלת לינקולן באנגליה נחשב לאחד הטריפוריומים הגותיים היפים ביותר. בדרך כלל הטריפוריום כיסה קיר מאבן (מה שיצר "ארקדה עיוורת") אך בסגנון גותי קורן הקיר המוצק הוחלף בחלונות ויטראז' מזכוכית, דבר שהפך את הרצועה החשוכה למלאת אור. אפילו כאשר הטריפוריום היה מעבר פשוט, הוא תמיד כלל תכונות עשירות בקישוט או בגימור.

מקור המונח איננו ידוע אך הוא כנראה נגזר thoroughfarum, שכן במקור הוא שימש כמעבר בין חלקי המבנה. יש הסבורים שהמונח בא מלטינית שבה tres פירושו 3 (מספר) ו-foris פירושו דלת או כניסה, שכן קומת הטריפוריום הייתה בעלת חתך משולשי עקב הגג המשופע שכיסה אותה.

הדוגמאות הקדומות ביותר של טריפוריום נמצאות בבזיליקה הפאגאנית, שבה הטריפוריום היווה גלריה עליונה לשיחה ומסחר. בנצרות הקדומה, הטריפוריום של הבזיליקה שימש כעזרת נשים, דבר שעדיין קיים בקרב הכנסייה האורתודוקסית המזרחית.

באדריכלות רומנסקית ובאדריכלות גותית הטריפוריום שימש או כגלריה מרווחת מעל הארקדה של הספינה המשנית או כמעבר בעובי הקירות; בשני המקרים היא משמשת כאמצעי חלוקה אדריכלי בין הספינה הראשית של כנסייה או קתדרלה לבין קומת התאורה. במעבר בין הרומנסק לאדריכלות גותית כלל לעיתים הטריפוריום שתי קומות, במסגרת מבנה קיר של 4 אזורים במקום ה-3 הקלאסיים. בדרך כלל, גובהו של הטריפוריום היה נמוך (בפרט ביחס לגובה הארקדה וגובה קומת התאורה), דבר שגרם למפרצים להתחלק ל-2 קשתות, שחולקו שוב לקשתות קטנות יותר, ותת-חלוקות אלה הגדילו את הסקלה של הארקדה מתחת וקומת התאורה מעל.

הטריפוריום שימש לעיתים לצרכים אדריכליים ומבניים, שכן מחת לגגו, העומס של הקמרונות והספינה הראשית, עבר לקירות החיצוניים ולתמיכות המבנה. כאשר נעשה שימוש בתמיכות דואות באדריכלות הגותית, הושם דגש על הטריפוריום כחלק מהתוכנית האדריכלית וכמאפיין חושב, ולעיתים קשתות צולבות הותקנו מתחת לגג כדי לחזקו.

בכנסיות מאמצע המאה ה-15 באנגליה, שנבנו בסגנון גותי ניצב, כאשר הגג מעל המעברים היה די שטוח, נדרש יותר גובה לחלונות קומת התאורה ובהרבה מקרים הוחלט לוותר על הטריפוריום. בקתדרלות ובכנסיות המנזר הגדולות הטריפוריום אוכלס בדרך כלל בידי אנשים שבאו להיות עדים לטקסים השונים, ובתקופות קדומות יותר שימש נזירים וכמורה לעבודות הקשורות לכנסייה.