היסטוריה של אדריכלות המערב

ההיסטוריה של האדריכלות מתחילה עם שחר התרבות האנושית ומספרת דרך המבנים והמונומנטים של כל מקום ותקופה את ההיסטוריה האנושית עצמה. נהוג להתייחס לראשיתה של אדריכלות המערב בבנייה היוונית המוקדמת אך זו הושפעה ממקורות קדומים במסופוטמיה, אנטוליה ומצרים העתיקה. במידה רבה, ובדומה למרבית תחומי העשייה האנושית, הובילה תרבות המערב את האדריכלות למן המאה ה-3 לפנה"ס, התקופה ההלניסטית, ועד המאה ה-20 אז החלה גם השפעתה הרבה של תרבות המזרח הרחוק על האדריכלות העולמית.

התפתחות האדריכלות עם השנים נבעה מהתפתחות הטכנולוגיה במקביל לשינויים חברתיים, תרבותיים, דתיים, פוליטיים וכלכליים. התפתחות זו הנחקרת במקצוע תולדות האדריכלות משקפת לאורך ההיסטוריה את רוח התקופה, ה"צייטגייסט", ומאפייניה. סגנונות אדריכליים שונים ומבנים חשובים לאורך ההיסטוריה הפכו לסמלים בולטים של תרבויות מסוימות. כך, הפרתנון מייצג את תקופת יוון העתיקה ואת שיאה של אתונה בתקופתו של פריקלס, האדריכלות הגותית מייצגת את כוחה ותפישתה של הכנסייה הקתולית בימי הביניים וגורדי שחקים כגון בניין האמפייר סטייט בניו יורק משקפים את עוצמתה הכלכלית העולה של ארצות הברית כמו גם את הרעיון הקפיטליסטי. לאורך ההיסטוריה השתמשו גם אימפריות ומעצמות שונות את האדריכלות ככלי להצגת כוחן, כמושא גאווה לאומי ואף ככלי לאכיפת שלטונם בקרב האוכלוסייה.

תחילתה של האדריכלות

התקופה הנאוליתית

האדריכלות התפתחה לראשונה מהדינמיקה שבין הצרכים (מסתור, ביטחון, פולחן, וכו') והאמצעים (חומרי בניין קיימים וכישורים), וזו היא האדריכלות הפרה-היסטורית והפרימיטיבית.

המזרח התיכון הקדום

ערכים מורחבים – אדריכלות אשורית, אדריכלות שומרית, אדריכלות מצרים העתיקה, אדריכלות מינואית

ראשיתה של האדריכלות, כאמנות הבנייה, החלה בפועל עם התגבשות הערים הראשונות במסופוטמיה העתיקה. בתקופה זו, לצד הבנייה העממית, החלו להיבנות מבנים לשם הרוח ועל פי שיקולים תרבותיים וחברתיים ולא רק קורת גג פונקציונאלית כדי לדור תחתה. מבנים אלו היו אך ורק מבני דת, ארמונות מלוכה וקבורה שמקצתם גם קיימים עד ימינו כשרידים ארכאולוגים מרהיבים.

שחזור פנים של בית טיפוסי בצ'טלהויוק מהאלף ה-6 לפנה"ס, טורקיה של ימינו
הזיגוראת הגדול של אור.
הסטונהנג'. פלא בנייה של בריטניה הפרה-היסטורית. נבנה באלף השלישי לפנה"ס במקביל לבניית הפירמידות הגדולות במצרים.
הכניסה למערכת מגורים תת-קרקעית שנחשפה בחפירות ביר אבו מטר מהאלף ה-4 לפנה"ס (1954)

העת העתיקה: האדריכלות הקלאסית ביוון ורומא

ערך מורחב – אדריכלות קלאסית

בתקופה הקלאסית באדריכלות, שנמשכה כאלף שנים מהתקופה הארכאית ביוון העתיקה ועד שקיעת האימפריה הרומית, גובשה השפה החזותית והעקרונות הרשמיים של התכנון האדריכלי אשר היו בשימוש נפוץ עד המאה ה-20.

יוון העתיקה

ערך מורחב – אדריכלות יוון העתיקה

אדריכלות יוון העתיקה שהתפתחה מתוך מסורת הבנייה של המזרח התיכון הקדום, זיקקה את המושג "אדריכלות" וסיגננה את הבנייה על פי "סדרים קלאסיים": הדורי, האיוני והקורינתי. היה זה בתקופת יוון העתיקה שהתגבשה גם צורתם של סוגי מבנים חדשים בהיסטוריה, בהם האצטדיון, גימנסיון, תיאטרון ועוד. המילה "ארכיטקט" היא מלשון "בנאי ראשי" ביוונית - מקצוע שהתגבש בתקופה זו כרב-אמן האחראי על מלאכת התכנון והבנייה.

האדריכלות היוונית העתיקה שיקפה רוחה של תרבות התקופה בה החלה לפרוח הפילוסופיה, השירה, האמנות והמתמטיקה. סגנון הבנייה היה למעשה עשיית סדר בטבע ושילובו של האדם בנוף הטבעי-ארכאי. הסדר וההגיון הפרופורציונלי במבנים היוונים, שבאו לידי ביטוי בעיקר במקדשים דוגמת הפרתנון האתונאי, סימל את עליונות ההגיון האנושי אך בו בעת להשתלב עם סביבתו הטבעית. הסימטריה הוקפדה בעיצוב המבנים עצמם אך המבנים היוונים פוזרו בשטח והתייחסו אחד לשני בתכנונם באופן אורגאני המתאים עצמו לטופוגרפיה ולנוף. כך גם מבנה התיאטרון היווני נבנה תמיד בשיפולי ההר ונעזר בנופו הטבעי.

התקופה ההלניסטית

כיבושיו של אלכסנדר מוקדון הפיצו את הסגנון הקלאסי לארצות מערב אסיה יחד עם התרבות ההלניסטית. במהלך מסעות הכיבוש ליווה את צבאו של אלכסנדר צוות של אדריכלים אשר עסק בבנייה של ערים הלניסטיות. התכנון ההלניסטי היה שונה מהתכנון בתקופה הקלאסית של יוון והתבסס על התכנון העירוני ההיפודאמי אשר חילק את השטח הבנוי לרשת רחובות סדורה.

רומא העתיקה

ערך מורחב – אדריכלות רומית

הסגנון היווני אומץ במלואו ברומא העתיקה כבר בתקופת הרפובליקה הרומית. בסוף המאה הראשונה לפנה"ס פרסם האדריכל הרומי ויטרוביוס את ספרו "על אודות האדריכלות" אשר הוקדש לקיסר הראשון אוגוסטוס. ספר זה, הנחשב לכתב הרשמי הראשון בנושא אדריכלות, ניסח לראשונה את התאוריה האדריכלית ושימש גם כמדריך בנייה לדורות רבים של אדריכלים.

משהפכה העיר לאימפריה, הייתה האדריכלות הרומית לאחד הסמלים של כוחה וחוסנה האימפריאלי. אופי הבנייה הרומית ייצג את העוצמה והסדר הרומיים והתאפיין בבנייה מפוארת וגדולת ממדים הרבה יותר מזו היוונית. לצד תפישה זו, נוספו בתקופה זו שכלולים טכנולוגיים אשר העשירו את השפה החזותית היוונית ושיכללו את האדריכלות עד מאוד. ההמצאה החשובה ביותר מבחינה זו הייתה הקשת הרומית אשר הובילה ליצירת אוצר מילים חזותי חדש ומבנים המשתמשים באופן אחר במרחב. המצאות נוספות היו הכיפה, האקוודוקט ושכלולים נוספים בתחום מיכון הבנייה אשר איפשרו בנייתם של מבנים גבוהים ומשוכללים במיוחד דוגמת הקולוסיאום והפנתיאון ברומא.

ימי הביניים: מנטישת האדריכלות הקלאסית ועד הגותיקה בשיאה

ערך מורחב – אדריכלות ימי הביניים

תחילת ימי הביניים

ערך מורחב – אדריכלות ביזנטית

התערערות היציבות באירופה עם קריסת השלטון הרומי במאות ה-4 וה-5, ושקיעתה של היבשת אל חשכת ימי הביניים, גרמה לאדריכלות הקלאסית להישכח. מקצועות שהתמחו בסיתות הקלאסי ובפיסול העיטורים האופייניים נשתכחו וכך גם השתנה סגנון הבנייה.

בימי הביניים המוקדמים, בהם עוד הייתה הקיסרות הרומית המזרחית, האימפריה הביזנטית, בעלת כח והשפעה רבה במזרח אגן הים התיכון, התפתחה האדריכלות הביזנטית כהמשך למסורת הרומית אך שינויים מהותיים רבים שעיקרם התפישות החדשות שהביאה עמן הדת הנוצרית. על אף שהנצרות הפכה רשמית באימפריה הרומית כבר בתחילת המאה ה-4, הכנסיות ומבני הדת של הנצרות הקודמת דמו מאד למבנים הפאגאנים המוכרים של רומא. היו אלה הביזנטים, ובראשם הקיסר יוסטיניאנוס הראשון, שהחלו את המסורת של אדריכלות הכנסיות - תחום העיסוק המרכזי של האדריכלים במהלך ימי הביניים ונדבך מרכזי מאד בתולדות האדריכלות.

הרומנסק

ערך מורחב – אדריכלות רומנסקית

סוף ימי הביניים: הגותיקה

ערך מורחב – אדריכלות גותית

קתדרלת שארטר. מופת של האדריכלות הגותית בצרפת

המסורת של הסגנון הרומנסקי בבנייתן של כנסיות וקתדרלות השתכללה לקראת אמצע המאה ה-12 בצרפת ובמקביל לתחילתו של שגשוג כלכלי בצרפת, החלה להתפתח האדריכלות הגותית. הסגנון הגותי, המבטא יותר מכל את רוח התקופה של ימי הביניים, התפשט בגרסאות שונות ברחבי אירופה עד דעיכתו ההדרגתית במאה ה-16. אדריכלות זו נחשבת על ידי רבים לשיא שאליו הגיעה האדריכלות בימי הביניים ושיא של יכולתו הטכנולוגית של האדם בבנייה מלבנים. המבנים הגותיים היו תמירים, מורכבים וגדושי עיטורים פיסוליים ששיקפו את עצמתה של הכנסייה הקתולית, את עליונות הדת והרוחניות ואת אפסותו של האדם מול האלקים.

הקתדרלות הגותיות הנחשבות לפלאי בנייה עד היום, נבנו בפרופורציות דקות וגבוהות והדגישו בעיצובן את הקו האנכי. הקווים האנכיים המרובים איפיינו הן את הפנים, בו קווי העמודים המשיכו מעלה והתעקמו בקמרונות הספינות, וחוץ המבנה בו הקווים הודגשו על ידי צריחים מחודדים ועשרות צריחונים שהדגישו את המימד הרוחני של הקתדרלה ואת "שאיפתו" של המבנה לשמיים.

דגש נוסף באדריכלות הגותית היה השימוש באור. חלל המבנה הואר באור צבעוני ורך שחדר דרך עשרות חלונות ויטראז' גדולים. החלונות כללו ציורים צבעוניים שתיארו סצנות מהתנ"ך, הברית החדשה, סיפורי "קדושים" ועוד. בקתדרלות הצרפתיות בלט חלון הרוזטה: חלון גדול ועגול בצורת פרח או שמש שהאיר על המזבח הראשי.

חדירת אור דרך ויטראז'ים בבזיליקת סן דני, פריז
החזית המערבית של קתדרלת נוטרדאם דה פארי
קתדרלת קלן מתנשאת בשמי העיר

הרנסאנס: גילוי מחדש של הקלאסיציזם לצד חידושים טכנולוגים

ערך מורחב – אדריכלות הרנסאנס

הרנסאנס החל להתפתח באיטליה (בתקופה הידועה כרנסאנס האיטלקי) שם החל להתפתח סגנון האדריכלות החדש במקביל לציור והפיסול החדשים. איטליה, שבה לאדריכלות הגותית הייתה השפעה קטנה יחסית לשאר מדינות אירופה, הובילה את הגישה שהתפתחה בהדרגתיות, אשר הופיע במהלך המאה ה-16 גם בצרפת ובארצות נוספות, בעיצוב אמנם שונה אך בתפישה כללית דומה - תפישה אשר מעמידה את האדם במרכז ולא את הדת, גישה היוצרת אדריכלות המשרתת את האדם וממדיו וגישה השואפת לשלב בין האדם וסביבתו הטבעית תוך אימוץ השפה החזותית של האדריכלות הקלאסית.

המאות ה-17 וה-18: תיאטרליות הבארוק ואדריכלות קולוניאלית

ערכים מורחבים – אדריכלות הבארוק, רוקוקו, אדריכלות קולוניאלית

האדריכלות של תקופת הבארוק הייתה בעיקרה מפוארת, תיאטרלית ודרמטית. חוד החנית של אדריכלות התקופה הייתה הבנייה של כנסיות וכיכרות ברומא ובוותיקן שקידם האפיפיור, ובארמונות מפוארים שבנתה המלוכה הצרפתית, טרם המהפכה הצרפתית. סגנון הבארוק היה המשך ישיר של אדריכלות הרנסאנס והמנייריזם אשר נלקחה עוד צעד אחד קדימה, שוכללה והביאה עמה שינויים רבים בעיקר בתפישת התכנון והעיצוב העירוני והנופי כאדריכלות מונומנטלית של שדרות וכיכרות חשובות באירופה. שיאו של הסגנון היה ברמת הקישוטיות הקיצונית שאיפיינה את אמנות ואדריכלות הרוקוקו של בתי המלוכה האירופאים, והצרפתים בפרט.

לצד אלו, הובילו האימפריות הקולוניאליות, אשר בראשן עמדו אותם בתי מלוכה עם ההשפעה הרבה של הכנסייה הקתולית, את בנייתם של מבנים רבים, ובעיקר כנסיות וקתדרלות, בסגנון הבארוק ברחבי הארצות שנשלטו על ידם. דוגמאות מפוארות לכך ניתן למצוא ברוב חלקי יבשת אמריקה וכן בארצות אפריקה ואסיה שהושפעו גם הן מהקולוניאליזם האירופאי.

האדריכלות הקולוניאלית שהחלה כבר המאה ה-16 בדרום אמריקה והמשיכה עד תחילת המאה ה-19 משקפת עד היום את הקולוניאליזם האירופאי אשר כפה את התרבות האירופאית והדת הנוצרית על תושבי הארצות המיושבות עם התעלמות כמעט מוחלטת ממורשתם. בראייה של היום, האדריכלות הקולוניאלית, בעיקר באמריקה הלטינית, הפכה לאדריכלות המקומית וכנסיות וארמונות בסגנון הבארוק הספרדי מפארות עד היום את הערים ביבשת.

בהיבט התכנון העירוני והעיצוב העירוני, היו בתקופת הבארוק ניסיונות רבים לתכנן את החלל לעומת תכנון של מסות המשאירות ביניהן את החלל הנותר. בהיבט זה הייתה תרומתו של סגנון הבארוק רבה מאד על המשך התכנון העירוני והאדריכלי עד ימינו.

המאה ה-19: אדריכלות המהפכה התעשייתית לצד תחייתם של סגנונות עתיקים ואקלקטים

ערכים מורחבים – אדריכלות נאו קלאסית, אדריכלות ויקטוריאנית

אדריכלות העידן התעשייתי שהחל באמצע המאה ה-18 והלך והתפתח במהלך המאה ה-19 במה שמכונה "המהפכה התעשייתית" מאופיינת בכמה מגמות עיקריות זו לצד זו. המגמה הראשונה היא המשך האדריכלות הקלאסיציסטית, זו המנסה להמשיך את הקו המסורתי. בתקופה זו המשיכה הבנייה הקלאסית לצד החייאה של סגנונות עתיקים רבים כ"אופנות" אדריכליות. במסגרת סגנונות תחייה אלו נפוצו ברחבי העולם המערבי סגנונות כגון התחייה הגותית שהחייתה את האדריכלות הגותית הימי-ביניימית, אדריכלות פלדיאנית שחיקתה את סגנון הרנסאסנס של פלדיו ושלל אופנות נוספות מצומצמות יותר. יחד עם מגמה זו, כחלק ממאפייני החברה הגלובלית, נעשו ניסיונות רבים של שילוב אלמנטים אדריכליים מארצות שונות במה שמכונה "אקלקטיזם" (מלשון "לקטנות").

לצד אלו, שאינם קשורים למעשה למהפכה התעשייתית, החלה אדריכלות חדשה שנבעה מהתפתחות הטכנולוגיה ותחילת מיכון הבנייה והייתה הבסיס לאדריכלות המודרנית שעוד אחרה לבוא. עיקר ההשפעה הייתה להופעת הפלדה כחומר בניין שימושי ולקראת סוף המאה ה-19 גם הבטון המזוין.

סגנונות וזרמים בולטים במאה ה-19

ארטס אנד קרפטס
אר נובו וביטויו המקומיים: המודרניסטה בברצלונה וזצסיון בווינה.
אדריכלות ויקטוריאנית - שם כולל למספר סגנונות בנייה המאפיינים את התקופה הוויקטוריאנית
סגנונות תחייה באדריכלות:

ארמון הבדולח שנבנה עבור התערוכה העולמית של 1851 בלונדון.
ארמון וסטמינסטר הנאו-גותי בלונדון.
ארמון המלך בבנגקוק המעוצב בסגנון אקלקטי. בנייה נאו-קלאסית אירופאית עם גג תאילנדי מסורתי.

מודרניזם: פונקציונאליזם, מינימליזם והדיור ההמוני

מבנה בית ספר הבאוהאוס בדסאו שתכנן ולטר גרופיוס

ערך מורחב – אדריכלות מודרנית

תוצאות המהפכה התעשייתית ותהליך העיור המאסיבי שעברו מרבית הערים המערביות במהלך המאה ה-19 הובילו לחיפושים אחר תפישת אדריכלות חדשה בקרב אדריכלים רבים. ניצניה של האדריכלות המודרנית נעוצים במידה רבה במספר רעיונות ופרויקטים כבר במאה ה-19. השימוש ההולך וגובר בחומרים חדשים כגון הפלדה, אשר מטבעה מאפשרת צורות חדשות בשל העקרונות המבניים השונים בינה לבין בנייה מלבנים, החל ליצור אוצר מילים אדריכלי חדש שבאופן הדרגתי נעשה בו שימוש גובר. במבני פלדה ידועים מן המאה ה-19 כגון ארמון הבדולח ומגדל אייפל טרם נעשה שימוש ממצה בפלדה - על אף שמבנים אלו נבנו באופן יציב, השימוש בפלדה לא מוצה באופן אופטימלי ופיתוחי רכיבי הפלדה השונים נעשה עדיין על פי עקרונות עיצוב חצי-קלאסיים שהובילו לבניית קשתות פלדה במגדל אייפל או קמרונות בארמון הבדולח.

השכלולים התעשייתיים של מכונות, כלי תחבורה ומוצרים שונים לקראת סוף המאה ה-19 ותחילת ה-20 השפיעו על האמנות אשר השפיעה באופן עקיף גם על האדריכלות. תנועות אמנותיות כגון הקונסטרוקטיביזם הרוסי והפוטוריזם היו גורמים בעלי השפעה רבה על גיבושה של האדריכלות המודרנית.

שנות ה-20 וה-30

ערכים מורחבים – הבאוהאוס והסגנון הבינלאומי

שנות ה-20 היו עשור של חיפוש ומחקר אחר עקרונות מנחים, שיטות וקביעת אופן פעולה אסטרטגי לתנועת האדריכלות המודרנית. השפעה מרכזית הייתה לבית הספר "הבאוהאוס" שקם בגרמניה ביוזמת ולטר גרופיוס אשר יותר מכל הפך לאסכולה אשר הובילה את התמורות בגישת התכנון האדריכלי.

ב-1928 נוסדה על ידי לה קורבוזיה CIAM - הקונגרס הבינלאומי לאדריכלות מודרנית, אשר הפכה את התנועה המודרניסטית למוסדרת ובעלת מניפסט ברור בנוגע לתפקידם של האדריכלים בעידן החדש.

המודרניזם אחרי מלחמת העולם השנייה

המודרניזם בארצות הברית

"הבית על האשד", פנסילווניה. פרנק לויד רייט, 1937

בניין סיגראם, ניו יורק. מיס ון דר רוהה, 1958

ערך מורחב – אדריכלות בארצות הברית

המודרניזם בארצות הברית, שהתפתח במקביל לאירופה, ראוי לדיון נפרד. תחילתה של האדריכלות המודרנית בארצות הברית היא במידה מסוימת באסכולת שיקגו שצמחה בעיר שיקגו סביב חלוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. אסכולה זו החלה להביא לידי ביטוי את הגישה הפונקציונליסטית כמו גם התייחסות ראשונית אמיתית למגדלי משרדים שהיו טיפוס מבנה חדש לתקופה זו. מן הבולטים ביותר באסכולה היה האדריכל לואיס סאליבן, לו מיוחס גם הביטוי "Form follows function" שהיווה מוטו מרכזי באדריכלות המודרנית הפונקציונאליסטית.

אחד מתלמידיו של סאליבאן, פרנק לויד רייט, החל לפעול כבר בסוף המאה ה-19 ובמהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 היה האדריכל המשפיע ביותר על הנוף האמריקאי הבנוי. סגנונו הייחודי, שהיווה השראה לאדריכלים רבים, היה מודרניסטי בתפישתו הפונקציונאליסטית ואף שחלק מההיבטים האסתטיים של המודרניזם. ההבדל המשמעותי שבו נבדל הסגנון המודרניסטי האמריקאי מהזרם האירופאי היה בחוסר האוניברסליות שלו והיעדר אידאולוגיה, סוציאליסטית בעיקרה, והיה כהמשך טבעי לסגנונות המסורתיים ולא אנטיתזה להם.

בסוף שנות ה-30, ובעיקר בתקופה שלאחר מלחמת העולם, עברו אדריכלים אירופאים רבים לצפון אמריקה. הבולטים שבהם הם מנהלי הבאוהאוס לשעבר ולטר גרופיוס ומיס ון דר רוהה שאף המשיך את מסורת הבאוהאוס במכון הטכנולוגי של אילינוי וייסד את מה שכונה "אסכולת שיקגו השנייה". משנות ה-50 החל המודרניזם האירופאי שבא לידי ביטוי בסגנון הבינלאומי להשפיע גם על הנוף העירוני של ערי צפון אמריקה. עם זאת, מאדריכלות זו נעדרו חלק מהסממנים הבולטים שאיפיינו את הבנייה באירופה בשנות ה-20 וה-30: אידאלוגיה ושליחותיות של האדריכל, והתעסקות רבה עם מבני מסחר ומגדלי משרדים עבור תאגידים ולא שיכונים עבור המעמד הבינוני והנמוך. מן הבולטים במבנים של תקופה זו הוא בניין סיגראם שתכנן מיס ון דר רוהה בניו יורק שהפך לאבטיפוס של גורד השחקים המודרניסטי האמריקאי במשך כשני עשורים לפחות.

העידן הפוסט מודרני

ערכים מורחבים – אדריכלות פוסט מודרנית, רגיונליזם ביקורתי

לאחר מלחמת העולם השנייה, ובאופן משמעותי במהלך שנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20, גברה הביקורת כלפי האדריכלות המודרנית הבינלאומית על רקע כשלונה להתקדם עם התמורות התרבויות, החברתיות והטכנולוגיות בעולם, היבטיה האורבניסטים וכן גם השפה החזתותית והאסתטית שאליה חינכה. הביקורות הראשונות נשמעו עוד בתקופת שיא פעילותה של התנועה המודרניסטית בדבר היותה מנותקת מהסביבה שלה וכופה תכנון על פי אמות מידה בינלאומיות על חשבון קונטקסט מקומי. כמו כן, טענו אדריכלים-תאורטיקנים שונים, ובראשם רוברט ונטורי כי התוצר האדריכלי של הפונקציונאליזם המודרניסטי הוא גם משמעם ולא בהכרח יפה, ואין הדבר תואם את רוח התקופה הפוסט-מודרנית.

התופעה הבולטת ביותר שנבעה משיח זה הייתה הסגנון האדריכלי הפוסט מודרני שצמח בארצות הברית. על אף שעד היום לא קיימת הסכמה באשר לקיומה של "אדריכלות פוסט-מודרנית" כסגנון אדריכלי, ניתן לאפיינה בקלות. הבנייה הפוסט-מודרנית שמה דגש על הצורה ולא על הפונקציה, בניגוד לאדריכלות המודרנית. המושג "אמת באדריכלות" או "כנות אדריכלית" שהיה מוטו ברור של המודרניסטים נמחק מהלכסיקון הפוסט-מודרניסטי כאשר קודמו בניינים בהם הצורה והמראה החיצוני הכתיבו את התכנון הכולל. בנוסף, מתאייפן הסגנון פעמים רבות בפופוליזם וניסיונות לרצות את הציבור בסביבה עירונית יפה, תחום בו ספגה התנועה המודרניסטית ביקורת רבה.

מן הבולטים בזרם הפוסט-מודרני הם ג'יימס סטרלינג, מייקל גרייבס, האנס הוליין, טרי פארל, ריקארדו בופיל, קבוצת MVRDV והאדריכל הידוע פיליפ ג'ונסון שהתחיל דווקא כמודרניסט ומאוחר יותר בנה את בניין AT&T השנוי במחלוקת, ועוד אדריכלים רבים נוספים.

בניגוד לאדריכלות הפוסט-מודרנית, אך עם בסיס ביקורתי דומה, התפתחה בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה גישה שזכתה בדיעבד לכינוי "רגיונליזם ביקורתי". המושג הוטבע במאמר "Towards a Critical Regionalism" שפרסם קנת' פראמפטון ב-1983. הרגיונליזם הביקורתי היא גישה שנולדה מתוך האדריכלות המודרנית אך מנסה להתאים עצמה לסביבה הקיימת, לחברה ולתרבות אותה באה האדריכלות לשרת בניגוד לגישה האוניברסלית של המודרניזם.

מלבד הרגיונליזם הביקורתי קיימות גישות רבות מאד באדריכלות של סוף המאה ה-20 ומעטים מאד האדריכלים המגדירים את עבודתם לפי סגנון מסוים. הגבולות וההגדרות נפרצו עם השנים והחיפוש אחר אדריכלות חדשה מתמקד מאז שנות ה-50 וה-60 בתפקיד חדש לאדריכלות, תפישות חדשות של חלל ושל צורה ומעט התעסקות עם הסגנון עצמו.

העידן הדיגיטלי

כמו שהרבה תחומי עיסוק נוספים, החל משנות ה-80, הלך וגבר השימוש במחשב שצורך תכנון אדריכלי. תוכנות כגון אוטוקאד, שהיא תוכנת התיב"מ (תכנון בעזרת מחשב) שבגרסאות מתקדמות נמצאת בתפוצה רחבה מאד גם היום, נכנסו לשימוש כבר בתחילת עשור זה והפכו את עבודת השרטוט לקלה יותר. אולם, שדרוג העבודה האדריכלית לא השפיע במידה רבה על התוצר האדריכלי אלא רק מאוחר יותר. החל משנות ה-90, הפך המחשב לא רק ככלי עזר לתכנון, אלא לכלי תכנוני של ממש, המאפשר פיתוח גאומטריה תלת ממדית ישימה לבנייה - תוצר אדריכלי שלא ניתן היה להשיגו ללא המחשב.

השימוש ההולך וגובר במחשב ככלי לתכנון נעשה לדוגמה בעזרת חיתוכים של צורות אמורפיות הנוצרות באמצעות תוכנות כגון 3ds Max אשר מהן מופקות לאחר מכן תוכניות בנייה. במבנים בעלי צורות יוצאות דופן, מתקבלים אינסוף תוכניות וחתכים בהתאם לגובה ומיקום החיתוך ולכן הם כמעט בלתי אפשריים להפקה באמצעים ידניים. כמו כן, כאשר נבנים לדוגמה קירות מסך עקמומיים, כל רכיב - זגוגיות, פרופילי מתכת ומחברים, הוא בעל צורה ייחודית הדורשת ייצור מיוחד במפעל. השימוש המחשב מאפשר כחלק מתהליך הבנייה ייצור בשיטת "File to factory", כלומר שרטוטים ממוחשבים של האדריכל נשלחים ישירות למכונות הייצור החכמות ומשם מובאות לאתר הבנייה להרכבה.

טכנולוגיה זו, שרבים טוענים כי עוד נמצאת בחיתוליה, הביאה לשלל מתודות וגישות אדריכליות בתכנון והבנייה. הפועל היוצא הוא תחום כללי וחדש באדריכלות העכשיווית המכונה "אדריכלות דיגיטלית". כמו כן, סגנונות אדריכליים חדשים כדוגמת הדה-קונסטרוקטיביזם וה"Blobitecture" - הלחם באנגלית של "Blob" (בועה) ו"ארכיטקטורה", הלכו והתפתחו משנות ה-90 ועד היום.

הדה-קונסטרוקטיביזם באופן ספציפי, הוא זרם סגנוני שהחל באופן רשמי על ידי כמה אדריכלים, פיטר אייזנמן, פרנק גרי, קואופ הימלבלאו, זהה חדיד, דניאל ליבסקינד, רם קולהאס וברנרד טשומי, והוא מבוסס על תאוריות פילוסופיות של הדקונסטרוקציה, יותר מאשר על רעיונות טכנולוגיים וצורניים גרידא. עם זאת, עיקר יישומה של האדריכלות הדה-קונסטרוקטיביסטית הוא באמצעות ובזכות טכנולוגיית המיחשוב.

ראו גם

עיינו גם בפורטל

פורטל האדריכלות הוא שער לכל הנושאים ותחומי המשנה של האדריכלות. הפורטל מציג נושאים חשובים בתולדות האדריכלות, מבנים ואדריכלים בעלי חשיבות, מושגים ומונחים ומסגרות עם קישורים לתחומים קרובים או חופפים בהם הנדסה אזרחית, תכנון עירוני ועוד.

לקריאה נוספת

ירון גולני, שער לארכיטקטורה, הוצאת דביר.
אבא אלחנני, הארכיטקטורה כאמנות וכמדע, הוצאת משרד הביטחון.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא היסטוריה של אדריכלות המערב בוויקישיתוף