סגנון גותי קורן
סגנון גותי קורן, הידוע גם כגותיקה קורנת או כ-Rayonnant (מבוטא "ראיונאנט"), הוא תת-סגנון של האדריכלות הגותית שהתפתח בצרפת באמצע המאה ה-13 ומשם התפשט לשאר אירופה עד שהוחלף בסגנון גותי מאוחר במחצית המאה ה-14. הסגנון מהווה חידוד והעמקת ההישגים של הגותיקה בשיאה (High Gothic) ושאף לתת למבנים הגותיים מראה תחרה אוורירי ומלא אור.
פירוש השם
השם Rayonnant נטבע במאה ה-19 על ידי היסטוריונים של תולדות האמנות, ובפרט בהשפעתם של אנרי פוסיון (Henri Focillon) ופרדיננד דה לאסטרי (Ferdinand de Lasteyrie).
פירוש השם Rayonnant בצרפתית הוא "קורן" וישנן מספר סברות למקור השם:
- צורת חלון הרוזטה שקורנת מהמרכז החוצה כמו פרח או כמו השמש. ואכן, חלונות רוזטה בעלי סימטריה מעגלית וצורה קורנת היו נפוצים מאד באדריכלות הגותית של 1250–1350.
- העובדה שרוב שטח הקירות הוחלף בחלונות ויטראז' הקורנים אור צבעוני ורך אל תוך חלל המבנה.
- תצורת השווה של האפסיס בה סביב האמבולטוריום נמצאות קפלות חצי-עגולות הקורנות ממנו כמו עלי כותרת של פרח או שמש. כיום סבורים שצורת השווה איננה המקור שכן תצורות שווה שכאלה היו נפוצות גם לפני פיתוח הסגנון הקורן.
המונח Rayonnant נטבע כחלק מגישה שניסתה למיין סגנונות באדריכלות הגותית לפי תחרת החלונות שלהם. בחלוקה זו באו הסגנונות הבאים לפי הסדר: "גותיקה מחודדת" (Lancet Gothic), "גותיקה קורנת" (Rayonnant Gothic) ו"גותיקה לוהבת" (Flamboyant Gothic). כיום חלוקה זו אינה מקובלת ונחשבת לשגויה. אך בעוד שהשימוש במונח Lancet Gothic דעך וכמעט נעלם (כיום מקובל להשתמש במקומו במונח High Gothic וליחסו לאדריכלות הגותית של המאה ה-13), שני המונחים האחרים, Rayonnant ו-Flamboyant, עדיין נמצאים בשימוש נרחב בידי חוקרים של תולדות האמנות.
היסטוריה
במאה ה-13, תחת שלטונם של פיליפ השני ולואי התשיעי, גבר כוחה ועושרה של המלוכה הצרפתית, ואיתה עלתה גם פריז, מרכזה של המלוכה הצרפתית. העושר הרב, בשילוב האדיקות הדתית של מלכי צרפת, התבטא בגל של בנייה ושיפוץ כנסיות בסגנון הגותי המפואר.
הסגנון הקורן התפתח בפריז בשנים 1240–1250 בעבודות על סנט שאפל, בזיליקת סן דני וקתדרלת נוטרדאם. משם התפשט לשאר צרפת ואירופה ושלט עד ל-1350 אז הוחלף בסגנון גותי מאוחר. עם מפתחי הסגנון נמנים פייר דה מונטריי (Pierre de Montreuil), שאחראי לסנט שאפל ולקתדרלת נוטרדאם, וז'אן דה של (Jean de Chelles).
סימנים מוקדמים יותר לסגנון היו כנסיית המנזר הציסטריאני של רויומון (Royaumont, הבנייה החלה 1228, כיום הרוסה ברובה) וכנסיית סן ניקז (ריימס) (הבנייה החלה ב-1231, כיום הרוסה) בה החזית המערבית דמוית המסך, מרובת הגמלונים עטורי הקרוקטים המופרדים על ידי צריחונים ובעלת החלון המערבי הגדול (בצורת חלון מחודד ובתוכו רוזטה)[3] השפיעה רבות על הסגנון הקורן ועל נטייתו להסתיר מסות אבן במסכי תחרת אבן וזכוכית צבעונית.
לעומת תקופת הגותיקה בעיצומה (High Gothic) בה ניבנו קתדרלות רבות מאפס, חלקן בממדי ענק[4], בתקופת הסגנון הגותי הקורן היו פחות הזדמנויות לבנות קתדרלות גדולות מאפס ולכן רוב המבנים בסגנון זה הם קתדרלות לא גדולות יחסית או השלמות של קתדרלות וכנסיות קיימות, שנבנו בסגנונות מוקדמים יותר (חלקן הושלמו בסגנונות מאוחרים יותר, כמו ה-Flamboyant).[5]
מבנים בולטים בסגנון גותי קורן כוללים את סנט שאפל (1242-1248), בזיליקת סן דני (שיפוצים שנעשו במבנה במאה ה-13), כנסיית סן ניקז (ריימס) (המאה ה-13, נהרסה במאה ה-18), קתדרלת ריימס (1211-1427 שמשלבת High Gothic ואלמנטים של Rayonnant), כנסיית סנט אואן ברואן, קתדרלת קלרמון-פראן, קתדרלת סה, קתדרלת טרואה וכנסיית סנט אירבן בטרואה. דוגמה לחלונות רוזטה המאפיינים את הגותיקה הקורנת ניתן למצוא בבית הרוחב של קתדרלת נוטרדאם דה פארי, בבזיליקת סן דני, בקתדרלת רואן ובקתדרלת שטרסבורג. מחוץ לצרפת בולטות הספינה הראשית והחזית המערבית של קתדרלת שטרסבורג (1224-1439, אז לא הייתה חלק מממלכת צרפת), קתדרלת לאון בספרד ובית המקהלה של קתדרלת קלן (1248-1322) בגרמניה, שנחשב לשיא של האדריכלות הגותית ויצירת מופת של סגנון ה-Rayonnant.[1][2]
במסגרת התחייה הגותית הסגנון הקורן זכה שוב לעדנה, וחלונות רוזטה רבים (כמו בקתדרלת קלרמון-פראן וקתדרלת מרי ה"קדושה" בסידני) עוצבו בסגנון זה.
מאפיינים
אחד ממאפייניה העיקריים של האדריכלות הגותית הוא האור. הסגנון הקורן מחדד ומעמיק את השימוש באור על ידי יצירת מבנים שקופים כמעט ומלאי אור. לשם כך הוא מקטין את שטח הקירות וממלא אותו בחלונות ויטראז' גדולים הנתמכים בידי תחרת חלונות (שהתפתחה מ-Plate Tracery עבה ומוצקה ל-Bar Tracery דקה ועדינה) ושלט מבני דק אך חזק (הכולל עמודים גדולים, קשתות מחודדות, תמיכות דואות ועוד). בעוד שחלונות הגותיקה המוקדמת נראו כאילו נוקבו בקיר (Plate Tracery) חלונות הסגנון הגותי הקורן, שהופיעו לראשונה בקומת התאורה של קתדרלת ריימס, בנויים מרצועות אבן דקות ועדינות התומכות בחלונות, שנקראות Bar Tracery. רצועות אבן אלו היו יעילות יותר בתמיכת החלונות ואפשרו בניית חלונות גדולים יותר ושטוחים יותר, ויצירת מראה של קירות זכוכית שקופים ומלאי אור. מתחרת ה-Bar Tracery התפתחה מאוחר יותר תחרת אבן ותחרה עיוורת (Blind Tracery). על ידי יצירת קירות שקופים ומלאי אור המעוטרים בויטראז'ים גדולים, הצופה יכול לראות דרך ה"קירות" בהרבה פרספקטיבות שונות. אחת הדוגמאות הטובות ביותר לסגנון הגותי הקורן היא כנסיית סנט שאפל שבפריז. הקפלה נבנתה לשימושו האישי של לואי התשיעי, מלך צרפת וקומתה העליונה מורכבת כמעט כולה מקירות זכוכית צבעונית שביניהם עמודי אבן התומכים במבנה. כתוצאה מכך, הכנסייה מלאת אור. הויטראז'ים בסנט שאפל ידועים ביופיים ובאיכותם.
בהרבה כנסיות שנבנו בסגנון ה-Rayonnant, חלונות רבים בקומת התאורה הם בעלי זכוכית בצבע לבן לצד מקטעי ויטראז' מזכוכית צבעונית, כאשר לעיתים הללו סודרו ברצועות. השימוש בזכוכית הלבנה לצד הויטראז'ים נועד ככל הנראה כדי לאפשר לאור רב יותר לחדור לכנסייה ולאפשר למבקרים בה לצפות ולהעריך את האדריכלות המעודנת של הכנסייה. מלומדים אחרים סוברים שהשימוש בזכוכית לבנה לצד ויטראז'ים צבעוניים היא מאחר שלבן מסמל טוהר, מוסר, תהילה ובתוליות.
עוד מאפיין הוא הפיכת קומת הטריפוריום מרצועה חשוכה של ארקדה עיוורת על גבי קיר מוצק לרצועה מלאת אור בעלת חלונות ויטראז', הנקראת Glazed Triforium (טריפוריום מואר). דבר זה נעשה באמצעות גגות כפולים מעל הארקדה, והצבת מרזבים נסתרים לניקוז הגשם שהצטבר שם. דבר זה אפשר להפוך את הקיר החיצוני של הטריפוריום לקיר בעל חלונות גדולים ואת הארקדה העיוורת להפוך ל-Bar Tracery דקה.
חלונות הרוזטה של הסגנון הגותי הקורן הם בעלי סימטריה מעגלית גדולה ונראים כמו עלי כותרת של פרח או כשמש הקורנת מהמרכז החוצה. סגנון זה זכה לעדנה במאה ה-13 והמאה ה-14, וכן בתחייה הגותית של המאה ה-19. דוגמה לחלונות רוזטה המאפיינים את הגותיקה הקורנת ניתן למצוא בבית הרוחב של קתדרלת נוטרדאם דה פארי, בבזיליקת סן דני, בחזית המערבית של קתדרלת ריימס (הרוזטה הגדולה) ובקתדרלת שטרסבורג.
מלבד השימוש באור והפיכת קירות הכנסייה לשקופים, ניסה הסגנון הגותי הקורן להסתיר מסות של אבן על ידי חלונות או תחרת אבן וגילופים מורכבים. נעשה שימוש גם בגמלונים חדים (שנקראו בגרמנית Wimperg) וצריחונים כדי לחדד את עמודי האבן ולהקנות להם תחושה אוורירית ושאיפה השמיימה.
האפסיס הקורן נבנה בתצורת שווה מאוסף קפלות חצי עגולות שנבנו על ההיקף החיצוני של האמבולטוריום המקיף את האפסיס, ובכך מעניק לו צורה דמוית פרח או שמש. דוגמה טובה לתצורת שווה קורן ניתן למצוא בקתדרלת ריימס ובקתדרלת קלן.
השפעה
האלמנטים הקישוטיים של הסגנון הגותי הקורן (תחרת חלונות דקה, תחרת אבן, גמלונים, קרוקטים וצריחונים) שימשו גם לקישוט בקנה מידה קטן יותר מאשר כנסיות שלמות. הם קישטו יצירות אמנות, קברים, מזבחות, בימות דרשה וכן עצמים קטנים יותר כגון תשמישי קדושה. השילוב הזה של גמישות וניידות הפכו לגורם מרכזי בהתפשטות הסגנון הקורן ברחבי אירופה בסוף המאה ה-13 ותחילת המאה ה-14.
הסגנון הקורן השפיע גם על לידת הסגנון הגותי המקושט (Decorated Gothic) באנגליה, כאשר אלמנטים ממנו אומצו בבניית מנזר וסטמינסטר בלונדון. הסגנון השפיע גם על האדריכלות הגותית במרכז אירופה, כמו בקתדרלת קלן וקתדרלת שטרסבורג בגרמניה.
המעבר מהסגנון הקורן לסגנון הלהבות (Flamboyant) בצרפת היה הדרגתי והתבטא בעיקר בשינוי בתחרת החלונות לתחרת חלונות המתבססת על מוטות מפותלים דמויי האות S שדמו בצורתם ללהבות אש, מהם הסגנון החדש קיבל את שמו. ברם, במאה ה-14 ידעה אירופה אירועים קשים מאד בהם מלחמת מאה השנים והמגפה השחורה, דבר שפגע בבנייה המונומנטלית באירופה והשאיר שרידים מהסגנון הקורן גם במאה שאחריה.
גלריה
בית המקהלה של בזיליקת סן-דני היה מן המבנים הראשונים שנבנו בסגנון הגותי הקורן.
בית המקהלה הקורן של קתדרלת אוורה (נבנה ב-1260), שימו לב לחלונות הויטראז' מלאי האור בקומת הטריפוריום.
תוכנית השווה בקתדרלת אמיין, איור מאת ויולה-לה-דוק
בית הרוחב הדרומי של קתדרלת נוטרדאם דה פארי בנוי בסגנון Rayonnant הכולל חלון רוזטה קורן, צריחונים מחודדים, תחרת חלונות ותחרת אבן וכן שער כניסה מפוסל המעוטר בגמלון משולש
כנסיית סנט אואן ברואן בסגנון Rayonnant בה תחרת החלונות היא בצורת Bar Tracery דקה ועדינה עם טריפוריום מואר. חלונות הרוזטה מאוחרים יותר בסגנון גותי לוהב
חזית קתדרלת שטרסבורג, מהמבנים המוקדמים שלבנייתם נערך שרטוט אדריכלי
איור של הגמלונים בחזית כנסיית סן ניקז (ריימס) (כיום הרוסה)
פנים קתדרלת קלרמון-פראן עם חלונות שקופים בקומת התאורה
חלונות ויטראז' וטריפוריום מואר בספינה הראשית של קתדרלת שטרסבורג
חזית כנסיית סנט אירבן (טרואה), שימוש בגמלונים רבים
,_basilique_Saint-Denis,_abside_3.jpg)
ראו גם
לקריאה נוספת
- כריסטופר וילסון, The Gothic Cathedral - The Architecture of the Great Church, הוצאת תמס אנד האדסון, עמודים 120-140
קישורים חיצוניים
- Paris and the Origins of Rayonnant Gothic Architecture down to 1240 , Robert Branner; The Art Bulletin, Vol. 44, No. 1 (Mar., 1962), pp. 39-51; JSTOR
גלריית Rayonnant Gothic בפליקר
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 פאול פרנקל, Gothic Architecture.
- ^ 2.0 2.1 2.2 כריסטופר וילסון, The Gothic Cathedral - Architecture of the Great Church, עמ' 124.
- ^ כריסטופר וילסון, The Gothic Cathedral - Architecture of the Great Church, עמוד 134, בתמונה 94 מוצגת חזית כנסיית סן ניקז במלואה בהדפס מהמאה ה-18, לפני שנהרסה.
- ^ הגדולות והידועות שבהן הן קתדרלת שארטר, קתדרלת בורז', קתדרלת ריימס וקתדרלת אמיין.
- ^ כך למשל בקתדרלת אוורה (קתדרלה קטנה יחסית): הספינה הראשית בנויה בסגנון מוקדם, בית המקהלה בסגנון גותי קורן (מסביבות 1260) ובית הרוחב בסגנון גותי לוהב.
