שחיטה (הלכה)
| מקרא | דברים, י"ב, כ"א |
|---|---|
| משנה | מסכת חולין, פרק א' ו-פרק ב' |
| תלמוד בבלי | מסכת חולין, פרק א' ו-פרק ב' |
| משנה תורה | ספר קדושה, הלכות שחיטה, פרק א' עד פרק ה' |
| שולחן ערוך | יורה דעה, סימנים א'-כ"ז |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה קמ"ו ספר החינוך, מצווה תנ"א |
שחיטה ביהדות היא מצווה להכשיר בהמה, חיה או עוף טהורים באמצעות המתה על פי ההלכה. בעל חיים שלא נשחט כהלכה, נחשב לנבלה ואינו כשר לאכילה או לקורבן. יוצאים מכלל זה הם דגים וחגבים כשרים המותרים באכילה בכל סוג של המתה. כמו כן בעלי חיים טמאים (באופן שהותרו באכילה, כגון לחולה מסוכן) אינם צריכים שחיטה[1].
השחיטה מבוצעת על ידי חיתוך עמוק ומהיר של החלקים הרכים בצווארו של בעל החיים, בסכין חדה וחלקה מפגימות, תוך הקפדה על כמה כללים, בהם אופן החיתוך, טיב הסכין, חיתוך הקנה, הוושט ועורקי הצוואר (משתנה מבהמה לעוף), ומיקום החיתוך בצוואר.
מקובל לבצע את השחיטה כאשר הבהמה בהכרה מלאה[2] ובהתאם לדרישת רוב פוסקי ההלכה, האוסרים הימום של הבהמה לפני השחיטה[3]. ישנן מדינות האוסרות שחיטה ללא הימום מוקדם.
חיתוך עמוק של הצוואר גורם למותו של בעל החיים מאבדן דם, זמן המוות משתנה בין בעלי החיים, והוא נע בבהמה בין 30–120 שניות[4][5].
קיים ויכוח בין חוקרים לגבי מידת הסבל של החיות בין השחיטה למוות.[6]
מקור המצווה
מקור מצוות השחיטה הוא בפסוק :”וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן ה' לך כאשר צוויתיך, ואכלת בשעריך” ([7]), ודרשו חז"ל ”כאשר ציויתך מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שניים בבהמה” ([8]). כשרותו של בשר בהמה, חיה או עוף מותנית בין היתר בשחיטה כהלכתה – יש לוודא שבעל החיים נשחט כהלכה על ידי שוחט מוסמך[10] ונבדק מטרפות[11] על ידי בודק מוסמך.[12]
הלכות השחיטה
ערך מורחב – ההלכות העיקריות בשחיטה
בגמרא נזכרים חמישה דברים הפוסלים בשחיטה. חמש הלכות אלו אינן כתובות בתורה ומקורן בתורה שבעל פה.
- שהייה - הפסקת פעולת השחיטה באמצע, למשך זמן מסוים פוסלת את השחיטה.[13]
- דרסה - לחיצת הסכין אל הצוואר, כלפי מטה, תוך הפעלת כוח, ולא חיתוך באמצעות הולכת והבאת הסכין, קדימה ואחורה.[14]
- חלדה - הסתרת הסכין על ידי עצם כלשהו (עור הבעל חי, נוצות, או אפילו מטלית) במהלך השחיטה.[15] כמו החדרת הסכין מצדי הצוואר בין הקנה והוושט וחיתוכם כלפי חוץ.[16] (השם חלדה מרמז על החולדה שנמצאת במקומות נסתרים.[17])
- הגרמה[18] - שחיטה מעל או מתחת למקום השחיטה בקנה או בושט, פסולה.
- עיקור - לשיטת בה"ג, פירושו שנעקרו הקנה והוושט ממקום חיבורם בלסת לפני השחיטה, והשחיטה נפסלת בכך. ולשיטת רש"י, פירושו לשחוט בסכין פגומה הגורמת לעקירת ה"סימנים" במקום לחותכם, ולכן שחיטה בסכין פגומה, פוסלת את השחיטה.
סכין השחיטה
- ערך מורחב – סכין שחיטה
סכין השחיטה, הנקראת חלף, חייבת להיות חלקה מכל פגימה שהיא כדי למנוע עיקור. לסכין השחיטה אין חזקה הלכתית לדעת אם הוא תקין או פגום, ועל כן יש לבדוק אותו לפני השחיטה. אף על פי שבבדיקה הראשונה קיבל הסכין חזקת כשרות, צריך בדיקה שנייה לכתחילה אחר השחיטה, שמא נפגם הסכין בעור הצוואר.
השוחט משחיז ומחליק את הסכין באמצעות סדרת אבנים בדרגות חספוס שונות עד לקבלת סכין כשרה לשחיטה. לפני השחיטה בודק השוחט את הסכין היטב, במתינות ובריכוז רב, באמצעות העברת ציפורן האצבע על להב הסכין, הלוך וחזור על כל אחד משלשת צידי הלהב, ובסך הכל שש בדיקות. לאחר השחיטה בודק השוחט שוב את הסכין, ואם נמצאה בה פגימה, השחיטה נפסלת מספק.
ברכת השחיטה
- ערך מורחב – ברכת השחיטה
לפני פעולת השחיטה השוחט מברך: ”בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַשְּחִיטָה”.
מן המובחר, שבפעולת השחיטה ייחתכו גם הקנה וגם הוושט של הנשחט, אך השחיטה כשרה אם נחתך רובו של אחד מהם בעוף, והרוב של שניהם בבהמה ובחיה. הקנה והוושט מכונים בהלכה "סימנים". לאחר השחיטה על השוחט לבדוק אם הקנה והוושט נחתכו כשיעור הנדרש, פעולה זו נקראת "בדיקת סימנים".
בדיקות לאחר השחיטה
לאחר השחיטה, יש לבדוק שבעל החיים אינו טרפה. רוב הבהמות והעופות אינן טרפות, ואין צורך לבדוק את 18 סוגי הטרפות המצויות בבהמה, אפילו לכתחילה. אם נמצא יסוד סביר לפגם (ריעותא), יש לבדוק את האיבר הספציפי. החריג לכלל זה הוא הריאות של הבהמה (חוץ מגדי ותיש, וראו בהמשך); מנהג כל ישראל לבדוק המצאות סירכות בריאה, משום שהן שכיחות.
בדיקת הריאות
- ערך מורחב – סירכא
הסירכא היא גידול שפיר בדופן החיצונית של הריאה, המעיד על נקב בריאה.
בריאה יש שתי בדיקות:
- בדיקת פנים: במהלכה הבודק תוחב את ידו לבטן הבהמה ומרגיש באמצעות מישוש ביד אם יש בה סירכות.
- בדיקת חוץ: במהלכה מוציא הבודק את הריאה אחרי הבדיקה הפנימית, כדי לבדוק לפי מראה עיניים ובמידת הצורך אף לנפח את הריאה, לבדוק אם אין בה נקב.
"סירכות" אפשריות בריאה:
לעיתים קרובות, אף על פי שאין נקב גלוי בריאות, ישנה הצטברות ריר או גוש רקמה על גבי הריאות, והוא נקרא "סירכא". נגזרת של המילה "שרוך נעל".[19]
החשש בסירכא כזו, לפי דעת רש"י, משום שהיא עשויה להסתיר נקב ברקמת הריאה עצמה, ולפי דעת בעלי התוספות, משום שהסירכא עשויה להיפרד מהרקמה ולגרום לנקב. התלמוד הבבלי והשולחן ערוך מבארים סוגים שונים של סירכות, לפי מיקומן בריאות ולפי הידבקותן לאיברים אחרים הסמוכים לריאות. קיימת מחלוקת בין הפוסקים האם מותר למשמש ולמעך את הסירכא, ואם התנתקה הרי מתברר שלא הייתה סירכא של ממש אלא ריר בעלמא, או שמא אסור למעך אלא יש להסיר את הסירכא בעדינות ולבדוק. שיטת הבית יוסף להחמיר ("וכל הנוהג כן כאילו מאכיל טריפות לישראל"),[20] בעוד הרמ"א מביא את מנהג האשכנזים להקל, אך הוסיף ואמר שצריך להקפיד מאוד לעשות את המשמוש כראוי ולא בחוזק רב.
- עופות - אין צורך לבדוק כלל, אם כי בעקבות פיתוח זני עופות כבדים למאכל וכן בעקבות התפשטות נגיף הראו (Reovirus),[21] הפכו מקרי קריעת הגידים ברגל העוף לשכיחים, ועל כן המחמירים בודקים את צומת הגידים ברגל העוף.
- גדיים ותיישים - בהם כמעט ולא מצויות סירכות בריאות, ולפי כמה דעות אין צורך לבודקם מסירכות.[22]
בדיקת הכרס
בשנים האחרונות התברר שבמדינות דרום אמריקה בפרט, וגם במקומות אחרים נוהגים הבוקרים במקרים מסוימים של התנפחות כרס הבהמה, לדקור את הכרס (על ידי הכנסת סכין או פגיון ליד הצלע ה-13 של הבהמה) כדי להוציא ממנו אוויר, לפי רוב הפוסקים דבר זה מטריף את הבהמה,[23] לכן יש צורך בבדיקת הכרס של כל בהמה ובהמה לשלל דבר זה, מאחר שישנה סבירות גבוהה שהבהמה נדקרה.
בדיון שנערך ברבנות הראשית לישראל בשנת 2008 ניתנה הוראה ל'בודקי פנים' לעקוב אחרי טרפה זו, ולאחר מספר שנים (2013) ניתנה הוראה גורפת להעמיד משגיח ממונה על כך בכל השחיטות בדרום אמריקה[24]. בבד"צים שונים יש שני משגיחים מיוחדים הבודקים את הכרס, אחד מצידה החיצוני, והאחר מצידה הפנימי.[25]
בשר חלק (גלאט)
לכל השיטות לאחר הבדיקות, אם מתברר שלא היה נקב מתחת לסרכא, הרי שהבשר כשר. עם זאת היות שלעיתים התעוררו שאלות, והיה צורך בבדיקת הריאות, ההחלטה על כשרות הבשר לא התקבלה באופן "חלק" [ביידיש - גלאט] ולכן לא יוגדר הבשר כגלאט. בשר גלאט הוא רק כזה שבעת השחיטה לא נמצאו סירכות בריאה, ולא התעוררה על כשרותו כל שאלה.
אנשים הרוצים להדר בכשרות קונים בשר גלאט. רוב מערכות הכשרות מספקות לצד בשר כשר, גם בשר בכשרות מהודרת - "גלאט". ישנם גם בד"צים פרטיים המספקים רק בשר "גלאט". תגית "חלק-בית יוסף" מצביעה על כך שהריאה נבדקה על פי חומרות הבית יוסף. (שלא נמצאו אפילו רירים שלשיטת הבית יוסף הם בגדר סירכות, ולא נתמעכו סירכות).
שימושים נוספים במונח גלאט
כיום אנשים רבים משתמשים בהשאלה במונח גלאט, לתאר מוצר המיוצר בכשרות תוך הקפדה גבוהה במיוחד (כשר למהדרין), ועל כן ניתן לראות תגיות גלאט גם על עופות,[26] שלא שייכות בהם סירכות. בעופות אלו בוודאי נבדק צומת הגידין, ועל כן הם כשרים למהדרין, אך לא שייך להגדירם "חלק". כמו כן ישנם שלטי גלאט מעל מסעדות חלביות שכשרותן מהודרת, אך אין בהן בשר כלל, וכן גידולי ירק ללא חרקים הנושאים את השם גלאט.[27]
גם מוצרים שאינם קשורים למזון כלל, זוכים לשם גלאט כגון: ספקי אינטרנט גלאט,[28] אתרי קניות ולוחות דרושים - גלאט. המונח גלאט הפך לנחלת הכלל, כך שניסיון לרשום אותו כסימן מסחרי נכשל, והרשם הסכים לרושמו כ"סימן מתאר" בלבד.[29][30]
מצוות כיסוי הדם
- ערך מורחב – כיסוי הדם
לאחר שחיטת חיה או עוף (אך לא לאחר שחיטת בהמה) ישנה מצווה על השוחט לכסות את דם השחיטה בחול, כמפורש בספר ויקרא פרק י"ז, פסוקים יג-יד:
ואיש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכיסהו בעפר. כי נפש כל בשר נפשו בדמו הוא ואומר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו ...
. המצווה היא לשחוט על גבי עפר שהוכן לצורך כך, ואחרי השחיטה לכסותו גם מלמעלה בעפר. {{הערה|שולחן ערוך, יורה דעה, סימן כ"ח
חובת כיסוי הדם חלה רק על דם השחיטה של עופות וחיות, בעוד שדם שחיטת בהמות אינו מחייב כיסוי.
כיום במשחטות, דם העופות זורם לתוך כלי גדול ומניחים בתחתיתו עפר או נסורת כדי שהדם יזרום עליו, ולאחר סיום משמרת שחיטה מכסים השוחטים בעפר את הדם שבכלי.
המאבק על השחיטה הכשרה
- ערך מורחב – המאבק על השחיטה הכשרה
מאז אמצע המאה ה-19 החלו להישמע קולות המבקשים לאסור את הליך השחיטה הכשרה וכן את השחיטה המוסלמית, בטענה שאלו שיטות אכזריות להרג בעלי חיים. המתנגדים לשחיטה הכשרה טוענים כי ההכנות לשחיטה, ובמיוחד השכבת בעל החיים לפני השחיטה, הן אכזריות, וכי בעל החיים נשאר בהכרה לאחר השחיטה לכמה דקות, וממילא סובל סבל רב.[31] מנגד נטען שטענות אלו שגויות עובדתית, מונעות מאנטישמיות, ושאיסורים על השחיטה הכשרה פוגעים בחופש הדת.[32]
ראו גם
- שחיטה שאינה ראויה
- נבלה
- טרפה
- חלאל - באסלאם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שחיטה (הלכה) |
- בדיקה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- שלמה מן ההר, כשרות הבית: מהלכות שחיטה, באתר "דעת"
- ספרי שחיטה - באתר israel613.com
מכון עליה, שאל את הרב: שחיטה לפי היהדות זה לא צער בעלי חיים?, בעיתון מקור ראשון, 24 בינואר 2022- הרב אליעזר מלמד, הלכות שחיטה, באתר פניני הלכה
- בשר חלק, הרב ישועה רטבי, באתר בית הדין לממונות של ישיבת מצפה יריחו.
הערות שוליים
- ^ רבי יוסף באב"ד, מנחת חינוך, פרשת ראה, מצוה תע"ב, ד"ה שלא.
- ^ תקן בית מטבחיים עמ' 6 סעיף ב7 1.
- ^ ראו בהרחבה חוק השחיטה (שוודיה)#הימום הבהמה.
- ^ פרופ' יורם יובל, גם לבעלי חיים יש רגשות - ושחיטה כשרה לא מונעת סבל, באתר ynet
- ^ ראה בהקדמת הספר, ובאריכות לאורך הספר, ראיות הלכתיות ומדעיות שהשחיטה היא ההמתה הקלה ביותר מבחינת סבל הבהמה, עדות נאמנה, ירושלים: בית המדרש גור אריה, תשל"ה, באתר היברובוקס
- ^ ראו לדוגמה מחקר זה לעומת מאמר זה (עמוד קיז).
- ^ דברים, י"ב, כ"א
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף כ"ח עמוד א'
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן א', סעיף א'.
- ^ השוחט חייב להיות בקי בהלכות שחיטה. חוסנו הנפשי של השוחט חייב להבדק על ידי מומחה שהוא איננו 'מתעלף' ושוהה. כיום המנהג (לעיכובא) ששחיטה ללא הסמכה מסודרת הינה פסולה. (שולחן ערוך, יורה דעה, סימן א', סעיף א') בעבר די היה לשוחט להיות בקי בהלכות שחיטה בדיקת הסכין והסימנים[9]. כיום הוא איננו מקבל אישור ללא ידיעה מספקת בכל שיטות הפסק ופרטי הפרטים. וכן המנהג ברבנות הראשית.
- ^ במקרה בו החיה לא נבדקה מטריפות שיש לבדוק, ישנה מחלוקת מה דינה (שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ל"ט, סעיף ב')
- ^ גם על הבודק חלים כל חיובי הידיעה בהלכות הבדיקה, כאמור בהערה על השוחט
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות שחיטה, פרק ג', הלכה ב'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות שחיטה, פרק ג', הלכה י"א.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות שחיטה, פרק ג', הלכה י'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות שחיטה, פרק ג', הלכה ט'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף כ' עמוד ב'.
- ^ ומובנה הכרעה והטייה, שמכריע ומטה את הסכין (של שחיטה) חוץ למקום שחיטה (רשב"ם בבא בתרא פח ב ד"ה היה שוקל); ויש מפרשים הגרמה מלשון גֶּרֶם הַמַּעֲלוֹת (מלכים ב ט יג), ומשמעותה העלאת והגבהת הסכין שלא במקום שחיטה (יראים השלם תנו).
- ^ מאמר ארוך בעניין סירכות הריאה, דעת כשרות, בני ברק: בד"ץ יורה דעה, תשס"ח, באתר היברובוקס
- ^ שו"ע יורה דעה, סימן לט' סעיף י.
- ^ http://abic.bsmart.co.il/heb/Media/Uploads/REO.pps(הקישור אינו פעיל, 9.8.2020)
- ^ שפתי דעת ליורה דעה סא, סעיף קטן טו (על סעיף כה)
- ^ ראו בעניין זה בהגהת הטור בסימן מ"ח, וראו תשובת בעל הגידולי טהרה המובאת בשו"ת מלמד להועיל סימן ט
- ^ נהלי בית מטבחיים לשחיטה בחוץ לארץ
- ^ ראו גם כתבה על בעיית דקירת הכרס והפתרונות לכך
- ^ ראו תמונה למעלה
- ^ ראו את כתבתו של מוטי סנדר החברות לגידולי עלים מגוש קטיף באתר קטיף-נט(הקישור אינו פעיל, 9.8.2020)
- ^ ראו את כתבתו של עידן יוסף האינטרנט החרדי יוצא לדרך באתר NEWS1
- ^ ראו כתבתו של עו"ד זאב פישר "גלאט למהדרין" לא כשיר לרישום כסימן מסחרי באתר Patentim.com
- ^ האם ניתן לרשום סימן מסחר המורכב ממושגים מן ההלכה - מאמרו של עו"ד אליהו ריכטר, יוני 2007(הקישור אינו פעיל, 9.8.2020)
- ^ כשר אבל מסריח מאכזריות - מאת הרב אדם פרנק, ynet
כשר אבל מסריח מאכזריות - מאת הרב אדם פרנק, ynet - ^ ישראל מאיר לוינגר, השחיטה וצער בעלי חיים, באתר "דעת"
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
33107850שחיטה (הלכה)