ריעותא
בהלכות חזקה, רֵיעוּתָא (בעברית: רעיעות, חולשה) היא עובדה מסוימת, המחלישה את כוחה של החזקה ההלכתית, וקובעת כי ההנחה הראשונית אינה יותר זו המוחזקת, מכיוון שישנה סיבה להניח אחרת, סיבה הסותרת את החזקה.
דוגמאות
במשפט העברי
- דוגמה במשפט העברי הוא שטר שנמצא במקום ציבורי. אסור להחזיר אבידה זו אף למי שנותן בה סימנים, הלווה והמלווה, גם אם שניהם מודים כי השטר היה אצל המלווה (למשל), שכן אנו חוששים שמא יש ביניהם קנוניא, כדי לגבות את החוב מהלווה, לגבות קרקעות שנמכרו בעבר על ידי הלווה מהלקוחות בטענת שעבוד נכסים ואחר כך להתחלק ביניהם. הסיבה שאנו חוששים לחשש כזה, הוא בעקבות הריעותא; כאשר רואים שטר שבעליו לא שמר עליו, סביר מאד לומר שהוא שטר פרוע ולכן לא שמר עליו בעליו[1].
- דוגמה נוספת היא אדם שמחזיק בקרקע ואוכל את פירותיה, דבר העשוי לגרום שיחשב כ"מוחזק בקרקע", והמוציא ממנו עליו להביא ראיה. למרות זאת, מסבירים הראשונים, אין לחזקה כל תוקף עד שלוש שנים, שכן בתוך שלוש שנים, שדרך בני אדם לשמור את שטרותיהם, ישנה ריעותא כאשר בעל הבית הראשון אומר למחזיק: אם מכרתי לך את הבית, אחוי את שטרך! ולכן אין לחזקה תוקף עד שלוש שנים מהתחלת המוחזקות.
בהלכה
- מהתורה, כל בעל חיים שנשחט הוא בחזקת כשרות עד שיוודע אחרת. אך אם בעל החיים קיבל מכה חזקה העלולה ליצור בו מום שעל ידו דינו של בעל החי הוא טרפה, יש לבדוק את בעל החי היטב אם הוא טרפה או לא, ואם לא נבדק אסור לאוכלו מספק.
תרתי לריעותא
הכלל הוא, שחזקה תקפה גם אם יש כנגדה ריעותא. דין זה נלמד ממקור החזקה עצמה: מקור דין החזקה הוא בכהן הבא לבדוק בית האם הנגעים שנראו בו מטמאים את הבית ודינו לשבירה או שמא מדובר במראה טהור. לפעמים הנגע במצב הטוען "הסגר" - הכוהן מצווה להסגיר את הבית שבעה ימים, ולאחר שבעה ימים אם הנגע התרחב סימן הוא כי מדובר בנגע טהור.
השאלה היא, כיצד ניתן לדעת כי היה תוקף הלכתי להסגר, שמא ברגע לפני ההסגר, השתנה מראה הנגע במצב שאינו טוען הסגר, ואם כן אין להסגר שום תוקף הלכתי שיכול לקבוע את דינו של הנגע כעבור שבוע מההסגר. ומכאן לומדים חז"ל שניתן להעמיד דבר על חזקתו[2]. חכמי התוספות מסבירים כי מכאן ניתן להניח שגם כאשר ישנה "ריעותא" החזקה קיימת, שהרי ייתכן שכעבור שבוע מה"הסגר", ימצא הכהן את הנגע במצב שונה, ואם כן מצב זה גורם "ריעותא" ועלינו לחשוב שמא מצב זה היה קיים כבר לפני ההסגר, ומכיוון שההלכה אינה מתייחסת לחשש זה אלא קובעת שיש להתייחס לנגע כאילו ההסגר מועיל בוודאות גמורה, הרי שחזקה תקיפה גם כאשר ישנה "ריעותא".
לעומת זאת, בתלמוד[3] מובא כי שונה דינו של "תרתי לריעותא". כאשר קיימות שתי סיבות האומרות כי החזקה השתנתה. כך למשל, כאשר מדדו מקווה טהרה ונמצא שהוא כשר ויש בו שיעור מים בשיעור הראוי (ארבעים סאה), והלך אדם וטבל בו ושוב נמצא שהוא חסר מהשיעור המינימלי, במצב כזה נשאר הטמא בטומאתו מספק. ההסבר הוא כי במצב כזה יש "תרתי לריעותא" - שני "ריעותא", האחת היא המציאות שהמקוה התגלה כחסר, דבר האומר לנו שיש להניח שגם לפני כן הוא היה חסר (חזקה דהשתא), וכן חזקת הדין של הטובל, שהיה טמא ועלינו להניח שהוא טמא כל עוד לא התברר אחרת.
קישורים חיצוניים
- הערך "תרתי לריעותא", באתר ויקישיבה
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ח' עמוד א', משנה תורה לרמב"ם, ספר נזקים, הלכות גזילה ואבידה, פרק י"ח, הלכה א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף י"א עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף ב' עמוד ב' ועוד מקומות
