שחיטה שאינה ראויה
| משנה | מסכת חולין, פרק ה', משנה ג' |
|---|---|
| תלמוד בבלי | מסכת חולין, דף פ"א עמוד ב' (ובדפים הבאים) |
| משנה תורה | ספר קדושה, הלכות שחיטה, פרק י"ב, הלכה ו' |
שחיטה שאינה ראויה היא הגדרה הלכתית לשחיטה שנעשתה כהלכה, אך גם לאחריה אין הבהמה מוכשרת לאכילה, מחמת סיבה חיצונית שאינה קשורה ישירות לשחיטה עצמה. בדינה נחלקו תנאים: לדעת רבי שמעון היא לא מוגדרת כשחיטה, ואילו לדעת רבי מאיר היא נחשבת שחיטה וחלים עליה כל הדינים הנלווים לשחיטה[1].
המחלוקת
הדיון בין רבי מאיר לרבי שמעון הוא במקורו באדם השוחט בעל-חיים שנמצא טרפה, כך שהשחיטה איננה מכשירה אותו לאכילה, או באדם השוחט לעבודה זרה כך שבעל-החיים נאסר בהנאה, או באדם ששוחט בהמה או עוף שהזיקו ונפסקה עליהם סקילה ובשרם אסור בהנאה, כך שהשחיטה אינה מתירה את הבשר לאכילה. חכמים סבורים ששחיטה כזו נחשבת לשחיטה ורבי שמעון סבור ששחיטה שאיננה ראויה לא חשובה לשחיטה, ודיני התורה החלים על שחיטה בדרך כלל אינם חלים על שחיטה כזו.
מחלוקתם של רבי מאיר ורבי שמעון היא בעיקר בשתי דוגמאות מסוימות: איסור שחיטת בהמה ובנה ביום אחד, ומצוות כיסוי הדם. לטענת חכמים ששחיטה שאינה ראויה נחשבת לשחיטה - איסורים אלה חלים גם בשחיטה שאינה ראויה, ואילו לדברי רבי שמעון ששחיטה שאינה ראויה כלל לא נקראת שחיטה, איסורים אלה לא חלים על שחיטה כזו.
ב"אותו ואת בנו"
רבי מאיר מביא ראיה לדבריו מאיסור שחיטת קדשים בחוץ. התורה אוסרת לשחוט בהמות שהוקדשו לשם קרבן מחוץ לעזרה שבבית המקדש, וזאת למרות שבהמה כזו איננה ראויה לאכילה, שכן בהמה שהוקדשה לקרבן אסורה בהנאה. מוכח מכאן כי דינים התלויים בשחיטה חלים גם על שחיטה שאינה ראויה.[2] לעומתם, רבי שמעון מביא ראיה נגדית מהפסוק "וטבוח טבח והכן",[3] שאמר יוסף לכבוד אחיו שבאו לראותו במצרים. ההוכחה מכך היא שכאשר מדובר בשחיטה שאינה כשרה - כמו שסביר שהיה במצרים - אין זה נקרא "שחיטה" אלא "טבח".[4]
רבי שמעון מבכר את הראיה שלו על פני הראיה של חכמים, מכיוון שהפסוק הזה עוסק בשחיטת חולין, כלומר שחיטה רגילה שאיננה בקדשים, ולדבריו, כדי לדעת מה היא הנקראת שחיטה בדיני חולין, יש לחפש אסמכתאות בפסוקים שהם מענייני האיסור, ולא ללמוד מאיסור שחיטת קדשים בחוץ. על כך משיב רבי מאיר, שאיסור אותו ואת בנו (שחיטה בהמה ובנה ביום אחד), אינו נוהג רק בחולין אלא גם בקדשים.
מכוח תשובה זו, פסק רבי יהודה הנשיא כרבי מאיר באותו ואת בנו.
בכיסוי הדם
גם במצוות כיסוי הדם סבור רבי מאיר ששחיטה שאינה ראויה נחשבת לשחיטה, שכן ב"שחוטי חוץ" נאמר[5] ”איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן ל-ה' לפני משכן ה' דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו.” גם במצוות כיסוי הדם נאמרה שפיכה - "על הארץ תשפכנו כמים", וכשם שבשחוטי חוץ הבהמה אסורה באכילה, כך גם מצוות כיסוי הדם נוהגת גם בבהמה שאסורה באכילה.
לעומת זאת סבור רבי שמעון ששחיטה שאינה ראויה אינה נחשבת לשחיטה, שכן במצוות כיסוי הדם נאמר בין השאר[6] וְאִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יֹאכַל כָּל דָּם וְנָתַתִּי פָנַי בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת הַדָּם וְהִכְרַתִּי אֹתָהּ מִקֶּרֶב עַמָּהּ. מכיוון שבפסוק כתוב "אשר יאכל", ניתן להסיק שמדובר בבהמה שעשויה לאכילה והשחיטה גם היא הייתה שחיטה הראויה להכשיר את בהמה לאכילה. על כך משיב רבי מאיר, ש"יאכל" בא למעט את האיסור, בשחיטת עוף טמא. אך תשובה זו אינה נראית לרבי שמעון, כן מה לי לחלק בין עוף טמא לבהמה טרפה שלא הותרה על ידי השחיטה, הרי שניהם אסורים באכילה.
מכוח תשובה ניצחת זו, פסק רבי יהודה הנשיא כרבי שמעון בכיסוי הדם.
הכרעת המשנה
רבי יהודה הנשיא, מסדר המשנה, פסק כרבי מאיר בעניין איסור אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, כך ששחיטה שאינה ראויה נחשבת שחיטה וחל איסור לשחוט אב ובן באותו יום, מכיוון שראיותיו של רבי מאיר בנידון מסתברות יותר בעיניו, ולעומת זאת בדיני כיסוי הדם פסק רבי יהודה הנשיא כרבי שמעון, ששחיטה שאינה ראויה אינה נחשבת שחיטה, ולכן אין מצווה לכסות את הדם, מכיוון שכאמור בנידון זה ראיותיו ניצחות יותר[7]. וכן נפסק להלכה.[8]
חריגים
שחיטה שאינה ראויה עוסקת בבהמה שבכל מקרה אסורה באכילה. עם זאת, קיים מקרה בו שחיטה אחת מועילה כדי להתיר שתי בהמות - בן פקועה; בן פקועה הוא עובר שנמצא בבטן בהמה במהלך שחיטתה, וההלכה קובעת כי שחיטת האם מועילה כדי להתיר את העובר לאכילה. ניתן היה לחשוב כי מכיוון שחכמים סבורים ששחיטה שאינה ראויה נקראת שחיטה, על אף שהבהמה האם אינה מותרת באכילה מסיבותיה היא עוברה כן יהיה מותר באכילה. אך להלכה אין זה כך, וחכמים מסכימים שהגם ששחיטה שאינה ראויה נקראת שחיטה, אין היא מספיקה כדי להתיר בהמה - גם בן פקעה - באכילה.
באופן חריג, לדעתו של רבי שמעון שסבור ששחיטה שאינה ראויה אינה נקראת שחיטה, מודה הוא בכך שיש כוח בשחיטה כזו לטהר בהמה מידי טומאת נבלה. הנימוק לכך מבוסס על המקרא בנוגע לטומאת נבלה: ”וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה וטמאה עד הערב.”[9] מהמילים "מן הבהמה" ניתן להסיק כי התורה רומזת לכך שיש סוגי בהמות שאינן מטמאות בטומאת נבלה - רבי שמעון סבור כי אלה בהמות שנשחטו לפני מיתתן.
הערות שוליים
- ^ משנה, מסכת חולין, פרק ה', משנה ג' ומשנה, מסכת חולין, פרק ו', משנה ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף פ' עמוד ב'.
- ^ ספר בראשית, פרק מ"ג, פסוק ט"ז.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף פ"ה עמוד א'.
- ^ ספר ויקרא, פרק י"ז.
- ^ ויקרא יז, י.
- ^ וזאת מכיוון שנימוקיו נראים יותר לשיטתו, ראו בתלמוד בבלי, מסכת חולין, דף פ"ה עמוד ב'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות שחיטה, פרק י"ב, הלכה ו' באותו ואת בנו, ומשנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות שחיטה, פרק י"ד, הלכה ו' בכיסוי הדם.
- ^ ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק ל"ט.
22369287שחיטה שאינה ראויה