גינאה ביסאו

גינאה ביסאו
República da Guiné-Bissau
דגל	סמל
	לחצו כדי להקטין חזרה
מוטו לאומי	"אחדות, מאבק, קידמה"
המנון לאומי	"זו ארצנו האהובה"
ממשל
משטר	רפובליקה בשלטון צבאי
שפה רשמית	פורטוגזית
עיר בירה	ביסאו 11°52′N 15°36′W / 11.867°N 15.600°W; (והעיר הגדולה ביותר)
גאוגרפיה
יבשת	אפריקה
שטח יבשתי	36,125 קמ"ר (138 בעולם)
אחוז שטח המים	12%
אזור זמן	UTC
היסטוריה
הקמה
הכרזת עצמאות מפורטוגל ; הכרה פורטוגזית בעצמאות	24 בספטמבר 1973 ; 10 בספטמבר 1974
ישות קודמת	האימפריה הפורטוגזית
דמוגרפיה
אוכלוסייה; (הערכה 1 בנובמבר 2024)	2,217,466 נפש (148 בעולם)
צפיפות	61.38 נפש לקמ"ר (153 בעולם)
	אוכלוסייה לפי גילאים
גילאי 0 - 14	38.79%
גילאי 15 - 24	20.33%
גילאי 25 - 54	33.69%
גילאי 55 - 64	4.00%
גילאי 65 ומעלה	3.19%
כלכלה
תמ"ג (2023)	1,966 מיליון $ (192 בעולם)
תמ"ג לנפש	887$ (195 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי; (2021)	0.483 (179 בעולם)
מטבע	פרנק CFA מרכז אפריקני‏ (XAF)
שונות
סיומת אינטרנט	gw
קידומת בין־לאומית	245

רפובליקת גינאה ביסאו (בפורטוגזית: República da Guiné-Bissau) היא מדינה על חוף האוקיינוס האטלנטי במערב אפריקה, מושבה פורטוגזית לשעבר. בירתה היא ביסאו. היא גם חברה בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי.

היסטוריה

גינאה ביסאו הייתה בעבר ממלכת גאבּוּ, חלק מהאימפריה המאלית; חלקים מהממלכה שרדו עד המאה ה-18. על אף שנהרות האזור וחופיו היו בין המקומות הראשונים שבהם נבנו מושבות פורטוגזיות, ואף על פי שסחר העבדים במקום החל עוד במאה ה-17, לא ניצלו הפורטוגזים את פנים הארץ עד למאה ה-19. הגבול הצפוני עם השטחים בשליטת צרפת הוסדר בשנת 1884 ולא השתנה מאז.

ב-1956 החלו תושבי גינאה ביסאו במרד נגד השלטון הפורטוגלי. המפלגה האפריקאית לעצמאות גינאה וכף ורדה (PAIGC) בראשות אמילקר קברל הובילה לשחרור גינאה הפורטוגזית ואיי כף ורדה משלטון הפורטוגזים, והשתמשה לשם כך בלוחמת גרילה. לוחמי ארגון PAIGC פעלו משטחן של גינאה וסנגל, מדינות שזכו לעצמאות מצרפת, כשהם תוקפים ערים ומבצרים בשטחה של גינאה הפורטוגזית וזוכים לסיוע צבאי מברית המועצות, מקובה ומהרפובליקה העממית של סין. הפורטוגזים, שבניגוד למעצמות הקולוניאליות האחרות כמו צרפת ובריטניה סירבו לוותר על המושבות שלהם באפריקה, היו בעיצומה של מלחמה כנגד ארגוני גרילה במושבות שלהם באפריקה, הקרויה המלחמה הקולוניאלית הפורטוגזית. בתחילה לא לקחו הפורטוגזים את הארגון של קברל ברצינות ואף דיללו את כוחותיהם בגינאה כששלחו כוחות לחזיתות אחרות (אנגולה ומוזמביק), ולכן ספגו מפלות בגינאה. לקראת 1970 שלט הארגון על שני שלישים משטחה של גינאה הפורטוגזית. עד 1973 השלים הארגון את השתלטותו על הארץ. ב-24 בספטמבר 1973 הכריז לואיס קברל (אחיו של אמילקר קברל, שנרצח בינואר של אותה שנה^[5]) באופן חד-צדדי על עצמאות המדינה, למרות שערי גיניאה ביסאו היו בשליטת הפורטוגזים.^[6] ההצהרה זכתה להכרה על ידי מספר רב של מדינות אפריקאיות, מדינות מהגוש המזרחי ומדינות בלתי-מזדהות. מדינות כברית המועצות, סין העממית, קובה ומדינות סקנדינביה נרתמו לסייע לאומה הצעירה שקברל הפך לנשיאה בפועל. הכרה מצד ליסבון הגיעה רק לאחר מהפכת הציפורנים באפריל 1974.^[7] בתחילת אוגוסט 1974 נפתחו שיחות בין פורטוגל ובין המורדים בגיניאה ביסאו על עצמאות לגינאה ביסאו.^[8] ב-10 בספטמבר 1974 העניקה פורטוגל רשמית עצמאות לגינאה ביסאו, תוך הבטחה שלתושבי כף ורדה ינתן להחליט על עתידם.^[9]

קברל, שלא נבחר בבחירות, אלא נישא על גלי מנהיגותו המהפכנית, שלט באחת המדינות העניות והמוזנחות בעולם וכונן משטר חד-מפלגתי. המדינה נפגעה לא רק מהזנחה הממושכת מצד השלטון הקולוניאליסטי הפורטוגלי ומהרס התשתיות הצנועות בעת הלוחמה, אלא גם מן הבצורת הקשה שהכתה באפריקה בשנות השבעים. בנוסף לניסיונות לפתח את המדינה, נתקל קברל בהאשמות על מעורבותו בהוצאה להורג של מקומיים אשר סייעו לממסד הפורטוגלי בתקופת הלוחמה.^[10] האשמה נוספת שהועלתה נגד קברל הייתה מוצאו מקאבו ורדה והעובדה שאייש משרות בכירות רבות על ידי ילידי האיים, תוך אפליה כלפי מקומיים ילידי היבשת. על רקע האשמה זו הודח קברל ב-14 בנובמבר 1980 על ידי סגנו, ראש הממשלה ומפקד הצבא לשעבר, ז'ואאו ברנארדו ויאיירה, שתפס את השלטון בהפיכה צבאית. המדינה נשלטה בידי מועצה מהפכנית עד 1984. מערכת בחירות מרובת-מפלגות נערכה לראשונה בשנת 1994, אולם הפיכה צבאית ב-1998 הובילה למלחמת האזרחים של גינאה ביסאו, ולגירוש הנשיא. בחירות נערכו שוב בשנת 2000, ונבחר בהן הנשיא קומבה יאלה.

יאלה נעצר במהלך הפיכה צבאית בספטמבר 2003, משום ש"לא היה מסוגל לפתור את בעיות המדינה". לאחר מספר עיכובים נערכו בחירות לגוף המחוקק באפריל 2004. התקוממות של קבוצות צבאיות באוקטובר 2004 הובילה למותו של ראש הצבא, ולתסיסה כללית במדינה.

ב-2 במרץ 2009 נרצח הנשיא ז'ואאו ברנארדו ויאיירה על ידי מתנקש איש צבא. ב-2012 ארעה הפיכה צבאית במדינה וראש הממשלה והנשיא הזמני נעצרו על ידי הצבא. ניסיון הפיכה נוסף נכשל בפברואר 2022.

פוליטיקה

גינאה ביסאו היא רפובליקה. בראש המדינה עומד נשיא, ואת הממשלה מנהיג ראש הממשלה. הרשות המחוקקת היא "האספה הלאומית" היא מורכבת מבית אחד בן 100 חברים. הבחירות לאספה הלאומית נערכות מדי ארבע שנים.

את המדינה מאפיינים למן עצמאותה חוסר יציבות פוליטית, ומלחמת אזרחים ארוכה שהסתיימה בראשית שנות האלפיים בלבד, ועדיין מאיימת להתחדש מדי פעם. במחוזות הגובלים בסנגל פעילים בדלנים פרו-סנגלים, ובפועל הצבא הוא ששולט במדינה ובצבא עצמו קיימות קבוצות כוח שונות הנאבקות על השליטה במדינה. הפיכות צבאיות הן תופעה שכיחה.

גינאה ביסאו היא תחנה מרכזית להברחת סמים מאמריקה הלטינית לאירופה, בעיקר קוקאין, ונתפסת על ידי הקהילה הבינלאומית כחוליה חלשה שיש לחזקה במאבק נגד הברחות הסמים.

המצב הפנימי מרתיע גורמים בקהילה הבינלאומית מלעזור לה בשל החשש לאובדן הסיוע בשל שחיתות.

יחסי ישראל-גינאה ביסאו

ערך מורחב – יחסי גינאה ביסאו–ישראל

ישראל וגינאה ביסאו כוננו ביניהן יחסים דיפלומטיים בשנת 1995. שגרירות ישראל בדקר (סנגל) אחראית גם לגינאה ביסאו. לגינאה ביסאו היה שגריר לישראל שמקום מושבו בארצו, אך בשנים האחרונות, בשל אי הסדר הפנימי במדינה לא מונה לו מחליף. היחסים בין המדינות ידידותיים וישראל מסייעת לגינאה ביסאו בתחומים של פיתוח חקלאי ורפואה. בין היתר מגיעים לישראל סטודנטים לצורך השתלמות מגינאה ביסאו באופן קבוע וישראל עורכת קורסים ניידים במדינה זו. קשרי הכלכלה והמסחר בין המדינות מצומצמים ביותר ומתקיימים בתחומי תקשורת טלפוניה סלולרית, חקלאות ומכירת מכשור אלקטרוני מישראל.

כלכלה

גינאה ביסאו היא אחת מעשר המדינות העניות בעולם. רק כשליש מתושביה יודעים קרוא וכתוב, והתוצר לנפש בה עמד על פחות מ-900 דולר לאדם בשנת 2006. הנזק שגרמה מלחמת האזרחים של 1998 - 1999 לכלכלה ולתשתית עדיין לא שוקם. החוב החיצוני של המדינה עמד בשנת 2000 על 941.5 מיליון דולר - יותר מפי שלושה מהתוצר. אי-השוויון בחלוקת ההכנסות הוא בין הקיצוניים בעולם.

כלכלת המדינה מבוססת על חקלאות, המעסיקה מעל 80% מהעובדים במדינה. הגידול החשוב ביותר לצורכי יצוא הוא אגוזי קשיו, ובנוסף מייצאים גם בוטנים, לבבות דקל, דגים וחסילונים. לצריכה פנימית מגדלים אורז, מניהוט (קסאווה) ותירס.

ענף ייצוא נוסף הוא בולי עץ.

התעשייה אינה מפותחת, ועוסקת בעיקר בעיבוד מוצרים חקלאיים ובייצור בירה ומשקאות קלים.

פיתוח משאבי הטבע בפנים הארץ - נפט, פוספטים ומינרלים אחרים אינו נראה בטווח הקרוב. עם זאת, הוחל בקידוחי נפט ימיים.

בשנים האחרונות פועלת הממשלה להנהגת רפורמה בכלכלה ובשירות הציבורי, בשיתוף קרן המטבע הבינלאומית.

החל משנת 2005 החלו סוחרי סמים מאמריקה הלטינית, בעיקר בקולומביה, להשתמש בגינאה ביסאו (ומספר מדינות שכנות במערב אפריקה) כמוקד לסחר בסמים המופצים באירופה, בעיקר קוקאין. עקב פעולות אלו דיווח האו"ם שגינאה ביסאו עלולה להפוך למדינת סמים (אנ'), מדינה שכל גורמי השלטון והביטחון בה מעורבים בעסקאות סמים. היקף הסחר בסמים גדל לאחר ההפיכה הצבאית שהתרחשה ב-2012. הממשלה והצבא נקטו במספר צעדים כדי להפסיק את הסחר בסמים, אך ללא הועיל.^[11]

גאוגרפיה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

גינאה ביסאו גובלת בצפון בסנגל, בדרום ובמזרח בגינאה, ובמערב באוקיינוס האטלנטי. המדינה יחסית נמוכה, כאשר הנקודה הגבוהה ביותר היא 300 מטר.

דמוגרפיה וחברה

נכון לשנת 2010, גרים במדינה כ-1,515,000 תושבים. בגינאה חיים שבטים רבים, כאשר אחת מהקבוצות האתניות המרכזיות היא הפולה.

המגוון האתני גורם למגוון שפות, למרות קוטנה של המדינה. מגוון זה הוא תוצאה של גלי הגירה רבים אל המדינה. אף שפורטוגזית היא השפה הרשמית, היא לרוב נחשבת כשפה שנייה, עם מעט דוברי שפת אם, וזאת בעיקר בקרב האליטות האינטלקטואליות והפוליטיות. זוהי השפה הנהוגה בשלטון ובחינוך, בעיקר בזכות השלטון הקולוניאלי הפורטוגזי. למעשה, השפה הנפוצה היא הקריאולית. ישנו גם שימוש בשפות שבטיות רבות.

מבחינה דתית, הדתות השכיחות הן אסלאם (40%), דתות מקומיות (30.8%) ונצרות (22.1%).

יהודים

יהודים התיישבו בחוף המערבי של אפריקה ובכלל זאת בגינאה ביסאו עוד במהלך המאה ה-16. בעיקר מדובר היה ביהודים ממוצא פורטוגזי, שהתיישבו כסוחרים בערי החוף ובתחנות המסחר בפתחי הנהרות הגדולים, ששימשו כערוצי מסחר עם פנים היבשת. קהילות יהודיות ובתי כנסת התקיימו בערים ביסאו, קשאו, באפטה ועוד. בעיר באפטה המצוייה בפנים המדינה שרדה קהילה יהודית ובית כנסת עד מלחמת העולם השנייה. אז פרקו השלטונות הקולוניאליים הפורטוגזים, ששיתפו פעולה עם הנאצים את הקהילה, הרסו את בית הכנסת והקימו במקומו אנדרטה.

היהודים התבוללו בקרב האוכלוסייה המקומית. צאצאית אחרונה ליהודים בגיל מבוגר מתגוררת בעיר ביסאו. עם זאת, שמות משפחה יהודיים כמו פרארה, דה סילבה, אוליביה ואחרים עדיין קיימים בקרב התושבים.

בריאות

ארגון הבריאות העולמי מעריך כי בגינאה ביסאו ישנם 5 רופאים לכל 100,000 נפש. שכיחות נגיף ה-HIV בקרב האוכלוסייה הבוגרת עומד על כ-1.8%. מחלה קטלנית יותר היא המלריה, אשר פגעה ב-9% מהאוכלוסייה וגרמה לתמותה משולשת מזו של האיידס. תוחלת החיים הממוצעת עומדת על כ-47 שנים לגברים ו-49 לנשים. בשנת 2010 חלה עלייה בשיעורי תמותת האימהות לעומת שנים קודמות.

חינוך

החינוך הוא חובה בגילאי 7 עד 13. חינוך לגיל הרך לילדים בגילאי שלוש עד שש הוא אופציונלי בשלבים מסוימים. בשנת 2011 נאמד שיעור האוריינות בכ-55.3% (68.9% בקרב גברים ו-42.1% בקרב נשים). ההשכלה הגבוהה מוגבלת במדינה ולכן רבים מעדיפים ללמוד בחו"ל. העסקת ילדים נפוצה מאוד במדינה.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גינאה ביסאו

אתר האינטרנט הרשמי של גינאה ביסאו
גינאה ביסאו, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
סקירה של קרן המטבע הבינלאומית על כלכלת גינאה-ביסאו
גינאה ביסאו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מידע על גינאה ביסאו בקטלוג הספרייה הלאומית
גינאה ביסאו, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
^ דירוג אוכלוסייה - מתוך אתר Worldometer
^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-1 ביולי 2023
^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2021 בדו"ח 2021/2022 של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
^ מנהיג המחתרת בגיניאה-ביסאו נרצח בקונקארי, דבר, 22 בינואר 1973
^ צבי אמיתי, או״ם וגיניאה־ביסאו, על המשמר, 5 בנובמבר 1973
^ צבא פורטוגל מוקיע כבוגדים את המורדים הלבנים במוזמביק, מעריב, 9 בספטמבר 1974
^ פורטוגל מתחילה במגעים עם תנועות השחרור במושבותיה האפריקניות, על המשמר, 5 באוגוסט 1974
^ צבי אמיתי, מדינה חדשה - או שתיים?, על המשמר, 29 באוגוסט 1974
^ Widening Trajectories: Guinea Bissau and Cape Verde since Independence, Norrie MacQueen, Relaçőes Internacionais, 2006
^ ציוץ של איריס בוקר ברשת החברתית אקס (טוויטר), 24 במרץ 2022.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36068455גינאה ביסאו

[1] דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021

[PopSource-2] דירוג אוכלוסייה - מתוך אתר Worldometer

[3] דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-1 ביולי 2023

[4] מדד הפיתוח האנושי לשנת 2021 בדו"ח 2021/2022 של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות

[5] מנהיג המחתרת בגיניאה-ביסאו נרצח בקונקארי, דבר, 22 בינואר 1973

[6] צבי אמיתי, או״ם וגיניאה־ביסאו, על המשמר, 5 בנובמבר 1973

[7] צבא פורטוגל מוקיע כבוגדים את המורדים הלבנים במוזמביק, מעריב, 9 בספטמבר 1974

[8] פורטוגל מתחילה במגעים עם תנועות השחרור במושבותיה האפריקניות, על המשמר, 5 באוגוסט 1974

[9] צבי אמיתי, מדינה חדשה - או שתיים?, על המשמר, 29 באוגוסט 1974

[10] Widening Trajectories: Guinea Bissau and Cape Verde since Independence, Norrie MacQueen, Relaçőes Internacionais, 2006

[11] ציוץ של איריס בוקר ברשת החברתית אקס (טוויטר), 24 במרץ 2022.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

מדינות אפריקה
מדינות	אוגנדה • אלג'יריה • אנגולה • אסוואטיני • אריתריאה • אתיופיה • בורונדי • בורקינה פאסו • בוטסואנה • בנין • גאנה • גבון • ג'יבוטי • גינאה • גינאה ביסאו • גינאה המשוונית • גמביה • דרום אפריקה • דרום סודאן • זימבבואה • זמביה • חוף השנהב • טוגו • טנזניה • כף ורדה • לוב • ליבריה • לסוטו • מאוריטניה • מאוריציוס • מאלי • מדגסקר • מוזמביק • מלאווי • מצרים • מרוקו • הרפובליקה המרכז-אפריקאית • ניז'ר • ניגריה • נמיביה • סאו טומה ופרינסיפה • סודאן • סומליה • סיישל • סיירה לאון • סנגל • צ'אד • קומורו • הרפובליקה של קונגו • הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו • קמרון • קניה • רואנדה • תוניסיה
חבלי ארץ "לא מוכרים"	סומלילנד • רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית
שטחים תלויים	הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי • סנט הלנה, אסנשן וטריסטן דה קונה • האיים הקנריים • סאוטה • מלייה • מדיירה • מיוט • ראוניון • סוקוטרה

הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי
חברות	אפגניסטן • אלג'יריה • צ'אד • מצרים • גינאה • אינדונזיה • איראן • ירדן • כווית • לבנון • לוב • מלזיה • מאלי • מאוריטניה • מרוקו • ניז'ר • פקיסטן • תימן • ערב הסעודית • סנגל • פלסטין (מיוצגת על ידי אש"ף) • סודאן • סומליה • תוניסיה • טורקיה • בחריין • עומאן • קטר • איחוד האמירויות הערביות • סיירה לאון • בנגלדש • גבון • גמביה • גינאה ביסאו • אוגנדה • בורקינה פאסו • קמרון • קומורו • עיראק • המלדיביים • ג'יבוטי • בנין • ברוניי • ניגריה • אזרבייג'ן • אלבניה • קירגיזסטן • טג'יקיסטן • טורקמניסטן • מוזמביק • קזחסטן • אוזבקיסטן • סורינאם • טוגו • גיאנה • חוף השנהב
מדינה מושעית	סוריה
מדינות משקיפות	בוסניה והרצגובינה • הרפובליקה המרכז-אפריקאית • קפריסין הצפונית • תאילנד • רוסיה
ארגונים משקיפים	הליגה הערבית • האו"ם • המדינות הבלתי-מזדהות • האיחוד האפריקאי • הארגון לשיתוף פעולה כלכלי

קהילת המדינות הדוברות פורטוגזית
חברות	אנגולה • ברזיל • כף ורדה • גינאה ביסאו • מוזמביק • פורטוגל • סאו טומה ופרינסיפה • מזרח טימור • גינאה המשוונית
משקיפות	מאוריציוס • סנגל • גאורגיה • יפן • נמיביה • טורקיה

סמל האימפריה הפורטוגזית
צפון אפריקה	אגוז (1506–1525) • אל קאסר אס-סגיר (1458–1550) • ארזילה (1471–1550, 1577–1589) • אזמור (1513–1541) • סאוטה (1415–1640) • מזאגאן (1485–1550, 1506–1769) • אסואירה (1506–1525) • ספים (1488–1541) • אגאדיר (1505–1769) • טנג'יר (1471–1662) • ואדאן (1487–אמצע המאה ה–16)
אפריקה שמדרום לסהרה	אקרה (1557–1578) • אנגולה (1575–1975) • אנובון (1474–1778) • ארגן (1455–1633) • קבינדה (1883–1975) • כף ורדה (1642–1975) • סאו ז'ורז'ה דה מינה (1482–1637) • ביוקו (1478–1778) • חוף הזהב הפורטוגזי (1482–1642) • גינאה ביסאו (1879–1974) • מלינדה (1500–1630) • מומבסה (1593–1698, 1728–1729) • מוזמביק (1501–1975) • קילווה קיסיוואני וסונגו מנארה (1505–1512) • טירת סאו זואו בפטיסטה דה אז'ודה (1680–1961) • סאו טומה ופרינסיפה 1753–1975 • סוקוטרה (1506–1511) • זנזיבר (1503–1698) • זיגינשור (1645–1888)
מערב אסיה	בחריין (1521–1602) • הורמוז (1515–1622) • מסקט (1515–1650) • בנדר עבאס (1506–1615)
תת-היבשת ההודית	ציילון הפורטוגזית (1518–1658) • לקשאדוויפ (1498–1545) • האיים המלדיביים (1518–1521, 1558–1573) • וסאי-ויראר (1535–1739); מומבאי (1534–1661); קז'יקוד (1512–1525); קנאנור (1502–1663); צ'אול (1521–1740); צ'יטגונג (1528–1666); קוצ'י (1500–1663); קאנור (1536–1662); דאדרה ונאגר הבלי (1779–1954); דאמאן (1559–1962); דיו (1535–1962); גואה וגואה העתיקה (1510–1962); הוגלי (1579–1632); נגפטינאם (1507–1657); פוליקאט (1518–1619); פאליפורם (1502–1661); סלסט (1534–1737); מצ'יליפטנאם (1598–1610); מנגלור (1568–1659); סוראט (1540–1612); טהואוטהוקודי (1548–1658); סן תומא דה מליאפור (1523–1662; 1687–1749)
מזרח ודרום מזרח אסיה	איי בנדה (המאה ה-16 עד המאה ה-18) • פלורס (המאה ה–16 עד המאה ה–19) • מקאו (1557–1999) • מקאסאר (1512–1665) • מלאקה (1511–1641) • איי מאלוקו (אמבון 1576–1605, טרנאטה 1522–1575, טידורה 1578–1650) • נגסאקי (1571–1639) • טימור הפורטוגזית (1702–1975)
אמריקה הצפונית	ניופאונדלנד (1501–1570?) • לברדור (1501–1570?) נובה סקוטיה (1519–1570?)
אמריקה המרכזית והדרומית	ברזיל (1500–1822) • ברבדוס (1536–1620) • הפרובינציה הציספלאטינית (1808–1822) • גיאנה הצרפתית (1809–1817) • קולוניה דל סקרמנטו (1680–1777)
מדיירה והאיים האזוריים	שתי קבוצות איים אלה היוו חלק מהאימפריה הפורטוגזית החל במאה ה-15, וב-1976 היו למחוזות אוטונומיים.

גינאה ביסאו

תוכן עניינים

היסטוריה