ביקורת התבונה הטהורה

ביקורת התבונה הטהורה
Kritik der reinen Vernunft

עטיפת המהדורה הראשונה
מידע כללי
מאת	עמנואל קאנט
שפת המקור	גרמנית
סוגה	פילוסופיה
הוצאה
תאריך הוצאה	1781
מספר עמודים	מהדורה ראשונה - 439 מהדורה שנייה - 654
הוצאה בעברית
הוצאה	מהדורה ראשונה - מוסד ביאליק מהדורה שנייה - הוצאת הקיבוץ המאוחד
תאריך	מהדורה ראשונה - 1954 מהדורה שנייה - 2013
תרגום	מהדורה ראשונה - שמואל הוגו ברגמן, נתן רוטנשטרייך מהדורה שנייה - ירמיהו יובל

ביקורת התבונה הטהורה (בגרמנית: Kritik der reinen Vernunft) הוא ספר שנכתב על ידי עמנואל קאנט בשנת 1781 ויצא במהדורה שנייה בשנת 1787. הספר נחשב לאחת העבודות הפילוסופיות החשובות ביותר בהיסטוריה של הפילוסופיה. הספר נקרא גם "הביקורת הראשונה", כשבאים אחריו "ביקורת התבונה המעשית" (1788) ו"ביקורת כוח השיפוט" (1790). בהקדמה למהדורה הראשונה קאנט מסביר למה התכוון במילים ביקורת התבונה הטהורה: "אין כוונתי לביקורת הספרים והשיטות, אלא לביקורת כושר-התבונה בכלל מבחינת כל ההכרות כולן, שאליהן הוא יכול לחתור בלי שיהא תלוי בניסיון בכלל".

לפני קאנט, מקובל היה לומר שידע אפריורי חייב להיות מנתח (אנליטי), כלומר שהנשוא (הפרדיקט) כלול כבר בנושא ולכן נכונות המשפט אינה תלויה בניסיון (לדוגמה, "רווק הוא גבר לא נשוי", או "אדם חכם הוא חכם"). המשפט הוא מנתח כי הוא מגיע רק על ידי ניתוח של הנושא. מקובל היה לחשוב שכל המשפטים אפריורי כולם מסוג זה: בכולם נשואים הכלולים כבר בנושא המשפט. במצב כזה, לנסות ולהפריך משפט אפריורי (לדוגמה "אדם חכם הוא חכם" או "אדם חכם איננו חכם") יוביל פשוט לסתירה. לכן היה נהוג לחשוב שחוק הסתירה מספיק כדי לבנות את הידע האפריורי.

לפני זמנו של קאנט, הבדילו רוב הפילוסופים בין שני סוגי משפטים:

1. משפטים מרכיבים - משפטים המבוססים על הרכבה או על חיבור של שתי עובדות ניסיוניות שונות ולכן הם אפוסטריורי. לדוגמה: "מכתשי הירח ניתנים לצפייה גם לאחר רדת החשיכה".
2. משפטים מנתחים - משפטים המבוססים אך ורק על ניתוח של הנושא ללא שימוש בניסיון ולכן הם אפריורי. לדוגמה: "קו ישר הוא ישר".

קאנט איננו מסופק ממסקנות אלו וסבור שקיימים גם משפטים מרכיבים אפריורי, כמו משפטי המתמטיקה לדוגמה. כך או כך, מטרתו של קאנט ב"ביקורת" היא למצוא את כל אותם משפטים מרכיבים אפריורי, ובכך להבין מחדש את המטפיזיקה, את המתמטיקה ובעיקר את המדע הפיזיקלי.

דחייתו של קאנט את האמפרציזם של יום

עמנואל קאנט

דוד יום קיבל את התפישה הכללית של הרציונליזם בדבר הכרה אפריורית. ובכל זאת, לאחר בחינה מדוקדקת, גילה יום כי מספר משפטים הנחשבים מנתחים, במיוחד אלו הקשורים לסיבה ותוצאה, הם למעשה מרכיבים (כלומר, שום ניתוח של הנושא יוביל אל הנשוא). לכן משפטים אלו מסתמכים אך ורק על הניסיון והם אפוסטריורי. לפני יום, רציונליסטים טענו שהתוצאה ניתנת להסקה מתוך הסיבה, יום טען כנגדם שהיא איננה ניתנת להסקה ואנו מבצעים הסקה זאת מתוך הרגל בלבד. לדוגמה: אם אנו רואים יום אחרי יום את זריחת השמש ולאחריה את האבן מתחממת. אנו רגילים להסיק שהתחממות האבן היא תוצאה של חום השמש. יום יטען כנגדנו שאין לנו כל סיבה הגיונית להניח זאת וההסקה היא למעשה רק הסקה אינדוקטיבית המבוססת על ההרגל בלבד. קאנט, שתפיסתו התפתחה בצל הרציונליזם, הושפע עמוקות על ידי הספקנות של יום. קאנט מודה בעצמו: "רמזו של דוד יום הוא שעוררני ... מהתרדמת הדוגמטית, ונתן כיוון חדש לגמרי למחקרי בשדה הפילוסופיה". בשנת 1781 ולאחר 12 שנות עבודה, יצא לבסוף הספר במהדורתו הראשונה במטרה לענות על שאלות אלו.

לדעתו של קאנט, הספקנות של יום טמונה בכך שחשב שכל המושגים הם השתקפויות של ניסיון חושי בלבד. הבעיה שיום זיהה היא שאת הסיבתיות לא ניתן לגזור מתוך הניסיון לבדו: הניסיון מראה רק שמאורע קרה "לאחר" מאורע אחר, לא שהוא נגרם "בשל" מאורע אחר. בפרק VI (תפקידה הכללי של התבונה הטהורה) שבמבוא ל"ביקורת התבונה הטהורה", מסביר קאנט שיום נעצר בספקנות כשנתקל בטענה כי משפט מרכיב לעולם איננו אפריורי. מטרתו של קאנט היא למצוא דרך לגזור את יחס הסיבה-והמסובב בלי להסתמך על מידע אמפירי. קאנט דוחה ניסיון לפתור את הבעיה על ידי ניתוח מושגי. במקום זאת, קאנט טוען שהכרחי להשתמש במתודה מרכיבה, למצוא משפטים מרכיבים אפריורי. אך מתוך עמדה זו עולה בעיה חדשה: כיצד יכולים להיות לנו משפטים מרכיבים שאינם מתבססים על חקר ותצפית אמפירית? כלומר: משפטים מרכיבים אפריורי, כיצד הם באפשר? זוהי השאלה המרכזית שאותה באה "ביקורת התבונה הטהורה" לפתור.

משפטים מרכיבים אפריורי - המהפכה הקופרניקאית

קאנט טוען שקיימים משפטים אפריורים מרכיבים, כדוגמת היחס שבין סיבה למסובב (לדוגמה המשפט "לכל תוצאה יש סיבה"). כדי להראות את קיומם האפריורי של טענות אלו פונה קאנט אל המתמטיקה (וביחוד אל האריתמטיקה והגאומטריה האוקלידית). הוא טוען שהמשפטים שאנו מוצאים הן בגאומטריה הן בפיזיקה הניוטונית הם מרכיבים. קאנט משתמש בדוגמה של 7 + 5 = 12. שום ניתוח של מושג החיבור, המושג 5 או המושג 7 מוביל אל המושג 12. נדרשת הסתכלות מרכיבה כדי לחבר (או להרכיב) בין שני צידי השיויון. קאנט מגיע למסקנה שכל המתמטיקה הטהורה מורכבת ממשפטים מרכיבים וגם אפריוריים. לאחר שהראה את קיומם העקרוני של משפטים מסוג זה, פונה קאנט ושואל: כיצד זה אפשרי? כיצד המתמטיקה הטהורה באפשר? מתוך העקרונות העומדים מאחורי המתמטיקה, כך קיווה קאנט, יהיה ניתן לבסס מתוך הריסותיו של יום גם את קיומה של המטאפיזיקה (שכולה מורכבת מטענות מרכיבות-אפריורי) כמדע אמיתי.

לכן, קאנט הציע בסיס חדש למטאפיזיקה. עד כה הניחו יום והרציונליסטים כי חושינו "מצלמים" את העולם, ובעזרת תצפית או ניתוח נוכל לגלות את חוקיו של העולם כפי שהוא. המהפכה שהוביל קאנט היא במחשבה על היפוך היוצרות. קאנט החליט להכניס את כושרי ההכרה לתפקיד אקטיבי יותר בבניית המושגים ובקביעת גבולות הידע. בהקדמה למהדורה השנייה של הביקורת, השווה קאנט את הפילוסופיה הביקורתית שלו למהפכה של קופרניקוס באסטרונומיה. קאנט כותב:

"עד עתה מקובל היה שכל הכרותינו חייבות לכוון את עצמן לפי המושאים. אולם, כל הניסויים לקבוע אודותיהם משהו אפריורי על ידי מושגים... היו ניסויי שווא. הבא איפוא ננסה פעם אחת ... כשנניח, כי המושאים חייבים לכוון עצמם לפי הכרתנו. ... לפנינו כאן מה שאירע למחשבותיו הראשונות של קופרניקוס; לאחר שההנחה, שכל צבא השמים מתנועע סביב למסתכל, לא הביאה לידי התקדמות בהסברת התנועות של גרמי השמים, ניסה, אולי יצלח הדבר יותר, אם נניח כי המסתכל מסתובב ואילו הכוכבים שרויים במנוחה. המטפיזיקה צריכה, בעניין ההסכלות במושאים, לנסות לילך בדרך דומה."

במקום שמושאינו יתעצבו על פי הטבע, הטבע יתעצב על פי מושגינו הבסיסיים. בעזרת ניסויי מחשבה הראה קאנט כיצד החלל והזמן הם מושגים אפריוריים של ההכרה (אידיאלים טרנסצנדנטלים) המבססים הן את המתמטיקה (ובכך היא באפשר) והן את משפטי הניסיון (ובכך אפשרית גם הפיזיקה, כמדע החוקר את התופעות). כלומר, הטבע מוגבל לחלל והזמן על ידי ההכרה האנושית. יתר על כן, קאנט הראה שיחסים כמו סיבה ומסובב גם הם הכרתיים (כלומר מרכיבים אפריורי) ותפקידם לכונן את המדע הניסיוני. למרכיבים ויחסים אלו (כמו היחס בין סיבה ומסובב) המכוננים את הניסיון ונותנים לו תוקף אובייקטיבי, קרא קאנט קטגוריות שכליות. כך, תפקידה של המטאפיזיקה כמדע היא לא לעבור את גבולות הקטגוריות והניסיון אלא לבחון את גבולות אלה ולאפיין אותן. המוח האנושי לעולם אינו יכול לעבור את גבולות החלל והזמן או את גבולות מושג הסיבתיות, כלומר גבולות הניסיון.

תורתו של קאנט - אידיאליזם טרנסצנדנטלי

ערך מורחב – אידיאליזם טרנסצנדנטלי

לתורתו קרא קאנט "אידיאליזם טרנסצנדנטלי". קאנט הבדיל פעמים רבות את תורתו מהאידיאליזם של ברקלי. דבר אחד, אומר קאנט, הוא לטעון אמנם שהפנומנה (עולם התופעות) תלויה בתנאים הכרתיים כמו החלל והזמן, אך דבר אחר לטעון לתורה שבה חיינו הם אוסף של דימויים שקריים שבמוחנו. כך מתאר קאנט את תורתו:

"... מחאתי כנגד כל מי שמייחס לי אידיאליזם היא חותכת ובהירה... שהרי אם כיניתי בעצמי את תורתי זו בשם 'אידיאליזם טרנסצנדנטלי', לא ייפיתי בזה את כוחו של משהו להחליפו באידיאליזם הנסיוני של דקארט ... או באידיאליזם המסתורי וההוזה של ברקלי... שכן תורתי זו המכונה בשם אידיאליזם, אינה נוגעת למציאות הדברים (שהטלת ספק בהם הוא אידיאליזם במשמעות המקובלת), כי מעולם לא עלה על דעתי להטיל ספק בה, אלא נוגעת רק בדימוי החושני של הדברים... הראיתי רק זה: שאין הם דברים (אלא אופני דימוי בלבד) אף לא תכונות השייכות לדברים-כשהם-לעצמם." (הקדמות, עמ' 65)

לתפיסתו של קאנט, הסתכלויות אפריורי ומושגים יוצרים משפטים אפריוריים, שיוצרים את המסגרת למשפטים האפוסטריוריים. כך, האמין קאנט שסיבתיות היא עקרון מושגי מארגן הנכפה על הטבע. כך קיבל הטבע משמעות חדשה, של סך התופעות המתחברות יחד באחדות מרכיבה על פי עקרונות אפריורי. במילים אחרות, החלל והזמן הם צורות התפיסה (או החושניות), והסיבתיות (יחד עם כל הקטגוריות) היא צורה של הידע המדעי (השכלי).

דברים "כשהם-לעצמם" (כלומר "הדבר-כשהוא-לעצמו") אינם ניתנים לידיעה. כדי שמשהו יהפך לאובייקט בשכלנו, עליו להיות בניסיון, והניסיון נבנה בשיתוף עם מוחנו. התבוננות במציאות תמיד תעשה מתוך צורת הסתכלות מסוימת (חלל וזמן), מתוך מושגים שכליים מסוימים (קטגוריות) ומתוך מתודה מסוימת (עיקרי השכל הטהור). לכן הניסיון יהא יראה לעולם כתופעה בלבד ולעולם לא כפי-שהוא-לעצמו.

תוכן הספר

לתבונה האנושית גורל יוצא דופן בחלק אחד מן הכרותיה: מעיקות עליה שאלות שאין ביכולתה לסלק, מפני שהוטלו עליה כמטלה על ידי טבע התבונה עצמה, אך אין גם ביכולתה להשיב עליהן, כיוון שהן חורגות מכל יכולותיה של התבונה האנושית.

— המשפט הפותח של "ביקורת התבונה הטהורה" לעמנואל קאנט

"ביקורת התבונה הטהורה" מאורגנת סביב מספר חלוקות בסיסיות. לאחר שתי ההקדמות (הקדמה למהדורה הראשונה של 1781 והשנייה של 1787) והמבוא, הספר מחולק לתורת-היסודות, ותורת-המתודה:

תורת-היסודות מכילה את כל התוצרים אפריורי של המוח, והשימושים הנכונים והלא נכונים בהם. קאנט מחלק את תורת-היסודות לאסתטיקה טרנסצנדנטלית ולתורת ההגיון הטרנסצנדנטלית, המקבילים לחלוקה בין החושניות לבין השכל. בפרק על האסתטיקה הטרנסצנדנטלית הוא טוען שהחלל והזמן הם צורות טהורות של ההסתכלות הטבועות בכושר החישה שלנו. תורת ההיגיון הטרנסצנדנטלית מתחלקת לאנליטיקה טרנסצנדנטלית ולדיאלקטיקה טרנסצנדנטלית:

• האנליטיקה הטרנסצנדנטלית מניחה ארבעה שימושים שונים של מושגים אפריוריים, הנקראים גם הקטגוריות, ומולם עיקרים שכליים, כתנאים לאפשרות של מדע המטאפיזיקה. הפרק בשם גזירה מטפיזית דן במקור הקטגוריות. בפרק גזירה טרנסצנדנטלית, קאנט מראה את מקומם של הקטגוריות כמכוננות הניסיון. בהמשך, הפרק האנליטיקה של העקרונות מראה את הקשר בין הקטגוריות לבין עיקרים מטפיזיים. פרק זה מתחיל בסכמטיזם, המתאר כיצד כושר הדימוי מחבר בין המושגים הטהורים למשפטי החישה (המגיעים מחושינו). בהמשך מוסברים העקרונות האפריוריים של הניסיון.
• הדיאלקטיקה הטרנסצנדנטלית מתארת את האשליה הטרנסצנדנטלית מאחורי השימוש הלא נכון בעקרונות במטרה לחקור מעבר לניסיון. טענותיו החשובות של קאנט הם הפרלוגיזם של התבונה הטהורה, האנטינומיה של התבונה הטהורה והאידיאל של התבונה הטהורה, המכוונים בהתאמה כנגד התאוריות המקובלות. בנספח לדיאלקטיקה טרנסצנדנטלית מתאר קאנט את תפקידם של האידיאלים הטרנסצנדנלים של התבונה.

תורת-המתודה מכילה ארבע פרשות. הפרשה הראשונה, הדיסצפלינה של התבונה הטהורה, משווה בין מתודות מתמטיות ולוגיות של הסקה. הפרשה השנייה, הקאנון של התבונה הטהורה מבחינה בין תבונה עיונית לתבונה מעשית.

תוכן עניינים

ביקורת התבונה הטהורה
תורת-היסודות הטרנסצנדנטלית		תורת-המתודה הטרנסצנדנטלית
חלק ראשון: האסתטיקה הטרנסצנדנטלית	חלק שני: תורת-ההיגיון הטרנסצנדנטלית	הדיסצפלינה של התבונה הטהורה	הקנון של התבונה הטהורה	הארכיטקטוניקה של התבונה הטהורה	תולדות התבונה הטהורה

תורת-היסודות הטרנסצנדנטלית
האסתטיקה הטרנסצנדנטלית		חלק שני: תורת-ההיגיון הטרנסצנדנטלית
על החלל	על הזמן	חטיבה ראשונה: האנליטיקה הטרנסצנדנטלית	חטיבה שנייה: הדיאלקטיקה הטרנסצנדנטלית

חטיבה ראשונה: האנליטיקה הטרנסצנדנטלית
ספר ראשון: האנליטיקה של המושגים		ספר שני: האנליטיקה של העקרונות
על הקו-המדריך לגילוי כל מושגי-השכל הטהורים	על גזירת מושגי השכל הטהורים	הסכמטיזם של מושגי-השכל הטהורים	שיטת כל העקרונות של השכל-הטהור	על טעם ההבחנה בין כל המושאים בכלל לפנומנה ונואומנה

חטיבה שנייה: הדיאלקטיקה הטרנסצנדנטלית
ספר ראשון: על מושגי התבונה הטהורה	ספר שני: על ההיקשים הדיאלקטיים של התבונה הטהורה
האידיאות הטרנסצנדנטליות	פרלוגיזם (פסיכולוגיה)	אנטינומיות (קוסמולוגיה)	האידיאל (תאולוגיה)

מונחים וביטויים

• משפט אפריורי ואפוסטריורי
• משפט מנתח ומרכיב
• תופעה מול הדבר-כשהוא-לעצמו
• קטגוריה
• מושג מול מושא של תפיסה חושנית
• ניסיוני מול טהור
• הסתכלות
• ריבוי של תופעות
• עצם (אובייקט)
• פנומנה מול נואומנה
• סכמה
• אידיאליזם טרנסצנדנטלי

תורגמו לעברית

• ביקורת התבונה הטהורה, תרגום: שמואל הוגו ברגמן ונתן רוטנשטרייך, מוסד ביאליק, תשי"ד 1954.
• ביקורת התבונה הטהורה, תרגום: ירמיהו יובל, הקיבוץ המאוחד, 2013.

ראו גם

אנשים:

• אדמונד הוסרל
• ארתור שופנהאואר
• מרטין היידגר

נושאים:

• אידיאליזם טרנסצנדנטלי
• תורת ההכרה
• מטאפיזיקה
• פילוסופיה של המתמטיקה
• פילוסופיה של המדע
• תאולוגיה

ספרים:

• הקדמות לכל מטאפיזיקה בעתיד שתוכל להופיע כמדע
• הנחת יסוד למטאפיזיקה של המידות
• ביקורת התבונה המעשית
• ביקורת כוח השיפוט

לקריאה נוספת

• עמנואל קאנט, הקדמות לכל מיטאפיזיקה בעתיד שתוכל להופיע כמדע, תרגם אברהם יערי, בעריכת שמואל הוגו ברגמן, הוצאת מאגנס, תשנ"ח 1998.
• עמנואל קאנט, ביקורת התבונה הטהורה, תרגמו והוסיפו מבוא ונספחים ש"ה ברגמן, נתן רוטנשטרייך, העריכה הסגנונית - דב סדן, מוסד ביאליק, תשי"ד 1954.
• וינריב אלעזר, עיון בהקדמות של קאנט, האוניברסיטה הפתוחה.
• שמואל הוגו ברגמן, הפילוסופיה של עמנואל קאנט, הוצאת מאגנס.
• ירמיהו יובל, קאנט וחידוש המטאפיזיקה, מוסד ביאליק.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ביקורת התבונה הטהורה בוויקישיתוף

• טקסט הביקורת (אנגלית), האתר של האוניברסיטה של פנסילבניה.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26578125ביקורת התבונה הטהורה