אפרצפציה טרנסצנדנטלית
בפילוסופיה הקאנטיאנית, אַפֶּרְצֶפְּצִיָה טרנסצנדנטלית היא התהליך הקוגניטיבי שבאמצעותו המוח האנושי מאחד ומארגן תפיסות וחוויות חושיות לכדי שלם קוהרנטי ובעל משמעות.
במונחים פילוסופיים יותר, האפרצפציה הטרנסצנדנטלית היא זו שעושה את הניסיון לאפשרי.[1] היא התפיסה של הסובב המושפעת מתוך ה'אני' הפנימי ומניסיון העבר. אפרצפציה זו היא מקום מפגשם של ה'עצמי' ושל העולם.
בהקשר זה, הכוונה ב"חוויה" או ב"ניסיון" מתייחסת למרכיבים האינדיבידואליים הבלתי מעובדים של מודעות האדם - כלומר תפיסות חושיות, מחשבות ורגשות. הניסיון הוא המידע הראשוני, הלא מזוקק, שהאדם מקבל לפני שהמוח עוסק בתהליך סינתזה של החוויות השונות. ניסיון גולמי זו מהווה בסיס שעליו פועלת התודעה, וגירויים חיצוניים, השתקפויות פנימיות ותגובות רגשיות מתקיימים כחוטים נפרדים, לפני שהם שזורים זה בזה כדי ליצור נרטיב קוהרנטי של קיום. רובד היסוד הזה של אלמנטים לא מעובדים הוא שמעצב את ההבנה האנושית של המציאות ומהווה בד שעליו המוח המודע מצייר את הדיוקן המורכב של החוויה האנושית.
ישנם שישה שלבים לאפרצפציה טרנסצנדנטלית:
- אלמנטים מגוונים בחוויה האנושית: הניסיון האנושי כולל גירויים חושיים, מחשבות ורגשות. שלב זה מבטא את השפעתו של הפילוסוף דיוויד יום.
- כורח האחדות: כדי ליצור ניסיון משמעותי וקוהרנטי, האלמנטים הרב-גוניים הללו חייבים להתכנס בהרמוניה בתוך התודעה שלנו. ללא פונקציה מאחדת, החוויות שלנו יישארו מפוצלות וחסרות קשרים משמעותיים.
- אחדות הניסיון מרמזת על אחדות עצמית: הקוהרנטיות והיותו של הניסיון עשוי מקשה אחת, מרמזים על קיומו של עצמי יחיד ומתמשך בליבת הניסיון. במילים פשוטות יותר, כאשר אנו תופסים את העולם כמכלול מאוחד, הדבר מרמז על נוכחות של "אני" או עצמי מאוחד המשתתף באופן פעיל בקישור החוויות. מושג זה מאתגר את הרעיון שהעצמי מפוצל ומחזק את הרעיון של עצמי יחיד ומתמשך שחווה ומחבר בין ההיבטים השונים של חיינו המודעים.
- העצמי כאובייקט הניסיון: במסגרת הפילוסופית של קאנט, תחושת העצמי שלנו אינה מוגבלת להיות "החושב" אלא היא גם מושא לתפיסה שלנו. בחוויות המודעות שלנו, אנו פוגשים את העצמי שלנו באופן הדומה לאופן שבו אנו תופסים אובייקטים חיצוניים בעולם.
- סינתזה מעבר לניסיון ישיר: למרות היותם חיוניים ליצירת חוויות משמעותיות, תהליכי הסינתזה הממזגים את התפיסות והמצבים הנפשיים שלנו פועלים מתחת לפני השטח של המודעות. פעולות הסינתזה הללו הן פעולות הרקע בלתי נראות, אך הכרחיות להבנתנו את העולם.
- תפקיד הקטגוריות: קאנט הציג את מושג הקטגוריות כמבנים מנטליים בסיסיים המאפשרים את הסינתזה של העצמי והאובייקטים החיצוניים כאחד בתוך הניסיון המודע שלנו. קטגוריות אלו פועלות כמסגרת הבסיסית שעליה בונים התהליכים הקוגניטיביים שלנו הבנה קוהרנטית של המציאות.
המונח עובד מאוחר יותר בפסיכולוגיה על ידי יוהאן פרידריך הרבארט.
הסבר אינטואיטיבי
בבסיסה, האפרצפציה טרנסצנדנטלית היא דרכו של קאנט להסביר כיצד אנו, כבני אדם, משיגים הבנה קוהרנטית ומאוחדת של העולם. קאנט הבחין כי החוויות היומיומיות שלנו מורכבות ממספר רב של תפיסות חושיות, מחשבות ורגשות. עם זאת, חוויות אלו אינן קיימות בבידוד; הן יוצרות נרטיב מתמשך המאפשר לנו לנווט במורכבות החיים.
האפרצפציה הטרנסצנדנטלית היא התהליך הנפשי שמביא סדר לאי־הסדר הזה. זהו המנגנון הקוגניטיבי שמאחד את החוויות שלנו, ומאפשר לתפוס את העולם כמכלול מחובר ולא כאוסף מנותק של תחושות. ניתן לומר כי זה הדבק שמחזיק את התודעה יחד.
הערות שוליים
- ^ Glendinning (1999, 26, 40-41).
