לא פלוג רבנן
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ק"ז עמוד א'. תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף נ"ב עמוד ב'. תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף נ"ג עמוד ב' |
|---|---|
לא פְּלוּג רַבָּנָן (מארמית: לא חילקו חכמים) היא כלל הלכתי, לפיו גזירות חז"ל תקפות אף במקרים בהם לא שייך טעם הגזירה. כלל זה נמצא לפעמים גם כטעם לדינים דאורייתא.
מקור וטעם
הכלל מופיע בתלמוד בבלי כמה פעמים[1], וכן מופיעה רבות בספרות ההלכה המאוחרת יותר. בטעם כלל זה כתב רש"י ”שהשוו חכמים דבריהן בכל מקום שלא יפקפקו בהם” (רש"י תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף נ"ח עמוד א').
גדר הכלל
הכלל מתי אומרים "לא פלוג" ומתי לא, אינו ברור דיו. ביטוי לכך נמצא למצוא בדברי כמה אחרונים, שכתבו שלא ניתן להקיש ממנו למקרים שאינם מצויינים בפירוש בתלמוד או בראשונים[2]. אמנם בכל זאת מצינו כמה כללים:
- ב' מיני דברים: יש מהאחרונים שכתבו שלא אומרים "לא פלוג" על שני דברים[3], אמנם בראשונים מצינו מי שכתב שאומרים "לא פלוג" גם בין ב' מינים שונים[4].
- לחומרא: בתוספות במסכת עירובין [5] כתב שלא אומרים "לא פלוג" לחומרא. אולם מסתבר[דרוש מקור: יש לציין למי זה מסתבר] שזה דוקא בהלכות עירובין, כי בהלכות עירובין יש כלל שבכל מחלוקת שבנושא זה הלכה כדברי המיקל. ועל פי זה יש מהאחרונים שכתבו שגם בהלכות אבילות לא נגיד "לא פלוג" לחומרא, כיון שגם בהלכות אלו יש כלל ש"הלכה כדברי המקל" [6].
- במקום עיגון: יש מהאחרונים שכתב שכל דין הנובע מהכלל של "לא פלוג", לא ישאר להלכה במקרה בו אשה תתעגן מחמת כך [7].
- בדין שבדיעבד מותר: יש שכתבו שכל דין שבדיעבד מותר, לא גוזרים בגללו, גם לא כשיש סברה של "לא פלוג"[8].
- דין שהתבאר טעמו במפורש: יש מי שכתב שלא אומרים "לא פלוג" בדין שטעמו התבאר במפורש[9].
- אף שהחילוק ברור עדיין אין זה מכריח שלא אומרים לא פלוג[10].
אמנם ודאי שאין דין הנובע מכח הכלל של "לא פלוג" חמור כגוף הגזירה [11].
דוגמאות
- יש שנוהגים לברך על הדלקת נרות שבת רק לאחר ההדלקה, בניגוד לכלל האומר שיש לברך על המצווה עובר לעשייתן, מטעם שסוברים שעל ידי הברכה מקבלים את קדשות השבת, ונאסרים בעשיית מלאכה, ובכלל זה נאסרים בהדלקת הנר. בין הנוהגים לברך לאחר הדלקת נר-שבת, יש הנוהגים כך גם ביום טוב, אף שביום טוב ניתן להדליק אף לאחר כניסתו, וטעמם משום "לא פלוג רבנן", ויש הנוהגים ביום-טוב לברך קודם ההדלקה, שכן העברת אש לצורך, מותרת בו.
- גזרו שלא לעלות על אילן בשבת, שמא יתלוש ענף. ואף באילן שאין בו ענפים לא פלוג רבנן ואסור.
- טעם נטילת ידיים של הבוקר הוא משום שנעשה כבריה חדשה, ואם ניעור כל הלילה ואינו נעשה כבריה חדשה יש שיטות שעדיין צריך ליטול ידיו שחרית כי כיון שתקנו ליטול ידיו שחרית לא פלוג רבנן.[12]
לא פלוג בדאורייתא
בכמה ראשונים ואחרונים "לא פלוג" בטעמם של כמה דינים דאורייתא[13].
וכעין זה כתוב גם בבבלי כמה פעמים[14] לגבי התורה שבכתב, לשון של "איידי" שכתב פה כך כתב גם במקום אחר כך.[15]
לקריאה נוספת
- רבי מלאכי הכהן מליוורנו, יד מלאכי ירושלים: מכון ירושלים תשע"ו, כללי התלמוד כלל שנז-שס
- רבי יעקב חיים סופר, נר יהודה, ירושלים תשנ"ו, סימן ט"ו
קישורים חיצוניים
- מרדכי יוסף שטראוס, מדרכי יוסף, ירושלים תש"ע, מאמר "לא פלוג", באתר היברובוקס
- הערך "לא פלוג רבנן", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ק"ז עמוד א', תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף נ"ב עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף נ"ג עמוד ב'.
- ^ כך כתבו במשנה למלך (גירושין י"ב ט"ז) ומחצית השקל (או"ח רע"ה ב') ובשו"ת חשק שלמה (מהדו"ת סו"ס קע"ד).
- ^ הט"ז (או"ח רע"ה סק"א) כתב, שהכלל של 'לא פלוג' נאמר דווקא באותו מין שעליו יש את עיקר הגזירה, אך לא במין אחר. וכך כתב גם הב"ח (שם), וציין לרמב"ן בספר מלחמות (שבת סג: מדפי הרי"ף) שאומר כן. להרחבה נוספת ראה בט"ז (אה"ע סי' קי"ט ס"ק י"ב).
- ^ דעת הר"ר משה ב"ר יוסף, הביאוהו בחידושי רמב"ן רשב"א ריטב"א ור"ן בשבת (קמט.), שאומרים לא פלוג גם בין ב' מינים. (ומ"מ ודאי שיש גדר מסוים בו לא אומרים "לא פלוג", כי הרי אין לדבר סוף).
- ^ דף סה:
- ^ כך כתב שדי חמד בחלק הכללים מערכת ל' כלל צ"ג.
- ^ כך כתב במשנה למלך הלכות גירושין פרק י"ב הלכה ט"ז ד"ה וראיתי.
- ^ בשדי חמד (כללים ל' צ"ג) מביא משו"ת שם אריה (אה"ע סי' ד') שלא אומרים בכגון זה "לא פלוג", וכמו שכתב הט"ז ביו"ד סימן צ"א (סק"א וסק"ו) שכל מה שמותר בדיעבד לא גוזרים לכתחילה.
- ^ בשו"ת שואל ומשיב (כרך א' ח"א סי' כ"ב דף י"ב עמודה ב') כתב בשם הט"ז (או"ח רע"ה ס"ק ל"ג) שלא אומרים לא פלוג. (ובט"ז עצמו הדבר אינו מפורש לחלוטין).
- ^ ראו למשל, ב"ח או"ח סימן רע"ה, וגמרא תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף נ"ג עמוד ב'.
- ^ כך כתבו מגן אברהם (סימן תמ"ז ס"ק ה) בשם תרומת הדשן, שו"ת חתם סופר(יו"ד סימן קצ"ז), שו"ת מהרש"ם (ח"ב במפתחות לסימן צ"ב), שו"ת מהר"ש ענגיל (ח"ג סימן ג' דף טז:, וסימן קי"א דף קיד:), שו"ת חלקת יואב (בקבא דקשייתא אות ס"א ובהשמטות שם).
- ^ טורי זהב על השולחן ערוך אורח חיים ד
- ^ משנה למלך (איסו"מ ג' ח') כתב לגבי פדיון הבן שלא פודה לפני ל' יום אף כשכלו לו חדשיו משום שהתורה לא חילקה. וכן המהרש"א (בבא קמא עט:) כתב בדין תשלום חמישה על גניבה וטביחה של שור, שאף שור קטן שנושאו על כתפיו משלם עליו חמישה, משום ש"לא פלוג אורייתא". גם ברש"י קידושין (לד.), וריטב"א ב"ב (נו.) ומכות (ב:) כתבו "לא פלוג" לגבי דין דאורייתא, ובספר החינוך (מצוה ס') כתב כלל דומה ש"התורה לא נתנה דבריה לשיעורין", וגם בשו"ת שאגת אריה (סי' נ"ג) כתב שיש "לא פלוג" בדאורייתא. וראו עוד בספר בית האוצר (כלל קפ"א).
- ^ במסכת בבא קמא (דף נא. ודף ס.), ובמסכת יבמות (דף נד:), ועוד.
- ^ וראה בשו"ת הר צבי (או"ח ח"ב סי' ס"ו) לגבי הסברא של "אף הן היו באותו הנס" (שבת כג. פסחים קח. מגילה ד.), שזה כעין 'לא פלוג', שמסתבר שלא הפקיעום בשעה שתקנו, (ובכתבי הגרי"ז (מסכת ערכין דף ג.) הסתפק בסברא זו, אם היא גילוי או שמא חיוב מצד עצמה, ובשפת אמת מגילה ד. שכתב שזה הוכחה). ובתוס' פסחים (קח: ד"ה היו) כתב שסברא זו מחייבת רק במצוות דרבנן, ואם כן לכאורה אפשר ללמוד מכך לא כלעיל. אמנם בתוס' במסכת מגילה (דף ד. ד"ה שאף) בשם רבינו יוסף, משמע שאומרים זאת גם בדאורייתא, וכך כתב גם בשו"ת התשב"ץ (ח"א סי' ג').