ישראל לנדרס
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות תקשורת ריקה. ישראל לנדרס (1931 – 2009) היה עיתונאי ועורך ישראלי.
ביוגרפיה
נולד בתל אביב וגדל בקרית עבודה, אחת השכונות הראשונות של חולון. התייתם מאביו בהיותו בן עשר, ועבר עם אמו ואחותו הצעירה אל בית סבו, הרב הראשי הראשון של רמת גן, שלמה זלקינד לנדרס[1].
לנדרס למד באוניברסיטה העברית ספרות עברית ומדע המדינה, ובמקביל קיבל תואר מוסמך במשפטים. מאמצע שנות ה-50 כתב ב"אמר", העיתון המנוקד לעולים, שבו פרסם אחרי מלחמת סיני, באילוצי צנזורה, כתבה על חיילי צה"ל שנהרגו מירי כוחותינו[1].
בשנת 1960 הצטרף לעיתון "דבר" ועבד בו עד לסגירתו ב-1995. שימש ככתב פרלמנטרי, ראש המערכת בירושלים, שליח העיתון בוואשינגטון, עורך עמודי הפנים וגיליונות שבת וחג[2]. במקביל עבד שנים רבות ככתב ב"הדואר", ביטאונה של ההסתדרות העברית באמריקה[1].
בשנות ה-90 היה חבר מועצת העיתונות בישראל[3].
ב-1998 ערך את ספר השנה של אגודת העיתונאים בתל אביב, ובו ציין כי הסיסמה "טוב למות בעד ארצנו" הוחלפה ב"טוב לחיות בעד עצמנו", וכי "לא השלטון מאיים על חופש העיתונות אלא ברוני תקשורת, ששיקוליהם בעיקר כלכליים". כמו כן ערך ריאיון עם בנימין נתניהו, שהיה בקדנציה הראשונה שלו כראש הממשלה, בו פרש את השקפותיו על התקשורת הישראלית[4].
חיים אישיים
היה נשוי ולו שלושה ילדים.
קישורים חיצוניים
ממאמריו
- ישראל לנדרס, "או"ם – שמום", דבר, 27 בדצמבר 1968
- ישראל לנדרס, חומר נפץ לאומי־דתי, דבר, 4 באוגוסט 1974
- ישראל לנדרס, דרכו של בגין אל נובל, דבר, 8 בדצמבר 1978
- ישראל לנדרס, גנרל "רוסי" סייע לבריחה מפולין, דבר, 23 בספטמבר 1983
- ישראל לנדרס, שרת, הכוח השקט, 1980, בתוך: שוחר שלום, עמ' 183–185
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 אורי דרומי, עיתונאי מהזן הישן, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2009
- ^ הנאהבים והנעימים - כותרות 'דבר' של השבוע הזה - אבל פעם., באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 72 ביולי 2016
- ^ פרופ' זמיר: בי"ד לאתיקה יסייע להיאבק בחקיקה נגד התקשורת, מעריב, 10 במרץ 1991
- ^ רזי גוטרמן וישראל לנדרס, ממרחק הזמן, באתר אגודת העיתונאים בתל אביב
