תפילת נחם

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תפילת נחם או תפילת רחם היא קטע תפילה שנהוג להוסיפו בברכת ירושלים בתפילת שמונה עשרה בתשעה באב, על פי חלק מהמנהגים בכל שלוש התפילות ועל פי מנהגים אחרים בתפילת מנחה בלבד. שמה של תוספת זו נגזר ממילת הפתיחה שלה, לפי רוב נוסחיה.

נוסח התפילה

המקור ההלכתי לאמירת תפילת "נחם" הוא בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ד', הלכה ג' ובמסכת תענית, פרק ב', הלכה ב', שם מובא גם נוסח הברכה. ברם, המעתיקים של כתבי יד תלמודיים ומדפיסיהם נהגו לשנות את הנוסח בתלמוד כפי הנוסח שהיה מקובל במקומם, כך שאין להסיק בהכרח שהנוסח המצוי בידינו, המובא לקמן, הוא אכן הנוסח המקורי שהובא בירושלמי עצמו.

תפילת נחם מבוססת למעשה על ברכת ירושלים הרגילה של נוסח ארץ ישראל, יחד עם תוספת מיוחדת לתשעה באב.

להלן מובאים נוסחי תפילה זו לפי המקובל בקהילות ישראל. כדי להקל על המעיין, שינויי הנוסח המרכזיים הודגשו.

נוסח התלמוד הירושלמי

רחם ה' אלהינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים עלינו ועל עמך ישראל, ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך, ועל העיר האבילה והחריבה וההרוסה והשוממה, הנתונה ביד זרים הרמוסה ביד עריצים ויירשוה לגיונות ויחללוה עובדי פסילים, ולישראל עמך נתת נחלה ולזרע ישורון ירושה הורשתה, כי באש היצתה ובאש את עתיד לנחמה[1] כאמור: ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה.

בנוסח זה לא נזכרה חתימה מיוחדת לברכת ירושלים.

נוסח הספרדים

נחם ה' אלהינו את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים, ואת העיר החרֵבה והבזויה והשוממה. מבלי בניה היא יושבת, וראשה חפוי כאישה עקרה שלא ילדה. ויבלעוה ליגיונים ויירשוה, ויטילו את עמך ישראל לחרב, ויהרגו בזדון חסידי עליון. על כן ציון בְּמֶרֶר תבכה וירושלים תתן קולה. לבי לבי על חלליהם, מעי מעי על הרוגיהם, כי אתה ה' באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה. ככתוב: ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. ברוך אתה ה', מנחם ציון בבנין ירושלים. (יש גורסים: מנחם ציון ובונה ירושלים)

נוסח אשכנז ונוסח ספרד

נחם ה' אלהינו את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים, ואת העיר האבלה והחֳרבה והבזויה והשוממה. האבלה מבלי בניה, והחריבה ממעונותיה, והבזויה מכבודה, והשוממה מאין יושב. והיא יושבת וראשה חפוי כאישה עקרה שלא ילדה. ויבלעוה ליגיונות, ויירשוה עובדי זרים (נוסח אחר: עובדי פסילים), ויטילו את עמך ישראל לחרב, ויהרגו בזדון חסידי עליון. על כן ציון בְּמַר תבכה וירושלים תתן קולה. לבי לבי על חלליהם, מעי מעי על חלליהם, כי אתה ה' באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה. כאמור: ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. ברוך אתה ה', מנחם ציון ובונה ירושלים.

נוסח תימן (בלדי)

רחם ה' אלהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך, העיר האבילה, החרֵבה, השוממה, הנתונה ביד זרים, היושבת וראש לה חפוי כאישה עקרה שלא ילדה. ויבלעוה ליגיונים, ויירשוה עובדי פסילים, ויתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ. על כן ציון בִּמְרָר תבכה וירושלים תתן קולה. לבי לבי על חלליהם, מעי מעי על הרוגיהם. ראה ה' והביטה ורחם שוממותיה ונחמיה. כי אתה ה' באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה. ככתוב: ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. ברוך אתה ה', בונה ירושלים.

נוסח איטליה

בנוסח זה נאמרת תפילת נחם בכל תפילות תשעה באב, ולא רק בתפילת מנחה, אך בתפילות ערבית ושחרית אומרים "רחם", ובמנחה "נחם":

רחם (במנחה: נחם) ה' אלהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך, ועל ציון משכן כבודך, ועל העיר האבילה, החרֵבה והשוממה הנתונה ביד זרים הרמוסה בכף עריצים. ויבלעוה ליגיונות, ויירשוה עובדי אלילים, ולישראל עמך נתתהּ, ולזרע יעקב ירושה הורשתהּ. נערהּ ה' אלהינו מעפרהּ, והקיצה מארץ דִּוְיהּ. נטה עליה כנהר שלום, וכנחל שוטף כבוד גוים. כי באש הצתהּ ובאש אתה עתיד לבנותהּ. כאמור: ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. ברוך אתה ה', מנחם ציון עירו ואבלי עמו ובונה ירושלים.

דרך הוספת התפילה

בנוסח ארץ ישראל הקדום תפילת "רחם ה' אלוהינו וכו'" היא הנוסח הקבוע של ברכת ירושלים, ובתשעה באב מוסיפים מעין המאורע את המילים "העיר האבלה וכו", ולכן בירושלמי לא נזכרה "חתימה" מיוחדת לתפילה[2]. בניגוד לכך, בנוסחי התפילה של היום ישנה חתימה מיוחדת לתפילת נחם, אך בדומה לנוסח ארץ ישראל פותחים בנוסח הרגיל של הברכה, ומוסיפים על גביה את תפילת נחם באמצעה. ברם, נוסח תפילת נחם של ימינו הוא עצמו הרכבה של "מעין המאורע" של המסורת הארץ ישראלית על גבי הנוסח הארץ ישראלי של יתר ימות השנה. חריג משאר הנוסחים הוא נוסח תימן בלדי בו בתשעה באב תפילת רחם מחליפה לחלוטין את ברכת ירושלים הרגילה.

באילו תפילות אומרים תפילה זו

יש נוהגים לומר את תפילת נחם בכל שלוש התפילות של תשעה באב (תפילת ערבית, תפילת שחרית ותפילת מנחה). כך נוהגים חלק מן הספרדים (היישוב הישן הספרדי בארץ ישראל, מצרים, הקהילה הספרדית-פורטוגזית באמסטרדם ועוד), וכך גם המנהג אצל יהודי תימן ובנוסח איטליה. הנימוק לדעה זו הוא כי מקור תפילת נחם הוא בתלמוד ירושלמי (מסכת ברכות, פרק ד' הלכה ג'), שאינו מציין כי יש לאומרה רק בתפילת מנחה, אלא כותב באופן סתמי שיש להוסיף תפילה זו בתשעה באב, ומכאן הסיקו שיש לאומרה בכל התפילות.

לעומתם יש נוהגים לומר תוספת זו רק בתפילת מנחה של תשעה באב. כך נוהגים האשכנזים, וחלק מן הספרדים (בעיקר יוצאי צפון אפריקה, בבל (עיראק), גאורגיה, טורקיה, הבלקן, וחלק מהספרדים במערב אירופה, למעט באמסטרדם). הטעם למנהג זה הוא שנוסח התפילה "נחם" מבטא נחמה, וציפיה לגאולה, שבמסורת היהודית שייכים אך ורק לסוף הצום של תשעה באב ולא לתחילתו. מסיבה זו בנוסח איטליה גורסים בתפילת ערבית ותפילת שחרית "רחם" ובתפילת מנחה "נחם", ובכך נמנעים מהזכרת נחמה בתפילת ערבית ושחרית.

הצעות לשינוי נוסח התפילה לאחר מלחמת ששת הימים

לאחר מלחמת ששת הימים ושחרור ירושלים העתיקה הועלו הצעות לבטל את אמירת תפילת נחם. לטענת התומכים בביטול התפילה המלים "החריבה והבזויה והשוממה" חסרות תוכן כיום, ואינן אמירת אמת.

הרב חיים דוד הלוי שהיה רבה הראשי של תל אביב צידד בעמדת ביניים. הוא דרש שינוי בנוסח תפילת נחם, אך התנגד לביטולה המוחלט של התפילה, בנימוק שכל עוד לא נבנה בית המקדש אנו עדיין שרויים באבל. הנוסח המוצע על ידו הוא על ידי שינוי לשון ההווה ללשון עבר כדלהלן: "נחם ה' אלהינו את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים, ואת העיר שהיתה חרבה ובזויה ושוממה. מבלי בניה היא ישבה וראשה חפוי... וכו' וכו'". כלומר הדגשת האבלות מצד אחד, אך הימנעות מהזכרת החורבן שאינו תואם את המציאות, לדבריו[3].

רבנים אחרים (הרב עובדיה יוסף, הרב איסר יהודה אונטרמן, הרב יוסף דב סולובייצ'יק למשל) התנגדו אף להצעה זו. לטענתם ירושלים במצבה הנוכחי נחשבת עדיין חריבה, כיוון שעוד לא נבנה בית המקדש. כמו כן לדעתם המצב הרוחני של ירושלים ירוד למדי, וניתן להתייחס לכך כאל "חורבן רוחני", ולפיכך המלים "החריבה והבזויה והשוממה" עדיין בעלות תוכן ומשמעות. טענה נוספת אותה הדגישו המתנגדים לשינוי התפילה, היא הטענה שאין בסמכותנו לשנות את התפילה הזו, שלשיטתם נכתבה על ידי אנשי כנסת הגדולה. הרב חיים דוד הלוי חלק על טענה זו, באומרו כי לא ייתכן שהתפילה נכתבה אז, בהיות בית המקדש השני עומד על מכונו.

הרב שלמה גורן, שהיה הרב הראשי לצה"ל בזמן שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים, תיקן בתשעה באב ה'תשכ"ז (חודשיים לאחר שחרור העיר) נוסח מחודש לתפילת נחם (המושפע בין היתר גם מן הנוסח האיטלקי של התפילה), והוא הנוסח אשר מופיע בסידור צה"ל:

"נחם, ד' אלוקינו, את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים ואת העיר האבלה, החרבה וההרוסה. ציון במר תבכה, וירושלים תתן קולה. לבי לבי על חלליהם, מעיי, מעיי על הרוגיהם. ולישראל עמך נתתה נחלה, ולזרע ישורון הורשתה. נערה, ד' אלוקינו, מעפרה, והקיצה מארץ דוויה, נטה אליה נהר שלום וכנחל שוטף כבוד גויים. כי אתה ד' באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה, כאמור: "ואני אהיה לה נאום ד', חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה".

נוסף על כך הציע נוסח אחר הרב דוד שלוש, רבה של העיר נתניה:

"נחם ה´ אלוקינו את אבלי מקדשך ואת הר ציון ששמם מבלי בניו הוא יושב, שפחה תירש גברתה, בני הגר בנו עליו מסגדם, ואין אנו יכולים לעלות ולראות ולהשתחוות לפניך בבית בחירתך בנווה הדרך בבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו, בעונותינו שרבו למעלה ראש ובאשמותינו שגדלו עד לשמים. לבי לבי על הר המוריה, מעי מעי על קדש הקדשים שטמאים הלכו בו, כי אתה ה´ באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה ככתוב ואני אהיה לה נאם ה´ חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה"

נוסח אחר הציע פרופסור אפרים אלימלך אורבך, מייסד התנועה ליהדות של תורה:  

רַחֵם ה' אֶלֹהֵינוּ  בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הַנֶאֱמָנִים עָלֵינוּ וְעַל עַמְךָ יִשְרָאֵל וְעַל יְרוּשָלַיִם עִירְךָ, הַנִּבְנֵית מֵחֻרְבָּנָהּ, הַמְּקוֹמֶמֶת מֵהֲרִיסוֹתֶיהָ וְהַמְּיוּשֶׁבֶת מִשוֹמְמוּתָה. עַל חֲסִידֵי עֶלְיוֹן שֶׁנֶּהֶרְגוּ בְּזָּדוֹן וְעַל עַמְךָ יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּטַל לַחֶרֶב וְעַל בָּנֶיהָ אֲשֶׁר מָסְרוּ נַפְשָׁם וְשָׁפְכוּ דָּמָם עָלֶיהָ, צִיּוֹן בְּמַר תִּבְכֶּה וִירוּשָׁלַיִם תִּתֵּן קוֹלָה, לִבִּי לִבִּי עַל חַלִלֵיהֶם, מֵעַי מֵעַי עַל חֲלָלֵיהֶם. וְהָעִיר אֲשֶׁר פָּדִיתָ מִידֵי עֲרִיצִים וְלִגְיוֹנוֹת וּלְיִשְׂרָאֵל עַמְךָ נָתַתָה נַחֲלָה וּלְזֶרַע יְשׁוּרוּן יְרוּשָׁה הוֹרַשְׁתָה נְטֵה עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמְךָ כִּנְהַר שָׁלוֹם לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: וַאֲנִי אֶהֱיֶה לָהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וְּלְכָבוֹד בְּתוֹכָהּ, בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְנַחֵם צִיּוֹן וּבוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם.,

הפולמוס סביב התפילה נמשך עד היום ומתעורר בכל שנה מחדש בהתקרב תשעה באב.[דרוש מקור]

לקריאה נוספת

  • הרב יהושע בוך, והרב ראובן יוסף האס, פרוש אור לישרים ופירות הארץ, מסכת תעניות, מכון ירושלמי, תשס"ד.
  • הרב חיים דוד הלוי, שו"ת עשה לך רב, חלק א', תל אביב תשל"ו (בסימן י"ג הוא מסביר את התנגדותו לביטול תשעה באב. בסימן י"ד הוא מסביר את עמדתו בנוגע לשינוי נוסח התפילה, וגם דן באילו תפילות נוהגים להוסיף את תפילת נחם).
  • שם, חלק ב, תל אביב תשל"ח, סימנים לו-לט (עמ' קלט-קמח).
  • הרב עובדיה יוסף, שו"ת יחוה דעת, חלק א', ירושלים, תשל"ז (בסימן מ"ג הוא מסביר את עמדתו בנוגע לשינוי נוסח התפילה, ובסימן מ"ד דן באילו תפילות נוהגים להוסיף את תפילת נחם).
  • יעל לוין-כ"ץ, "נוסח תפילת 'נחם'", תחומין (כא) תשס"א, עמ' 71–90.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. כתב יד ליידן לברכות ומדרשים.
  2. מסכת תעניות, הרב בוך פרוש אור לישרים.
  3. תפילת נחם וחשש מדובר שקרים, מעריב, 3 באוגוסט 1976


מודעה רבה: המכלול נועד לעיון בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית כלל.