חינוך ולדורף

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כיתת ולדורף טיפוסית. ניתן דגש רב על סביבה פיזית טבעית ככל הניתן.

חינוך וַלדורף (בגרמנית: Waldorf, או "חינוך אנתרופוסופי") נוסד בתחילת המאה העשרים על ידי רודולף שטיינר. חינוך ולדורף מתבסס על תורת האנתרופוסופיה, פרי הגותו. בית-הספר הראשון הוקם כבית-ספר לילדי פועלים במפעל הסיגריות "ולדורף-אסטוריה" בעיר שטוטגרט שבגרמניה (1919), וזהו מקור שמו של זרם חינוכי זה מאז ועד היום, בעולם כולו. בטקס פתיחת בית הספר הראשון התייחס שטיינר לשאלת ההיבט החינוכי והסביר כי אין הכוונה להביא לאדם המתהווה את ה"דוגמה" שלנו, או את העקרונות והשקפת העולם של האנתרופוסופיה. אין המטרה להפעיל חינוך דוגמטי, אלא השאיפה היא באמצעות מדע הרוח להפוך את המעשה החינוכי לעשייה חינוכית חיה. "אנו חותרים לקבל במתודיקה ובדידקטיקה שלנו את אשר עשוי לנבוע ממדע חי בתור פעולה אנושית נפשית. מתוך המדע המת יכול לבוא רק ידע מת, ומתוך מדע הרוח החי ינבעו מתודיקה, דידקטיקה ותפיסה במובן הרוחי, שעמן נוכל ללמד ולחנך. לכך אנו חותרים!".[דרוש מקור][מפני ש...]

מאז, צמחה תנועת בתי-ספר ולדורף באופן משמעותי, וכיום קיימים יותר מאלף בתי-ספר ואלפי גני ילדים ברוח חינוך ולדורף בכל רחבי העולם. שטיינר ייסד תורה חינוכית שהפכה עוד בימיו לתנועה חינוכית גדולה שכללה בתי ספר ולדורף בערים שונות בגרמניה, בשווייץ, בהולנד, באנגליה ובארצות הברית. תנועת חינוך ולדורף היא מהבולטות והגדולות בזרם החינוך החופשי והעצמאי.[דרוש מקור]

תפיסה חינוכית

במרכז תפיסתו החינוכית של חינוך ולדורף ניצבת גישה של פסיכולוגיה התפתחותית של שטיינר. גישה זו דומה בקוויה העיקריים לתפיסות ההתפתחותיות המרכזיות בחינוך, כגון אלו של פיאז'ה, אריקסון וקולברג. אולם בנבדל מאלו, אינה נובעת מניסויים עם ילדים אלא מגישתו הרוחנית של שטיינר. הגישה רואה את הילד כיישות מתפתחת, ואת הילדות כפרק זמן משמעותי ובעל ערך בפני עצמו. הילדות נתפסת כתקופה של הבשלה, של צמיחה פנימית ושל התפתחות הדרגתית של כישורים, איכויות והבנות.

לאור גישה זו, נתפס הילד כיישות בהתהוות וצמיחה אלי הבגרות, ולא כמבוגר קטן. חינוך ולדורף אינו שואל מה יש ללמד בתחום ידע זה או אחר, אלא איך ללמד בהתאם להתפתחותו הספציפית של ילד מסוים וקבוצת בני גילו. תוכניות הלימודים, המתודות ודרכי הלימוד, הגישה לילד, האווירה הלימודית, סביבת הלימוד וכל שאר האלמנטים של חיי בית הספר מותאמים לשלב ההתפתחותי שבו נמצאים הילדים. בקצרה ניתן לדבר על העקרונות הבאים בחינוך ולדורף:

יישום מחשבה התפתחותית

חינוך ולדורף מבוסס על פסיכולוגיה התפתחותית שנובעת ממחקריו הרוחניים של שטיינר. עם זאת היא דומה בקוויה העיקריים לתפיסתם ההתפתחותית של פיאז'ה, אריקסון וקוהלברג. בבסיסה עומדת החלוקה של הילדות לשלוש תקופות של שש-שבע שנים, כאשר בכל אחת מהן מרוכזים המאמצים החינוכיים לטיפוח איכויות אחרות, כגון: פעילות, חושים, משחק ותנועה בראשונה; אמנות ואסתטיקה, תמונות פנימיות ועבודה עם הלכי נפש בשנייה; חשיבה מופשטת, עבודת כפיים מקצועית בסדנאות ובתחומי מלאכה ומעורבות בקהילה בשלישית. אלא שהמחשבה ההתפתחותית אינה נעצרת בכך, היא חודרת את כל המעשה החינוכי בבתי ספר ולדורף. כך למשל תוכנית הלימודים במקצועות השונים עוקבת בקפידה אחר התפתחות הילד לאורך השנים ומציבה בכל תחום ותחום קפיצות איכותיות בין כל כיתה וכיתה. בנוסף קיימת התאמה של תכנים, מתודות, אווירה חינוכית וכדומה, לכל שלב ברצף התפתחותי זה. 

ראייה הוליסטית של הילד ושל תהליכים חינוכיים

בכתביו החינוכיים כתב שטיינר שוב ושוב על חינוך והוראה מתוך האדם השלם. מדובר על ראייה הוליסטית, רב-צדדית של תהליכי הוראה, חינוך וליווי ילדים. ראייה הוליסטית זו מוצאת את ביטויה במאפיינים רבים של בתי ספר ולדורף. בין השאר מדובר על איזון בין תחומים עיוניים, אמנותיים וגופניים במערכת הלימוד; על כך שכל תלמיד עובר עד לסיום בית הספר את כל תחומי הלימוד ומתחנך דרך מישורי עשייה ולימוד רבים ומגוונים, ללא בחירה וללא התמקצעות (גם לא בתיכון); על סדר יום, שבוע, חודש ושנה שמאפשר עבודה מאוזנת, הרמונית ומתאימה לאיכויות השונות של היום והשנה (לדוגמה, לימוד עיוני בשעות הבוקר, לימוד אמנותי בבוקר המאוחר וסדנאי-עמלני בשעות הצהריים); על שילוב של ילדי כל הגילאים במידת האפשר מהגן ועד לסוף כיתה י"ב באותו קמפוס לימודי, מתוך הרעיון שילדים משפיעים זה על זה באופן חיובי ומתוך התפיסה כי המבט קדימה ואחורה חיוני ומהותי להתפתחותם, ועל שילוב של תלמידי חינוך מיוחד בבתי ספר כחלק מהותי מהנוף האנושי החינוכי שעל כל ילד לפגוש.

חשיבות החוויה האמנותית בכל תהליך של הוראה וחינוך

"אנו לא שואפים לטפח חינוך דוגמטי, אנו שואפים ליצור אומנות חינוך מלאת חיים שנובעת מתוך מדע הרוח", הצהיר שטיינר בנאום הפתיחה של בית הספר ולדורף הראשון, ואכן המונח "אמנות החינוך" חוזר פעמים רבות בהרצאותיו ובכתביו החינוכיים. הוא התייחס מכיוונים שונים לתפקידה המכריע של האמנות ולתהליכים האמנותיים בבית הספר. בתי ספר ולדורף עושים שימוש באמנות כאחד מהכלים המשמעותיים ביותר הן מבחינת האקלים החינוכי, הן מבחינת ההתייחסות החינוכית לתלמידים והן מבחינת אמצעי ומתודות הלימוד וההוראה. כך למשל ישנה פתיחה אמנותית בשירה, בדקלום, במשחק או במוזיקה של כל יום לימודים, נעשה שימוש במתודות הוראה אמנותיות שמשלבות את תחומי האמנות השונים והמגוונים (ציור ורישום, מוזיקה ושירה, תנועה, משחק, פיסול) כאמצעי הוראה עיקרי בכיתות היסוד, פרויקטים אמנותיים משולבים במקצועות ההוראה, וקיים תרגול של כל התלמידים (ללא בחירה) באמנויות השונות עד לסוף התיכון.

שילוב אוכלוסיות שונות

כבר בבית ספר ולדורף הראשון בשטוטגרט הייתה כיתה לילדים בעלי צרכים מיוחדים, שלא היו מסוגלים להשתלב בכיתות הרגילות, ושטיינר התייחס אליה ארוכות בשיחותיו עם המורים. מחנכים רבים הלכו בעקבות רעיונות אלו וייסדו עם השנים בתי ספר ולדורף, שרואים בשילוב של אוכלוסיות חריגות, קרי ילדים בעלי צרכים מיוחדים, ילדים בעלי רקע סוציו-אקונומי קשה, ילדי מהגרים וילדים בעלי ליקויי למידה קשים, אידיאל אנתרופוסופי ראוי להגשמה. אידיאל זה מדגיש את הפוטנציאל החיובי שיש בשילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים הן להם עצמם והן לילדים בעלי התפתחות תקינה. גם תפיסה זו יוצאת מתוך ראייה הוליסטית של הילד והאדם, לפיה על הילד לחוות סביבו גם את הביטויים החריגים של ההתפתחות האנושית כדי לקבל תמונה רחבה ופתוחה של האדם השלם.

ניהול משותף – רפובליקה של מורים

כבר באירוע הפתיחה של קורס ההכשרה למורים הראשון שערך שטיינר ערב הקמת בית הספר הראשון, הוא הדגיש כי בכוונתו לייסד בית ספר שמבוסס על ניהול משותף:

ניתן לשלב את החינוך האנתרופוסופי בחינוך הרגיל וזאת בתקווה ללמוד מהחינוך האנתרופוסופי שיטות לימוד שיוכלו להשפיע לטובה על תוכנית הלימודים, צורת הלמידה, המורים והתלמידים בחינוך הרגיל (למידה מתוך תנועת החיים, עמותת רימון; מיד"ע, 2016, חינוך ולדורף בישראל, 2000).

"לכן בית ספרנו ינוהל בצורה משותפת, רפובליקנית ולא באופן היררכי. אצלנו תהיה באמת רפובליקה של מורים ולא מנהל, הוראות וכדומה, אנחנו חייבים להפנים את האפשרות שכל אחד מאיתנו (המורים לעתיד) הוא בעל האחריות המלאה לכל מעשיו. כל אחד חייב להיות בעל אחריות מלאה." 

בישיבות המורים ובסמינרים שערך שטיינר עם מורי בית הספר ולדורף הראשון הוא תרגל עמם שוב ושוב צורות של ניהול משותף: כל ההחלטות נלקחו בקונצנזוס או בהצבעה, השאלות החינוכיות והניהוליות הובאו תמיד לצוות המורים לשם הכרעה ומורים שונים לקחו על עצמם מנדטים ניהוליים בתחום זה או אחר. שטיינר העמיד את עצמו בתפקיד של יועץ או מלווה ולא של מנהל בסגנון היררכי (על אף שמבחינה רשמית הוא היה רשום כמנהל בית הספר) כלפי צוות המורים.

שלבי ההתפתחות

על פי תפיסה זו, התפתחות הילד מחולקת לשלושה שלבים עיקריים[1]:

  • השלב הראשון מתחיל מהיוולדו של הילד עד גיל שבע. בשלב זה נבנה הבסיס הגופני והנפשי להתפתחות הילד - הליכה, דיבור וחשיבה בסיסית. בשנים אלו לומד הילד בעיקר על ידי חיקוי הסביבה. מהשנה הרביעית ועד השביעית, הדמיון מאפיין מאוד את עולמו הפנימי של הילד. לכן בגן ולדורף יוצרים סביבה פעילה הכוללת משחקים לפיתוח הדמיון, תנועה ופעילויות חושיות אחרות, ואין התמקדות בלמידה קוגניטיבית.
  • השלב השני מתקיים בגילאים 7–14. בשלב זה הילד חי את העולם דרך תמונות ודימויים. השפה והדיבור הופכים להיות חלק חשוב להתפתחותו ולעיצובו הפנימי. דרכם ודרך הסיפורים הילד חווה את העולם דרך תמונות פנימיות. בשנים אלו בתי ספר ולדורף מרבים בהקראת סיפורים, דקלומים ושירים. האגדות רואות את העולם כפי שרואה אותו הילד. ניתן לעורר את סקרנותו לגבי נושאים שונים בעזרת שימוש בתופעת האנשה של בעלי חיים וחפצים. בתחום כמו מקצוע התנ"ך- הסיפורים ישמשו למורה ככלי חינוכי. בהוראת החשבון, גישת החינוך נותנת מקום רב לשימוש בדמיון בעזרת חפצים מוחשיים בעלי גוונים וסגנונות שונים, אשר יתנו תמריץ לפיתוח הדמיון (אגוזים, בלוטים, פרחים ואבנים). כמו כן, שימוש בהליכה ורקיעה או מחיאות כפיים, עשויים לשפר את הטמעת חומר הלימוד ברמה עמוקה אצל ילדים שאוהבים לספור[2].
  • השלב השלישי מתחיל בגיל 14 ואילך. בשלב זה המתבגר מגבש את זהותו ומשכלל את חשיבתו. תקופה זו מלווה בבלבול רב ובקשיים. המתבגר זקוק להדרכה של בוגר שיתייחס אליו מתוך הכרה לעצמאותו המתעוררת ותוך כבוד לעולמו הפנימי.

שיטות הוראה בבית הספר היסודי

חגיגת סתיו בקבוצת משחק על פי שיטת ולדורף.

בבית הספר היסודי - כיתות א' עד ח' - מכוונים את התלמידים קודם כל לפיתוח עולמם הפנימי. הכוונה היא ליצור מערכת שתטפח, תדגיש ותעודד את התפתחות עולם הרגש והחוויה הפנימית של הילד. הידע כשלעצמו, איסוף האינפורמציה, האימון השכלי והלמידה המופשטת - מפנים מקומם בחינוך זה לטובת לימוד יצירתי ומלא חוויות שקשור לעולמו הפנימי של הילד, ולליווי אינטנסיבי וחם של כל ילד.

האמנות משמשת ככלי הטוב ביותר ללימוד בגיל זה. מטבעה פונה האמנות לרגש ולחוויה ומעצבת אותם. חינוך ולדורף בבית-הספר היסודי הוא קודם כל חינוך אמנותי. כל מקצוע ומקצוע נלמד באופן האמנותי ביותר, ושיעורי האמנות אינם נלמדים לאחר השיעורים העיוניים אלא כחלק מהם, כך שכל שיעור ושיעור הופך לחוויה אמנותית יוצרת.

פעילויות האומנות כוללות: ציור ורישום, שירה ומוזיקה, דרמה, דקלום, תנועה וריקוד והאוריתמיה שלה תרומה ייחודית משל עצמה[1]. היא מבוססת על שפה ועל צליל ותורמת לפיתוח השפה והדיבור בעזרת שירה ומוזיקה[3]. דוגמה לאומנות בתהליך הלמידה, בלימודי גאוגרפיה ניתן ליצור מחול ואדמה מפה של המדינה, וכך להפנים בצורה ישירה, מעורבת ופעילה את צורתה. דוגמה נוספת, בלימודי הטבע אפשר לעצב חיות וצמחים באמצעות פיסול, ציור וכדומה.

בנוסף לאומנות, המשחק גם הוא תופס מקום מאוד חשוב במסגרות ולדורף. מורי ולדורף מאמינים שילדים שיודעים לשחק ומרבים במשחק, הם לרוב בעלי כישורי למידה, מחשבה ודמיון מפותחים. דרך המשחק הילד יכול לבטא עצמו. גם למשחקי החצר החופשי ישנה חשיבות רבה. בזמן משחק החצר החופשי הילדים מתנהלים באופן ספונטני וגמיש ומפתחים קשרים חברתיים תוך כדי המשחק. דוגמה למשחקים אלו: משחקי כדור, תופסת, מחבואים ועוד[1].

במסגרות ולדורף משחקים בצעצועים ובמשחקים פשוטים, העשויים מחומרים טבעיים, ללא צורה מוגדרת ומעוצבת ככל הניתן, כגון פיסות בד, בובות פשוטות, קוביות עץ ועוד. פשטות המשחק מאפשרת לילד להפעיל את המשחק כרצונו ועל פי דמיונו ועולמו הפנימי. לדוגמה, חתיכת עץ טבעית יכולה להיות עץ, בית, סוס או מכונית. לעומת זאת מכונית העשויה בפרטי פרטים לעולם תישאר מכונית. כמו כן, גם סביבת המשחק עדיף שתהיה גם היא פשוטה ולא מעוצבת.[דרוש מקור]

בבית ספר ולדורף נהוגה שיטת לימוד בתקופות. כל כיתה לומדת נושא אחד בצורה אינטנסיבית ומעמיקה במשך תקופה של כמה שבועות[4].

מהלך השיעור מתחלק לשלושה חלקים: בחלקו הראשון התלמיד יהיה קשוב לתוכן עיוני חדש, לאחר מכן הוא יבחר פעילות תנועתית אשר תתן ביטוי להבנת הנושא, ובחלק האחרון יעסוק בעבודה עצמית בתחום האמנותי, לפי הבנתו את הנושא הנלמד בכיתה[3].

חינוך ולדורף בישראל

בישראל החל חינוך זה את דרכו בשנות ה-1980, עם יוזמות של חינוך מיוחד בבאר שבע ובעפולה, ואחר כך (1985) נוסדו הגנים הראשונים בירושלים ובקיבוץ הרדוף. בית-הספר ולדורף בהרדוף היה בית הספר היסודי הראשון בארץ (1989). הוא גם משלב דרך חינוכית זו במסורת היהודית ובתרבות של ארץ ישראל. אליו הצטרפו לאחר כמה שנים בית הספר ולדורף בירושלים (בית ספר "אדם"), ובית הספר ולדורף בקריית טבעון ("שקד"), ואחר-כך בית ספר "זומר" ברמת גן ו"אורים" בכפר הירוק. מספר שנים מאוחר יותר נוסדו בתי ספר כאלה במשגב ("עודד"), בבאר שבע ("נטע ארז"), באזור מודיעין ("בית חינוך אלומות"), בנס ציונה ("שיבולים") ובערים נוספות. נכון ל-2017 קיימים בארץ 26 בתי ספר יסודיים, שישה תיכונים (הבולטים מביניהם בית הספר רימון בפרדס חנה, זומר ברמת גן ובית הספר התיכון בהרדוף) יותר ממאה גנים ושמונה מוסדות להכשרת מחנכים הפועלים לפי חינוך ולדורף. במכללה אקדמית ע"ש דוד ילין בירושלים פועלת הכשרת מורים ברוח חינוך ולדורף המשולבת בלימודי תואר ראשון ותעודת הוראה במסלול בית ספר יסודי.

החינוך האנתרופוסופי שונה בכמה תחומים וגישות מתפיסת משרד החינוך בישראל אך עם זאת ישנם מקצועות חובה הנלמדים בהתאם לדרישות משרד החינוך (לדוגמה: קריאה וכתיבה, חשבון, תורה, שפות זרות, מדעי הטבע – כימיה, פיזיקה, ביולוגיה, גאוגרפיה ומדעי הסביבה, אנטומיה, בוטניקה, זואולוגיה, גאולוגיה...).

ארגון הגג של חינוך ולדורף בארץ נקרא: "הפורום הארצי לחינוך ולדורף" והוא מייצג את מוסדות החינוך בפני המוסדות, מתווה את מדיניות התנועה, אחראי לפרסום ושיווק, ועוד [5].

ביקורת על חינוך ולדורף

 קיימים חילוקי דעות בעולם לגבי מרכיבים של חינוך ולדורף [6]:

הימנעות מלמידה של מה שנחשב בסיסי-ידע וחוסר דגש על הישגים אקדמיים בגילאים הצעירים

הגישה בחינוך ולדורף מנסה להגן על הילדים מפני הלחצים של העולם החיצון כמו מבחנים, דרישות קוריקולום, חדשות מעולם המבוגרים פוליטיקה וכו'. בהתאמה לגישה הזו, רוב בתי הספר בשיטה נמנעים מהקניה שיטתית של קריאה וחשבון עד גיל 7 לפחות. החשש הוא שבכיתות הנמוכות נוצר פער אקדמי שילדים יתקשו להשלים בהמשך. הנושא הזה נבדק במספר מחקרים, והתוצאות מעודדות.

  1. מחקר של אוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה בדק בית ספר אחד בשיטת ולדורף ומצא שהילדים בכיתה ח' הגיעו להישגים שווים ואף יותר מכך בהשוואה לילדים שהתחנכו בבתי ספר אחרים[7].
  2. מחקר מניו-זילנד מצא גם הוא שילדי חינוך ולדורף הדביקו את בני גילם בחינוך הכללי עד גיל 10, למרות ההתחלה האיטית והמאוחרת יותר[8].
  3. מחקר נוסף מארצות הברית בדק בתי ספר כלליים שאימצו את שיטות חינוך ולדורף, ואישר ממצאים דומים: הילדים בחינוך ולדורף היו חלשים ממקביליהם בחינוך הרגיל בכיתה ג', אבל הדביקו את הפער עד כיתה ח'[9].

הימנעות מטכנולוגיה

בתי הספר בשיטת ולדורף מדגישים הימנעות משימוש בטכנולוגיות כמו טלויזיה, טלפונים סלולריים ומחשבים עד גילאים מתקדמים. גם כשהילד מתחיל בשימוש בטכנולוגיות כמו מחשבים, זה במידה מוגבלת וזהירה. מבקרי החינוך טוענים שילדים בחינוך הרגיל במדינות מפותחות משתמשים במחשבים לסוגיהם באופן שגרתי מגיל צעיר, לומדים ומתרגלים את הגישה למידע דרכם או את האפשרויות ליצור באמצעים דיגיטליים ואף לתכנת וקיים חשש כי התבגרות כמעט נטולת חינוך דיגיטלי תעמיד את בוגרי מערכת החינוך הזו בעמדת נחיתות בעולם טכנולוגי. תומכי חינוך ולדורף מצביעים מנגד על חוסר במחקרים משווים בנושא.

מורים קבועים

הגישה בבתי בספר של שיטת ולדורף היא שלא להחליף מורה לכיתה במשך שנים רבות. בעולם מדובר על 5 עד 8 שנים, וגם בארץ הנטיה היא שלא להחליף מורה לכיתה מהלך בית הספר היסודי.  לגישה הזו יש יתרונות וחסרונות: מצד אחד, הגישה מקנה לילד יציבות, תחושת ביטחון ונוצרת היכרות עמוקה בין הילד למורה. הביקורת על הגישה הזו מעלה שיקולים אחרים: אין מורה מושלם ולכל מורה היתרונות והחסרונות שלו. מורה חדש לכיתה אחרי שנתיים מביא איתו גישה שונה ודגשים שונים, והילדים מרוויחים מהתנסות מול מבחר גדול יותר של דמויות מבוגרים והשפעות שונות.  

לקריאה נוספת

  • ססיל הרווד, טיפוח האדם בילדות: עיונים בחינוך ולדורף, 2007
  • גלעד גולדשמידט, עולמה של הילדות, הוצאת הרדוף, 2010.
  • גלעד גולדשמידט, אני מביט אל העולם: האם בוגרי בית ספר ולדורף מצליחים להתמודד עם האתגרים של החברה הישראלית?: חינוך ולדורף כפי שהוא משתקף דרך עיני בוגריו, הוצאת הרדוף, 2013.
  • ניר אליאב, שאלת המדע: הוראת המדעים בחינוך ולדורף, הוצאת הרדוף, 2014.
  • רודולף שטיינר, חינוך הילד לאור מדע הרוח, הוצאת מיכאל.
  • עקרונות ויעדים של תוכנית הלימודים של חינוך ולדורף, הוצאת הפורום הארצי לחינוך ולדורף, 2016.
  • אבישי גרשוני, ילדות בריאה, הוצאת הרדוף, 2007.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חינוך ולדורף בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 גולדשמיט, ג' 2008
  2. ^ הרווד 2007
  3. ^ 3.0 3.1 פרנסיס, א' 2003
  4. ^ זקס, ש' 1984
  5. ^ הפורום הארצי לחינוך וולדורף
  6. ^ Chris Drew (PhD), The 7 Big Waldorf School Criticisms (2023) - Helpful Professor, helpfulprofessor.com, ‏2023-08-02 (באנגלית אמריקאית)
  7. ^ Friedlaender, D., Beckham, K., Zheng, X., & Darling-Hammond, L., Growing a Waldorf-Inspired Approach in a Public School District., Stanford, CA: Stanford Center for Opportunity Policy in Education., ‏2015
  8. ^ Sebastian P. Suggate, Elizabeth A. Schaughency, Elaine Reese, Children learning to read later catch up to children reading earlier, Early Childhood Research Quarterly 28, 2013-01, עמ' 33–48 doi: 10.1016/j.ecresq.2012.04.004
  9. ^ Abigail L. Larrison, Alan J. Daly, Carol VanVooren, Twenty Years and Counting: A Look at Waldorf in the Public Sector Using Online Sources, Current Issues in Education 15, 2012-10-05
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37635448חינוך ולדורף

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=חינוך_ולדורף&oldid=2429242"