שניים שעשאוה
שניים שעשאוה הוא דין הלכתי שעניינו הוא לפטור את האדם מעונש במקרה ששני אנשים עשו יחד את מעשה העבירה. דין שניים שעשאוה הובא בתלמוד לעניין הלכות שבת.
מקור הדין וטעמו
בתלמוד[1] למדו דין זה מהנאמר בפרשת חטאת "בעשתה" ודרשו כך: "יחיד שעשאה חייב, שנים שעשאוה פטורין".
בפירוש רש"י מבואר שטעם הפטור בשניים שעשאוה, הוא משום ד'לאו אורחיה' (=לא הדרך), פירוש כיון שאין הדרך לעשות את המלאכה על ידי שניים (אם כל אחד יכול לעשות המלאכה לבדו). אמנם יש מהאחרונים שכתבו שלמסקנת הסוגיא הפטור הוא משום גזירת הכתוב.
גדר הדין
בתלמוד נחלקו תנאים באיזה אופן יש לפטור מדין שניים שעשאוה:
- לדעת רבי יהודה הפטור נאמר רק במקרה ואין אחד מהם יכול לעשות המלאכה לבדו "זה אינו יכול וזה אינו יכול".
- לדעת ר' שמעון הפטור נאמר אף במקום שכל אחד לבדו יכול לעשות המלאכה לבדו "זה יכול וזה יכול".
באחרונים נחלקו מהו אותו פטור שנאמר ב'שניים שעשאוה':
יש שכתבו שפטור 'שניים שעשאוה' הוא פטור מקרבן בלבד, אבל שניהם עוברים על איסור דאורייתא[2]. ויש שכתבו שהפטור בשניים שעשאוה הוא פטור גמור אפילו מאיסור. אמנם אף לדעתם הדבר אסור מדרבנן.
יש שכתבו שדין 'שניים שעשאוה' נאמר רק במלאכות שנאמר בהם שיעור למאלכה, כגון מלאכת כותב ומלאכת הוצאה ועוד, ולכך ב'שניים שעשאוה' יש לפוטרם מאחר שכל אחד לא עשה כשיעור הנצרך, אך במלאכות שלא נאמר בהם שיעור, אלא שיעורים בכל שהוא, כגון מלאכות בונה תופר שוחט ועוד, אין פטור 'שניים שעשאוה' ועושי המלאכה עברו על האיסור ומתחייבים עונש.
בשו"ת הריב"א[3] כתב לחדש שאף לעניין איסור מחמר כגון במחמר על ידי שתי בהמות, במקרה וכל אחת מהם יכולה לסחוב את העגלה לבדה, ישנו פטור 'שניים שעשאוה'.
מסייע אין בו ממש
- ערך מורחב – מסייע אין בו ממש
במקום שאחד יכול ואחד אינו יכול ("זה יכול וזה אינו יכול"), לדעת כולם חייב, בנוגע לזהות החייב אמרו בתלמוד ”אמר רב חסדא: זה שיכול. דאי זה, שאינו יכול - מאי קא עביד? - אמר ליה רב המנונא: דקא מסייע בהדיה! - אמר ליה: מסייע אין בו ממש”.
באיסורים נוספים
אף שבתלמוד נזכר הפטור של 'שניים שעשאוה' רק לעניין איסורי שבת. באחרונים הזכירו דין זה של 'שנים שעשאוה', אף בדינים אחרים:
במצוות
יש שכתבו שכשם שלעניין עבירות שניים שעשאוה פטורים, כך גם במצוות - אם שני אנשים קיימו יחד מצווה אחת, אין עשיית המצווה מתייחסת אליהם, ולא יצאו בה ידי חובתם.
החי נושא את עצמו
- ערך מורחב – החי נושא את עצמו
בתלמוד נאמר במקרה שאדם, הוציא אדם חי אחר, מרשות לרשות פטור, והטעם משום ש'החי נושא את עצמו'.
בפירושו של טעם זה האריכו בראשונים, ויש שכתבו לבאר שפטור זה מבוסס על הפטור של 'שניים שעשואה', מאחר שהאדם שהוציאוהו עזר אף הוא קצת בהוצאת גופו, נמצא ששניים יחד עשו את המלאכה לכך פטורים[4].
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף צ"ג עמוד א'
- ^ מקור חיים בהגהותיו על המגינים סימן רס"ו
- ^ סימן ו.
- ^ תוספות רא"ש תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף צ"ג עמוד א'
25508113שניים שעשאוה