פלנקס

אגרטל קיגי - הציור הראשון שמוקדש לפלנקס יווני; מתוארך לאמצע המאה ה-7 לפנה"ס

פָלַנְקְס (ביוונית: φάλαγξ) היא מערך טקטי אופייני לצבאות בעולם העתיק, אך נותר בשימוש, עם שינויים מסוימים עד המאה ה-19. ריבוע החי"ר שנזנח במחצית השנייה של המאה ה-19 הוא הצורה הסופית של המערך הוותיק ששירת בנאמנות את הלוחמים במשך אלפי שנים. מקורו בחומת מגנים עוד מתקופת שומר.

היסטוריה

פלנקס שומרי על אסטלת ניצחון מ-2450 לפנה"ס לערך; העדות הקדומה ביותר לפלנקס

הפלנקס היא מבנה טקטי המתבסס על מסה גדולה של לוחמים רגליים כבדים נושאי רמחים שנוצרה במטרה להכריע את האויב בעזרת מספר החיילים הרב שיש בה, ולא בעזרת טקטיקה מתוחכמת. ברוב המקרים, החיילים בעלי השריון הכבד ביותר בצבא הרכיבו את הפלנקס. כלי הנשק המועדף על הפלנגיטים הייתה חנית ארוכה.

חומת המגנים אצל השומרים והמצרים

השימוש הראשון בחומת מגנים הידוע לנו היה אצל השומרים במסופוטמיה באלף הרביעי ובאלף ה-3 לפנה"ס. חומת המגנים השומרי לא הצליחה לעמוד נגד פלישת האכדים שמוטטו אותה בעזרת מספרם העדיף. במשך תקופה ארוכה חומת המגנים לא הייתה בשימוש במזרח התיכון, למעט מצרים העתיקה שבה חומת המגנים המקומית המשיך לשגשג, עד כיבושה של מצרים על ידי כנבוזי השני (המאה ה-6 לפנה"ס).

הפלנקס ביוון

הפלנקס בתקופת יוון הקלאסית

פלנקס יוונית קלאסית

פריחתה המחודשת של הפלנקס הייתה באירופה. היא החלה ביוון העתיקה והחליפה את חיל המרכבות בתור החיל הראשי. החיילים שהרכיבו את הפלנקס היוונית ידועים בשם הופליטים. הפלנקס היוונית הייתה גדולה למדי ופוליס גדולה הייתה יכולה להציב עד 10,000 הופליטים בקרב בודד. הפלנקס הייתה מקובלת בכול רחבי יוון, למעט תסליה שבה חיל הפרשים תפס את הבכורה.

לוחמי הפלנקס היו לבושים להגנתם בשריון, קסדה ומגני שוקיים עשויים ברונזה. בנוסף החזיק ההופליט בידו השמאלית מגן עגול גדול בשם אספיס. נשק ההתקפה העיקרי הייתה חנית דקירה בשם דורי ובנוסף לה נשאו הלוחמים חרב בשם קסיפוס בתור נשק משני.

עומקה של פלנקס טיפוסית מהתקופה הקלאסית היה 8 - 12 שורות. יחד עם זאת במקרים מסוימים תבאנים הקימו מערך מפלצתי בעומק של 50 שורות בראשותו של אפמינונדס.

טקטיקות לחימה

הטקטיקה הייתה פשוטה למדי: שני הגושים התקרבו אחד לשני, התנגשו וקיימו קרב דחיפות תוך כדי ניסיון לדקור למוות את היריב. בדרך כלל הגוש העמוק יותר ניצח מכוח המסה שלו. היות שהחייל החזיק את המגן ביד שמאל, ההופליטים נטו לנוע ימינה לאורך הקרב, על מנת להכניס את פלג גופם הימני החשוף מתחת למגן של החייל שכן. לכן האגף הימני נחשב למובחר ושם הוצבו החיילים האמיצים ביותר, השורה הראשונה השנייה והאחרונה נשמרו לעשירים והמכובדים שבלוחמים והשורות הפנימיות נשמרו לנחותים שבלוחמים.

למרות שהפלנקס נראה כמו גוף מגושם, הוא היה בעל יכולת ניידות רבה בשטח פתוח והסתערותה בדרך כלל הייתה מצליחה לשבור התנגדות של חיילים קלים יותר.

הפלנקס המוקדוני

פלנקס מקדוני. שימו לב ל-16 שורות הלוחמים

פלנקס מקדוני. גם כאן ניתן לספור 16 שורות לוחמים

פלנגיט מקדוני (תבליט על סרקופג של אלכסנדר)

החיילים שהרכיבו את הפלנקס המוקדונית ידועים בשם פזטיירוי. בניגוד לפלנקס היווני, המקדונים תחת פיליפוס השני נערכו בפלנקס שונה במעט. את הפלנקס הזה ירשו הממלכות ההלניסטיות והוא היה מקובל עד הכחדות הממלכה ההלניסטית האחרונה. פיליפוס השני שכבש את יוון בסוף המאה ה-4 לפנה"ס הכניס מספר שכלולים למערך היווני:

• פיצול הפלנקס ליחידות משנה, דבר שתרם לניידותה וגמישותה של הפלנקס.
• הארכת החנית. אורכה של החנית היוונית - "דורי" - היה כ־3-2 מ', פיליפוס החליף אותה בחנית ארוכה הנקראת סריסה, שאורכה כ־4-6 מטרים.
• עומק הפלנקס הוגדל ל-16 שורות (במקרים יוצאי דופן גם 32 שורות).

בניגוד להופליטים יוונים לא היה לפזטיירוי המקדונים שריון גוף והמגן שלהם היה ככל הנראה קטן יותר - קוטרו עד 40–45 ס"מ - לעומת כמטר אצל היוונים. הסיבה לכך הייתה הצורך להחזיק את הסריסה בשתי הידיים בגלל משקלה הרב. המגן של הלוחמים המקדונים, הידוע בשם פלטה הוחזק על ידי רצועת כתף ולולאה לזרוע ואילו המגן היווני הוחזק ברצועת הכתף, הלולאה ליד וגם לולאה המוחזקת בכף היד.

הרווח בין החיילים בשורה היה כ-45 ס"מ או אף קטן מזה והמרחק בין השורות היה כפול מזה. הסריסות הזדקרו לפני מערך זה בצפיפות רבה כשהסריסות של השורות האמצעיות בולטות לפני השורה הראשונה.

לרוב לבשו המקדונים לגופם שריון קל, כשריון בד שהורכב משכבות רבות של פשתן שהודקו יחד. השריון היה קל ואפשר גמישות ויחד עם זאת היה מספיק חזק כדי לשמור על גופו של החייל מחצים ומשיסוף עם חרב. יחד עם זאת, לא עמד השריון בדקירת חנית או חרב. לפעמים היה בשימוש שריון עמיד יותר עשוי ארד שהיה מקובל עוד בתקופה הקלאסית, אך הוא היה נדיר יחסית. לראשם חבשו קסדה בסגנון פריגי שהייתה דמוית חרוט עם כרבולת הנוטה קדימה בקצה. קסדה אחרת שהייתה מקובלת גם כן היא בסגנון הבויאוטי שלה צורת כובע רחב שוליים.

טקטיקות לחימה

המקדונים לחמו תחת ההנחה שיריבם לא יגיע אליהם מבעד למסך הצפוף של הסריסות, לכן מיגונם פחת עקב ההבנה שהגנתם החשובה ביותר היא טווחם הגדול. בעת שהפלנקס המקדוני ריתק למקום יריבים גדולים בהרבה ממנו, הפרשים המקדונים יצאו לרוב לאיגופים וריסקו את מערך האויב מצידו או מאחור. השילוב הקטלני הזה היה בבסיס הטקטיקות של אלכסנדר הגדול.

יחידת הייסוד של הפלנקס הייתה "לוכוס" המורכב מ-16 לוחמים שהרכיבו טור אחד. 16 טורים הרכיבו סינטגמה והיא היחידה הטקטית הבסיסית של הפלנקס. 4 סינטגמות כונסו לכיליארכיה בת 1000 חיילים לערך ו-4 כאלה היו סטרטגיה (ידוע גם בשם פלנגריה) ובה קצת למעלה מ-4,000 לוחמים.

הפלנקס לאחר קריסת האימפריה הרומית

אחרי קריסתה של האימפריה הרומית, נזנח מערך הפלנקס לטובת האבירים, אך גם הם גילו עד מהרה את יתרונות המערך ולא אחת ירדו מסוסיהם על מנת להילחם במערך זה. פלנקס הייתה מפלטם של העמים העניים שלא היו להם אבירים בכמות גדולה. דוגמה לאומה כזאת היא שווייץ שהפלנקס שלה, הידועה בשם "בטליה" הצליחה להביס את האבירים האוסטרים ולשחרר את שווייץ מעול הכיבוש. גם הסקוטים השתמשו בשיטה דומה, שנקרא "סקילטרון" על מנת להביס את האבירים האנגליים.

טקטיקה

פלנקס הייתה המערך החזק ביותר של ימי הקדם, ואפשר היה להכריעו רק אם הפלנקס הותקפה באגפיה או אם שורותיה השתבשו. בשטחים מישורים הפלנקס הביאה לידי מיצוי את יכולה, בגבעות ובגאיות יתרונם קצת התמסמס, ואילו בשטחים הררים או מבותרים הם לא היו יעילים לחלוטין. לעיתים בשטחים כאלו הם הושארו בעורף, וחיילים קלים או בינוניים עשו את העבודה.

צורת הלחימה

בקרב הפלנקס נעה כגוש אחד לעבר האויב, כאשר התנועה הסופית לקראת ההתנגשות הייתה עשויה להתבצע בריצה (על מנת להגביר את עצמת הפגיעה באויב), השורות הקדמיות החזיקו את חניתותיהן בצורה אופקית והאחוריות אנכית. מיד עם תחילת המגע לחצו השורות האחוריות קדימה על מנת לסייע בהבקעת מערך האויב מחד, ולסתום פרצות ולמנוע חדירה של האויב מאידך. הקרב בין שני מערכי פלנקס כלל הרבה דחיפות, כאשר כל צד מנסה לדחוף את הצד השני. האבדות היו בדרך כלל קטנות, בגלל השריון הכבד והעדר מרדף. אנשי הפלנקס יכלו על פי פקודה להסתובב לכל כיוון, אבל לא יכלו בו זמנית להילחם לשני כיוונים שונים.

בהתחלה השימוש של הפלנקס היה דואלי. הלוחמים התכנסו למבנה זה על מנת להילחם הן נגד חיילים רגלים אחרים ונגד הפרשים. המבנה היה יעיל במיוחד נגד פרשי האויב, כי הסוסים פחדו מקיר החניתות שהזדקף לעומתם.

יתרונות

היתרון הבולט של הפלנקס על פני מערכים אחרים טמון באימון המועט שזקוק לו החייל. בנוסף, המבנה הפשוט המבוסס על גוש מרובע גרם למוגי הלב להילחם, כי הם לא היו יכולים לסגת מהמערך. בדרך כלל החיילים הוותיקים הרכיבו את שתי השורות הראשונות ואת השורה האחרונה על מנת לדחוף את הפלנקס קדימה.

יתרון נוסף הוא, שחיילים פחות מיומנים יכלו לעמוד כנגד חיילים חזקים ומיומנים מהם (שלא היו במערך דומה). זאת בשל המבנה העוצמתי והכמעט בלתי חדיר של מערך הפלנקס.

הפלנקס היה יעיל במיוחד כנגד פרשי האויב, שכן הסוסים פחדו מקיר החניתות שהזדקף לעומתם. אמנם היו מקרים בהם הפרשים הצליחו להביס את הפלנקס, אך היו אלו מקרים בודדים. ברוב המקרים הללו, הפלנקס נתפסה בקרקע שאינה מתאימה לצורת לחימה זו, היה שיבוש השורות או שהתבצע איגוף.

חסרונות

לצד היתרונות היו לפלנקס מספר מגרעות שבגללן הרומאים זנחו את המערך לטובת הלגיון. הפלנקס מגושמת מאוד בקרב. על מנת לשמור על מבנה השורות, החיילים חייבים להיצמד אחד לשני והמבנה נטה להשתבש אם החיילים היו צריכים לנוע במהירות או אם הגיעו לקרקע טרשית. המערך השתבש לחלוטין אם הם היו צריכים לפעול ביערות או בהרים, או בשטחים מבותרים. במקרים כאלה, ההופליטים היו מובסים בקלות על ידי החיילים הקלים.

מגרעת חמורה נוספת של הפלנקס, שנובעת מהמגרעת הראשונה היא חשיפת האגפים. בגלל הנוקשות של המערך, החיילים היו יכולים להילחם רק נגד אויב שנמצא לפניהם והתקשו מאוד לענות לאיומים שבאו מהאגפים. כתוצאה מכך, הפלנקס הייתה זקוקה להגנה תמידית מצידם של חיילים קלים או פרשים על אגפיה, פן תתמוטט וחייליה יטבחו.

צרה נוספת, אם כי קטנה יותר הייתה במספר האנשים שהיה צריך לשלב במערך, על מנת לפרוס אותו בחזית ארוכה. בגלל העומק הרב שעמד לפחות על שמונה, שש עשרה ולעיתים הגיע עד לשלושים ושניים לוחמים בטור עורפי, היה צורך באלפי ולעיתים בעשרות אלפי לוחמים, על מנת לייצב חזית בת קילומטר או שניים.

בעת המודרנית

הרעיון הבסיסי שעמד מאחורי הפלנקס - גוש גדול של חיילים המגנים על עצמם בחניתות שרד את העת העתיקה והיה בשימוש צבאות העולם עד המאה ה-19. בימי הביניים תפקידי המערך היו דומים לאלה שהיו לו בעת העתיקה ואילו בעת החדשה הריבוע, שהוא למעשה פלנקס המורכבת מחיילים החמושים ברובים מכודנים, נועדו לבלום התקפות פרשים. עם כניסתם של פגזים נפיצים ומכונות ירייה לא היה צורך בקיר חניתות על מנת להדוף את פרשי האויב והאבדות שנגרמו לפלנקס כתוצאה מירי היו חמורות עד כדי כך שהשימוש במערך נזנח.

בהשאלה

• שמן של "הפלנגות הנוצריות" שקמו בלבנון (מפלגת הכתאיב) נגזר מהמונח היווני "פלנקס".
• עצמות האצבעות, הגלילים, נקראות בלועזית פלנקס בגלל צורתם.
• מערכת הנשק פלנקס קרויה על שם הפלנקס היווני.

ראו גם

• הלוחמה היוונית בעת העתיקה
• חנית
• נשקי מוט

קישורים חיצוניים

• פלנקס באתר ליוויוס
• פלנקס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

פלנקס37531590Q180335