צ'רקסים בישראל
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| בסביבות 4,000[1][2] עד 5,000[3] אנשים | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
| כפר כמא וריחאניה | |
| שפות | |
| אדיגית, עברית, ערבית, ואנגלית | |
| דת | |
| אסלאם סוני |
צ'רקסים בישראל (באדיגית: Адыгэхэу Исраэл исыхэр) היא קבוצה אתנית בחברה הישראלית, ממוצא צ'רקסי, אשר משתייכת לזרם הסוני של דת האסלאם.
מרבית חברי הקהילה מתגוררים בשני יישובים בגליל - בכפר כמא ובריחאניה. הקהילה הצ'רקסית בישראל הם צאצאים של שתי קבוצות אוכלוסייה, אשר היגרו במקור לארץ ישראל מהאזור הצפון-מערבי של חבל הקווקז[4], אותם האימפריה העות'מאנית יישבה באזור הגליל במהלך שנות ה-70 של המאה ה-19.
חוק שירות ביטחון חל על כל הגברים הצ'רקסים. נשים צ'רקסיות פטורות משירות ביטחון.[5] בדומה לקהילה הדרוזית, הקהילה הצ'רקסית היא קבוצת מיעוטים בישראל השנייה בגודלה, שחובת השירות בצה"ל חלה על כל הגברים.[6]
נכון ל-2016 הצ'רקסים היוו כ-0.06% מאוכלוסיית מדינת ישראל.[7]
היסטוריה
במהלך התקופה העות'מאנית
צ'רקסיה הייתה ארץ נוצרית במשך כאלף שנים, אך בין המאה ה-16 עד המאה ה-19 כל האוכלוסייה הצ'רקסית התאסלמה בהשפעת הטטרים והטורקים-העות'מאניים.[5] הקהילה הצ'רקסית בישראל הגיעה במקור למזרח התיכון לאחר שהם נלחמו באימפריה הרוסית במלחמה הרוסית-צ'רקסית במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 – מלחמה בה הם הפסידו ובעקבות כך חלקם נטבחו וחלקם גורשו ממולדתם באזור הצפון מערבי של חבל קווקז על ידי האימפריה הרוסית.[8] האימפריה העות'מאנית, אליה הגיעו פליטים צ'רקסים רבים, החשיבה את הצ'רקסים כלוחמים מנוסים, ועל כן בחרה ליישבה באזורים דלילי אוכלוסייה בשטחים שונים של האימפריה העות'מאנית, כולל באזור הגליל.[9] השלטונות העות'מאניים בחרו ליישב את הצ'רקסים באזור הלבנט לצד ריכוזי האוכלוסייה הבדואית והדרוזית, אשר לעיתים נהגו לצאת נגד השלטון העות'מאני, בעוד שבחרו להימנע מליישב את הצ'רקסים בקרבת המארונים על מנת להימנע מלגרום להיווצרות סכסוכים בינלאומיים כתוצאה מכך.[10][11]
בשנת 1860 הוקם הכפר הצ׳רקסי מאז (באדיגית: Мэз), מדרום למקום בו נמצא כיום גן שמואל. היישוב הוקם על ידי צ'רקסים שהובאו למקום מבולגריה על ידי השלטונות העות'מאנים, כחלק מגל הגירות טרנס-לאומי נרחב מאזורי הספר של האימפריה העות'מאנית לצפון השרון.[12]. והכפר אכן נעזב מאוחר יותר עקב מחלת המלריה. מרבית העוזבים פנו לכפרים הצ'רקסיים בירדן. יישובים נוספים של צ'רקסים שנבנו בארץ באותה התקופה היו ממוקמים באזור קיסריה (ליד המסגד) ובקרבת בנימינה אשר ננטשו גם כן בהמשך.
בשנת 1876 הגולים הצ'רקסים הקימו את היישוב כפר כמא (אשר ממוקם 13 קילומטרים דרומית-מערבית לטבריה) ובשנת 1878 הגולים הצ'רקסים הקימו את היישוב ריחאניה (אשר ממוקמת 9 קילומטרים צפונית לצפת).[13][5]
בתחילת הדרך המתיישבים הצ'רקסים עמדו בפני אתגרים רבים. האוכלוסייה הבדואית ראו בהם כ"פולשים" לשטחי המרעה של הבדואים וכי הם עושים שימוש במעיינותיהם, וכמו גם החשיבו אותם לסוכנים פרו-עות'מאניים שיושבו בגליל על מנת לערער את האוטונומיה שלהם, והלאומיות הערבית שהחלה לפרוח באותה העת נטתה להתייחס לצ'רקסים בחשדנות. התרבות הצ'רקסית התנגשה מדי פעם גם עם הנורמות של האוכלוסייה הערבית כאשר הערבים המקומיים הזדעזעו בין היתר מכך שהריקודים הפומביים של גברים והנשים הצ'רקסים בוצעו יחד.[11] במהלך סוף המאה ה-19 השלטון העות'מאני באזור לא פעל באזור ממשל ממשי שהקפיד על אכיפת החוקים בצורה נוקשה, ועל כן באזורים שונים באזור לבנט פרצו לא פעם סכסוכים מזוינים בין הצ'רקסים לבין קבוצות מקומיות אחרות - במיוחד עם בדואים ודרוזים באזור סוריה, לעיתים עם התערבות מועטה מצד השלטון העות'מאני או ללא שום התערבות מצד השלטון העות'מאני. חלק מהסכסוכים הללו נמשכו אף עד אמצע המאה ה-20.[14] הקהילה הצ'צ'נית בסוריה, אשר עברה לאזור באותה התקופה בה הצ'רקסים עברו לאזור, כמעט ונעלמה לחלוטין עד שנת 1880 כתוצאה מהתפשטות של מחלות, וכתוצאה ממלחמות.[15] אף על פי כן, באזור הגליל הצ'רקסים התגברו על הקשיים ויש אף תיעוד לכך שמבקרים מאירופה שיבחו את הצ'רקסים על "השיטות החקלאיות המתקדמות" והכישורים של האוכלוסייה הצ'רקסית בגידול בעלי חיים.[15]
לאורך התקופה העות'מאנית הצ'רקסים הצליחו לשמר את זהותם הנפרדת, והיו להם אף בתי דין משלהם על מנת שהם לא יהיו נתונים למרות של גורמים חיצוניים, ויש גם תיעוד שמטיילים שונים ציינו כי האוכלוסייה הצ'רקסית בישראל ציינה שהם מעולם לא שכחו את מולדתם, אליה הם כל הזמן ייחלו לחזור בעתיד.[16]
בתקופת המנדט הבריטי
במהלך תקופת המנדט הבריטי היו לצ'רקסים בגליל יחסים טובים עם היישוב ובהמשך עם הקהילה היהודית בישראל, בין היתר בשל השפה המשותפת משום שרבים מאנשי העלייה הראשונה היו עולים מרוסיה שהתיישבו בגליל. הקהילה הצ'רקסית בגליל סייעו בהמשך ליהודים רבים להגר באופן בלתי חוקי לתחומי המנדט הבריטי בארץ ישראל. לצ'רקסים וליהודים הייתה גם היסטוריה דומה של תקופת גלות אשר תרמה להזהות של הצ'רקסים עם היהודים ושל היהודים עם הצ'רקסים. כאשר הסכסוך בין האוכלוסייה היהודית לאוכלוסייה הערבית החלה להחריף במהלך תקופת המנדט הבריטי, הצ'רקסים בגליל נקטו בתחילה בעמדות נייטרליות או בעמדות פרו-יהודיות.[5]
לאחר קום מדינת ישראל
במהלך מלחמת העצמאות בחרו הצ'רקסים בגליל להילחם לצד כוחות היישוב. בשנת 1958 פנו נציגי הקהילה לבן-גוריון בבקשה לשרת שירות חובה בצה"ל. בן-גוריון הסכים ומאז כל הגברים הצ'רקסים מחויבים להתגייס לצה"ל, בדומה לגברים היהודים, בעוד שהנשים הצ'רקסיות פטורות מגיוס החובה לצה"ל.[17] בעקבות כך הפכו הצ'רקסים בישראל לקבוצת המיעוט השנייה בגודלה בישראל שחובת השירות הצבאי חלה על כל הגברים שבה (הקבוצה השנייה היא האוכלוסייה הדרוזית בישראל, לא כולל את רוב האוכלוסייה הדרוזית שמתגוררת באזור רמת הגולן). אחוז המתגייסים לצה"ל בקרב הקהילה הצ'רקסית בישראל עומד על כ-75%.[18] מרבית הצ'רקסים בוחרים לשרת במשטרת ישראל, במשמר הגבול ובשירות בתי הסוהר.
בשנת 1976 זכתה הקהילה הצ'רקסית בזכות לקיים מערכת חינוך נפרדת המבטיחה כי תרבותה תועבר לדורות הצעירים.[19] בשנת 2011 הועברה הצעת חוק בכנסת להקצאת 680 מיליון שקל לפיתוח החינוך, התיירות ותשתיות נוספות בכפרים הצ'רקסים והדרוזים.[20][21]
דמוגרפיה
הקהילה הצ'רקסית בישראל נוהגים להקים משפחות קטנות יחסית[22], כאשר בממוצע יש לכל משפחה שני ילדים[22], לעומת הממוצע של 3.73 ילדים למשפחה בישראל.[22]
חברי הקהילה הצ'רקסית בישראל דוברים הן אדיגית והן עברית, ורבים מהם דוברים גם ערבית ואנגלית, תוך שהם מקפידים לשמר את המורשת והתרבות הייחודית של הקהילה.[23]
הזהות הצ'רקסית
אף על פי שהקהילה הצ'רקסית בישראל נאמנה למדינת ישראל, הגברים משרתים בצה"ל, ועל אף שהם הצליחו להשתלב ולשגשג בישראל תוך שמירה על שפתם ותרבותם הייחודית,[21][24] עבור רבים בקהילה הצ'רקסית בישראל נאמנותם העיקרית נותרה כלפי האומה הצ'רקסית אשר מפוזרת בעולם, בעוד שחלקם מעוניינים לחתור בבוא היום "לאסוף את כל הצ'רקסים בעולם לאותו המקום, בין אם זה יהיה אזור אוטונומי, או רפובליקה ברוסיה או במקום אחר".[21] לאורך השנים חלק מחברי הקהילה הצ'רקסית בישראל היגרו חזרה לצ'רקסיה, אשר נמצאת כיום בשליטת רוסיה. חלק מהצ'רקסים שהיגרו לצ'רקסיה חזרו לבסוף לישראל לאחר שנוכחו לראות כי רמת החיים במולדת הצ'רקסית נמוכה למדיי, אם כי חלקם נשארו לגור שם.[25]
העמדה החברתית-כלכלית של הקהילה
בשנת 2012 דווח כי 80% מהאוכלוסייה הצעירה של הקהילה הצ'רקסית בישראל היא בעלת תואר על-תיכוני[21] - נתון יוצא דופן, בהשוואה לאחוז האזרחים הבוגרים בישראל בעלי תואר על-תיכוני אשר הוא 49%.[26]
בשנת 2007, הרשויות הצ'רקסיות והדרוזיות בישראל פתחו ביוזמה משותפת להשקעה בענף הצימרים ההולך וגדל בכפרים הצ'רקסים והדרוזים, אשר מאפשר לאנשים מבחוץ לבוא ולחוות את תרבויותיהם בכפרים שלהם.[21]
הקהילה הצ'רקסית בישראל נחשבת קרובה יותר לחברה הישראלית מבחינה פוליטית ואידאולוגית, אם כי בעשורים האחרונים בקרב חלק מהאנשים בקהילה הושם דגש מחודש על זהותם האסלאמית, כנראה כתוצאה מאסלאמופוביה שחוו מצד מגזרים מסוימים בחברה הישראלית.[21] לטענת אליאונור מרזה "בעוד שהצ'רקסים הישראלים זוכים ליחס שונה לחלוטין מהפלסטינים, הם עדיין ... לעיתים קרובות קורבנות לאפליה".[27] שלמה חסון כתב כי "מצד אחד ישנם אלמנטים של שוויון, ואילו מצד שני יש גם הדרה, אי שוויון ואפליה מתמשכת".[28] מצד אחד הצ'רקסים בישראל מממשים את זכויותיהם האזרחיות . הם זכאים להצביע ולהיבחר לגופים המייצגים של המדינה. עם זאת, מצד שני, לטענתו, "קיים אי שוויון בין יהודים לקבוצות המיעוט. אי שוויון זה מתבטא באפליה בהקצאת משאבים לחינוך, לשלטון המקומי, לתמיכה במובטלים, וליצירת מקומות עבודה ובעיקר בתחום השירות הציבורי".[29] בשנת 2009 פעילים צ'רקסים ודרוזים קראו לממשלת ישראל לחדול מניכוס שטחים שבבעלותם ולפעול להגדלת ההקצבות להם זוכים חברי הקהילה הצ'רקסית.[30] לטענת אותם הפעילים "הצ'רקסים מקבלים פחות מהקהילות הערביות או החרדיות, למרות 60 שנות נאמנות".[30] בתגובה להפגנות ביקש ראש הממשלה בנימין נתניהו מהקהילות הצ'רקסיות והדרוזיות לגלות "סבלנות" לנוכח ההשפעה הנוכחית של המשבר הכלכלי העולמי של 2009.[30] בשנת 2011, בתגובה לדאגות שהועלו מצד הפעילים בקהילות הצ'רקסיות והדרוזיות,[21] אישרה ממשלת ישראל הקצאה של 680 מיליון שקלים לסיוע בפיתוח חינוך, התעסוקה, הדיור וכמו גם פיתוח ענף התיירות בקהילה הצ'רקסית והדרוזית, וכמו כן שימוש בכסף לצורך הענקת סיוע לצרכיהם של חיילים דרוזים וצ'רקסים משוחררים. החוק עבר בתמיכת הליכוד, ש"ס וישראל ביתנו.[20]
הפיזור הגאוגרפי של הקהילה
הקהילה הצ'רקסית בישראל מתרכזת כולה ביישוב כפר כמא (המונה כ-3,000 תושבים) וביישוב ריחאניה (המונה כאלף תושבים). בניגוד לקהילות הצ'רקסיות במדינות אחרות במזרח התיכון שלא הצליחו לשמר את המסורות הייחודיות שלהן לאורך השנים, לקהילה הצ'רקסית בישראל הייתה הצלחה רבה בשימור תרבותם הייחודית. מעל ל-90% מחברי הקהילה הצ'רקסית בישראל חוזרים לגור בכפריהם לאחר שהם מסיימים את השירות הצבאי או את לימודיהם. על אף שעבור רבים יש קושי למצוא חתן או כלה בקהילה הצ'רקסית המצומצת יחסית בישראל, מרבית חברי הקהילה הצ'רקסית בישראל נמנעים מנישואי תערובת. נישואי תערובת נחשבו לאורך השנים לטאבו בקרב חברי הקהילה הצ'רקסית בישראל.[31][22]
רוב הצ'רקסים בכפר כמא הם צאצאים של שבט שאפסו, בעוד שרוב הצ'רקסים בריחאניה הם צאצאים של שבט אבזאח.[32]
גלריה
-
בול ישראלי המוקדש לקהילה הצ'רקסית בישראל -
לוחמים צ'רקסים בצפון ארץ ישראל, 1900 -
-
צ'רקסים מכפר כמא בלבוש מסורתי -
שלט רחוב בכפר כמא עם כיתוב באדיגית
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
הערות שוליים
- ^ Besleney, Zeynel Abidin (2014). The Circassian Diaspora in Turkey: A Political History. Routledge. p. 96. ISBN 978-1-317-91004-6.
- ^ Torstrick, Rebecca L. (2004). Culture and Customs of Israel. Greenwood Publishing Group. p. 46. ISBN 978-0-313-32091-0.
- ^ Louër, Laurence (2007). To be an Arab in Israel. New York City, NY: Columbia University Press. p. 20. ISBN 978-0-231-14068-3.
- ^ One Europe, Many Nations: A Historical Dictionary of European National Groups. Questia Online Library. 25 באוגוסט 2010. p. 12.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 Ron Almog, Circassians Are Israel’s Other Muslims, The Forward (באנגלית אמריקאית)
- ^ "PEOPLE: Minority Communities". Israeli Ministry of Foreign Affairs. 2013. נבדק ב-6 במאי 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ נכון למאי 2016, מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
- ^ Richmond, Walter (2013). The Circassian Genocide. Rutgers University Press. back cover. ISBN 978-0-8135-6069-4.
- ^ The Circassians in Israel (אורכב 16.04.2013 בארכיון Wayback Machine)
- ^ Kadir Natho (2009). Circassian history. p. 517. ISBN 9781465316998.
- ^ 11.0 11.1 Walter Richmond. The Circassian Genocide. pp. 113–114.
- ^ רועי מרום, העלייה הראשונה? הגירות טרנס-לאומיות לצפון השרון בשלהי התקופה העות'מאנית, מי היה כאן קודם: עולים ומתיישבים בזכרון יעקב וסביבתה. כנס לציון 20 שנה למוזיאון העלייה הראשונה ע"ש משה ושרה אריזון, 2019.
- ^ Circassians (in Rehaniya and Kfar Kama)
- ^ Walter Richmond. Circassian genocide. pp. 113–114, 117–118.
- ^ 15.0 15.1 Walter Richmond. Circassian genocide. p. 114.
- ^ Walter Richmond. Circassian genocide. p. =118.
{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: extra punctuation (link) - ^ "www.circassianworld.com". אורכב מ-המקור ב-2013-04-17. נבדק ב-2010-02-09.
- ^ צ'רקסים, באתר משרד הביטחון
- ^ Circassians, Descendants of Russian Muslims, Fight for Identity in Israel
- ^ 20.0 20.1 Hagar Einav (13 בפברואר 2011). "Cabinet approves NIS 680M for Druze, Circassian towns". נבדק ב-3 במרץ 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 21.0 21.1 21.2 21.3 21.4 21.5 21.6 Oren Kessler (20 באוגוסט 2012). "Circassians Are Israel's Other Muslims". Forward. נבדק ב-3 במרץ 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 22.0 22.1 22.2 22.3 Sedan, Gil; Westheimer, Ruth K. (2015). The Unknown Face of Islam: The Circassians in Israel. Brooklyn, NY: Lantern Books. ISBN 978-1-59056-502-5.
- ^ Circassians in Israel
- ^ Kadir Natho (3 בדצמבר 2009). Circassian history. pp. 517–518. ISBN 9781465316998.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Walter Richmond. Circassian genocide. p. 159.
- ^ "Key Facts For Israel". Keepeek. נבדק ב-29 במאי 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Eleonore Merza, « The Israeli Circassians: non-Arab Arabs », Bulletin du Centre de recherche français à Jérusalem [En ligne], 23 | 2012, mis en ligne le 20 février 2013, Consulté le 12 juin 2017. URL : http://bcrfj.revues.org/7250. All non-Jewish people are discriminated, says Eleonore Merza, and Circassians too, even if they have Israeli citizenship, p. 28, https://tel.archives-ouvertes.fr/tel-00769910/document.
- ^ Shlomo Hasson, Relations between Jews and Arabs in Israel Future Scenarios, 2012, University of Maryland, Institute for Israel Studies, https://cpb-us-e1.wpmucdn.com/blog.umd.edu/dist/b/504/files/2017/08/2023oneenglish-288g8dg.pdf
- ^ "Archived copy" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2014-12-22. נבדק ב-2017-06-13.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 30.0 30.1 30.2 Maayana Miskin (7 בפברואר 2009). "Druze, Circassians Protest in North". Arutz Sheva. נבדק ב-4 במרץ 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Gilad, Moshe (5 ביולי 2012). "A Slightly Rarefied Circassian Day Trip". Haaretz. Tel Aviv, Israel. אורכב מ-המקור ב-4 באפריל 2016. נבדק ב-14 במאי 2016.
I assume it must be a complex and heavy costume, not exactly the latest wrinkle for the blistering Israeli summer. But a moment later, tracing a slender hourglass shape in the air, he explains that even his slim frame would not fit into a Circassian belt without some heavy dieting. "Our traditional costume is made for a man with a hip measurement of 50 centimeters [about 20 inches]", he said. "I couldn't wear it today. Circassian men is supposed to look different."
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Moshe Gilad (5 ביולי 2012). "A Slightly Rarefied Circassian Day Trip". Haaretz. נבדק ב-3 במרץ 2018.
{{cite news}}: (עזרה)
31088855צ'רקסים בישראל