אסנאד
האִסְנַאד או הסנד (בערבית: الاسناد, תעתיק מדויק: אלאסנאד; السند, אלסנד; משמעות מילולית: סימוכין, מקורות, העברה) הוא שרשרת המוסרים המופיעה בראשית כל חדית'. האסנאד מורכב מרשימת שמות שחוזרת בסופו של דבר אל מוחמד או אל אחד מהצחאבה. מטרת האסנאד היא לספר את מקור הפסיקה הנובעת מהחדית'. מהימנות רשימת השמות (התאמה הגיונית יחסית לתקופות בהן חיו המוסרים השונים) משפיעה רבות על קטלוג החדית' ועל אמינותו. ה"מוסרים" באסנאד מכונים "מוסניד" (مسند - מֻסְנִד).
המוסרים הראשונים היו חברי מוחמד, הסחאבה, שעקבו אחרי כל מעשה ממעשיו והקשיבו לדבריו. אחרי מותו נהרו אליהם המוני מאמינים לשמוע מפיהם על הסונה (אורח החיים) של הנביא. אנשי הדור השני המשיכו בהפצת המסורות שקיבלו מפי הסחאבה ומסרו אותן לבאים אחריהם. כך נוצרה שרשרת המוסרים, האסנאד.[1]
ייתכן שמקור המנהג הוא בדרך המסירה בעל פה של השירה בתקופת הג'אהליה (התקופה הטרום אסלאמית) או בתלמוד בדומה ל-"אמר רב יהודה אמר שמואל". האסנאד הוא לעיתים קרובות ארוך יותר מתוכן החדית'. לפעמים נמסרו גם שרשראות מוסרים שונות לאותו החדית', או לאותו החדית' בשינויי נוסח קלים, כדי לחזק את מהימנותו.
חכמי האסלאם החליטו להעביר את שבט ביקורתם על האסנאד בלבד ולא העזו לגעת בתוכן החדית', שהרי הנביא מוחמד יכול לומר כל דבר מראש, לקבל כל תנועה פוליטית או להביע כל דעה. הם פיתחו מדע אשר קראו לו "מדע החדית'" (علم الحديث) שבו תפסו חלק ניכר "מדע האנשים" (علم الرجال) ו"הטלת פגם והכרזה על יושר" (الجرح والتعديل), שמשמעותם בדיקת האנשים המופיעים בשרשראות האסנאד ובדיקת דרך קשירת חוליות השרשרת זו בזו. הם קבעו קריטריונים כדי ללמוד את מהימנותם של מוסרים בשרשרת לפי מידת יושרם, יראת השמיים שלהם, קיום מצוות על ידם וכיוצא בזה. כך למשל לא יכול היה שותה יין להיות מוכר כמקור מהימן ומוסמך (ثقة). הם קבעו מתי היו המוסרים והיכן, לאן נדדו והיכן נפגשו זה עם זה. בצורה כזאת החיו בלבוש אסלאמי את מדע הגנאלוגיה שהיה אהוב מאוד על הערבים בתקופת הג'אהליה (התקופה הטרום אסלאמית). יחד עם חקר האנשים נחקרו שרשראות המוסרים עצמן ונקבע מהם הפגמים הפוגמים במהימנותן, כגון חוסר של חולית ביניים בין שני מוסרים, אשר לא יכלו להיפגש אישית זה עם זה בשל תקופות חייהם השונות או הריחוק הגאוגרפי ביניהם, חוסר של החוליה האחרונה הצריכה לקשור את הדברים לנביא מוחמד עצמו, וכיוצא בזה. על סמך הממצאים סיווגו את החדית'ים לשלוש קטגוריות עיקריות של מהימנות[2] (ראה פרוט בערך חדית').
לאחר האסנאד בא המַתְן שהוא תכנו המילולי של החדית' המכיל את הסיפור והפסיקה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אסנאד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ מאיר יעקב קיסטר, "חדית'", האנציקלופדיה העברית י"ז, חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ, תשכ"ט, עמ' 142
- ^ חוה לצרוס-יפה, "התפתחות התורה שבעל-פה וההלכה", בתוך, פרקים בתולדות הערבים והאסלאם, רשפים (משרד ראש הממשלה, לשכת היועץ לענייני ערבים), תשכ"ז, עמ' 158
35260466אסנאד