מישל עפלק
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. מישל עפלק (בערבית: ميشيل عفلق; 1910 - 23 ביוני 1989) היה ממייסדי מפלגת הבעת' בסוריה.
חייו
מישל עפלק היה נוצרי יווני-אורתודוקסי סורי. בשנים 1928–1932 היה סטודנט להיסטוריה בעל מלגה מאוניברסיטת הסורבון בפריז. לפי עדויות שונות, הפך לחבר המפלגה הקומוניסטית; ייתכן כי היה אף חבר הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית בסוריה.
משנת 1934 עבד כמורה בבית ספר תיכון יוקרתי בדמשק - "התג'היז'". הסטודנטים ותלמידי בתי הספר התיכוניים היו בעלי תודעה פוליטית ערה ביותר בציבור, לכן הם היוו קרקע פורייה להפצת רעיונותיהם של עפלק ושל סלאח א-דין אל-ביטאר, עמיתו. בשנת 1935 סייעו השניים בייסודו ובעריכתו של שבועון שמאלני בשם "אט-טליעה" (חיל החלוץ).
בהיותו סטודנט, עפלק הושפע מאד ממשנתו של קרל מרקס. המרקסיזם השפיע על דמותו של עפלק כך שביסס את מצע המפלגה על חלק מעקרונות הסוציאליזם. עם זאת, במשך תקופת המנדט הצרפתי עפלק לא יצא בפומבי נגד המשטר.
יסוד חשוב ביותר להבנת דמותו של עפלק הוא היותו נוצרי; עפלק חיפש פתרון לא רק לבעיה הלאומית אלא גם לבעיה האישית – בעיית המיעוטים בקרב הרוב המוסלמי. מכאן נובע רצונו העז להגדיר את זהות הלאום על בסיס חילוני טהור. חינוכו האירופי והעובדה שהתרחק מחיי עדתו סללו לו את הדרך למחשבה זו.
ב-1936 עפלק ואל-ביטאר ניתקו כמעט לחלוטין את קשריהם עם הקומוניסטים. על פי עפלק, הם החליטו שקומוניזם עם דגש של עקרון הבינלאומיות לא אפשרי בעולם הערבי. עד 1936 השניים טענו: "היינו אז מרקסיסטים, עם הסתייגויות מועטות".
אפשר להבחין במפנה מכריע בהלך חשיבתו של עפלק באמצע שנות השלושים מתוך דבריו:
המחשבות (הרעיונות) הערביות המקוריות החלו עולות בדעתי. הן הביאוני להרהר באומה הערבית, בעברה הזוהר אשר הבהיק אלפי שנים, ובהווה המר שלה ובמה שיבוא בעקבותיו...
הרהרתי רבות בקומוניזם שבעקרונותיו האמנתי ובאינטרנציונליזם שבו חפצתי – והגעתי למסקנה אחת - לא ייתכן שהקומוניזם יצליח כיוון שאין אומה שתוכל לוותר על לאומיותה (קומיה)
מתוך ציטוט זה אפשר לראות בבירור את שינוי המגמות שבהן האמין; כתוצאה מכך, בתחילת שנות הארבעים החל להפיץ את רעיון הלידה החדשה של הלאומיות הערבית בקרב הסטודנטים שלו. באותו זמן התחיל אצלו תהליך של היווצרות העקרונות למפלגה החדשה: בהיותו מרקסיסט עם נטייה חלקית ללאומנות, הושפע מהלאומנות האידיאליסטית הגרמנית והרעיון הטוטליטרי של הגל וגם תחת השפעת קסמו של הכוכב העולה היטלר. עם נפילתה של צרפת והצלחתה של גרמניה נגד ברית המועצות הקומוניסטית דעתו השתנתה, מה שגרם לניתוק קשריו עם חבריו הקומוניסטים.
עפלק ואל-ביטאר הקימו תחילה תנועה בשם "תנועת התחייה הערבית" (חרכת אל אחיה אל-ערבי), אך באמצע 1941 אימצו את השם "בעת'". בהדרגה הפכה תנועתם לדומיננטית מבין שתי קבוצות הבעת' שהיו קיימות באותו הזמן. התנועה הטמיעה בתוכה גם את ארגונו של זכי אל-ארסוזי שלא הצליח להתרומם למדרגת מנהיג לאומי. בסוף שנת 1942 נטשו עפלק ואל-ביטאר את ההוראה כדי להקדיש עצמם כליל לעשייה מדינית. הם המשיכו בגיבוש ארגונם. תלמידים מבתי הספר התיכוניים וסטודנטים גויסו לפעילות פוליטית, כרוזים חשאיים הופצו ו"הרחוב" וה"שוק" אורגנו לפעולות שביתה. כך, עם עזיבת הצרפתים בשנת 1946, הופיעה מפלגת הבעת' הערבית באופן רשמי כתנועה פוליטית מאורגנת. בשנת 1947 כונסה הוועידה הראשונה של המפלגה ובה נוסח מצע המפלגה. עפלק נבחר כמנהיג המפלגה ואל-ביטאר כמזכיר הכללי. התמודד בבחירות בשנים 1943 ו-1947 ונכשל. ב-1949 כיהן כשר חינוך לזמן קצר.
אלמנט מעניין בדמותו של עפלק הוא כשרונו לכתוב ולנאום על כל עניין בהתפלספות למדנית עמוקה. בדרך זו התבסס על עקרונות כלליים מוגדרים ועל ידי כך קבע עמדה ברורה בשאלת השעה. דבר זה סייע לעפלק להרכיב את האידאולוגיה של מפלגתו וכך לצבור קהל נוסף: "אצל עפלק הטשטוש אינו נובע מחוסר הבנת העניינים אלא מידיעה דווקא"[דרוש מקור].
כפוליטיקאי נחל עפלק כישלון. חסרו בו תכונות איש המעשה, ועובדת היותו נוצרי לא שיפרה את מצבו הפוליטי. לא רק על פי מקצועו היה עפלק מורה, אלא גם באופיו. לאחר מספר כישלונות הוא התרחק מפעילות פוליטית מחוץ לכותלי המפלגה. לזכותו ייאמר כי הוא זה שיצר את האידאולוגיה של הבעת' וחינך את תלמידיו ברוח אידאולוגיה זו.
קישורים חיצוניים
25491195מישל עפלק