אלווים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

האלווים (טורקית: Alevîler), או בני הזרם המוסלמי-אלווי, היא קבוצה דתית-תרבותית ותת-אתנית המרוכזת בטורקיה. האלווים מתייחדים בדתם הנחשבת לפלג של האסלאם השיעי "השנים עשרי", אך אינה מוכרת על ידי הסונים כחלק מהאסלאם, ובמסורות תרבותיות שונות. ישנם אלווים טורקים, כורדים וערבים ובכל קבוצה אתנית נחשבים האלווים כנבדלים תת-אתנית מהקבוצה האתנית שלהם. האלווים הערבים קרובים מאד לעלווים בסוריה ומקיימים איתם קשרי משפחה ותרבות.[1]

המונח "אלווי" הוא מונח חדש יחסית המתייחס לזיקתם של האלווים לח'ליף הרביעי עלי בן אבי טאלב מייסד השיעה, שהיה חתנו ובן-דודו של מוחמד,[2] בעוד לאורך הדורות הם כונו לרוב בכינויים אחרים כגון נוציירים.

היסטוריה

מוצאם של האלווים אינו ברור, אך ההנחה המקובלת היא כי הם התפלגו בשלב זה או אחר מתוך העלווים.

ישנן ארבע קבוצות מרכזיות של אלווים בטורקיה:

  1. אלווים בקטשים אשר לפי כמה הערכות מספרם נע בין עשרה לשנים עשר מיליון נפש.[3]
  2. אלווים דוברי ערבית הנמצאים בדרום טורקיה. מספרם בטורקיה הוערך ב-1995 בין 800,000 למליון. כמעט כל הערבים בטורקיה הם אלווים[1] והם קשורים לעלאווים של סוריה. רובם מרוכזים במדינת האטיי אשר עד 1939 הייתה חלק מסוריה.
  3. אלווים הדוברים טורקית מעורבת עם אזרית, החיים באזור קראס (Kars).
  4. אלווים טורקים-כורדים, מרוכזים בלב אנטוליה באזור דריסים (Derism)),[4] המהווים כשליש מהכורדים בטורקיה

האלווים ברפובליקה הטורקית

אלווים בטורקיה

עם תום מלחמת העולם הראשונה והקמתה של טורקיה לא נשארו באנטוליה מיעוטים גדולים. במדינה הטורקית היה לכאורה שוויון אזרחי ופוליטי. המהפכה הכמאליסטית, סימנה את תחילתה של תקופה חדשה בהיסטוריה של האלווים. היחס העוין המסורתי כלפיהם מצד המדינה השתנה עם פעולות החילון של אטאטורק בהן הם תמכו בכל לב. בין השנים 1924 - 1938 הממשלה הרפובליקנית ביטלה את כל המכשולים בדרך לשילוב הדרגתי של האלווים בחברה הטורקית. האלווים תמכו בהפרדת הדת מהמדינה וייחסו כבוד רב לאטאטורק עד כי הם מקיימים פולחן לכבודו המורכב מאלמנטים דתיים. האנשים הפשוטים בכפרים היו משוכנעים כי הייתה ברית הדדית סודית בין אטאטורק לאלווים. תופעה זו מסמנת שינוי משמעותי בהיסטוריה של הקהילה אשר הדימוי העצמי שלה במשך מאות שנים היה מבוסס על התנגדות לרשויות המדינה ומוסדותיה. זה נמשך כל עוד המדינה עצמה נשארה נאמנה לעקרונות החילון שנקבעו על ידי אטאטורק. לא פלא כי בכניסה לבית אלווי ניתן לראות לא פעם תמונות של האימאם עלי ושל הקדוש חאגי בקטש ולי לצד ציור של אטאטורק.

בשנת 1928 עם ביטול הסעיף בחוקה שהכריז כי האסלאם הוא דת המדינה הטורקית נעשה צעד נוסף בכיוון החילון והדת הפכה לעניין אישי. הדבר תאם לתפיסת האלווים את הדת כאיזוטרית. באופן מסורתי הדת היא עבורם עניין שבלב. שנות מלחמת העולם השנייה הביאו להתגברות האוטוריטאריות של המדינה וזו השפיעה מצדה על מעמד המיעוטים. המשטר הכמאליסטי, שנקט מדיניות חלונית קשוחה, אטאטזים כלכלי קיצוני, לא תאם תמיד את האינטריסם והלוך רוחם של בני המיעוטים. הצלחת המפלגה הרפובליקנית בשנת 1950 הייתה ניצחון למיעוטים והפרידה מן הכמאליזם הנוקשה נמשכה ואף גברה עם עלות הדמוקרטים לשלטון, דבר שתאם בהחלט את מאווייהם של המיעוטים, המוסלמים כמו גם הלא-מוסלמים.[5]

האלווים תמכו ברפובליקה, כמו שתמכו בעקרונות היסוד של החילוניות והלאומניות, משום שזה נראה להם האמצעי הטוב ביותר כדי להתגבר על מעמדם הנחות כמיעוט דתי. העידן החדש הציע למעשה לאלווים להתקדם ברמה החברתית, הכלכלית והפוליטית במדינה בתנאי שלא ידגישו בציבור את זהותם הדתית הנבדלת. אבל, החסרונות של הרפובליקה לאלווים היו כפויים לרפובליקה עד לשנת 1960 . כאשר דור חדש גילה שהמרקסיזם הוא אמצעי טוב הרבה יותר להשגת שוויון, החלו רבים מהאלווים לחפש דרכים מדיניות חדשות.[6]

בין שנות ה-60 וה -70 של המאה ה-20 התקימה הגירה גוברת מן הכפר אל העיר בשל חוסר תעסוקה, מצוקה כלכלית וחוסר תקווה ממשית לשינוי. כל אלה, בתוספת השפעת תנועות מהפכניות רדיקליות מרחבי העולם, החלו נותנות בהדרגה את אותותיהן בזירה הפוליטית. הדבר התבטא, בעיקר בסוף שנות ה-60, בקבוצות מחתרת רדיקליות ומיליטנטיות מימין ומשמאל.[5] הכפריים דיברו על זמנים יותר קשים מבחינת מים ושדות, אנשים היו מאבדים אפילו ציוד חקלאי בעיקר בחשד שנגנבו. הם אמרו גם שהיה קשה יותר למצוא אדמה לעבד, והיו גולשים לטריטוריה של כפרים אחרים. כל זה היה מוביל לעיתים קרובות לוויכוחים והידרדרות מצבים לאלימות, דבר שירד בצורה משמעותית בימינו. הקשר המתגבר של הכפריים עם העולם החיצוני הפחית את ההומוגניות של האנשים בקהילה. מה שעוד הפחית את האלימות זה היעדר התחרות בעסקי החקלאות ועלייה בשיתופי הפעולה כדי ללמוד דרכים להצליח בעולם החיצוני.

עד לתחילת שנות ה-80, האלווים לא היו על המפה הטורקית, אך מאז הקהילה חוותה תקומה מסיבות שונות, חברתיות ופוליטיות, בין הוצאה לאור של חומרים תקשורתיים, עד למעבר האנשים לערים הגדולות, והרדיפה אחר עתיד כלכלי ומשגשג. במושגים כללים אפשר לצמצם את הגורמים הפוליטיים לשלוש סיבות:

  1. הנפילה של התנועה הסוציאליסטית שהייתה פופולרית בקרב הדור הצעיר והבינוני שחלק גדול מהם היו גם בתנועה השמאלנית.
  2. עלייתה של תנועה אסלאמית פוליטית בטורקיה.
  3. הבעיה הכורדית מאחר שהרבה אלווים הם כורדים, אז הנטייה הייתה להזדהות דרך הזרם הפוליטי.

בשנות ה-80 האלווים ניסו ליצור איחוד דתי ופוליטי ועם גדילתו של האסלאם בטורקיה האלווים הרגישו לא בנח לכן מרביתם פנו לאידיולוגיות יותר אוניברסליות. מטרת תהליך ההתחדשות של העדה, היא להיות בעלת חשיבה דמוקרטית, חילונית ופרוגרוסיבית.[7]

מאז אמצע שנות ה-90, כתוצאה מהתחזקותה של התנועה האלווית החדשה, לעומת ביקורתיים לגבי היחס שלהם כלפי הכמאליזים הפכו למיעוט חזק. לאחר הכורדים, האיסלמיסטים ואפילו חלקים של צבא הפנו גבם לכמאליזים. נותרו הקבוצה היחידה החברתית להגן על קולקטיב זה. בזמן שכל הכפריים נהנים מטקסים אלו, רוב המשתתפים משתייכים יותר לפלג השמאלי החברתי הדמוקרטי שהיה דומיננטי בין 1970 ל- 1990. מדגישים את האוניברסליות של האלווים בכך שזה מתמקד באדם או באנושות, והדרך המתאימה לחיות בעולם המודרני. עניין זה לא הפסיק להתקיים אחרי שהפלג הדמוקרטי החברתי הפסיד בבחירות 1999, ובנוסף עזיבתם של הרבה נציגים של הקהילה.[8]

לאחרונה כמה מהבכירים בדת האליווית התייחסו לעצמם כאל דת האסלאם האמיתית. מבחינה דתית האלווים קרובים יותר לשיעים, אך בפוליטיקה יותר לסונים. עוד קבוצה שמנסה לשחרר את האלווים מהמסורת הרגילה זוהי קבוצה של מאמינים חילוניים. מעבר לקבוצות אלו ישנן גם שתי קבוצות שמנסות לגשר בין המסורת הרגילה לדור החדש. בכל המקרים חוזר העניין של המוצא של כל אלווי, מאין הגיע. הדידיים של האלווים תמיד מתגאים בזה שהם צאצאים של הנביא מוחמד ושנים עשר האימאמים, מה שנותן להם סמכות מוחלטת לכל עניין. הדור החדש מדבר על הפצתה של הדת, בכוונה להגיע למקומות חדשים שבהם אנשים לא אלווים ילמדו על האלווים, ויגיעו למצב של להתגאות במעבר של אותם נוצרים או סונים לאלווים.

אורח החיים האלווי והאמונה האלווית מתאימים באופן כללי יותר לחיי הכפר, המבודדים והמרוחקים מכל צורה של שלטון, לפי כללים עצמאיים נוקשים. אולם כיום כל מי שרוצה ומאמין יכול להצטרף לאלווים. הצמיחה של הדור החדש, והדרך בה הצעירים מחליטים לבסס את אמונתם אינה קשורה למה שהדדיים (מנהיגים רוחניים) מציעים, ולכן כוחם של אלה דעך וכמעט נעלם.

בשנים האחרונות, חלה מגמה של נשואים מחוץ לקבוצה, במיוחד בקרב גברים אשר למדו באוניברסיטאות או חיו באזורים אחרים של טורקיה. נישואים כאלו מקובלים כל עוד לא מדובר בנשואים של נשים מחוץ לקבוצה, שכמו אצל קבוצות אחרות אינם מקובלים.

האלווים נוטים לתמוך בצד השמאלי של המפה הפוליטית בטורקיה. עם זאת יש אנשים באזורים כפריים (בדרך כלל בני משפחות של אלווים בולטים) שתומכים במפלגות שמרניות "מפלגת נתיב האמת" (שנות ה-90).

הדת

הדת האלווית היא סודית, והאלווים אינם מפרסמים את ספרי הקודש. רוב האלווים אינם יודעים הרבה על תוכנם של כתבי הקודש או של התאולוגיה האלווית, הנשמרים בידי מעמד מצומצם של שותפי סוד. בגיל 15 או 16 מקבלים הבנים האלווים שיעורי דת, אך עליהם מוטל להחליט האם הם רוצים להמשיך בלימוד הדת, להיות תלמידיו של שייח', ולהתחיל בדרך ארוכה ללימוד סודות הדת האלווית. בכך ובדברים נוספים קיימת הקבלה בין האלווים לבין הדרוזים. האלווים מאד קשורים לדת ובכל דבר בחיים הם תמיד חוזרים לשורשי הדת בזיקה חזקה למיסטיקה. פרשנות זאת נקראת "סופיות". אך הם לא רואים עצמם כשיעים והם מרגישים שהם מרוחקים מהשיעה של איראן.

החגים של האלווים

  • סמאח: ריקוד פולחן המאופיין בסיבובים וריקודים משותפים לגברים ולנשים כאחד בליווי מוזיקה מסוימת. סמאח היא חלק בלתי נפרד של הטקס "סים" (Cem). מסמל את דחיית העצמי ואיחודו עם אלקים.
  • צום חודש מוחרם: האלווים צמים בדרך כלל ב-12 הימים הראשונים בחודש. צום יש להם צום או 20 יום אחרי חג הקרבן בהרלגים האלווים מתחלים בצום מהזריחה עד לשקיעה במהלך ה12 הימים יש אנשים שמתנזרים בדרך שהם גם לא שותים מים כל היום ולילה שהם צריכים הנוזלים בלילה, במהלך הצום הם נמנעים מכל הנאה או מנוחה. צום מחרם מצוין לזכר מות חוסיין (בן עלי) בקרב כרבלא.
  • עשורא: בסיום הצום של מוחרם יש סעודה מיוחדת הנקראת עשורא בה אוכלים מבחר גרעינים, אגוזים ופירות. יש המון מנהגים ששיכים לחגיגות אלה לזכר הצלת צאצאי חוסיין זין-אלעבדין בקרב כרבלא, אשר המשיכו את השושלת של מוחמד.
  • צום היזיר: חלק גדול מהאלווים צמים שלושה ימים באמצע חודש פברואר לכבוד היזיר.
  • חג הקרבן: מקריבים כבש ומחלקים אותו לשאר האנשים כחלק מהחגיגות של הקרבן. האלווים גם מקרבים כבש ומשתתפים בסעודות לזכר יקיריהם שנפטרו. לפי המסורת קוראים לו קרבן עבד מוסא. אנשי הכפר האלווים מתאספים פעם בשנה בחודשי החורף כדי להקריב קרבן (כבש), וכדי לבקש רחמים וברכות מהאל. האלווים המתגוררים בערים מתאספים במסגדים כדי לבצע משימה זו. הם מבקרים אחד את השני ומשתתפים בסעודה של בשר כבש ואורז ומשקה יוגורט בשם "אייראן".
  • אל-נירוז: חג החל ב-21 במרץ. חג זה ידוע אצל האלווים כיום החידוש, הפיוס, וכן כתחילת האביב. יש גם המאמנים כי זה יום הולדתו של האמאם עלי; שזה יום החתונה של עלי ופאטמה; שזה היום בו הוציאו את יוסף מהבאר; או יום בריאת העולם.[9]

האלווים לעומת העלווים

שתי הקבוצות התפלגו מהאסלאם השיעי אך הם שונים בשמם, במנהגיהם ובאמונתם. האלווים נחשבים כיותר קרובים לשיעים מאשר העלווים, שעליהם נטען לעיתים קרובות שהם למעשה בני דת נפרדת. האלווים התבססו בטורקיה (כעשרים אחוזים מהאוכלוסייה), בעוד העלווים התבססו באזור סוריה של ימינו ומהווים פחות מרבע אחוז מהאוכלוסייה הטורקית.

העלווים נחשבים בעיקר בעיני הסונים ככופרים לכל דבר, היות שהם מאמינים בהתגלמותו של האל בבני האדם, על פי העלווים האל התגלם בבני אדם במשך שבעה שילושים קדושים לאורך ההיסטוריה, בדומה לנצרות. הדת האלווית, לעומת זאת, משלבת בין האמונה השיעית למיסטיקה המוסלמית, הסופיות.

הדעות הקדומות והרדיפות

האלווים נרדפו במשך מאות שנים בידי הרוב הסוני בקרבו חיו עקב אמונתם. האלווים היו נתונים לא פעם גם לאלימות קשה. בבתי הספר התלמידים האלווים לא נחשבו כמוסלמים ולא השתתפו בשיעורי הדת. האלווים פועלים כנגד אפליה זו.[8]

הארגונים של האלווים

בטורקיה יש ארגונים ובתי תפילה רבים של האלווים. כמעט בכל חודש נוסדים ארגונים ואגודות חדשים בכל רחבי הארץ במטרה לשמר המסורת של האלווים ושל חאג' בקטש ולי. רבים מהאלווים היגרו לשכונות בערים הגדולות בטורקיה שם הם נוטים לא פעם להתקבץ בריכוזים. המרכזים האלווים משמשים לא רק לתפילה כי אם גם למטרות חברתיות ותרבותיות. להלן חלק מהפעילויות והשירותים הניתנים על ידי הארגונים האלויים:[10]

  1. טקס שבועי.
  2. קורסי הכשרה להתעמקות בדת.
  3. בתי ספר ציבוריים ללימודי השלמה.
  4. שיעורי עזר בשפות.
  5. קורסי מלאכה ומיומנויות לנשים.
  6. רפואה ורפואת שיניים.
  7. שירותים למסיבות חתונה ושמלות כלה.
  8. קורסים וימי עיון על האלווים הבקטשים.
  9. מלגות לאוניברסיטאות ולימודים.
  10. מכירת ספרים וקלטות.
  11. מחקרים ספרותיים.
  12. הוצאת ספרים וכתבי עת.
  13. תכוניות טלוויזיה ותחנות שידור ברדיו.
  14. שירותי הלוויות וקבורות.

לקריאה נוספת

  • Shindeldecker, John. Turkish Alevis Today. Istanbul: Sahkulu Kulliyesi Vakfi,1998.
  • Shankland, David. The Alevis in Turkey: The Emergence of a Secular Islamic Tradition. London: Routledge Curzon, 2003.
  • White, Paul J. Turkey's Alevi Enigma: A Comprehensive Overview. Leiden: Brill,2003.
  • The Lion and the Gazelle, 2009) dvd).
  • Alevi Identity: Cultural, Religious and Social Perspectives: Papers Read at a Conference Held at the Swedish Research Institute in Istanbul. Istanbul: The Swedish Institute, 1998.
  • דוד קושניר. "מיעוטים וזהות לאומית לאומית בטורקיה של ימינו", בתוך שפר, מירי ומיכאל וינטר (עורכים). טורקיה: העבר העות'מאני והווה הרפובליקני. תל אביב: מרכז משה דיין, אוניברסיטת תל אביב, 2007, עמ' 337-319.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלווים בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Turkey: A Country Study, Kessinger publishing, 2004, page 142
  2. ^ John Shindeldecker, Turkish Alevis Today (Istanbul: Sahkulu Kulliyesi Vakfi, 1998), p.8
  3. ^ Shindeldecker, Turkish Alevis Today, p.11
  4. ^ Martin van Bruinessen, "Kurds, Turks and Revival in Turky," pp.1-9
  5. ^ 5.0 5.1 דוד קושניר, "מיעוטים וזהות לאומית לאומית בטורקיה של ימינו," טורקיה: העבר העות'מאני והווה הרפובליקני (תל אביב: מרכז משה דין, אוניברסיטת תל אביב, 2007), עמ' 319-337
  6. ^ Paul J. White, Turkey's Alevi Enigma: A Comprehensive Overview (Leiden: Brill, 2003), pp. 53-69
  7. ^ Alevi Identity: Cultural, Religious and Social Perspectives: Papers Read at a Conference Held at the Istanbul: Swedish Research Institute in Istanbul, 1998), pp.15-96.
  8. ^ 8.0 8.1 White, Turkey's Alevi Enigma: A Comprehensive Overview, pp.53-69
  9. ^ J Shindeldecker, Turkish Alevis Today, pp.25-35
  10. ^ Shindeldecker, Turkish Alevis Today, pp. 47-56
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0