נוצרים בישראל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מנזר מר סבא במדבר יהודה, שריד לנצרות הקדומה ביותר שצמחה בארץ ישראל
כנסייה ובית ספר לטיניים בכפר יפיע בגליל
נזירים פרנציסקנים
הנשיא יצחק בן-צבי בפגישה עם ראשי הכנסיות הנוצריות בישראל, 1958
נשיא המדינה ראובן ריבלין ושר הפנים מארחים את מנהיגי הקהילה הנוצרית בקבלת הפנים המסורתית לציון ראש השנה האזרחית, דצמבר 2017

הנוצרים בישראל הם תושבי ישראל בני הדת הנוצרית, לפלגיה השונים.

בסוף שנת 2013 נאמד מספר הנוצרים בישראל בכ-161 אלף, כ-2% מכלל האוכלוסייה, מתוכם כ-80% ערבים נוצרים ומרבית הנותרים נוצרים אשר עלו לישראל עם בני משפחתם היהודים במסגרת חוק השבות וילדיהם[1]. בנוסף לשתי קבוצות עיקריות אלה קיים בישראל גם מספר מועט של מהגרי עבודה נוצרים, וכן חברי סגל כנסייתי קבוע ובני קבוצות אתניות לא-ערביות, כגון ארמנים, ארמים ועוד.

חלוקה לקבוצות

את הנוצרים בארץ ישראל ניתן לחלק לשלוש קבוצות עיקריות:[2]

היסטוריה

ראשית הדת הנוצרית הייתה בארץ ישראל, וקבוצות נוצריות חיות בה כאלפיים שנה, חלקן עוד לפני שנת 324, עת נקבעה הנצרות כדתה הרשמית של האימפריה הביזנטית (למשל הכנסייה הסורית, הכנסייה הקופטית ועוד כנסיות וכתות השייכות לכנסיות המזרחיות). מהמאה הרביעית לאחר ההכרזה על הדת הנוצרית כעל הדת הרשמית של האימפריה ועד המאה ה-13 בתקופת הכיבוש הממלוכי, היו הנוצרים לרוב בארץ ישראל.

מוצאם האתני של הנוצרים בישראל

רוב הנוצרים בישראל הם צאצאי הפיניקים שהשתלטו על הגליל המערבי לאחר נפילת ממלכת ישראל בשלהי המאה ה-8 לפנה"ס, וסורים-ארמים שהיגרו לארץ בתקופה הרומית והביזנטית, אליהם נוספו המארונים, אף הם ממוצא סורי-ארמי, במאה ה-18. עוד נכללו קבוצות קטנות כיהודים ושומרונים שהתנצרו, ושרידי מתיישבים ממוצא הלניסטי. הצלבנים (מאות 11-13 לסה"נ) הושיבו בגליל המערבי מתיישבים קתולים מהמערב, אבל ערב הכיבוש הממלוכי רבים ברחו ורוב אלו שנותרו נרצחו. בגליל נותרה, בעיקר, האוכלוסייה המקומית הנוצרית, שהייתה ממוצא פיניקי[3]

יוונים אורתודוקסים

הכנסייה המרכזית של האימפריה הביזנטית המשיכה להתקיים ככנסייה היוונית-אורתודוקסית (בערבית נקראת רוּם אורתודכס וחבריה-רוּמים), והיוותה את הכנסייה המרכזית של תושבי הארץ לפני התקופה הצלבנית ולאחר הסתלקותם של הצלבנים. לכנסייה נכסים רבים, שליטה על כנסיית הקבר בירושלים, שטחי אדמה נרחבים, מבני ציבור, כנסיות ומנזרים. הכמורה תמיד יוונית, במיוחד בדרגות הגבוהות, התפילה מתקיימת ביוונית ובני העדה דוברי ערבית, רק דרג הכמורה הנמוך הוא מבין בני הארץ, דוברי הערבית. על מבני הכנסיות ומבני הציבור השייכים לפטריארכיה היוונית אורתודוקסית מונף דגל יוון והם מסומלים בסמל הטאפוס.

במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 הייתה רוסיה פטרון עז כוח של הכנסייה היוונית אורתודוקסית בארץ ישראל ועל רקע זה פרצה אף מלחמת קרים. הרוסים ניהלו תנועת צליינות רחבת היקף ובנו כנסיות רבות, נפרדות מהכנסיות היווניות אורתודוקסיות, שיועדו לאוכלוסייה המקומית, לדוגמה מגרש הרוסים. עם מהפכת אוקטובר ירד כוחה של רוסיה כפטרון כנסייתי. הכנסיות שהוקמו בארץ ישראל התחלקו לאחר 1948 בין חסות "הכנסייה הרוסית הפרבוסלבית הלבנה" (בשטחי יהודה ושומרון) לבין חסות הכנסייה הרוסית הפרבוסלבית האדומה (בשטחי מדינת ישראל).

מונופיזיטים

שאר הנוצרים ה"קדומים" משתייכים לכנסיות מונופיזיטיות שונות, קטנות במספרן, שרוב מניינם מתרכז בעיר העתיקה בירושלים. הם אינם ערבים ושומרים על מסורת ארוכה של מאות רבות של שנים. בהן הכנסייה הסורית, הכנסייה הקופטית, הכנסייה האשורית, מארונים, אתיופים וארמנים השוהים בירושלים דורות רבים (בניגוד לארמנים שהיגרו לירושלים בתקופת מלחמת העולם הראשונה).

בינוניים

כיבוש ארץ ישראל על ידי הצלבנים הביא אליה נוצרים קתולים, שנקראים בלבנט "לטינים". בראשם מסדרים כגון הפרנציסקנים ("שומרי ארץ הקודש"), שהותירו בארץ סגל נזירים קבוע ואחרים. הצלבנים הותירו בארץ שכבת מתיישבים מבני המסדרים אשר נטמעו באוכלוסייה המקומית ונותרו גם לאחר תבוסת הצלבנים. הם היוו את התשתית לגרעין של לטינים-בני הארץ, כיום הם מרוכזים ברובם בגליל, חיפה, נצרת,רמלה ובית לחם. תופעה נוספת שהתרקמה במהלך השנים היא הופעתן של כנסיות "מאוחדות", פלגים של כנסיות עתיקות מקומיות ("מזרחיות") שקיבלו על עצמן את עול האפיפיור ומספר מנהגים קתולים, אך מבלי לוותר על סממנים מקוריים. כך ניתן למצוא בישראל ארמנים-קתולים, סורים-קתולים, קופטים-קתולים ואשורים-קתולים ("כלדיים"). החשובה שבכנסיות המאוחדות, הגדולה שבהן (אליה משתייכים כמחצית מהערבים הנוצרים בישראל) והייחודית היא הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית. הכמורה בכנסייה זו, לעומת הכנסייה היוונית-אורתודוקסית, היא ערבית-מקומית. התפילות מתקיימות בערבית. מעוזה הוא במרחב עכו - שפרעם וסביבותיהן, בכפרי הגליל, בירושלים, רמאללה, בית לחם ומרחב רמלה ועוד.

מאוחר יותר פלשו לארץ ישראל נושאי הצלב והקימו בה את ממלכת ירושלים הצלבנית. הממלכה לא החזירה את הנוצרים להיות רוב בארץ, אך היא תגברה את מספרם והוסיפה להם את בני הדת הנוצרית הקתולית.

בתקופת המאה ה-19 לקחו על עצמן מעצמות המערב צרפת ובמידה פחותה מעט גם בתי המלוכה של איטליה, ספרד וגרמניה חסות על ה"לטינים", הקימו מבני פאר (כנסיות, סמינרים, מנזרים, בתי מלון לצליינים ועוד) בכל רחבי הארץ, אך במיוחד בירושלים, בית לחם וסביב הכנרת. כך הפכה כת זו משולית יחסית לאורתודוקסים לבעלת עוצמה, דבר שהתבטא בדרישות לחזקה על מקומות קדושים למשל בכנסיית הקבר ובכנסיית המולד בבית לחם.

מוסדות שונים ורבים של מדינות המערב הקתולי מחזיקים סגל הוראה, נזירים וכמרים בישראל. חלקם מעורים בחיי התרבות, החברה והאקדמיה והבולט שבהם היה הפרופסור מרסל דיבואה.

חדשים

פרוטסטנטים

הנוצרים ה"חדשים" (החל מהמאה ה-19) מתחלקים למקומיים (ערבים וגם יהודים) אשר התנצרו עקב פעילות המיסיון האנגליקני-פרוטסטנטי שפעל בארץ ישראל בקרב אוכלוסיות עניות. אין לכנסיות הפרוטסטנטיות חלק בכנסיית הקבר (את מקום קברו של ישו הם מזהים במקום זאת בגן הקבר) או במאחזי הכתות העתיקות אך יש להן מוסדות רבים, מוסדות מחקר ולימוד ובעבר גם בתי חולים, בתי יתומים ומוסדות צדקה. הפרוטסטנטים פעלו בעיקר בירושלים וביפו ובמושבות הגרמניות שנבנו במאה ה-19 ברחבי הארץ והותירו אוכלוסייה מתנצרת מקומית.

מהגרים

המהגרים נחלקים לקבוצות משנה רבות. בהם ארמנים שהיגרו לירושלים עקב שואת הארמנים ומתגוררים ברובע הארמני בירושלים וביפו, נוצרים שהם בני משפחה מדרגה ראשונה של יהודים שעלו מכוח חוק השבות (רבים מהם יוצאי חבר המדינות, שעלו בשנות ה-90) ומהגרי עבודה מהפיליפינים, ארצות אפריקה ומזרח אירופה שהקימו בישראל קהילות, כנסיות ומוסדות דת ומהווים חלק ממרקם החיים הנוצרי-ישראלי.

כמו כן ישנם גם חיילי ואנשי כוחות או"ם והצלב האדום המתגוררים בישראל, ודיפלומטים.

דמוגרפיה

מגמות דמוגרפיות בקרב האוכלוסייה הנוצרית בישראל

בתקופה הביזנטית בעקבות מבצע ניצור שנערך בתיאום בין הכנסייה לבין השלטון הנוצרי-ביזנטי, והתנצרות מרצון או מאונס של האוכלוסייה הסורית-ארמית, הפיניקית וההלנסטית, הפכה ארץ ישראל לבעלת רוב של נוצרי ומיעוט יהודי ושומרוני. מכלל כשלושה מיליון תושבי הארץ, מנו הנוצרים למעלה משני מיליון. הקבוצה הנוצרית הייתה מורכבת מעילית ממוצא הלניסטי ששפתה ותרבותה יוונית, והשכבה הנמוכה של סורים-ארמים שרובם שמרו על שפתם ותרבותם הארמית.

בתקופת הכיבוש הערבי-מוסלמי, גם לאחר בריחה המונית של נוצרים לתחומי האימפריה הביזנטית ומעשי טבח שבוצעו בנותרים, עדיין הייתה רוב אוכלוסיית הארץ נוצרים-מזרחיים בעיקר סורים דוברי ארמית. כ-275,000 מתוך אוכלוסייה של כ-500,000 נפש.

בתקופה הצלבנית מנתה אוכלוסיית הארץ כ-500,000 תושבים, רובם הגדול נוצרים. הפרנקים מנו כ-120,000 והנוצרים המזרחיים מנו כ-250,000 נפש. הכיבוש הצלבני לא הביא להגירה מסיבית של נוצרים קתולים מאירופה והפרנקים שהיו המעמד השליט בארץ נשארו מיעוט כובש.

בתקופת הכיבוש הממלוכי כמעט כל הפרנקים נטבחו או ברחו. הנוצרים שנותרו בארץ היו ממוצא סורי-ארמי או פיניקי, ומיעוטם נוצרים ממוצא מערבי, שרידי משפחות מהתקופה הביזנטית. השלטון הממלוכי ראה בנוצרים אויבי האסלאם, התנכל להם ואף אסלאם בכפייה. בשלהי הכיבוש הממלוכי, ראשית המאה ה-16, מנו הנוצרים כ-21,000 נפש מתוך סה"כ 123,000 תושבי הארץ.

בעת הכיבוש העות'ומאני מנתה האוכלוסייה הנוצרית בארץ כ-12,000-13,000 נפש, רובם יוונים-אורתודוקסים. הם היוו כ-10% מכלל האוכלוסייה. עד סוף המאה ה-18 מספרם הגיע לכ-20,000 נפש.

באמצע המאה ה-19 הגיעו לארץ קבוצות של נוצרים מארצות הברית ומאירופה שבאו בעיקר מתוך מניעים דתיים. הקבוצות האמריקאיות לא החזיקו מעמד זמן רב וחזרו לארצות הברית לאחר כשנה. הקבוצה הגרמנית, הטמפלרים, הקימה שכונות ומושבות חקלאיות ותרמה תרומה נכבדה לפיתוח הכלכלי של הארץ. חלקם גורש מהארץ בידי הבריטים בעת מלחמת העולם השנייה ואחרוני הטמפלרים גורשו במלחמת העצמאות. הטמפלרים מנו כ-3000 נפש והאמריקאים כ-2000.

במפקד שנעשה על ידי שלטונות המנדט בשנת 1921 עמד מספר הנוצרים על 71,400 והם היוו כ-10% מהאוכלוסייה הכללית. בשנת 1931[4] מספרם עלה ל-100,000 והם היוו כ-9% מהאוכלוסייה.

באמצע שנות ה-40, ישוביהם הגדולים ביותר היו הערים ירושלים (כ-20,000, 48% מכלל הערבים), חיפה (כ-15,000, 43% מכלל הערבים) ויפו (כ-10,000, 23% מכלל הערבים). בארבע עיירות הם היוו רוב מוחלט: נצרת, רמאללה, בית לחם ובית ג'אלא. רק כ-20% מכלל הנוצרים ישבו בכפרים. כבר בתקופה זו, אחוז הנוצרים בכפרים הלך ופחת ובמספר כפרים ועיירות שבעבר היה בהן רוב נוצרי, הנוצרים כבר הפכו בהם למיעוט[5].

מספר הנוצרים בארץ ישראל המשיך לעלות ל-148,000 ערב מלחמת העצמאות. עקב המלחמה, רבים מהערבים הנוצרים עזבו את הארץ וכ-34,000 נשארו בשטח מדינת ישראל ומשקלם בקרב האוכלוסייה הערבית הכללית עלה לכ-21.5%. עקב שיעורי ילודה נמוכים ביחס לאוכלוסייה הערבית מוסלמית, ירד משקלם של הערבים הנוצרים בקרב האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל וכיום הוא עומד על כ-8%.

האוכלוסייה הנוצרית כיום

  • הרכב הגילים של כלל האוכלוסייה הנוצרית שונה מזה של האוכלוסייה המוסלמית, ודומה יותר להרכב הגילים של האוכלוסייה היהודית. אחוז הצעירים בגיל 0–19 עומד על 29.6%, דומה לזה של האוכלוסייה היהודית (33.6%) ונמוך מזה של האוכלוסייה המוסלמית (48.7%). אחוז בני 65 ומעלה בקרב כלל הנוצרים עומד על 10.3% נכון לסוף שנת 2012 (לשם השוואה - 12.2% בקרב היהודים ו-3.6% בקרב המוסלמים).
  • בשנת 2013 מספר הילדים שאישה נוצרייה צפויה ללדת במהלך חייה עמד על 2.2 ילדים לאישה.
  • בשנת 2012 נולדו 2,610 ילודים לנשים נוצריות, מהם כ-77% לנשים נוצריות ערביות (2,004 ילודים), בהשוואה לשנת 2009 שאז נולדו 2,514 ילדים לנשים נוצריות, 2,009 מהם לערביות-נוצריות.

יישובים ישראליים עם אוכלוסייה נוצרית

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לדצמבר 2012 הנוצרים גרים ביישובים הבאים: (בסוגריים אחוז מאוכלוסיית היישוב)

יישובים עם רוב נוצרי:

יישובים ערבים עם אוכלוסייה ערבית-נוצרית משמעותית:

ערים מעורבות עם אוכלוסייה ערבית-נוצרית משמעותית:

מגמות בקרב הערבים הנוצרים בימי מדינת ישראל

האוכלוסייה הנוצרית בישראל חיה מאז ומתמיד לצד האוכלוסייה המוסלמית. לאחר קום המדינה, רוב הערבים הנוצרים הזדהו עם הלאומיות הפלסטינית. כך למשל ג'ורג' חבש, מייסדה של החזית העממית לשחרור פלסטין הטרוריסטית, היה נוצרי בלידתו ובעל אידאולוגיה קומוניסטית.

בעקבות מלחמת העצמאות גדל חלקם היחסי של הנוצרים בקרב ערביי ישראל, לעומת המצב בימי המנדט הבריטי, והם היוו כ-20% מהם (לעומת כ-10% בשלהי תקופת המנדט). בשלושת האזורים העירוניים בהם התרכזה אוכלוסייה ערבית, נצרת, שפרעם וחיפה הם הפכו לרוב, לאור עזיבתם הכמעט מלאה של המעמדות העשירים של האוכלוסייה המוסלמית שם.

בשנות המדינה הראשונות צברו הערבים הנוצרים כוח מעבר למשקלם הדמוגרפי. רבים מחברי הכנסת הערבים היו נוצרים, כדוגמת תופיק טובי ממק"י ואמין-סלים ג'רג'ורה מהרשימה הדמוקרטית של נצרת שהייתה מקורבת למפא"י. מצב זה השתנה רק בשנות ה-70 של המאה העשרים. השכלתם של הנוצרים הייתה תמיד גבוהה יותר והפער החברתי-כלכלי בינם לבין המוסלמים היה גדול ואף העמיק.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אחוז הזכאים לתעודת בגרות במגזר הערבי-נוצרי הוא גבוה (63%), אך נמוך מאחוז הזכאות בזרם הממלכתי-דתי (65.9%) ומאחוז הזכאות בזרם הממלכתי (64.5%)[6]. עוד עולה מהנתונים כי בקרב האוכלוסייה הערבית-נוצרית, מספר לומדי הרפואה גדול פי שלושה מכלל האוכלוסייה, וכי אחוז הנשים הערביות-נוצריות הלומדות באקדמיה גבוה בהרבה מבמגזרים האחרים[7], ומספר הערבים נוצרים העומדים בסף הנדרש ללימודים באוניברסיטאות גבוה יותר מכלל המגזרים[7].

אחוז המועמדים הערבים הנוצרים באוניברסיטאות הוא 17.0% ו-14.4% במכללות, ולימודי משפטים נפוצים יותר בקרב הנוצרים. גם במקצועות המתמטיקה ומדעי המחשב נרשמו שיעורי סטודנטים גבוהים יותר בקרב הנוצרים[8].

רבים מהתלמידים הערבים-נוצרים לומדים בבתי ספר כנסייתיים. חלק מבתי ספר אלה נחשבים לבתי ספר עם אחוזי הצטיינות גבוהים[9][10].

בתחילת שנת הלימודים 2015–2016, שבתו תלמדי בתי הספר הכנסייתיים ומוריהם, כמחאה על חלוקה תקציבית לא הוגנת בין בתי הספר השונים בארץ, ועל הקיצוץ בתקציב בבתי הספר הכנסייתים בפרט. כ-33,000 תלמידים וכ-3,000 מורים שבתו במשך כ-4 שבועות מתאריך ה-1.9.2015. לאור האשמות מצד השובתים לממשלת ישראל על חלוקה גזענית ולא שיוויונית של תקציבים לבתי הספר, הגיב שר החינוך, נפתלי בנט, בהתייחסות לסוגיה ואמר בדיון פגרה בכנסת- "אני שר החינוך של כל ילדי מדינת ישראל, כולם באותה המידה. אין שום תעדוף בין דת, גזע, או מגדר. לא מדובר כאן על אפליה על רקע דת או גזע, אלא על העדפה של בתי ספר ציבוריים על פני בתי ספר לא רשמיים. זה תקף גם אצל יהודים, חרדים, דתיים וגם בציונות הדתית. בדיוק את אותה מכה שאתם חטפתם, חטפו גם בתי ספר מהציונות הדתית, או אנתרופוסופיים, או הריאלי"[11]. המאבק שניהלו תלמידי בתי הספר הכנסייתים ונציגיהם הוא מאבק חלוקה על רקע אפליה תקציבית בין המגזרים השונים בישראל. כמו כן, לאות הזדהות עם אותם בתי הספר, בתאריך ה20.9.15 שבתו רבים מהתיכונים בארץ, המשתייכים לארגון המורים, עד השעה 10:00[12]. השביתה הסתיימה לאחר פשרה שהושגה בין משרד החינוך לנציגי בתי הספר הכנסייתיים[13].

בחג המולד הנוצרים חוגגים ומקיימים טקסים, בעיקר בבית לחם, נצרת וירושלים. בכנסייה הקתולית שליד כנסיית המולד הנוצרים מקיימים חגיגה דתית המעוררת התעניינות רבה בציבור. עד שנת 1994 הוא היה משודר על ידי רשות השידור הישראלית. מאז הועבר השליטה בעיר לרשות הפלסטינית. סיבות נוספות להתעניינות של שאר האוכלוסייה היא השפעת התרבות המערבית. לפי מחקר משנת 2017 רוב הנוצרים בישראל מגדירים עצמם כערבים (96%).[14]

בפברואר 2014 עבר לראשונה חוק בכנסת המבדיל בין אזרחי ישראל הנוצרים והמוסלמים. החוק, שהוצע על ידי ח"כ יריב לוין, מיועד להוסיף נציג נוצרי ונציג מוסלמי בוועדה לשוויון ההזדמנויות בעבודה.

הנוצרים הארמיים

שָׁאדי חלוּל, נוצרי ארמי ויו"ר העמותה הארמית נוצרית, הוביל מאבק למען הכרה בבני עדתו כארמים-נוצרים ולא כערבים-נוצרים.

בעקבות פעולתו של חלול[15] שכללה הפנייה של נציגי העדה הארמית למשרד הפנים, ב-16 בספטמבר 2014 הורה שר הפנים גדעון סער לאפשר לרשום מוצא ארמי תחת סעיף הלאום במסמכי מרשם אוכלוסין. ההחלטה נוגעת לחלק מהנוצרים החיים בישראל - כ-13 אלף מתוך כ-160 אלף[16].

ההוראה מותנית בקיום לאום, מורשת היסטורית, דת, תרבות, מוצא ושפה משותפים. בנוסף, אדם שיבקש לשנות את מוצאו בתעודה יהיה אמור להיות חבר באחת מחמש העדות הנוצריות - ארמית-מארונית, ארמית-אורתודוכסית, ארמית-קתולית, יוונית-אורתודוכסית ויוונית-קתולית - להיות בעל מוצא מהמזרח התיכון הצפוני ולהכיר את השפה הארמית.

הנוצרים בצה"ל

למרות שהחוק הישראלי לגבי שירות חובה בגיל 18 לא חל עליהם, חלק מהנוצרים במדינת ישראל מביעים רצון להתגייס לצבא ההגנה לישראל, לתרום למדינה ולקחת חלק בחברה הישראלית. הנוצרים מתגייסים ליחידות מעורבות, יחד עם היהודים, בניגוד לבדואים למשל, אשר למענם קיימת יחידת גששים משלהם.

פוטנציאל הגיוס השנתי הממוצע בקרב אוכלוסיית הנוצרים בישראל מגיע לכ-1,400 מתגייסים בשנה. בעקבות פעילותו של הכומר גבריאל נדאף, בשנת 2013 התגייסו כ-120 ערבים-נוצרים לצה"ל, במקום הבודדים שהתגייסו עד אז. בשנים 2014–2015 נשמר המספר פחות או יותר, אולי עם נסיגה קלה, כשמספר הנוצרים המתגייסים לצה"ל ירד מעט (קצת יותר ממאה לשנה)[17] ב-21/06/2017 נסגרה העמותה של נדאף לגיוס ערבים - נוצרים[18].

לקריאה נוספת

  • Peter W. L. Walker, Holy City, Holy Places? Christian Attitudes to Jerusalem and the Holy Land in the Fourth Century, Oxford 1990, IX + 438 pp[19]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נוצרים בישראל בוויקישיתוף

היסטוריה

הערות שוליים

  1. ^ האוכלוסייה הנוצרית בישראל-לרגל חג המולד, לשכת הפרסום הממשלתית 24 דצמבר 2013
  2. ^ יעקב שמעוני, ערבי ארץ ישראל, עמוד 111
  3. ^ מתי ואיך היגרו הערבים והמוסלמים לארץ ישראל, ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2018
  4. ^ לעומת זאת, אצל יהושע פורת, צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינאית 1918–1929, עמ' 246, הערה 62: "במפקד שנערך בארץ בשנת 1931 נמנו 75,500 נוצרים מקומיים".
  5. ^ יעקב שמעוני, ערבי ארץ ישראל,‫ תל אביב: עם עובד, תש"ז, עמ' 128-127.
  6. ^ משרד החינוך: קטן שיעור הזכאים לבגרות העומדים בדרישות הסף של האוניברסיטה הארץ 22 ינואר 2011
  7. ^ 7.0 7.1 המגזר הערבי נוצרי הכי מצליח במערכת החינוך מעריב 25 דצמבר 2011
  8. ^ הלמ"ס: עלייה בשיעור הערבים הנרשמים למוסדות האקדמיים וואלה 04 בנובמבר 2014
  9. ^ אור קשתי, שליש מבתי הספר המצטיינים - במגזר הערבי, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2009
  10. ^ דוד רטנר, כאן מכשירים את האליטה, באתר הארץ, 25 במאי 2004
  11. ^ בנט על מאבק בתי הספר הנוצריים: "זו לא אפליה גזעית" - וואלה! חדשות, באתר וואלה! חדשות
  12. ^ ynet - חדשות - שביתה בתיכונים עד 10:00 כהזדהות עם בתי הספר הנוצריים, באתר ynet
  13. ^ השביתה בבתי הספר הכנסייתיים הסתיימה – 34 אלף תלמידים ישובו לכיתות, באתר nana 10 - חדשות
  14. ^ "Israel's Religiously Divided Society". Pew Research Center. 2016-03-08. נבדק ב-8 בדצמבר 2017. Virtually all Muslims (99%) and Christians (96%) surveyed in Israel identify as Arab. A somewhat smaller share of Druze (71%) say they are ethnically Arab. Other Druze respondents identify their ethnicity as "Other," "Druze" or "Druze-Arab." {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ אלעד נחשון, ‏"הציבור הערבי במדינת ישראל: חזון לעתיד", השילוח 15, יוני 2019
  16. ^ אתר למנויים בלבד אריאנה מלמד, הבעיה האמיתית של ספר האזרחות החדש, באתר הארץ, 17 במאי 2016
  17. ^ אמיר בוחבוט, חסר תקדים: כ-200 צעירים ערבים-נוצרים יתגייסו השנה לצה"ל, באתר וואלה NEWS, ‏04 באוגוסט 2015
  18. ^ עדי דניאל, מדוע נסגר הפורום לגיוס העדה הנוצרית?, באתר חדשות 20, ‏21/06/17
  19. ^ ביקורת: עודד עיר-שי, ‏ניצורה של ארץ-ישראל במאה הרביעית: ההיבט הרעיוני, קתדרה 74, דצמבר 1994, עמ' 47-39
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26095925נוצרים בישראל

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=נוצרים_בישראל&oldid=942927"