איבאדיה
אִבַּאדִיָּה (בערבית : الإباضية; תעתיק מדויק: אלאבאצ'יה) היא כת אסלאמית, פלג של כת הח'וארג', אשר התנגדה הן לשלטון הסונים והן לשלטון השיעים והקימה לעצמה מדינות עצמאיות בדרום חצי האי ערב ובצפון אפריקה.
התפתחות הכת
במחצית המאה השביעית היו האיבאדים חלק מן הסיעה (בערבית: שיעה) האסלאמית אשר התלכדה סביב הח'ליף עלי בן אבי טאלב במלחמתו נגד מועאויה בן אבי סופיאן, מנהיג בית אומיה שבתקופה מאוחרת יותר הפך לסמל פוליטי עבור הסונים. היחסים בין האיבאדים ובין הח'ליפה עלי הידרדרו, כאשר עלי בן אבי טאלב הסכים להפסקת אש בינו לבין מועאויה ולניהול משא ומתן כדי שניתן יהיה להגיע להסדר פוליטי בין שני הצדדים. בראיית האיבאדים, הפסקת האש וניהול המשא ומתן עם מועאויה פגעו בלגיטימציה הדתית שממנה נהנה עלי, משום שצעדים אלו היוו למעשה הכרה פוליטית ראשונה בשלטון מועאויה. כמו כן, האיבאדים ראו כי מועאויה ניצל את תקופת הפסקת האש על מנת לחזק את צבאו ולתקוף מחדש את האזורים שהיו בחזקת עלי. כאשר סירב עלי לקבל את דרישות האיבאדים בעניין הפסקת האש וניהול המשא ומתן עם בית אומיה, הם פרשו מסיעתו. לכן הם נקראו במקורות השיעיים והסוניים בשם הח'וארג' (الخوارج – "הפורשים"). בעקבות הפרישה, הגדיר אותם עלי בן אבי טאלב כמורדים, ובכך נתן לגיטימציה פוליטית ודתית למלחמות הרבות והרדיפות אשר ניהל נגדם. בעקבות הרדיפות, התנקש אחד מבני הכת בחייו של עלי כאשר יצא ממסגד, ובכך הפכו בני הכת למוקד שנאה, הן בקרב השיעים והן בקרב הסונים (המכירים בעלי כאחד מהח'ליפים ישרי הדרך).
אמונתם הפוליטית
האיבאדים סירבו להכיר בשלטונו של עלי בן אבי טאלב המזוהה עם השיעים והגדירו אותו בספריהם הדתיים כאדם כופר שלא שפט בהתאם לקוראן. מעבר לכך, הם גם אינם מכירים בשלטונו של עות'מאן בן עפאן, המזוהה עם הסונים, שנתפש בעיניהם כאדם מושחת שפעל לטובת האינטרסים של בית אומיה. הם מאמינים שהח'ליפה המוסלמי אינו חייב להיות משבט קורייש, שבטו של מוחמד, כמו שדגלו הסונים, או אחד מצאצאי מוחמד ("אהל אל-בית"), כפי שדגלו השיעים. בראייתם, השליט יכול להיות אדם שאינו מקיים את התנאים האלה, ובכך הייתה הכת הראשונה אשר נתנה לגיטימציה דתית לשליטים שלא מילאו את התנאים של הסונים ושל השיעים לח'ליפות. עמדותיהם הפוליטיות גרמו להם לסבול רבות תחת השלטון הסוני וגם תחת השלטון השיעי, ולכן בני הכת הקפידו לחיות באזורים נידחים בצפון אפריקה ובדרום חצי האי ערב ולהקים לעצמם מדינות פוליטיות עצמאיות.
אמונתם הדתית
מבחינה תאולוגית, האיבאדים דומים לזרם מועתזילה, והם אימצו את רוב עמדות הזרם בנוגע למהות האלקים ובכל הקשור לעולם הבא, תוך פירוש סוגיות אלו באופן רציונלי וחריגה מן הטקסטים הדתיים של הסונים ושל השיעים. כמו כן, הם מאמינים שהקוראן נברא ואינו נצחי כמו הא-ל, אלא תוצר חומרי שנוצר בתקופה מסוימת על ידי הא-ל. זאת בניגוד לתפישת הסונים והשיעים הרואים את הקוראן כדברי אלקים חיים, שאינם מוגבלים בזמן ובמקום.
בניגוד לתפישתם הרציונלית למהות האלוקית ולקוראן, אימצו האיבאדים עמדה נוקשה כלפי המוסלמים אשר לא יישמו את השריעה. בעוד שהסונים והשיעים רואים במוסלמים אלו כחלק מהקהילה המוסלמית, האיבאדים מאמינים כי מוסלמים אלו הם כופרים, כל עוד אינם מיישמים אותה. להגדרתם, מוסלמי הוא אדם המיישם את השריעה.
האיבאדים בעת החדשה
המדינה האיבאדית היחידה בעולם היא עומאן. האיבאדים נפוצים היום בצפון אפריקה ובאיי זנזיבר. עומאן מקפידה היום מטעמים פוליטיים וכלכליים לפרסם את המורשת האיבאדית ברחבי העולם האסלאמי כמורשת מתונה, במטרה לקרב את הכת האיבאדית לשאר המוסלמים.
