קרב ח'ייבר
 | ||||||||||||||
| תאריך | 629 | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | קרב השוחה | |||||||||||||
| מקום | ח'ייבר | |||||||||||||
| תוצאה | ניצחון מוסלמי | |||||||||||||
| ||||||||||||||
קרב ח'ייבר (בערבית: غزوة خيبر) היה קרב בראשית ימי האסלאם בין מאמיניו של מוחמד לשבטים יהודיים שהתגוררו בנווה המדבר ח'ייבר, שבחצי האי ערב.
הרקע לקרב
בחצי האי ערב התגוררו יהודים כבר בתקופה הרומית. היהודים היו מרוכזים בשני אזורים: תימן וחג'אז (צפון-מערב ערב הסעודית). אחת העדויות הראשונות לקיבוץ יהודי בחמיר, בתימן של ימינו, נמצאת אצל היסטוריון הכנסייה פילוסטורגיוס, אשר מספר על התנגדותם החזקה של היהודים באזור זה למגמה מיסיונרית שהוביל קיסר האימפריה החבשית באמצע המאה ה-4. באזור העיר ית'רב (אל-מדינה של ימינו) שבחג'אז, התגוררו שלושה שבטים יהודיים: שבט בני קינוקאע (بنو قينقاع), שבט בני נדיר (بنو نَضِير) ושבט בני קורייט'ה (بنو قـُرَيْظة). השבט הראשון עסק בצורפות, בעוד השניים האחרים היו חקלאים שהתפרנסו מגידול תמרים.
באמצע המאה ה-6 התיישבו השבטים הערבים אוס וחזרג' בקרבת יהודי אל-מדינה ואימצו מהם מוטיבים מונותאיסטיים מסוימים. השפעות דומות ניכרו גם באזור חמיר והיו מצע נוח עבור מוחמד להפצת האסלאם בקרבם. שבטים ערביים אלה היו מתומכיו הראשונים של מוחמד ומהמצטרפים הראשונים לדתו.
בין השנים 623 ל-627, בעקבות התפשטות האסלאם, החלו סכסוכים בין מוחמד ליהודים, שכבר גורשו מהעיר מדינה והתרכזו באזור ח'ייבר. החל משנת 622, שנת ההגירה של מוחמד ממכה לאל-מדינה (ית'רב) ועד 624 ניסה מוחמד להפיץ את דתו החדשה בקרב היהודים של אל-מדינה. ניסיונותיו לא צלחו, ובשנת 624, כחודש לאחר קרב בדר, גורשו היהודים בני שבט קיינוקאע מאל-מדינה לאל-קורה, ומשם לאדרעי (מזוהה עם דרעא בדרום סוריה, לא רחוק מהכנרת). בשנת 625 גורשו יהודי שבט נדיר מאל-מדינה לאזור ח'ייבר.
בשנת 626 יצא אחד ממנהיגי מכה שהתנגדו למוחמד, אבו סופיאן, בראש צבא גדול כדי לצור על ית'רב (אל-מדינה) ולהכניע את מוחמד. יהודי קורייט'ה היו ככל הנראה נייטרליים, אך מוחמד האשים אותם שהם מסייעים לאנשי מכה. המצור, שכונה גם בשם קרב השוחה, נמשך 25 יום. בסופו ביקשו יהודי קורייט'ה להיכנע בתנאים דומים לאלה של יהודי נדיר. מוחמד סירב וביקש כניעה ללא תנאי. כשנכנעו, טבחו אנשי מוחמד 600 גברים מבני קורייט'ה, ושבו את הנשים והילדים. מוחמד הורה לאסלם את השבויים.
ב-628 הושג הסכם בין אנשי שבט קורייש במכה לבין אנשי מוחמד בית'רב. ההסכם, שהפסיק את הקרבות ביניהם לזמן-מה, מכונה "הסכם חודיבייה" (حديبية). בעקבות הסכם השלום בינו לבין תושבי מכה, התערערה מנהיגותו של מוחמד, והוא היה צריך להציג למאמיניו הישג צבאי. באותו זמן התגלע סכסוך בין מוחמד ואנשיו לבין חקלאים יהודים שישבו בנווה המדבר ח'ייבר (خيبر). לכן בחר לתקוף את השבטים היהודיים של ח'ייבר. כשראה שהיהודים מעוניינים להיפגש איתו למשא ומתן, הזמין 30 מנהיגים יהודים. כשהם בדרך וללא נשק, פשט עליהם כוח של מאמיני מוחמד והרג את כולם מלבד אחד שהצליח לברוח. כך נחלש מאוד כוחם של השבטים. בקרב שהתחולל ביניהם הרגו אנשי מוחמד 100 מאנשי ח'ייבר. הנותרים הסכימו להיכנע ולשלם באופן קבוע למוחמד ולאנשיו מחצית מיבוליהם כמס.
בשנת 630 יצא מוחמד בראש צבא של 5,000 איש אל מכה בטענה שאחד השבטים הפר את הסכם חודייביה. אבו סופיאן ממכה החליט שאין עוד טעם להתנגד והניח למוחמד להיכנס למכה ולהשתלט עליה.
קרב ח'ייבר על פי המסורת האסלאמית
על פי המסורת האסלאמית, ראשי ח’ייבר הם אשר תאמו בין הצדדים השונים בפלישת "המחנות" הכושלת לאלמדינה, והם אשר הסיתו את שבט בני קוריט'ה להפר את החוזה עם מוחמד והמוסלמים ולבגוד בהם. אחר כך גייסו כוחות למתחסדים בראשות עבדאַלְלָה בן סלול. הם גם התקשרו עם שבט ע'טפאן שהיה ממתנגדי האסלאם החריפים ביותר ובשאר השבטים הערבים המתנגדים לאסלאם. כדי להסית את כולם נגד המוסלמים בח'ייבר הם התחילו לאסוף נשק וציוד כדי להילחם במוחמד ובמוסלמים ואפילו תכננו את ניסיון ההתנקשות במוחמד. כל עוד הייתה איבה בין קורייש ובין המוסלמים לא רצו המוסלמים להלום בח'ייבר אלא הכו בראש המסיתים. כשנחתם ההסכם עם קורייש, התפנו המוסלמים לטפל בעניין ח'ייבר. כחודש לאחר שנחתם החוזה עם קורייש החליט מוחמד לטפל בנושא ח'ייבר.
כשיצא לאלחודיבייה, לא יצאו איתו "המתחסדים", וכשרצה לצאת לח'ייבר ביקשו המתחסדים לצאת עם הלוחמים המוסלמים אך מוחמד אסר על "המתחסדים" לצאת. לח'ייבר יצא מוחמד בראש 1400 לוחמים. עבדאַלְלָה בן סלול שרצה לצאת עם אנשיו למלחמה בח'ייבר ומוחמד אסר עליו לצאת, שלח למפקד ח'ייבר ואמר: מוחמד בא עם לוחמים כדי להילחם בכם. אל תפחדו ממנו לוחמיכם רבים יותר ונשקכם טוב ביותר. מיד שלחו מפקדי ח'ייבר למפקדי ע'טפאן ובקשו את עזרתם בשבירת מתקפת המוסלמים תמורת מחצית מיבול התמרים של ח'ייבר. המוסלמים יצאו לכיוון ח'ייבר. כששמעו אנשי ע'טפאן על כך גם הם יצאו לכוון ח'ייבר כדי לעזור לח'ייבר נגד המוסלמים, אבל בדרך חששו שהמוסלמים יתקפו אותם מאחור והם חזרו לאזור השבט שלהם. מוחמד בקש להגיע לח'ייבר מהצפון כדי לחצוץ בינם לע'טפאן ולמנוע את בריחת ח'ייבר לסוריה. כשהתקרבו לח'ייבר פנה מוחמד לאלוהיו ובקש ממנו לעזור למוסלמים במשימתם.
בח'ייבר היו מבצרים רבים, 8 מהם חזקים וגדולים מאוד בהם התבצרו תושבי ח'ייבר ומסביב למבצרים האלה התנהלו רוב הקרבות המרים. הצבא האסלאמי חנה בקרבת אחד המבצרים החזקים האלה, אחד המוסלמים הציע למוחמד להעתיק את המחנה למקום מרוחק יותר מהמבצר, ואכן מוחמד העביר את המחנה למקום המוצע. באחד הלילות אמר מוחמד: מחר אני אתן את נס הקרב לאיש שאוהב את אַלְלָה ומוחמד, ואַלְלָה ומוחמד אוהבים אותו, והאיש הזה הוא שיכבוש את מבצרי בני ח'ייבר. כל אחד מהמוסלמים קיווה ורצה שהוא יהיה זה שייתן לו מוחמד את נס הקרב והיו כל הזמן מבליטים את עצמם לפני מוחמד. עלי היה מתלונן מכאב חזק בעינו, אמר מוחמד: הביאו אותו הם הביאו את עלי למוחמד. מוחמד, שם את ידו על עיני עלי ובקש מאַלְלָה שעלי יחלים עיני עלי הבריאו מיד, ואז אמר לו מוחמד "קח את נס הקרב"[1].
הקרבות החלו בקרבות יחידים. אחד מגבורי ח'ייבר שנקרא "מרחב" ושהיו משווים אותו לאלף לוחמים, נלחם בלוחמים המוסלמים והרג מהם בחרב. אחר כך נלחם, בקרב יחידים, נגד עלי בן אבי טאלב ועלי הרג אותו. כשנהרג "מרחב" פשה הפחד בין אנשי ח'ייבר. אז יצא "יאסר " אחיו של "מרחב" ובקש להילחם נגד אלזוביר מהמוסלמים. אמו של אלזוביר חששה ש"יאסר" יהרוג את בנה[2]. מוחמד אמר לאמו של אלזוביר: אל תפחדי, בנך יהרוג את "יאסר" ואכן כך קרה. לאחר שנהרגו רבים מגבורי המבצר הזה והמצור נמשך ימים, לא יכלו מגיני המבצר להגן עליו, הם הסתננו בסתר למבצר חזק ומבוצר אחר. המבצר הזה, שהיה החזק והמבוצר ביותר נכבש. מרוב רעב בין הלוחמים המוסלמים הם שחטו חמורים שהיו אתם והבעירו אש לבשלם. אז מנע מוחמד מהמוסלמים לאכול את החמור. אחרי כבוש המבצר הראשון, מבצר "נאעם" נכבש המבצר השני מבצר " אלצעב".
הלוחמים מח'ייבר התאספו במבצר חזק מאוד בפסגת ההר בשם מבצר " אלזוביר". היה קשה מאוד להגיע למבצר, המוסלמים הטילו מצור על המבצר לימים. בסוף בא אחד היהודים ואמר למוחמד: "הוי מוחמד, היהודים במבצר יוצאים בלילה, שותים מים ועושים את צורכיהם"[3], והוא הצביע על מקום המים שממנו שותים אנשי המבצר בלילה. המוסלמים הטילו מצור על מקור המים והמתבצרים היו חייבים להילחם... הם נלחמו ומשני הצדדים היו חללים, ואחר כך המבצר נפל[4]. לפני נפילת המבצר השלישי הסתננו מספר גדול של מתבצרים למבצר הרביעי החזק בשם מבצר "אבי", שנים מגבורי מבצר זה יצאו ונלחמו בשניים מהמוסלמים, שני אנשי ח'ייבר נהרגו, אבו דג'אנה אשר פקד על חלק מכוחות המוסלמים ניטרל את אחד המתבצרים בחרב. מיד לאחר שאבו דג'אנה נטרל את המתבצר, פרצו המוסלמים למבצר והכריעו אותו[5].
עוד פעם, ולפני ההכרעה, הסתננו המתבצרים, למבצר האחרון באזור בשם "נזאר " אנשי ח'ייבר שמו במבצר זה את נשותיהם וטפם כי קוו שאי אפשר לכבוש אותו ולהכריעו המבצר גם נמצא בפסגת ההר והיה קשה מאוד להגיע אליו[6]. המבצר הוקף, המתבצרים לא העזו להילחם עם התוקפים, הם הגנו על עצמם בזריקת חיצים, רמחים, סלעים. המוסלמים השתמשו בבליסטרה נגד מבצר זה. חלק מקירות המבצר נפגעו. המוסלמים פרצו למבצר, ובתוך המבצר היה קרב מר ביותר. המגנים ברחו מהמבצרים, נמנע מהם להסתנן למבצר חזק אחר. הם השאירו אחריהם את נשותיהם וטפם. עם נפלת המבצר הזה טוהר כל שטח זה מח'ייבר, אנשי ח'ייבר עברו לאזור אחר מח'ייבר. באזור האחר היו רבים מבני נדיר שגורשו לפני כן מאל-מדינה קרב גדול היה מסביב למבצר "אלקיאמוס". מוחמד רצה להציב את הבליסטרה ולהפגיז את המבצר בסלעים, ואז בקשו המתבצרים לסיים את הקרב. הם סיכמו עם המוסלמים שיצאו מהאזור עם נשותיהם וטפם ולכל אחד חולצה לגופו ולא יותר.
צפייה בת ראש שבט בני נדיר חי בן אחטב שגורש מאל-מדינה, הייתה אלמנה. היא התאסלמה והנביא מוחמד התחתן איתה. היהודים שנשארו בח'ייבר בקשו ממוחמד להשאיר אותם כדי לעבוד את אדמתם. הוא סיכם איתם שיעבדו את אדמת ח'ייבר ויטפלו בה, וחילק את תבואתה בינם לבין המוסלמים.
בזמן המצור על ח'ייבר, הגיעו והצטרפו לצרים על המבצרים המהגרים שנשארו באתיופיה בראשותו של ג'עפר בן אבו טאלב (אחיו של עלי). אחרי כיבוש ח'ייבר נתנה יהודיה עז צלויה כמתנה לנביא. לפני שצלתה את העז שאלה היהודייה איזה חלק מהעז אהוב על מוחמד, אמרו לה זרועה. היא צלתה את העז ומילאה את זרועה ברעל קטלני. מוחמד לקח מהיהודייה את המתנה, תלש את זרוע העז הצלויה ושם חלק ממנו בפה, לעס אותו אבל לא בלעו, כי הרגיש שיש משהו לא כשורה. הוא ירק מה שבפיו. מוחמד אמר שהבשר שבפיו מורעל. הביאו את האישה שנתנה לו את "המתנה". האישה הודתה שהרעילה את הזרוע ואמרה: אילו מוחמד היה מלך, הוא היה מת מהרעל, ואם הוא נביא היה מודיע לו אַלְלָה שזה מורעל. מוחמד שחרר אותה. עם מוחמד אכל מהעז עוד מוסלמי, הוא מת מיד, אז הוציאו את האשה להורג.
תוך כדי המצור על מבצרי ח'ייבר, שלח מוחמד וקרא ליהודים ב"פדכ" לקבל את האסלאם. בהתחלה הם סירבו, אבל אחרי נפילת ח'ייבר שלחו למוחמד שיעשה אתם הסכם שלום, ובתמורה יקבלו המוסלמים מחצית תבואת "פדכ"- מוחמד הסכים וההסכם נחתם. אחר כך עברו המוסלמים לוואדי אלקורא שהיו בו יהודים וערבים לא מוסלמים. מוחמד קרא להם לקבל את האסלאם. הם היו מוכנים למלחמה ולכן סירבו. הם נלחמו במוסלמים עד שהוכרעו על ידי המוסלמים. בזמן המצור על מבצרי ח'ייבר שלח מוחמד פלוגות לוחמים כדי להפחיד את השבטים הבדואים שמסביב לאל-מדינה שלא יפלשו אליה[7].
מוצאותיהם של יהודי ח'ייבר בדורות לאחר הקרב
בניגוד לסברה שגירוש היהודים מח'ייבר ואחר כך מואדי אל-קרא הסמוך ומתימא על ידי עמר בן אל-ח'טאב חסל את הנוכחות היהודית בצפון חצי האי ערב הרי מתעודות יהודיות ואף ממקורות ערביים מן המאות ה-8 וה-10, וכן מדברי בנימין מטודלה, עולה, שבחג'אז, בעיקר בואדי אל קרא, ובח'ייבר עצמה עדיין היו באותם הדורות קהילות מבוססות, שהפנו שאילתות לגאוני בבל. דוד הראובני שהתייצב לפני האפיפיור קלמנס השביעי ב-1524 הציג עצמו כאחי יוסף מלך' חבור', היא ח'ייבר'[8], המתייחס לזרע בית דוד, הבא בשם 300,000 בני גד ראובן וחצי שבט המנשה, לטענתו,[9] לשם כינון ברית צבאית בין היהודים לנוצרים כדי לכבוש את ארץ ישראל מידי המוסלמים. גם מקורות ערביים מן המאות ה-15 וה-16 מזכירים שודדי דרכים יהודים בחג'אז. בפי העם הערבי הפך הביטוי "יהודי ח'ייבר" סמל לעקשנות ולתקיפות.[10] הקרטוגרף קרסטן ניבור, שהשתתף במשלחת הדנית למיפוי המזרח התיכון בשנים 1767-1761, מספר על המצאותם של שבטים יהודים שלמים העומדים תחת שלטונם של שייחים מקרב אחיהם במחוז ח'ייבר השנואים בעיני המוסלמים הצפוניים שארחות גמליהם נשללות על ידי בני ח'ייבר היהודים. יהודי דמשק וחלב העידו בפני ניבור כי מעולם לא שמעו על אחיהם בני ח'ייבר ואולי שמעו אך לא יבואו איתם במגע כי אינם שומרים את דתם. יצחק בן צבי סובר, וקיימות עובדות תומכות מדיווחי נוסעים יהודים ואחרים, שקיומה החופשי של שארית שבטי ישראל בחלקו הצפוני של חצי האי ערב לא פסק עד לאמצע המאה ה-18, מועד עלייתם של הוואהבים.[8]
השלכות קרב ח'ייבר על הדת המוסלמית
קרב ח'ייבר שימש בעיני המוסלמים דגם ליחסים הרצויים בין יהודים ונוצרים לבין השלטון המוסלמי באימפריה המוסלמית. על-פי הדגם הזה, ליהודים, בהיותם אחד מ"עמי הספר" אַהְל אל-כִּתאב أهل الكتاب) יש זכות לשבת בשלום בקרב המוסלמים, לקיים את מצוות דתם ואף לזכות בהגנת השלטון המוסלמי, ובלבד שהם מוכנים לקבל מעמד של בני חסות (אַהְל אלדִ'מָּה أهل الذمّة) ולשלם מס גולגולת, ג'יזיה, (בערבית: جزية), גבוה. על פי הפולקלור המקומי בערב הסעודית, במשך שנים אחרי קרב ח'ייבר התגוררו יהודים לצד מוסלמים ביחד. חלקם היו שבטי שודדים שהתחלקו בשלל, וכשהגיעה שיירה יהודית, על פי סיפורי הפולקלור, כיבדו אותה בתשורות.
על פי שיטת הלחימה, הפסקת אש זמנית לצורך המשך הלחימה היא אפשרית, גם במהלך הג'יהאד. כמו כן ניתן ורצוי להשתמש בתחבולה של שלום למטרות מלחמה.
סמליות קרב ח'ייבר בימינו
קרב ח'ייבר מהווה מקור השראה ללוחמים מוסלמים בימינו במלחמותיהם, במיוחד כנגד ישראל. בהתנגשויות של פלסטינים מול כוחות הביטחון של ישראל נפוצה הקריאה[11]: "ח'יבר ח'יבר יא יהוד, ג'ייש מוחמד סופ יעוד" (خيبر خيبر يا يهود, جيش محمّد سوف يعود), שפירושה: (זכרו את) ח'ייבר ח'ייבר, יהודים, צבא מוחמד עוד יחזור, או "ח'ייבר ח'ייבר יא יהוד, אלא פלסטין נעוד", שפירושה: (זכרו את) ח'ייבר ח'ייבר, יהודים, אנו עוד נשוב אל פלסטין. קריאה זו מהווה בהרבה מקרים קריאה לרצח יהודים[12], ובהקשר זה להזכיר ליהודים את גורלם בקרב המדובר[12][13], וקוראים לתוצאות דומות בעימות הנוכחי. בספטמבר 1988 החמאס פרסם כרוז שקרא לציין את יום השנה לקרב ח'ייבר בעימותים עם צה"ל[14][15].
כך גם דוברי ארגון חִזבאללה מעלים על נס את תוצאות קרב ח'ייבר ומשליכים ממנו על הצלחתם בקרב מול ישראל[16]. רקטות שנורו ב־28 ביולי 2006 לעבר עפולה, ומאוחר יותר לעבר בית שאן, עפולה וחיפה נקראו על ידי חזבאללה "רקטות ח'ייבר".
קריאות "ח'ייבר ח'ייבר יא יהוד, ג'ייש מוחמד סופ יעוד" נשמעות גם בהפגנות של מוסלמים ברחבי העולם בהקשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני.[17], ובלוד, בלילה בו החלו המהומות בישראל (2021) ב-10 במאי 2021.
גם במלחמת איראן–עיראק הכתירו האיראנים מבצע התקדמות לעבר בצרה בשם "מבצע ח'ייבר"[18].
לוחמי ח'ייבר היהודים היוו השראה לשאול טשרניחובסקי בבלדה "הָאַחֲרוֹן לִבְנֵי-קוֹרַיְטָה"[19] בה הוא מעלה על נס את גבורת הלוחמים דרך סיפורו של זביר בן באטא, שבוי יהודי שהוצעה לו חנינה לאחר הקרב בעקבות התערבות מוסלמי שזביר הציל את חייו. משנודע לזביר כי מנהיגי שבטו נהרגו כולם סירב להצעת החנינה[20]. הבלדה היא דיאלוג בין היהודי לשובהו המוסלמי המשדל אותו לצאת לחופשי ואילו היהודי שואל על מנהיגי שבטו ובסופו של דבר בוחר במוות.
וּבֶן אַחְטַב אַיֵּהוּ
הַנַּעֲרָץ בְּסַעֲרוֹת-קְרָב?
הַאִם לִגְוֹעַ תַּמּוּ
נְדִיבֵי "עַם-הַכְּתָב"?
נָמוֹגוּ אָהֳלֵי קֵדָר
פֶּן יֹאמַר" בָּאָה עֵת
לְהָרִיק לַהַט חֶרֶב.
–"גַּם בֶּן-אַחְטַב כְּבָר מֵת!"
–וְעֻזִּיאֵל בֶּן סַמַּיִל,
נָא, הַעוֹדֶנּוּ חָי?
דָּם חַרְבּוֹ הֵן רָוָתָה,
לֹא אַמְרוּ חִצָּיו דָּי!
מִדַּהֲרוֹת פַּרְסוֹת סוּסָיו
מְשַׂנְאֵיהוּ דִּבְּרוּ רְתֵת,
וְלֹא קָמָה בָּם עוֹד רוּחַ...
– "גַּם בֶּן סַמַּיִל מֵת!"— "האחרון לבני קוריטא"
לפי אברהם שלונסקי לוחמי ח'ייבר מייצגים עבור טשרניחובסקי דגם לדמות של יהודי הנטוע, משולב ונאבק בעולם ואינו פרוש ומובדל ממנו בעולם רוחני מנותק[21].
תרגיל צבאי שערכה איראן בספטמבר 2021 מול גבולותיה עם אזרבייג'ן, שנפתח בטענה שישראל פועלת נגד איראן מתחומי אזרבייג'ן, כונה על יד איראן "הכובשים של ח'ייבר". טיל בליסטי שפיתחה איראן וחשפה לראשונה בחודש מאי 2023, שלפי פרסומה נושא ראש נפץ קרבי במשקל 1.5 טון, נקרא ח'ייבר שכן. טילים מסוג זה שוגרו במהלך מתקפת הטילים האיראנית על ישראל ב-14 באפריל 2024.
לקריאה נוספת
- אמנון לין, אגרת בכחול לבן מס' 2 - האמת על מהות האיבה הערבית הבלתי מתפשרת עם זכות הקיום של מדינת ישראל יהודית דמוקרטית, הפורום לחשיבה מדינית על שם ד"ר ראובן הכט, חיפה
- חיים זאב הירשברג, ישראל בערב, קורות היהודים בחמיר וחג'אז, מחורבן בית שני ועד מסעי הצלב, הוצאת מוסד ביאליק על ידי מסדה, תל אביב התש"ו - 1946
- ד"ר ישראל בן זאב, היהודים בערב, הוצאת אחיאסף, ירושלים 1957
- אמנון לין, בטרם סערה - יהודים וערבים בישראל בין תקוות לאכזבות, הוצאת קרני, 1999
- בני מוריס, קורבנות - תולדות הסכסוך הציוני-ערבי 2001-1881, הוצאת עם עובד, 2003
קישורים חיצוניים
הנקמה במוסלמים בת אלף השנים של השבט היהודי בחייבר - סיפור מטורף שמעולם לא שמעתם, סרטון בערוץ "shraga shmaidler שרגא שמידלר", באתר יוטיוב (אורך: 27:53)
הערות שוליים
- ^ Jafri, Husain M., Origins and early development of Shiʼa Islam, London: Longman, 1979
- ^ "Battle of Khaybar". WikiShia (באנגלית). נבדק ב-2018-07-01.
- ^ Battle of Khaybar, Al-Islam.org (באנגלית)
- ^ Haykal, Muḥammad Ḥusayn, 1888-1956., The life of Muhammad, Malaysian ed, Petaling Jaya: Islamic Book Trust, 1976
- ^ Yasir Qadhi (2013-11-03), Seerah of Prophet Muhammad 68 - The Battle of Khaybar Part 1 - Dr. Yasir Qadhi | 9th Oct 2013, נבדק ב-2018-07-01
- ^ "The Battle Of Khaybar". Discover The Truth (באנגלית אמריקאית). 2016-03-25. נבדק ב-2018-07-01.
- ^ The Jews of Arab lands : a history and source book, 1st ed, Philadelphia: Jewish Publication Society of America, 1979
- ^ 8.0 8.1 ישראל בן זאב, היהודים בערב, אחיאסף, ירושלים, 1957, ע"מ 231
- ^ אשכולי, א"ז. תשנ"ג. סיפור דוד הראובני. ירושלים: מוסד ביאליק
- ^ מתוך הערך ח'יבר באנציקלופדיה העברית, כרך יז', עמ' 326
- ^ Jacob Lassner, Selwyn Ilan Troen, Jews and Muslims in the Arab world, Rowman & Littlefield, 2007, page 149
- ^ 12.0 12.1 ע"פ 45090/03/20 - ראיד מחאג'נה נגד מדינת ישראל, באתר פסקי דין פליליים, 0001-11-30
- ^ בית המשפט קמא ציין אף כי לא יפלא הדבר, שהציבור המשולהב מהדברים הגיב בקריאות לחיסול יהודים כמו הקריאה "חייבר חייבר יה יהוד" שמקורה ההיסטורי הוא בחיסול שבט יהודים שחי בערב הסעודית על ידי צבאו של מוחמד בי
- ^ Beverley Milton-Edwards, Islamic Politics in Palestine, page 238, remark 11
- ^ Shaul Mishal, Reuven Aharoni, Speaking stones: communiqués from the Intifada underground, page 242
- ^ Adam J. Silverstein, Islamic history: a very short introduction, page 123
- ^ שמעון כהן, מצעד איומים נגד היהודים ביפו, באתר ערוץ 7, 19 ביולי 2020
- ^ Adam J. Silverstein, Islamic history: a very short introduction, page 127
- ^ שאול טשרניחובסקי, הָאַחֲרוֹן לִבְנֵי-קוֹרַיְטָה, פרויקט בן יהודה
- ^ חיים זאב הירשברג, ישראל בערב: קורות היהודים מחמיר וחג'אז מחורבן בית שני ועד מסעי הצלב, מוסד ביאליק, 1946, עמ' 146
- ^ אברהם שלונסקי, אורלוגין: במה לדברי ספרות, מהדורה 9, ספריית פועלים, 1953
הרקע לקרב
בחצי האי ערב התגוררו יהודים כבר בתקופה הרומית. היהודים היו מרוכזים בשני אזורים: תימן וחג'אז (צפון-מערב ערב הסעודית). אחת העדויות הראשונות לקיבוץ יהודי בחמיר נמצאת אצל היסטוריון הכנסייה פילוסטורגיוס, אשר מספר על התנגדותם החזקה של היהודים באזור זה למגמה מיסיונרית שהוביל קיסר האימפריה החבשית באמצע המאה ה-4. באזור העיר ית'רב (אל-מדינה של ימינו) שבחג'אז, התגוררו שלושה שבטים יהודיים: שבט בני קינוקאע (بنو قينقاع), שבט בני נדיר (بنو نَضِير) ושבט בני קורייט'ה (بنو قـُرَيْظة). השבט הראשון עסק בצורפות, בעוד השניים האחרים היו חקלאים שהתפרנסו מגידול תמרים.
באמצע המאה ה-6 התיישבו השבטים הערבים אוס וחזרג' בקרבת יהודי אל-מדינה ואימצו מהם מוטיבים מונותאיסטיים מסוימים. השפעות דומות ניכרו גם באזור חמיר שבתוך תימן והיו מצע נוח עבור מוחמד להפצת האסלאם בקרבם. שבטים ערביים אלה היו מתומכיו הראשונים של מוחמד ומהמצטרפים הראשונים לדתו.
בין השנים 623 ל-627, בעקבות התפשטות האסלאם, החלו סכסוכים בין מוחמד ליהודים, שכבר גורשו מהעיר מדינה והתרכזו באזור ח'ייבר. החל משנת 622, שנת ההגירה של מוחמד ממכה לאל-מדינה (ית'רב) ועד 624 ניסה מוחמד להפיץ את דתו החדשה בקרב היהודים של אל-מדינה. ניסיונותיו לא צלחו, ובשנת 624, כחודש לאחר קרב בדר, גורשו היהודים בני שבט קיינוקאע מאל-מדינה לאל-קורה, ומשם לאדרעי (מזוהה עם דרעא בדרום סוריה, לא רחוק מהכנרת). בשנת 625 גורשו יהודי שבט נדיר מאל-מדינה לאזור ח'ייבר.
בשנת 626 יצא אחד ממנהיגי מכה שהתנגדו למוחמד, אבו סופיאן, בראש צבא גדול כדי לצור על ית'רב (אל-מדינה) ולהכניע את מוחמד. יהודי קורייט'ה היו ככל הנראה נייטרליים, אך מוחמד האשים אותם שהם מסייעים לאנשי מכה. המצור, שכונה גם בשם קרב השוחה, נמשך 25 יום. בסופו ביקשו יהודי קורייט'ה להיכנע בתנאים דומים לאלה של יהודי נדיר. מוחמד סירב וביקש כניעה ללא תנאי. כשנכנעו, טבחו אנשי מוחמד 600 גברים מבני קורייט'ה, ושבו את הנשים והילדים. מוחמד הורה לאסלם את השבויים.
ב-628 הושג הסכם בין אנשי שבט קורייש במכה לבין אנשי מוחמד בית'רב. ההסכם, שהפסיק את הקרבות ביניהם לזמן-מה, מכונה "הסכם חודיבייה" (حديبية). בעקבות הסכם השלום בינו לבין תושבי מכה, התערערה מנהיגותו של מוחמד, והוא היה צריך להציג למאמיניו הישג צבאי. באותו זמן התגלע סכסוך בין מוחמד ואנשיו לבין חקלאים יהודים שישבו בנווה המדבר ח'ייבר (خيبر). לכן בחר לתקוף את השבטים היהודיים של ח'ייבר. כשראה שהיהודים מעוניינים להיפגש איתו למשא ומתן, הזמין 30 מנהיגים יהודים. כשהם בדרך וללא נשק, פשט עליהם כוח של מאמיני מוחמד והרג את כולם מלבד אחד שהצליח לברוח. כך נחלש מאוד כוחם של השבטים. בקרב שהתחולל ביניהם הרגו אנשי מוחמד 100 מאנשי ח'ייבר. הנותרים הסכימו להיכנע ולשלם באופן קבוע למוחמד ולאנשיו מחצית מיבוליהם כמס.
בשנת 630 יצא מוחמד בראש צבא של 5,000 איש אל מכה בטענה שאחד השבטים הפר את הסכם חודייביה. אבו סופיאן ממכה החליט שאין עוד טעם להתנגד והניח למוחמד להיכנס למכה ולהשתלט עליה.
קרב ח'ייבר על פי המסורת האסלאמית
על פי המסורת האסלאמית, ראשי ח’ייבר הם אשר תאמו בין הצדדים השונים בפלישת "המחנות" הכושלת לאלמדינה, והם אשר הסיתו את שבט בני קוריט'ה להפר את החוזה עם מוחמד והמוסלמים ולבגוד בהם. אחר כך גייסו כוחות למתחסדים בראשות עבדאַלְלָה בן סלול. הם גם התקשרו עם שבט ע'טפאן שהיה ממתנגדי האסלאם החריפים ביותר ובשאר השבטים הערבים המתנגדים לאסלאם. כדי להסית את כולם נגד המוסלמים בח'ייבר הם התחילו לאסוף נשק וציוד כדי להילחם במוחמד ובמוסלמים ואפילו תכננו את ניסיון ההתנקשות במוחמד. כל עוד הייתה איבה בין קורייש ובין המוסלמים לא רצו המוסלמים להלום בח'ייבר אלא הכו בראש המסיתים. כשנחתם ההסכם עם קורייש, התפנו המוסלמים לטפל בעניין ח'ייבר. כחודש לאחר שנחתם החוזה עם קורייש החליט מוחמד לטפל בנושא ח'ייבר.
כשיצא לאלחודיבייה, לא יצאו איתו "המתחסדים", וכשרצה לצאת לח'ייבר ביקשו המתחסדים לצאת עם הלוחמים המוסלמים אך מוחמד אסר על "המתחסדים" לצאת. לח'ייבר יצא מוחמד בראש 1400 לוחמים. עבדאַלְלָה בן סלול שרצה לצאת עם אנשיו למלחמה בח'ייבר ומוחמד אסר עליו לצאת, שלח למפקד ח'ייבר ואמר: מוחמד בא עם לוחמים כדי להילחם בכם. אל תפחדו ממנו לוחמיכם רבים יותר ונשקכם טוב ביותר. מיד שלחו מפקדי ח'ייבר למפקדי ע'טפאן ובקשו את עזרתם בשבירת מתקפת המוסלמים תמורת מחצית מיבול התמרים של ח'ייבר. המוסלמים יצאו לכיוון ח'ייבר. כששמעו אנשי ע'טפאן על כך גם הם יצאו לכוון ח'ייבר כדי לעזור לח'ייבר נגד המוסלמים, אבל בדרך חששו שהמוסלמים יתקפו אותם מאחור והם חזרו לאזור השבט שלהם. מוחמד בקש להגיע לח'ייבר מהצפון כדי לחצוץ בינם לע'טפאן ולמנוע את בריחת ח'ייבר לסוריה. כשהתקרבו לח'ייבר פנה מוחמד לאלוהיו ובקש ממנו לעזור למוסלמים במשימתם.
בח'ייבר היו מבצרים רבים, 8 מהם חזקים וגדולים מאוד בהם התבצרו תושבי ח'ייבר ומסביב למבצרים האלה התנהלו רוב הקרבות המרים. הצבא האסלאמי חנה בקרבת אחד המבצרים החזקים האלה, אחד המוסלמים הציע למוחמד להעתיק את המחנה למקום מרוחק יותר מהמבצר, ואכן מוחמד העביר את המחנה למקום המוצע. באחד הלילות אמר מוחמד: מחר אני אתן את נס הקרב לאיש שאוהב את אַלְלָה ומוחמד, ואַלְלָה ומוחמד אוהבים אותו, והאיש הזה הוא שיכבוש את מבצרי בני ח'ייבר. כל אחד מהמוסלמים קיווה ורצה שהוא יהיה זה שייתן לו מוחמד את נס הקרב והיו כל הזמן מבליטים את עצמם לפני מוחמד. עלי היה מתלונן מכאב חזק בעינו, אמר מוחמד: הביאו אותו הם הביאו את עלי למוחמד. מוחמד, שם את ידו על עיני עלי ובקש מאַלְלָה שעלי יחלים עיני עלי הבריאו מיד, ואז אמר לו מוחמד "קח את נס הקרב"[1].
הקרבות החלו בקרבות יחידים. אחד מגבורי ח'ייבר שנקרא "מרחב" ושהיו משווים אותו לאלף לוחמים, נלחם בלוחמים המוסלמים והרג מהם בחרב. אחר כך נלחם, בקרב יחידים, נגד עלי בן אבי טאלב ועלי הרג אותו. כשנהרג "מרחב" פשה הפחד בין אנשי ח'ייבר. אז יצא "יאסר " אחיו של "מרחב" ובקש להילחם נגד אלזוביר מהמוסלמים. אמו של אלזוביר חששה ש"יאסר" יהרוג את בנה[2]. מוחמד אמר לאמו של אלזוביר: אל תפחדי, בנך יהרוג את "יאסר" ואכן כך קרה. לאחר שנהרגו רבים מגבורי המבצר הזה והמצור נמשך ימים, לא יכלו מגיני המבצר להגן עליו, הם הסתננו בסתר למבצר חזק ומבוצר אחר. המבצר הזה, שהיה החזק והמבוצר ביותר נכבש. מרוב רעב בין הלוחמים המוסלמים הם שחטו חמורים שהיו אתם והבעירו אש לבשלם. אז מנע מוחמד מהמוסלמים לאכול את החמור. אחרי כבוש המבצר הראשון, מבצר "נאעם" נכבש המבצר השני מבצר " אלצעב".
הלוחמים מח'ייבר התאספו במבצר חזק מאוד בפסגת ההר בשם מבצר " אלזוביר". היה קשה מאוד להגיע למבצר, המוסלמים הטילו מצור על המבצר לימים. בסוף בא אחד היהודים ואמר למוחמד: "הוי מוחמד, היהודים במבצר יוצאים בלילה, שותים מים ועושים את צורכיהם"[3], והוא הצביע על מקום המים שממנו שותים אנשי המבצר בלילה. המוסלמים הטילו מצור על מקור המים והמתבצרים היו חייבים להילחם... הם נלחמו ומשני הצדדים היו חללים, ואחר כך המבצר נפל[4]. לפני נפילת המבצר השלישי הסתננו מספר גדול של מתבצרים למבצר הרביעי החזק בשם מבצר "אבי", שנים מגבורי מבצר זה יצאו ונלחמו בשניים מהמוסלמים, שני אנשי ח'ייבר נהרגו, אבו דג'אנה אשר פקד על חלק מכוחות המוסלמים ניטרל את אחד המתבצרים בחרב. מיד לאחר שאבו דג'אנה נטרל את המתבצר, פרצו המוסלמים למבצר והכריעו אותו[5].
עוד פעם, ולפני ההכרעה, הסתננו המתבצרים, למבצר האחרון באזור בשם "נזאר " אנשי ח'ייבר שמו במבצר זה את נשותיהם וטפם כי קוו שאי אפשר לכבוש אותו ולהכריעו המבצר גם נמצא בפסגת ההר והיה קשה מאוד להגיע אליו[6]. המבצר הוקף, המתבצרים לא העזו להילחם עם התוקפים, הם הגנו על עצמם בזריקת חיצים, רמחים, סלעים. המוסלמים השתמשו בבליסטרה נגד מבצר זה. חלק מקירות המבצר נפגעו. המוסלמים פרצו למבצר, ובתוך המבצר היה קרב מר ביותר. המגנים ברחו מהמבצרים, נמנע מהם להסתנן למבצר חזק אחר. הם השאירו אחריהם את נשותיהם וטפם. עם נפלת המבצר הזה טוהר כל שטח זה מח'ייבר, אנשי ח'ייבר עברו לאזור אחר מח'ייבר. באזור האחר היו רבים מבני נדיר שגורשו לפני כן מאל-מדינה קרב גדול היה מסביב למבצר "אלקיאמוס". מוחמד רצה להציב את הבליסטרה ולהפגיז את המבצר בסלעים, ואז בקשו המתבצרים לסיים את הקרב. הם סיכמו עם המוסלמים שיצאו מהאזור עם נשותיהם וטפם ולכל אחד חולצה לגופו ולא יותר.
צפייה בת ראש שבט בני נדיר חי בן אחטב שגורש מאל-מדינה, הייתה אלמנה. היא התאסלמה והנביא מוחמד התחתן איתה. היהודים שנשארו בח'ייבר בקשו ממוחמד להשאיר אותם כדי לעבוד את אדמתם. הוא סיכם איתם שיעבדו את אדמת ח'ייבר ויטפלו בה, וחילק את תבואתה בינם לבין המוסלמים.
בזמן המצור על ח'ייבר, הגיעו והצטרפו לצרים על המבצרים המהגרים שנשארו באתיופיה בראשותו של ג'עפר בן אבו טאלב ( אחיו של עלי). אחרי כיבוש ח'ייבר נתנה יהודיה עז צלויה כמתנה לנביא. לפני שצלתה את העז שאלה היהודייה איזה חלק מהעז אהוב על מוחמד, אמרו לה זרועה. היא צלתה את העז ומילאה את זרועה ברעל קטלני. מוחמד לקח מהיהודייה את המתנה, תלש את זרוע העז הצלויה ושם חלק ממנו בפה, לעס אותו אבל לא בלעו, כי הרגיש שיש משהו לא כשורה. הוא ירק מה שבפיו. מוחמד אמר שהבשר שבפיו מורעל. הביאו את האישה שנתנה לו את "המתנה". האישה הודתה שהרעילה את הזרוע ואמרה: אילו מוחמד היה מלך, הוא היה מת מהרעל, ואם הוא נביא היה מודיע לו אַלְלָה שזה מורעל. מוחמד שחרר אותה. עם מוחמד אכל מהעז עוד מוסלמי, הוא מת מיד, אז הוציאו את האשה להורג.
תוך כדי המצור על מבצרי ח'ייבר, שלח מוחמד וקרא ליהודים ב"פדכ" לקבל את האסלאם. בהתחלה הם סירבו, אבל אחרי נפילת ח'ייבר שלחו למוחמד שיעשה אתם הסכם שלום, ובתמורה יקבלו המוסלמים מחצית תבואת "פדכ"- מוחמד הסכים וההסכם נחתם. אחר כך עברו המוסלמים לוואדי אלקורא שהיו בו יהודים וערבים לא מוסלמים. מוחמד קרא להם לקבל את האסלאם. הם היו מוכנים למלחמה ולכן סירבו. הם נלחמו במוסלמים עד שהוכרעו על ידי המוסלמים. בזמן המצור על מבצרי ח'ייבר שלח מוחמד פלוגות לוחמים כדי להפחיד את השבטים הבדואים שמסביב לאל-מדינה שלא יפלשו אליה[7].
השלכות קרב ח'ייבר על הדת המוסלמית
קרב ח'ייבר שימש בעיני המוסלמים דגם ליחסים הרצויים בין יהודים ונוצרים לבין השלטון המוסלמי באימפריה המוסלמית. על-פי הדגם הזה, ליהודים, בהיותם אחד מ"עמי הספר" אַהְל אל-כִּתאב أهل الكتاب) יש זכות לשבת בשלום בקרב המוסלמים, לקיים את מצוות דתם ואף לזכות בהגנת השלטון המוסלמי, ובלבד שהם מוכנים לקבל מעמד של בני חסות (אַהְל אלדִ'מָּה أهل الذمّة) ולשלם מס גולגולת, ג'יזיה, (בערבית: جزية), גבוה. על פי הפולקלור המקומי בערב הסעודית, במשך שנים אחרי קרב ח'ייבר התגוררו יהודים לצד מוסלמים ביחד. חלקם היו שבטי שודדים שהתחלקו בשלל, וכשהגיעה שיירה יהודית, על פי סיפורי הפולקלור, כיבדו אותה בתשורות.
על פי שיטת הלחימה, הפסקת אש זמנית לצורך המשך הלחימה היא אפשרית, גם במהלך הג'יהאד. כמו כן ניתן ורצוי להשתמש בתחבולה של שלום למטרות מלחמה.
סמליות קרב ח'ייבר בימינו
קרב ח'ייבר מהווה מקור השראה ללוחמים מוסלמים בימינו במלחמותיהם, במיוחד כנגד ישראל. במהלך האינתיפאדה הראשונה השמיעו המפגינים הצעירים קריאות בסגנון[8]: "ח'יבר ח'יבר יא יהוד, ג'ייש מוחמד סופ יעוד" (خيبر خيبر يا يهود, جيش محمّد سوف يعود), שפירושה: (זכרו את) ח'ייבר ח'ייבר, יהודים, צבא מוחמד עוד יחזור, או "ח'ייבר ח'ייבר יא יהוד, אלא פלסטין נעוד", שפירושה: (זכרו את) ח'ייבר ח'ייבר, יהודים, אנו עוד נשוב אל פלסטין. קריאות אלה עדיין נשמעות בהתנגשויות בין מוסלמים לכוחות הביטחון של ישראל. קריאה זו מהווה בהרבה מקרים קריאה לרצח יהודים[9], ובהקשר זה כוונת הקוראים את הקריאה להזכיר ליהודים את גורלם בקרב המדובר[9][10], וקוראים לתוצאות דומות בעימות הנוכחי. בספטמבר 1988 החמאס פרסם כרוז שקרא לציין את יום השנה לקרב ח'ייבר בעימותים עם צה"ל[11][12].
כך גם דוברי ארגון חִזבאללה מזכירים את קרב ח'ייבר ומשווים את הצלחתו במאבקו במדינת ישראל להצלחה בקרב זה ולוחמי חזבאללה משמיעים ססמאות המזכירות את קרב ח'ייבר[13]. רקטות שנורו ב־28 ביולי 2006 לעבר עפולה, ומאוחר יותר לעבר בית שאן, עפולה וחיפה נקראו על ידי חזבאללה "רקטות ח'ייבר".
קריאות "ח'ייבר ח'ייבר יא יהוד, ג'ייש מוחמד סופ יעוד" נשמעות גם בהפגנות של מוסלמים ברחבי העולם בהקשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני.[14], ובלוד, בלילה בו החלו המהומות בישראל (2021) ב-10 במאי 2021.
גם במלחמת איראן–עיראק הכתירו האיראנים מבצע התקדמות לעבר בצרה בשם "מבצע ח'ייבר"[15].
לוחמי ח'ייבר היהודים היוו השראה לשאול טשרניחובסקי בבלדה "הָאַחֲרוֹן לִבְנֵי-קוֹרַיְטָה"[16] בה הוא מעלה על נס את גבורת הלוחמים דרך סיפורו של זביר בן באטא, שבוי יהודי שהוצעה לו חנינה לאחר הקרב בעקבות התערבות מוסלמי שזביר הציל את חייו. משנודע לזביר כי מנהיגי שבטו נהרגו כולם סירב להצעת החנינה[17]. הבלדה היא דיאלוג בין היהודי לשובהו המוסלמי המשדל אותו לצאת לחופשי ואילו היהודי שואל על מנהיגי שבטו ובסופו של דבר בוחר במוות.
וּבֶן אַחְטַב אַיֵּהוּ
הַנַּעֲרָץ בְּסַעֲרוֹת-קְרָב?
הַאִם לִגְוֹעַ תַּמּוּ
נְדִיבֵי "עַם-הַכְּתָב"?
נָמוֹגוּ אָהֳלֵי קֵדָר
פֶּן יֹאמַר" בָּאָה עֵת
לְהָרִיק לַהַט חֶרֶב.
–"גַּם בֶּן-אַחְטַב כְּבָר מֵת!"
–וְעֻזִּיאֵל בֶּן סַמַּיִל,
נָא, הַעוֹדֶנּוּ חָי?
דָּם חַרְבּוֹ הֵן רָוָתָה,
לֹא אַמְרוּ חִצָּיו דָּי!
מִדַּהֲרוֹת פַּרְסוֹת סוּסָיו
מְשַׂנְאֵיהוּ דִּבְּרוּ רְתֵת,
וְלֹא קָמָה בָּם עוֹד רוּחַ...
– "גַּם בֶּן סַמַּיִל מֵת!"— "האחרון לבני קוריטא"
לפי אברהם שלונסקי לוחמי ח'ייבר מייצגים עבור טשרניחובסקי דגם לדמות של יהודי הנטוע, משולב ונאבק בעולם ואינו פרוש ומובדל ממנו בעולם רוחני מנותק[18].
תרגיל צבאי שערכה איראן בספטמבר 2021 מול גבולותיה עם אזרבייג'ן, שנפתח בטענה שישראל פועלת נגד איראן מגבולותיה של אזרבייג'ן עם איראן, כונה על יד איראן "הכובשים של ח'ייבר". טיל שפיתחה איראן והציגה את פרטיו לראשונה בחודש מאי 2023, שלפי פרסומה נושא ראש נפץ קרבי במשקל 1.5 טון, נקרא ח'ייבר.
לקריאה נוספת
- אמנון לין, אגרת בכחול לבן מס' 2 - האמת על מהות האיבה הערבית הבלתי מתפשרת עם זכות הקיום של מדינת ישראל יהודית דמוקרטית, הפורום לחשיבה מדינית על שם ד"ר ראובן הכט, חיפה
- יצחק בן צבי, יהודי ח'ייבר וגורלם, ת"ש
- חיים זאב הירשברג, ישראל בערב, קורות היהודים בחמיר וחג'אז, מחורבן בית שני ועד מסעי הצלב, הוצאת מוסד ביאליק על ידי מסדה, תל אביב התש"ו - 1946
- ד"ר ישראל בן זאב, היהודים בערב, הוצאת אחיאסף, ירושלים 1957
- אמנון לין, בטרם סערה - יהודים וערבים בישראל בין תקוות לאכזבות, הוצאת קרני, 1999
- בני מוריס, קורבנות - תולדות הסכסוך הציוני-ערבי 2001-1881, הוצאת עם עובד, 2003
- מנחם מנדל משי זהב, א שטורעם אין מדבר.
קישורים חיצוניים
- הנקמה במוסלמים בת אלף השנים של השבט היהודי בחייבר - סיפור מטורף שמעולם לא שמעתם, סרטון בערוץ "shraga shmaidler שרגא שמידלר", באתר יוטיוב (אורך: 27:53)
הערות שוליים
- ^ Jafri, Husain M., Origins and early development of Shiʼa Islam, London: Longman, 1979
- ^ "Battle of Khaybar". WikiShia (באנגלית). נבדק ב-2018-07-01.
- ^ Battle of Khaybar, Al-Islam.org (באנגלית)
- ^ Haykal, Muḥammad Ḥusayn, 1888-1956., The life of Muhammad, Malaysian ed, Petaling Jaya: Islamic Book Trust, 1976
- ^ Yasir Qadhi (2013-11-03), Seerah of Prophet Muhammad 68 - The Battle of Khaybar Part 1 - Dr. Yasir Qadhi | 9th Oct 2013, נבדק ב-2018-07-01
- ^ "The Battle Of Khaybar". Discover The Truth (באנגלית אמריקאית). 2016-03-25. נבדק ב-2018-07-01.
- ^ The Jews of Arab lands : a history and source book, 1st ed, Philadelphia: Jewish Publication Society of America, 1979
- ^ Jacob Lassner, Selwyn Ilan Troen, Jews and Muslims in the Arab world, Rowman & Littlefield, 2007, page 149
- ^ 9.0 9.1 ע"פ 45090/03/20 - ראיד מחאג'נה נגד מדינת ישראל, באתר פסקי דין פליליים, 0001-11-30
- ^ בית המשפט קמא ציין אף כי לא יפלא הדבר, שהציבור המשולהב מהדברים הגיב בקריאות לחיסול יהודים כמו הקריאה "חייבר חייבר יה יהוד" שמקורה ההיסטורי הוא בחיסול שבט יהודים שחי בערב הסעודית על ידי צבאו של מוחמד בי
- ^ Beverley Milton-Edwards, Islamic Politics in Palestine, page 238, remark 11
- ^ Shaul Mishal, Reuven Aharoni, Speaking stones: communiqués from the Intifada underground, page 242
- ^ Adam J. Silverstein, Islamic history: a very short introduction, page 123
- ^ שמעון כהן, מצעד איומים נגד היהודים ביפו, באתר ערוץ 7, 19 ביולי 2020
- ^ Adam J. Silverstein, Islamic history: a very short introduction, page 127
- ^ שאול טשרניחובסקי, הָאַחֲרוֹן לִבְנֵי-קוֹרַיְטָה, פרויקט בן יהודה
- ^ חיים זאב הירשברג, ישראל בערב: קורות היהודים מחמיר וחג'אז מחורבן בית שני ועד מסעי הצלב, מוסד ביאליק, 1946, עמ' 146
- ^ אברהם שלונסקי, אורלוגין: במה לדברי ספרות, מהדורה 9, ספריית פועלים, 1953
39427437קרב ח'ייבר