בית דין
בית דין הוא המוסד השיפוטי היהודי, שבסמכותו לפסוק לפי ההלכה היהודית ולשפוט בין מתדיינים בדיני ממונות ואישות. בעבר, שימש בית הדין גם כמוסד המנהלי והשיפוטי בקהילה היהודית, ומלבד השיפוט תפקידו היה להסדיר את העניינים הציבוריים והרוחניים של בני הקהילה. בית הדין היה מוסמך גם להעניש עבריינים בקהילה. כיום צומצמה סמכותו של בית הדין ופעילותו מתמקדת בפסיקה במחלוקות ממוניות ובדיני אישות, ובחלק מהמקרים גם בפיקוח על הצרכים ההלכתיים של הקהילה כמו שחיטה ושמירת כשרות. בימי חז"ל שימש בית הדין כמוסד המנהלי הדתי העליון שדאג לכל הצרכים הדתיים והרוחניים בארץ, ותפקידו היה גם לאכוף את קיום ההלכות בחיי המעשה.
סוגי בתי הדין
ישנם שלושה סוגים של בתי דין[1]:
- בית דין של שלושה דיינים, המוסמך לשפוט בדיני ממונות;
- בית דין של עשרים ושלושה, נקרא גם "סנהדרין קטנה", המוסמך לדון בדיני נפשות;
- בית דין של שבעים ואחד, נקרא גם "סנהדרין גדולה", המוסמך לדון בדינים הנוגעים לכללותו של העם.
בזמן בית המקדש היה בית הדין הגדול {סנהדרין} יושב בלשכת הגזית שבבית המקדש. בתלמוד הבבלי, במסכת תענית, אף רמזו בכך את השם הר המוריה - "הר שממנו תצא הוראה לישראל". ארבעים שנה לפני חורבן בית המקדש השני גלתה הסנהדרין ממקומה בלשכת הגזית וישבה במשך כל תקופת התנאים והאמוראים במקומות שונים[2].
בתי דין של עשרים ושלשה היו פזורים במחוזות ובערים.
סמכות בית הדין
בזמן חז"ל, מלבד סמכות בית הדין לשפוט בדיני ממונות, היה תפקידו לדאוג לכל הצרכים הדתיים היהודיים, בית הדין דאג להכריז תזכורות בקשר להלכות הדתיות הבאות לפרקים, היה ממונה על תקינות המידות והמשקלות, על קביעת חודשי השנה ועיבורי השנה, ועדכון העם על כך. בית הדין היה גם כן ממונה על אכיפת מצוות התורה בעם ואף היה מוסמך לענוש עבריינים.
לפי ההלכה אין שום סמכות לשום בית דין לדון דיני נפשות כי אם כאשר יש בית דין היושב בלשכת הגזית שבירושלים[3]. מאז שהסנהדרין גלתה ממקומה אין מי שידון דיני נפשות כי אם בדיני ממונות בלבד. הסמכות היחידה שניתנה לבתי הדין בימינו להעניש בדיני נפשות הוא רק אם יש צורך ליצור כח הרתעה[4]
מלבד זאת, אין שום סמכות לשום בית דין לדון גם בדיני ממונות רק אם הדיינים סמוכים איש מפי איש עד משה רבינו. סמכות בתי הדין מאז ביטול הסמיכה ועד היום נובעת רק מכח שליחותה של הסנהדרין הגדולה. ולכן אין בסמכותו להעניש ולדון בדיני קנסות,
מאז ימי הביניים היווה בית הדין המוסד המנהלי והשיפוטי של הקהילה שהסדיר את צורכי הדת בקהילה, כשבראשו עמד "אב בית דין" שברוב המקרים היה רב העיר. נוהג זה ממשיך ברוב הערים בעלות אוכלוסיה חרדית, אם כי בשל השבטיות הקיימת בחיי הקהילה לאחר השואה, בערים רבות לא קיים בית דין עירוני המוסכם על כלל הציבור, אלא פונים לבתי דין או פוסקים אחרים, לפי השתייכותם המגזרית.
כיום מהווים בתי הדין בעיקר מוסדות שיפוטיים, שבהם דנים דיני ממונות לפי ההלכה.
על פי ההלכה, בכל סכסוך ממוני יש לפנות לבית דין בלבד, וקיים איסור לפנות לבתי משפט הקרויים ערכאות של גויים (כמצוין ברש"י בפרשת משפטים). הפניה לבית משפט חילוני מותרת רק במקרה שמדובר במציאות בה אי אפשר להביא את האדם השני אל בית הדין הרבני ולאחר שבית הדין יתן הסכמה לכך.
משפט המלך
ערכים מורחבים – משפט המלך
מלבד בית הדין, יש סמכות שיפוטית גם למלך היהודי, אולם בניגוד לבית הדין הפוסק רק לפי ההלכה, ניתנה רשות למלך לשפוט גם לפי צורכי השעה וכפי ראות עיניו, סמכות זאת קרויה בהלכה משפט המלך.
סופרי הדיינים
סופרי הדיינים היו בעלי תפקידים בבית הדין שאינם חבריו, ותפקידם הוא כתיבת הפרוטוקול של הדיינים המזכים ושל המחייבים. הצורך בהם עולה מכך שהדיונים נמשכו לאחר ליל התייעצויות והיה צורך בתזכורת עבור הדיינים לגבי עמדותיהם יום קודם, שכן המזכה לא יכול לחזור בו והמחייב יכול, ולמטרת תיקון במקרה של טעות בדברי המזכים.
בתי הדין בימינו
סמכותו של בית הדין הרבני הרשמי של ישראל מוגבלת בחוק לדיני גיטין, קידושין, חלק מענייני המעמד האישי, ונושאים ממוניים מסוימים. עד לשנת 2006 נהגו בתי הדין הרבניים הרשמיים לדון גם בדיני ממונות כלליים, במקרים שהצדדים חתמו על הסכם בוררות הממנה את בית הדין כבורר ביניהם. ככל פסק בוררות, החלטות בתי הדין היו ניתנות לאכיפה בהוצאה לפועל, ומונעות דיון מחודש באותו סכסוך בבית משפט. ב-6 באפריל 2006 פסק בית המשפט העליון באופן תקדימי כי בית הדין של ישראל אינו מוסמך בחוק לפעול כבורר.
יתרונה של מערכת בתי הדין לממונות היא ביעילות ההליך[דרוש מקור] ובמחירו הנמוך (להבדיל מבוררות עסקית רגילה). בתי דינים כאלו היו מופעלים על ידי הרבנות הראשית לישראל וכיום בעיקר על ידי ארגונים דתיים פרטיים.
למרות שישנם טוענים רבניים העוסקים בייצוג בפני בתי הדין, מקובל גם לגשת אליהם ללא יצוג. הבחנה זו מבטאת את העובדה שההלכה נוטה לגישה האינקויזיטורית, על פיו מוטלת האחריות המלאה של ניהול הדיון וחקירת האמת על בית הדין הדין עצמו, ולא על הצדדים המתדיינים בלבד (השיטה האדברסרית).
בתי דין לממונות
- ערך מורחב – בית דין לממונות
בתי הדין לממונות, הם מוסדות פרטיים הדנים בסכסוכי ממון על פי דין תורה, ובמסגרת חוק הבוררות. בקהילות החרדיות ישנם בתי דין רבים. הוותיקים שבהם הם בית הדין של העדה החרדית בירושלים ובית דין צדק בני ברק של הרב נסים קרליץ בבני ברק, שניהם פועלים גם במישורים ציבוריים. גם בקרב הציבור הדתי לאומי קיימים בתי דין לא מעטים. הבולט בהם הוא רשת בתי הדין לממונות ארץ חמדה גזית המהווה חיבור בין בית הדין שהוקם על ידי מכון ארץ חמדה ללימודי דיינות ארגון "גזית" אשר הוקמה על ידי הרב ד"ר משה בארי, מיסודה של "מורשת המשפט בישראל", שבראשה עומד חתן פרס ישראל, הפרופסור נחום רקובר. בשנת תשס"ח הוקם פורום בתי הדין לממונות, המשמש כמטריה לפעילות בתי הדין של הארגונים: ארץ חמדה, גזית, הליכות עם ישראל, ומכון משפטי ארץ.
לקריאה נוספת
- הרב שמחה אסף, בתי הדין וסדריהם, ירושלים תרפ"ד
- הרב יוחנן דיכרון, כח בית דין לעתיד, לונדון תשס"ב
- הרב יצחק סנדר, "בית דין הגדול ובית דין של שבעים ואחד", כתב עת אור המזרח, כרך כה, חוברות פז-פח, ניו יורק תשל"ו, עמ' 39–48
- רבי שמואל ברוך ורנר, "סמכויות בתי הדין", כתב עת תורה שבעל פה, כ, עמ' ל"ט-מ"ו
- ד"ר יהושע הורביץ, "בתי הדין בתקופת הגאונים", כתב עת מחניים, 13, תשנ"ה, עמ' 166–177
- הרב זלמן ברוך מלמד, "כח בתי הדין בזמן הזה", כתב עת ישע ימינו, 52, תשנ"ז, עמ' 5–9
- הרב ישראל גליקמן, "סמכות בתי הדין על פי ההלכה", כתב עת בלכתך בדרך, ישיבת כרם ביבנה, כרם ביבנה, אייר תשנ"ט, עמ' 101–110
- דייני בתי הדין הרבניים בירושלים ובתל אביב, "סדר הדין", שורת הדין, כרך ט, ירושלים תשס"ה, עמ' תל"ז-תע"ח
- הרבנים יהושע וייס, שמשון גרוסמן ושמואל יגר, "סמכות בית הדין", פסקי דין (מבין דין ירושלים), כרך י"א, ירושלים תשס"ט, עמ' קכ"ה-קכו
קישורים חיצוניים
- מידע על בתי הדין בישראל באתר דין תורה
- בתי הדין לסוגיהם, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- איתור בית דין רבני לפי יישוב בישראל
- מכון משפט לעם
- אסופת מאמרים בנושא בית הדין, באתר אסיף
- אדם חפרי-וינוגרדוב, עליית בתי-הדין ההלכתיים לממונות: התופעה, גורמיה והקשריה
- מיכאל בריס, בית הדין לממונות - בין סמכות לבוררות, באתר "דעת"
הערות שוליים
- ^ על פי תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ב' עמוד א'
- ^ המנויים בראש השנה, דף לא ע"א
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ב עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מ"ו עמוד א'
| חיי הקהילה היהודית | ||
|---|---|---|
| תפקידים על-קהילתיים | חכם באשי • שד"ר • אדמו"ר • גדול הדור • רב ראשי | |
| תפקידים מקומיים | מרא דאתרא • רב • דיין • פרנס • שליח ציבור • גבאי • גבאי צדקה • בעל קורא • מוהל • שוחט • מלמד • דרשן • סופר סת"ם • בלנית • משגיח • משגיח כשרות | |
| מוסדות | תלמוד תורה • ישיבה • ישיבה קטנה • ישיבה גדולה • כולל אברכים • מקווה • בית כנסת • בית מדרש • חברה קדישא • קופה של צדקה | |
| דברים שבקדושה | מניין • היכל/ארון קודש • חזנות • תפילת עמידה • שחרית • מנחה • ערבית • מוסף • קריאת התורה • שמע ישראל • ברכה • קידוש • רשימת תפילות וברכות | |
| ניהול חיי הקהילה | בית דין • תקנות הקהילה • פדיון שבויים | |
| סנהדרין | ||
|---|---|---|
| מונחים | נשיא • אב בית דין • סנהדרין גדולה • סנהדרין קטנה • בית דין • משפט עברי • שבעים הזקנים • כנסת הגדולה • סמיכת זקנים | |
| נשיאי הסנהדרין | יוסי בן יועזר • יהושע בן פרחיה • שמעון בן שטח ויהודה בן טבאי • שמעיה • (בני בתירא) • הלל הזקן • רבן שמעון בן הלל • רבן גמליאל הזקן • רבן שמעון בן גמליאל הזקן • רבן יוחנן בן זכאי • רבן גמליאל דיבנה • (רבי אלעזר בן עזריה) • רבן שמעון בן גמליאל • רבי יהודה הנשיא • רבן גמליאל ברבי • רבי יהודה נשיאה • רבן גמליאל הרביעי • רבי יהודה נשיאה השני • רבן גמליאל החמישי • רבי יהודה נשיאה השלישי • הלל נשיאה • רבן גמליאל השישי | |
| מקומות מושב הסנהדרין | לשכת הגזית • חנות • ירושלים • יבנה • אושא • יבנה • אושא • שפרעם • בית שערים • ציפורי • טבריה | |
| שונות | מסכת סנהדרין (ומסכת מכות) • עדות • ארבע מיתות בית דין • זקן ממרא • חידוש הסנהדרין • הסנהדרין של פריז • קברי הסנהדרין שבגן הסנהדרין בשכונת סנהדריה • פר העלם דבר של ציבור | |
