מבצע בדר
גשר מצרי על התעלה | ||||||||||||||||||
מערכה: חזית הדרום במלחמת יום הכיפורים | ||||||||||||||||||
מלחמה: מלחמת יום הכיפורים | ||||||||||||||||||
תאריכים | 6 באוקטובר 1973 – 14 באוקטובר 1973 (9 ימים) | |||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
קרב לפני | אין. הקרב הראשון במערכה (בזירה הדרומית) | |||||||||||||||||
קרב אחרי | מתקפת הנגד של 8 באוקטובר | |||||||||||||||||
מקום | תעלת סואץ | |||||||||||||||||
תוצאה | ניצחון מצרי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
מבצע בדר[1] (בערבית عملية بدر, בתעתיק מדויק: עמלית בדר) הוא שמה של התוכנית המצרית היזומה לפתיחת מלחמת יום הכיפורים בגזרתה.
מטרת המלחמה הייתה שבירת הקיפאון על ידי צליחת תעלת סואץ, בניית ראשי גשר והערכות להגנה במערכי הגנה רצופים מוגני נ"מ ומתוגברים בנשק נ"ט לשבירת התקפות הנגד של צה"ל ולדחיקתו מזרחה. התוכנית המצרית הצליחה והשיגה את מטרותיה. אולם עקב בקשת סוריה לנקוט פעולות שיקלו את הלחץ של צה"ל בגזרת רמת הגולן, עזבו בהמשך המלחמה הכוחות המצריים את מערכי המגננה ויצאו להתקפות על הכוחות הישראלים, התקפות שכשלו והסבו למצרים אבדות כבדות. בהמשך הלחימה הצליח צה"ל לאגף את המערך המצרי וכוחותיו צלחו את תעלת סואץ מערבה וכיתרו חלק מהכוחות המצרים שנמצאו ממזרח לתעלת סואץ.
המבצע נקרא כך על שם קרב בדר משנת 624, בו ניצחו כוחות הנביא מוחמד כוחות משבט קורייש.
רקע
הניצחון המכריע של ישראל במלחמת ששת הימים הותיר את העולם הערבי המום מגודל התבוסה. מצרים, שהייתה מעורבת עד צוואר במלחמת האזרחים בתימן, שגבתה קורבנות רבים ועד סופה נפגעו כ-26,000 חיילים מצרים, נסוגה מתימן והפנתה את כוחותיה נגד ישראל. מצרים לא השלימה עם הנוכחות הישראלית בסיני ויזמה את מלחמת ההתשה החל משנת 1969 מתוך הנחה שישראל אינה ערוכה מבחינה כלכלית למלחמה ממושכת ואינה מסוגלת חברתית לשאת במחיר של קורבנות רבים בנפש, אך המלחמה גבתה מחיר כלכלי וצבאי כבד ממצרים, ובסופו של דבר נחתם הסכם הפסקת אש על ידי יורשו של נאצר, אנואר סאדאת, בשנת 1970.
גישושי השלום שנעשו על ידי הצדדים התגלו כחסרי סיכוי. אמירתו של משה דיין כי עדיפה שארם א-שייח בלי שלום מאשר שלום בלי שארם א-שייח, ומעמדו של סאדאת בתוך מצרים, היו בסיס רעוע מכדי לבנות עליו תהליך מדיני בר קיימא. הקיפאון המדיני בשנים 1972–1973 נתפס על ידי הערבים כמסוכן, והם חששו שהעולם עשוי לראות את הנוכחות הישראלית בשטחים הכבושים כמובנת מאליה. בנוסף, סאדאת רצה לבסס את שלטונו וראה במלחמה נגד ישראל את הדרך הנכונה לכך.
לצורך ההתעצמות הצבאית מול צה"ל בחרו המצרים להתקרב לברית המועצות ולפעול עמה בשיתוף פעולה כמעצמה. נשק סובייטי חדיש ומתוחכם, יועצים רבים ואף חיילים מפעילי ציוד מודרני, הוזרמו למצרים ושיקמו את צבאה שציודו הושמד כמעט כליל במלחמת ששת הימים. גם במהלך מלחמת ההתשה, כשצבא מצרים ספג אבדות כבדות בציוד, סיפקו הסובייטים ציוד רב תחתיו. הסובייטים פעלו גם במישור המדיני למען האינטרסים של בת בריתם מצרים. השגרירות הסובייטית בוושינגטון פעלה לקידום האינטרסים המצריים, והייתה נכונה להשתמש בזכות הווטו שלה באו"ם ואף בגיוס קולות של מדינות חסות נוספות על מנת לקדם את האינטרסים של מצרים.
התוכנית
השלב העיקרי של מבצע בדר היה חצייה של תעלת סואץ בין המעוזים במספר רב של נקודות לכל אורכה, פריצת מכשול סוללות העפר באמצעות גריפתם בזרנוקי מים, והקמת גשרים להעברה רחבת היקף של חמש דיוויזיות רגלים מתוגברות בכוח נ"ט ושריון אל השטחים שבשליטת ישראל ממזרח לתעלה. לפני ובמקביל להקמת ראשי הגשר וביסוסם, בוצעה הכנה באש ארטילריה ותקיפות מהאוויר. ההיערכות המצרית בראשי הגשר בעומק משתנה של 10-12 ק"מ מהתעלה, נועדה להדוף ולשבור את כל התקפות הנגד של הכוחות הסדירים ושל כוחות המילואים המתגברים בחזית סיני. כיבוש רוב המעוזים תוכנן להתבצע רק בשלב מאוחר יותר. ראשי הגשר שתוכננו כמערך הגנה רציף, תוכננו שלא תחרוג ממעטפת ההגנה של סוללות טילי קרקע אוויר שהוצבו ממערב לתעלה. על פי התכנון, יושלם השלב הראשון בתוך יממה לאחר הצליחה.
השלב השני, שהוצג לסורים כחלק מהתוכנית, אך לא תוכנן להתבצע על ידי המצרים,[2] עסק בהמשך ההתקפה מזרחה לאחר ביסוס הכוחות וייצוב קו ראשון לשתי הארמיות על חמש הדיוויזיות שלהן. שלב זה עסק בכיבוש של רצועה רחבה יותר שעומקה 40 עד 70 ק"מ מהתעלה עד היאחזות נח"ל ים, בסיס רפידים, מעבר הגידי ומעבר המיתלה. שלב זה יעשה במקביל להעתקת סוללות טילי קרקע האוויר מזרחה לתוך סיני שיגנו על הכוחות המתקדמים מפני תקיפות חיל האוויר הישראלי. על פי התכנון, יושלם שלב זה בתוך 13 ימים מהצליחה.
עוד תוכנן כי המתקפות המצריות בחזית סיני ילוו בפשיטות באמצעות מסוקים של יחידות קומנדו ליעדים נבחרים בסיני, התקפות של רקטות פרוג, טילי סקאד, וטילי שיוט מדגם קלט נגד מטרות אסטרטגיות, ותקיפות של חיל האוויר המצרי, שיסייע לכוחות הקרקע ויתקוף את שדות התעופה הישראליים בסיני. המבצע כולו תוכנן להימשך כשבועיים עד ייצוב קו חזית מוגדר לשתי הארמיות.
בדומה לתוכנית המתקפה הסורית, לא הוכנה על ידי המצרים תוכנית המשך לניצול הצלחה אפשרית של תוכנית בדר לכיבוש סיני או לכיבוש ארץ ישראל.
ההכנות
המצרים ביקשו להפיק לקחים ממלחמת ששת הימים וממלחמת ההתשה. הם ביצעו הכנות להגדלת סיכויי ההצלחה של המבצע. בעיקר חיפשו פתרונות להתמודדות עם חיל האוויר הישראלי שהפגין עליונות מוחלטת, עם כוחות השריון הישראליים שנקטו טקטיקת שריון עדיפה וכן, התמודדות עם המשימה ההנדסית המורכבת של צליחת תעלת סואץ שהייתה מכשול טבעי רחב שנשלט על ידי רמפות ישראליות, מעוזים ואמצעים ישראלים אחרים לסיכול צליחה.
פעולות ההכנה כללו: סודיות מוקפדת מאוד בכל הקשור למבצע, נקיטת אמצעי הונאה להבטחת הפתעה, תיאום מתקפה בו זמנית עם סוריה שתחייב פיצול כוחות צה"ל לשתי חזיתות, הגדלת הסיוע והידוק הקשר עם ברית המועצות, קבלת סיוע ממדינות ערב בכסף ובחילות משלוח, נקיטת טקטיקה שתקטין את עליונות חיל השריון הישראלי ושילוב של טילי קרקע אוויר חדישים לביטול העליונות הישראלית באוויר.
הבטחת גורם ההפתעה
תוכנית בדר נשמרה בסודיות רבה ולא נחשפה אף לא בפני דרגי השדה הבכירים ביותר. לצורך שמירת הסודיות כללה תוכנית המבצע גם סדר חשיפתו בפני הדרג המבצע, כך שכל דרג נחשף בתורו לדבר התוכנית שעות בלבד לפני תחילת הקרבות. עד לחשיפתו נמסר לכוחות שמדובר בתרגיל גדול שדומה לתרגילים אחרים שביצע הצבא המצרי בשנת 1973. בחלק מהדיונים נאסרה עריכת פרוטוקולים כתובים של דיונים בנושא ההכנות למלחמה. במקביל יזמה מצרים תוכנית הטעיה שנוהלה על ידי צוות משותף של משרד המלחמה, משרד החוץ ומשרד ההסברה. בין היתר יזמו המצרים גיוסים רבים של אנשים מילואים ושחרורם (ב-20 בינואר 1973) ובכך גרמו לצה"ל להתייחס אליהם כאל גיוסים שגרתיים, פורסמו בעיתונות שמות קצינים שיעלו למכה בתקופה שתוכננה למתקפה ועוד.
פיצול כוח צה"ל לשתי חזיתות
המצרים תיאמו את התקיפה עם הסורים. ב-10 בינואר 1973 הוחלט בדיון משותף בקהיר למנות את שר המלחמה המצרי פריק אחמד איסמעיל עלי למפקד הכללי של הכוחות המאוחדים המצריים והסוריים, ובמרץ 1973 הוא ביקר בדמשק לצורך תיאום מועד המלחמה ודרכי ההכנה עד לפתיחה באש. החל ממאי 1973 נפגש שר המלחמה בהזדמנויות שונות עם הסורים לצורך תיאום "מבצע בדר".
גיוס מדינות ערב למאמץ המלחמתי
המצרים פנו למדינות ערב תוך שחשפו בפניהם את כוונתם הכללית לתקוף את ישראל וביקשו סיוע בחילות משלוח. מדינות ערב שלחו כוחות סיוע גדולים טרם המלחמה ובמהלכה[3]:
- סודאן - חטיבת חי"ר, 30 טנקים, 30 נגמ"שים וכ- 12-14 קני ארטילריה.
- לוב - חטיבת שריון (כ- 100 טנקים) 18 קני ארטילריה, 29 מטוסי מיראז', 30 מסוקים.
- אלג'יריה - חטיבת שריון, חטיבת חי"ר, 130 טנקים, 30 נגמ"שים, 18 קני ארטילריה, 59 מטוסי קרב הפצצה.
- תוניסיה - גדוד חי"ר.
- מרוקו חטיבת חי"ר, 12 טנקים (בנוסף שלחה מרוקו חיל משלוח גדול יותר לסוריה).
מענה לאיום חיל האוויר הישראלי
חיל האוויר הישראלי הפגין עליונות אווירית מלאה במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה. התקפה כוללת, ללא טיפול ביתרון זה, בתנאי לחימה מדבריים פתוחים פירושם השמדה של הכוח התוקף. המטכ"ל המצרי בחר שלא להתחרות בישראל בתחום שבו עוצמתה הייתה בולטת ובלתי מעורערת זה שנים רבות. במקום זאת בחרו המצרים להשתמש במערך הגנה אווירית צפופה. מערך זה כלל סוללות טילי קרקע-אוויר נייחים מדגם SA-2 ו-SA-3, סוללות ממונעות מדגם SA-6 ותותחי נ"מ ניידים על גבי רכב קרבי משוריין מסוג ZSU-23-4. חיל הרגלים צויד בטילי כתף מסוג 9K32 סטרלה-2. טילי הנ"מ הרבים הקשו מאוד על פעולתו של חיל האוויר הישראלי וכונו לימים "מסך האש". המצרים הכינו במשך מספר שנים מחפורות רבות לאמצעי נ"מ אלה ושיקמו אותם מחדש בכל פעם שהותקפו על ידי צה"ל.
מענה לאיום השריון הישראלי
חיל השריון הישראלי נהנה מטקטיקה עדיפה מיריביו הערבים. אימוני הקליעה המתקדמים של צה"ל ובמיוחד נקיטת היוזמה על ידי דרג הפיקוד הזוטר שלא היה כבול לקונספציה מוכתבת מראש על ידי הדרגים הבכירים היוו יתרון משמעותי. חיסרון בולט של חיל השריון הישראלי היה הנטייה להסתער ללא תמיכה מספקת של חי"ר וכך היו הטנקים חשופים למארבי חי"ר ולפגיעות מצד נשק נ"ט קל שנשאו חיילי החי"ר ומהיעדר חיל תותחנים חזק לחיפוי. צה"ל הועיד את מלאכת הסיוע לחיל האוויר, שבדיעבד התקשה לספק סיוע נוכח ריבוי המשימות שנדרש אליהן ואמצעי הנ"מ הצפופים שהופעלו נגדו.
במטרה להתמודד עם יתרונות השריון הישראלי הוחלט לצייד את יחידות החי"ר בנשק נ"ט רב. היו אלה טילי סאגר ורקטות RPG-7 סובייטיים, שהיו מהמתקדמים והיעילים בזמנם. הטילים הופעלו במארבים בסמוך לצירי תנועה צפויים של השריון הישראלי ויצרו איום חמור על השריון הישראלי, איום שצה"ל לא התגבר עליו עד סוף המלחמה.
המבצע
המתקפה הפתיעה את ישראל הפתעה מוחלטת כמעט (רק מספר שעות קודם לפריצת המלחמה הבינו באמ"ן שכל ההתראות שהתקבלו אכן אמיתיות ושהיא תפרוץ באותו יום).
בימיה הראשונים של מלחמת יום הכיפורים בוצעה תוכנית בדר כמתוכנן ובאופן מוצלח: המתקפה הכוללת שפתחה את מלחמת יום הכיפורים נפתחה בתיאום מלא עם צבא סוריה, ב-6 באוקטובר, סמוך לשעה 14:00 בצהריים. המתקפה בוצעה על ידי מעל 200 מטוסי יירוט ותקיפה שהפציצו מטרות איכות ישראליות בסיני בשילוב עם הנחתת כוחות קומנדו על ידי מסוקים וצליחת תעלת סואץ.
השלב הראשון בתקיפה הצליח כמתוכנן, ובחסות ההרעשה הארטילרית הצליח צבא מצרים לצלוח את התעלה ולהשתלט על רצועה של כ-12-10 ק"מ תוך ניתוק המעוזים. מסך האש שבנו המצרים הגביל משמעותית את חופש התנועה של חיל האוויר ואת יכולתו לסייע לכוחות הקרקע הישראלים שביקשו סיוע דחוף. מטוסים ישראלים רבים הופלו באמצעות סוללות הנ"מ המצרי. ההתקפה על מערך הנ"מ המצרי לא יצאה כלל אל הפועל לנוכח ריבוי המשימות שהוטלו על חיל האוויר. חוליות החי"ר המצריות המצוידות בטילים נגד טנקים פגעו קשה ביחידות השריון הישראלי ומנעו הדיפת כוחות היבשה המצריים.
החל מיום 14 באוקטובר השתבשה תוכנית בדר: מתקפת השריון המצרית הגדולה נבלמה כאשר למצרים נפגעו כ-200 טנקים ולצה"ל כ-20 בלבד. היוזמה ההתקפית המצרית צומצמה. יעד קו המעברים נזנח וצה"ל החל יוזם התקפות. ביום 15 באוקטובר יזם צה"ל את מבצע אבירי לב - הצליחה לצידה המערבי של התעלה ("אפריקה"). בסופו של מבצע זה נכבשו שטחים נרחבים בשטח מצרים וכותרה הארמייה השלישית. יעדים טקטיים נוספים שהוגדרו במבצע בדר לתקיפת יעדים צבאיים ואסטרטגיים ישראלים עמוקים נכשלו. כמעט כל טילי השיוט שנורו לישראל יורטו על ידי חיל האוויר (שני טילים פגעו מתוך 25). המבצעים להנחתת כוחות קומנדו נכשלו ברובם כאשר חלק גדול מהמסוקים הופלו על ידי מטוסי חיל האוויר, הותקפו על ידי כוחות קרקע ומסיבות נוספות.
אף על פי שהמצרים ובני בריתם לא הצליחו להשלים את מבצע בדר או להכניע את ישראל במלחמת יום הכיפורים, נחשב מבצע בדר והמלחמה כהצלחה בעיני המצרים. ימי חג מצריים מציינים את הצלחת המבצע, עיר גדולה נקראה על שמו ומוזיאון הוקם לזכר צליחת התעלה המוצלחת על ידי הצבא המצרי והמלחמה בכלל.
ראו גם
- פקודת שובך יונים - תוכנית המגננה של צה"ל בחצי האי סיני
- מבצע ניצוץ - מבצע ההונאה של סוריה ומצרים שקדם למבצע בדר.
- מבצע משרוע 110 - התוכנית הסורית היזומה לפתיחת מלחמת יום הכיפורים בגזרתה.
לקריאה נוספת
- דני אשר תא"ל ד"ר, לשבור את הקונספציה, "מערכות" – משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תל אביב 2003, 400 עמודים.
- דני אשר (תא"ל ד"ר), התוכנית המצרית למלחמת יום כיפור, מערכות 361, נובמבר 1998, עמ' 2-13
- שלמה נקדימון, סבירות נמוכה: סיפור הדראמה שקדמה למלחמת יום-הכיפורים ומה שאירע בעקבותיה, תל אביב תשמ"ב.
- שאזלי, חציית התעלה, הוצאת מערכות, 1987.
- שמואל גורדון, 30 שעות באוקטובר, הוצאת מעריב, 2008.
קישורים חיצוניים
- מלחמת יום הכיפורים מזווית הראיה המצרית
- מחדלי מלחמת יום כיפור: מחדלי מלחמת יום הכיפורים וכשליה, מחלקה ראשונה
הערות שוליים
34673947מבצע בדר