קרב סרפאום
| מלחמה: מלחמת יום הכיפורים | ||||||||||||||
| תאריכים | 17 באוקטובר 1973 | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב אחרי | קרב אורחה | |||||||||||||
| מקום | כפר סרפאום | |||||||||||||
| קואורדינטות |
30°29′N 32°19′E / 30.48°N 32.32°E | |||||||||||||
| תוצאה | ניצחון מצרי, אך המצרים החלו נסוגים באזור החווה הסינית צפונה | |||||||||||||
| ||||||||||||||
קְרַב סָרָפֵאוּם היה קרב שניטש בחזית הדרום במלחמת יום הכיפורים. הקרב התחולל ב-17 באוקטובר 1973, היום השנים עשר למלחמה, בכפר המצרי סרפאום בין פלוגה מתוגברת מחטיבת הצנחנים במילואים 247 לבין חיילי הצבא המצרי. בסוף הקרב נסוג כוח צה"ל לאחר שספג אבדות כבדות.
הרקע לקרב
ב-15 באוקטובר 1973 פתחו כוחות צה"ל בחזית הדרום במבצע אבירי לב – פעולה שמטרתה הייתה להקים ראש גשר ישראלי בגדה המערבית של תעלת סואץ, מתוך כוונה לשנות את מהלך המלחמה בזירה זו, שנטה עד אז בעיקרו לטובת הצד המצרי. כזירת הצליחה נקבע קטע התעלה המצוי מצפון לאגם המר הגדול ובצמוד אליו (חצר המעוז "מצמד"). תוכנית הקרב קבעה כי חטיבה 247 תהיה הראשונה שתצלח את התעלה מערבה ותקים שם את ראש הגשר של צה"ל.
ב-16 באוקטובר לפנות בוקר החלו חיילי חטיבה 247 לצלוח את התעלה בסירות גומי. עד הבוקר הקימה החטיבה ראש גשר שהשתרע על פני כ-4 קילומטרים לאורך גדת התעלה מצפון לאגם המר הגדול, ועומקו היה כ-2 קילומטר. באותו בוקר החלו גם כוחות טנקים של צה"ל לצלוח את התעלה מערבה.
במהלך יום המחרת, 17 באוקטובר, החלו מונחתות הפגזות מצריות על אזור ראש הגשר, וכוחות מצריים ניסו לתקוף את מתחם ראש הגשר מצפון.
הקרב
ב-17 באוקטובר בשעה 9:00 לערך פקד מפקד החטיבה דני מט להוציא כוח שיתקדם מראש הגשר צפונה לעבר הכפר סרפאום והמוצב המצרי שבו, במטרה להרחיק את המצרים ממתחם ראש הגשר ולפגוע באפשרויות התצפית המצרית הדרושה לטיווח ארטילרי. המשימה הוטלה על פלוגה ב' מהגדוד שבפיקודו של סא"ל דן זיו, מחלקת המק"כ (מקלע כבד) של המסייעת, והתאג"ד. על הכוח, שהיה רכוב על גבי שמונה זחל"מים ועמו שני טנקי מגח, פיקד המג"ד עצמו. הכוח נע צפונה במתווה צפוי של סיור אלים ולא כקרב סדור ומתוכנן.
הפלוגה התקדמה ממתחם ראש הגשר צפונה, לאורך מסילת הרכבת הממוקמת כקילומטר ממערב לתעלת סואץ. כאשר הגיע הכוח לקרבת המבואות הדרומיים של הכפר סרפאום, בשעה 12:30 הבחין המג"ד זיו בכוחות מצריים המצויים בכפר והחליט לתקוף. הכוח המצרי שהותקף היה גדוד קומנדו מתוגבר 73, שנסוג במהלך הלילה משדה התעופה דוורסואר, ומאות חיילים ששהו באזור העורפי המנהלתי של דיוויזיית חי"ר 16.
מיד עם המשך ההתקדמות לעבר הכפר נקלע הכוח לקרב כבד עם כוחות מצרים עדיפים. טנק אחד נפגע והושבת מיד (הטנק השני נתקע עוד קודם לכן לאחר שפרס זחל). הזחל"ם שבראש הכוח התקדם, אך מספר זחל"מים מאחוריו נפגעו באש מצרית והוא נותק מיתרת הפלוגה. 13 אנשיו וביניהם גם המג"ד זיו נאלצו לנטוש אותו ולהתבצר במבנה חד-קומתי בכפר, לאחר שאחד מהם נהרג. בידיהם היה נשק קל – רובים, תת-מקלעים, רימוני יד ומספר רקטות נגד טנקים מדגם לאו. עיקר כוח ההתקפה המצרי הופעל כנגד קבוצה זו. מאותו רגע ניהלו אנשיה קרב הירואי, כאשר בתוכם בלט במיוחד בלחימתו סרן אסא קדמוני[1], אשר ירה אש מנשק קל וטילי לאו והטיל רימוני יד. קדמוני עצמו השמיד שתי משאיות ובהן חיילים מצרים. הצנחנים לחמו ללא הרף על חייהם כנגד התקפות של מאות חיילים מצריים, שלוו באש עזה מטווחים קצרים. בהמשך הקרב הושמד הזחל"ם של הקבוצה באש נגד טנקים מצרית ואפשרות הנסיגה היחידה שלה אבדה.[2].
לאחר שנודע על ניתוקו של כוח החוד יצאו ממתחם ראש הגשר שני כוחות חילוץ של הצנחנים, מתוגברים בטנקים. על כוח אחד פיקד סגן מפקד החטיבה יהודה בר, ועל האחר - מפקד גדוד 416 של הצנחנים, סא"ל צביקי נור, ארבע שעות לאחר תחילת הקרב, לאחר לחימה קשה בשטח מכוסה צמחייה עבותה, חברו כוחות אלו עם הקבוצה המנותקת בסרפאום, שתחמושתה עמדה לאזול, וחילצו אותה. לאחר החילוץ נסוגו כל הכוחות דרומה אל מתחם ראש הגשר.
תוצאות הקרב
המתקפה הישראלית נבלמה והפלוגה נהדפה חזרה לראש הגשר, תוך ניהול קרבות קשים בעזרת כח שהוחש לחלצה. למצרים נגרמו אבדות כבדות, אך המתחם נשאר בשליטתם. בקרב נפלו 14 חיילי צה"ל ו-35 נפצעו. בין ההרוגים בקרב היה המשורר סרן בארי חזק.
סרן אסא קדמוני עוטר בעיטור הגבורה[3] על לחימתו בקרב זה. רופא בתחנת איסוף נפתלי הדס קיבל עיטור המופת על פעילותו במהלך הקרב.
בדיעבד הסתבר שהקרב על מיתחמי סרפאום פורש על ידי המטכ"ל המצרי כניסיון לכתר את הארמייה השנייה. כתוצאה מכך החלו המצרים נסוגים באזור החווה הסינית צפונה, ואיפשרו בכך את הרחבת ראש הגשר כשמונה ק"מ צפונה.
ניסיון נוסף לטיהור השטח שמצפון לראש הגשר
ערך מורחב – קרב מתחם אורחה
יומיים לאחר הקרב תקפה חטיבה 14 את מוצב ההגנה המצרי "אורחה" שנמצא סמוך לכפר סרפאום, בסיועה של יחידת צנחנים סדירה. לאחר הקרב ספרו חיילי החטיבה כ- 300 חיילים מצרים הרוגים וכן נתפסו 50 שבויים מצריים. 18 חיילי צה"ל נפלו בקרב.
לקריאה נוספת
- חיים הרצוג, מלחמת יום הדין, ירושלים: עידנים, 1975.
- אילן כפיר, צה"ל בחילו – אנציקלופדיה לצבא ולביטחון: צנחנים – חי"ר מוצנח, תל אביב: רביבים, 1981.
- זאב שיף, איתן הבר, לקסיקון לביטחון ישראל, תל אביב: זמורה, ביתן, מודן, תשל"ו.
- עמירם אזוב, צליחה, 60 שעות באוקטובר 1973, הוצאת דביר, 2011, עמודים 246-251.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ עמירם אזוב, "צליחה, 60 שעות באוקטובר 1973", הוצאת דביר, 2011, עמוד 250, "מכאן ואילך הפך הקרב לסיפור של הישרדות וחילוץ. החוליות היו ברובן מכותרות ולחמו איש לנפשו ולחולייתו. חוליית הלחימה הקדמית בפיקודו של סרן אסא קדמוני תפסה חצר בין שני בתים. במהלך הקרב נפצעו עמיתיו, וכך, מוקף במאות מצרים, לחם קדמוני לבדו במשך ארבע שעות שבמהלכן דילג בין עמדות, אסף מחסניות מחבריו הפצועים, ירה, הטיל רימונים ושיגר טילי נ"ט. קדמוני השמיד שתי משאיות שבהן חיילים מצרים ובלם את התקדמות המצרים עד להגעת כוח החילוץ. כאשר הגיע אליו הכוח המחלץ, נשארו באשפתו כדורים מעטים בלבד. לימים עוטר קדמוני בעיטור הגבורה על לחימתו. ייתכן ששהתנסות הקשה שעבר דחפה אותו לעמוד בראש תנועת המחאה שלאחר המלחמה ולמשברים הנפשיים שליוו אותו כל ימי חייו הקצרים".
- ^ הרצוג, עמ' 213-214 ; כפיר, עמ' 163.
- ^ עיטור הגבורה שהוענק לסרן אסא קדמוני, באתר "בעוז רוחם" של צה"ל
קרב סרפאום33743526Q12411115