החצר (מלחמת יום הכיפורים)
החצר היה הכינוי שניתן למשטח מוקף סוללת עפר על גדתה המזרחית של תעלת סואץ, ששימש כבסיס היערכות והכנות לכוחות צה"ל שצלחו את התעלה אל גדתה המערבית והקימו גשרים על פניה במלחמת יום הכיפורים. החצר שכנה בשטחו של המעוז לשעבר "מצמד", על שפת צפון האגם המר הגדול.
תיאור המתחם
החצר הייתה אחת ממספר מתחמים דומים שהוקמו לפני המלחמה באתרים שונים על גדתה המזרחית של התעלה כהכנה לפעולות צליחה אפשריות, במסגרת התוכניות שהכין פיקוד הדרום לצורך כך. הם נועדו לשמש כשטח היערכות שיהיה מוגן מפני ירי שטוח מסלול מסביבותיו ומעברה השני של התעלה.
החצר נמצאה באזור דוורסואר, מעט מצפון למוצא התעלה אל האגם המר הגדול, ומוקמה בתווך שבין שני מעוזים – מצמד א' שמצפונה (שלוחמיו הותקפו ונפלו בשבי בימים הראשונים למלחמה) ומצמד ב' מדרומה (שלא היה מאויש כלל). אורך מתחם החצר, שצורתו הייתה כשל טרפז, היה כ-900 מטר. רוחבו היה מ-100 מטר בדרומו ועד לכ-300 מטר בצפונו.
הסוללה המערבית של החצר, שגבלה בשפת התעלה, נבנתה בקטע נבחר בחתך צר במיוחד. קטע זה סומן בלבנים אדומות. דבר זה נעשה על מנת לאפשר את זיהוי קטע זה ופריצתו במהירות ובקלות בכלים הנדסיים לצורך פעולת צליחה. צירי התנועה שסלל צה"ל אל התעלה באותו אזור נכנסו אל תוך החצר בשלוש נקודות, בחלקה הצפוני ובחלקה הדרום-מזרחי.
היסטוריה
כוחות צה"ל הראשונים, שפעלו במסגרת מבצע צליחת התעלה, הגיעו לחצר בלילה בין ה-15 ל-16 באוקטובר 1973 ומאז ואילך שימשה החצר כבסיס לכוחות הצולחים. זמן קצר לאחר מכן יצאו ממנה צנחני חטיבה 247 לצליחת התעלה והקימו את ראש הגשר הישראלי בגדה המערבית. באותו יום הצטרפו אליהם טנקים (של חטיבה 421) שהושטו מן החצר על גבי תמסחים, וציוד הגישור של חיל ההנדסה החל להתרכז בה.
ב-17 באוקטובר נמתח על פני התעלה הגשר הראשון וקצהו נשק לגדת התעלה מול פרצה בחלקה הדרומי של סוללת העפר של החצר. גשר נוסף נמתח מול פרצה בסוללה כ-250 מטר צפונה משם. גשר שלישי – גשר הגלילים – נמתח על פני התעלה כ-900 מטר מצפון-מערב לחצר.
מפקד אוגדה 143, האלוף אריאל שרון, הטיל על סגנו, תת-אלוף יעקב אבן, את הפיקוד על מתחם ראש הגשר, שכלל את החצר ואת השטח המקביל לה בגדה המערבית של התעלה, שבו התפרסו להגנה צנחני חטיבה 247. לידו עזרו מספר קצינים – מחטיבה 247, מחיל ההנדסה, מחיל הים ומחיל האוויר, שהיו אחראים על בניית הגשרים על התעלה, על אבטחתם הקרקעית[1] והתת-ימית (מפני צוללני אויב) ועל הגנת נ"מ על המתחם כולו.
נקודות פיקוח תנועה הוקמו לצד צירי התנועה שהובילו אל תוך החצר. בתוכה התרכזו חיילי הנדסה ואמצעי הנדסה וכן הכוחות המשוריינים והרגליים של פיקוד הדרום, שהגיעו אליה ממזרח כדי לצלוח את התעלה. כן הגיעו אליה שיירות של יחידות אספקה ושירותים בדרכן לגדה המערבית. בחצר נמצאה נקודת הפיקוד של תת-אלוף אבן, ומוקמו בה שתי תחנות רפואיות לטיפול בפצועים. סביב החצר ובגדה מולה נפרסו תותחים נ"מ של צה"ל.
החל מבוקר ה-17 באוקטובר החל הצבא המצרי להפגיז את החצר ואת שטח הגדה המערבית שמולה בארטילריה ובקטיושות על מנת לשבש את הפעילות בהם. גם כלי טיס מצריים החלו לתקוף את המתחם. ההפגזה נמשכה בעוצמה רבה עד להפסקת האש בחזית הדרום, וגרמה לנזקים לציוד הצבאי ולמאות נפגעים בקרב חיילי צה"ל שבחצר, אשר למעלה ממאה מהם נהרגו.[2] בין הנפגעים היו רבים מאנשי חיל ההנדסה שעסקו בבניית ותחזוקת הגשרים על גבי התעלה. בדקות שלפני מועד הפסקת האש הראשונה, בערב ה-22 באוקטובר, הנחיתו המצרים הפגזה עזה במיוחד על החצר. חיילים חילצו בימי ההפגזות את חבריהם הנפגעים תחת אש תוך גילוי מעשי גבורה. עקב האבדות הכבדות העניקו חיילי צה"ל למקום גם את הכינוי "חצר מוות".
צה"ל פינה את החצר במסגרת ביצוע הסכם הפרדת הכוחות בחזית הדרום.
ככל הנראה, החצר נהרסה על ידי המצרים במסגרת עבודות חפירה להרחבת תעלת סואץ במוצאה אל האגם המר הגדול, והמקום בו עמדה הוא כיום חלק מאפיק התעלה.[3]
ראו גם
לקריאה נוספת
- איתן הבר, זאב שיף, לקסיקון מלחמת יום הכיפורים, אור יהודה: זמורה-ביתן, דביר, 2003.
- אלישיב שמשי, אליהם נשואות העיניים: על מפקדי חטיבות בשדה הקרב, תל אביב: משרד הביטחון, 2006.
- אלישיב שמשי, בכוחם להכריע: על מפקדי אוגדות בשדה הקרב, תל אביב: משרד הביטחון, 2007.
- עמירם אזוב, צליחה, דביר, 2011.
הערות שוליים
33276192החצר (מלחמת יום הכיפורים)