חטיבת ירושלים במלחמת יום הכיפורים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ערב מלחמת יום הכיפורים היו חלק מלוחמי חטיבת ירושלים מוצבים בגזרת תעלת סואץ. גדוד 68 גויס למילואים ונערך במעוזים של קו בר-לב. מעוזי הקו החזיקו מעמד ברובם ביומיים הראשונים של המלחמה. אולם, לנוכח המספרים העצומים של הכוחות המצריים הצולחים נפלו חלק מהמעוזים לידי המצרים והמגנים עליהם נהרגו או נלקחו בשבי. חלק מהמוצבים פונו רגלית לאחור במבצעים הרואיים. שאר גדודי החטיבה גויסו עם פרוץ המלחמה ונערכו להגנה על החזית המזרחית עם ירדן. לאחר צליחת התעלה הועברו גדודי החטיבה לגדה המערבית של התעלה, ונשארו להגן על הקווים באזור איסמעיליה ואזור הגשרים. החטיבה שוחררה אחרי מספר חודשים.

התמרונים העיקריים בתחילת מלחמת יום הכיפורים (מבצע באדר) בגזרת התעלה
צליחת התעלה, כיתור הארמייה השלישית ויצירת מובלעת 'אפריקה' ממערב לתעלה

החטיבה במלחמה

גשר מצרי על התעלה - מבצע באדר - יום כיפורים
חיילים מצריים פורצים את מכשול סוללת העפר בעזרת זרנוקי מים
תעלה במעוז
מעוז דרורה בגזרה הצפונית של קו ברלב - אוקטובר, 1973

גדוד המילואים 68 של החטיבה נקרא לתפוס עמדות בחזית המצרית בתקופת החגים של תשל"ד, 1973. הגדוד נערך ב-14 המעוזים של קו בר-לב (חוץ מהשניים הדרומיים שהיו מוחזקים על ידי כוחות מגדוד נח"ל) תחת פיקוד החטיבה המרחבית 275 וחטיבת השריון 14. מפקדת גדוד 68 בפיקודו של סא"ל אמיר ראובני נותרה ככוח תחת פיקוד החטיבה המרחבית בצפון גזרת התעלה. חיילי המילואים הגיעו למעוזים עוד לפני ראש השנה והיו אמורים להשתחרר לאחר סוכות. לא הייתה אמורה להיות זאת תקופה מיוחדת ולא היה צפי לפעילות רצינית בגזרה. עם זאת אט אט החלו אנשי החטיבה המוצבים בקו, לראות תנועות מאסיביות של שריון וחי"ר מצרי לאורכה של כול התעלה והעבירו גם דיווחים בקשר על כל המתרחש.

המטרה העיקרית של המצרים בשלב הראשון של מלחמת יום הכיפורים הייתה חצייה מהירה של תעלת סואץ וכיתור מוצבי קו בר לב והכנה להתקפת הנגד הצפויה של צה"ל. הם קראו להתקפה - מבצע באדר. תוך 24 שעות הועברו עשרות אלפי חיילים וכמויות עצומות של ציוד צבאי לגדה הישראלית של תעלת סואץ. התקפות הנגד המקומיות של החטיבות מהאוגדה 252 נהדפו על ידי כוחות חי"ר מצריים שהיו חמושים בטילי נ"ט רבים. מוצבים רבים כותרו וכולם הורעשו במטחי ארטילריה כבדים ששיתקו אותם. החבירה למוצבים מכותרים הייתה בעיה שהציקה מאוד לפיקוד הישראלי ופיקוד הדרום יזם התקפות רבות לחילוץ החיילים המכותרים. בסיוע ההתקפות האלה, חלק מהחיילים הצליחו לסגת לעבר הקווים הישראלים ואחרים נפלו בשבי. רק מוצב אחד - בודפשט - נותר בידיים ישראליות. במהלך המלחמה ספג הגדוד מכה קשה, 76 מחייליו נפלו (30%), יותר מ-60 נישבו (24%) ורבים נפצעו. מתוך 254 לוחמים ומפקדים של גדוד 68, פונו/חולצו/מולטו 118 לוחמים (46%). מבצעי החילוץ נערכו באופן עצמי, ללא מעורבות וסיוע של כוחות אחרים. מבצעי החילוץ התחילו בגזרה הצפונית בשבעה באוקטובר, ונמשכו עד תשעה באוקטובר. המעוז היחיד שלא נפל בידי האויב והמשיך להילחם ללא הפסקה, הוא מעוז "בודפשט" בפיקוד מוטי אשכנזי ובסיוע ישיר ומרכזי של שני טנקים מגדוד 9 בפיקודו של המ"מ שאול מוזס. כל שאר המעוזים לאורך התעלה פונו, או נפלו בידי המצרים.

מעוזי השרטון על חוף הים התיכון היו ראשונים לפינוי. מעוז "בודפשט" כותר ממזרח על ידי כוח קומנדו מצרי, שלא אִפשר לפנות את המעוז. מעוז "טרקלין", שלא הופגז ולא הותקף - פונה ללא תקלות בשבעה באוקטובר. מעוז "דרורה", בפיקוד מולי רונן, על 23 החיילים שלו פונה במבצע דרמטי בליל השביעי באוקטובר. בגזרה המרכזית: מעוז "חיזיון" (גשר פירדאן) נפל בידי המצרים אחר קרבות קשים; מעוז "פורקן" (איסמעיליה) חילץ ופינה את עצמו ללא נפגעים (33 לוחמים), בפיקוד המ"פ מאיר ויזל, בשמונה באוקטובר במבצע חילוץ דרמטי מדהים לשטחנו. לוחמי מעוז "מצמד" (דוור סואר) נפלו בשבי המצרי לאחר קרבות קשים; ואילו מעוז "לקקן" (האגם המר הגדול) לא הופגז ולא הותקף. ופונה בשמונה באוקטובר. בגזרה הדרומית: מעוז "בוצר" (בחיבור בין האגם המר הגדול לאגם המר הקטן) בפיקוד צביקה ציפמן - פונה ללא נפגעים, בתשעה באוקטובר; ומעוז "ליטוף" (ביציאת התעלה מהאגם המר הקטן) נפל בידי המצרים.

מעוז "מילאנו" פונה במבצע מורכב. בשיחות של המג"ד עם המ"פ יעקב טרוסטלר, מפקד המעוז, התברר כי לא יהיה ניתן להיחלץ מהמעוז באור יום באמצעות זחל"מים, כיוון שהמעוז הוקף בכוחות מצריים גדולים עם נשק נ"ט בשטחנו ממזרח. התוכנית, שעובדה במשותף, קבעה, שפינוי המעוז ברגל יתחיל בשעות החשיכה. במעוז היו 43 אנשים, וביניהם חמישה-עשר שריונאים, שטנקיהם נפגעו, ופינו את עצמם למעוז, בחלקם פצועים. כמו כן, היו בו כמה אנשי מנהלה, שהיו חלק מכוח המעוז. ציר התנועה באזור קנטרה מזרח היה אמור להיות ניווט והתחמקות מזרחה, ואחר כך צפונה לכיוון תעוז "יורם". בשעות החשיכה, יצא הכוח מהמעוז בתנועה רגלית שקטה. הכוח נע באטיות עקב הפצועים ובזהירות רבה, כדי להימנע מהיתקלות עם הכוחות המצריים. לאחר כמה שעות של תנועה נתקלו בכוח מצרי. תוך כדי ההתחמקות, נוצר נתק בתוך הכוח. 24 לוחמים בפיקוד טרוסטלר וסגנו מיכה קסטכר הצליחו להתחמק ולהסתתר. עם אור ראשון התגלה הכוח על ידי טנק ישראלי שהחל לירות עליהם בהנחה שמדובר בחיילים מצרים. שנים מהשריונאים, אילן גידרון וגיל אופיר רצו לכיוון הטנק מנופפים בטלית על מנת שהטנק יזהה שהם חיילי צה"ל. הם חולצו על ידי אותו טנק והגיעו לתעוז "יורם", ופונה לבלוזה בזחל"מים. שני לוחמים נהרגו בהיתקלות ושבעה-עשר לוחמים, וביניהם הפצועים, ניתקו מהכוח העיקרי, והתגלו כשהסתתרו במבנה נטוש בעיר קנטרה בשמונה באוקטובר בבוקר. בקרב נהרגו תשעה לוחמים, ושמונה לוחמים נפלו בשבי.[1][2]

שאר כוחות החטיבה והמחוז (מאורגנים בשלושה גדודי חי"ר, 4 גדודי חי"ם, גדוד מרגמות 120 מ"מ, גדוד נ"ט 90 מ"מ, סיירת, פח"ח, מח' הנדסה ועוד) גויסו ביום שבת ה-6 באוקטובר ותפסו מערכי הגנה בדרומה של בקעת הירדן ועד מעלה אפרים וכן לאורכם של הצירים העולים לגב ההר לעבר ירושלים ורמאללה. מפקדת החטיבה בפיקודו של אל"ם זאב עופר נערכה במעלה אדומים, מכאן שלטה על כוחותיה במערכי ההגנה אל מול חשש אפשרי להצטרפות ירדן למלחמה. לגזרת החטיבה הוזרמו כוחות נוספים כולל גדוד טנקים מחטיבה 670, גדודי ארטילריה נגררים של פקמ"ז, גדודי מרגמות ונ"ט ממפקדת קצח"ר ועוד. חיילי גדוד 68 שלא התגייסו לגזרת התעלה התייצבו במחסני החירום והקימו גדוד נוסף בפיקודו של סא"ל יעקב אבן.

מיד בגמר המלחמה הוחלט להעביר שניים מגדודי החי"ר של החטיבה ומפקדת החטיבה לפיקוד צפון. מפקדת החטיבה וגדוד 62 תוכננו להחליף את חטיבת גולני בג'ובתא אל חשב. אולם, בשל מחסור בציוד חורף ואיכות הציוד האישי של החיילים הוחלט להעביר את החטיבה לגזרה המצרית כדי לתגבר את אוגדה 143 במרחב 'הצליחה' בגזרה המצרית - אפריקה. 'אפריקה' או 'ארץ גושן' היה השם שנתנו חיילי צה"ל לשטח שכבשה ישראל ממערב לתעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים. מקור השם הראשון הוא בעובדה ששטח זה נמצא למעשה ביבשת אפריקה, בעוד שיתר גזרות הלחימה בחזית סיני נמצאו ביבשת אסיה. גדוד 163 הועבר באוטובוסים לגזרתו ב'אפריקה'.

גדוד 62 בפיקודו של סא"ל שי רז נערך להגנה באזור הצליחה והגשרים עם, פלוגה באזור החווה הסינית מול מובלעת הארמייה השלישית המצרית, ופלוגה שסופחה לחטיבה 55 באזור איסמעיליה. גדוד 161 בפיקודו של סא"ל גדעון מסד וגדוד 163 בפיקודו של סא"ל יעקב שריג ומחליפו סא"ל אלי קידר יחד עם גדוד המרגמות בפיקודו של סא"ל יוסי שושן, בפיקוד מפקדת החטיבה המח"ט אל"ם זאב עופר והסמח"ט סא"ל נחמיה שקד, נערכו מול חילי חטיבת הצנחנים 150 המצרית בגזרת אסמאעיליה וקבר החיל האלמוני. הסיירת בפיקוד רס"ן דרור ויגדור עסקה בסיורים במרחב החטיבה ובעיקר לאורך קו הפסקת האש הלא פורמלית. כל העת אירעו תקריות בודדות בהן נורו גם מטחי ארטילריה וקטיושות מהם נפגעו הלוחמים. במקביל נערכו גם שיחות שלום מקדימות בניהולו של הקמ"ן רס"ן דני אשר עם המפקדים המצרים, בחסות האו"ם, לפתרון בעיות מקומיות. שם במטעי המנגו ועל שפת התעלה המערבית, תחת פיקודו של האלוף אריק שרון, שהו חיילי החטיבה כמעט חמישה חודשים עד לפנוי המרחב. החטיבה הייתה מאחרוני הכוחות שחצו את גשרי התעלה מזרחה עם פינוי שטחי "אפריקה".

גדודי החי"ם של החטיבה יחד עם גדוד 68 המחודש נערכו כל העת להגנה במרחבי בקעת הירדן תחת פיקוד מאולתר בתחילה בפיקודו של אל"ם אליעזר אמיתי, מי שהיה מפקד החטיבה במלחמת ששת הימים.

ראו גם

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ אמיר ראובני, גדוד 68 במלחמת יוה"כ: החלטת פינוי מעוזים, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 15 באוגוסט 2014
  2. ^ רונן ברגמן וגיל מלצר, מלחמת יום כיפור - זמן אמת, ידיעות אחרונות, 2003, עמ' 395 - 416


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0