הפשיטה על בסיסי הטילים במצרים ב-16 באוקטובר 1973
 | ||||||||||||||||||
| טיל SA-2 על משגר | ||||||||||||||||||
| מערכה: החזית המצרית במלחמת יום הכיפורים | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת יום הכיפורים | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 16 באוקטובר 1973 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | צירים ממערב לאזור הצליחה בדואר סוואר | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון ישראלי מוחץ | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
ב-16 באוקטובר 1973, היום ה-11 למלחמת יום הכיפורים, פשט גדוד משוריין מחטיבה 421 של צה"ל לעומק מצרים. בפשיטה הושמדו שלושה בסיסים של טילי קרקע אוויר וכן הושמדו טנקים, כלי רכב וכוחות צבאיים רבים שהיו במסלול ההתקדמות של הכוח הישראלי. מטרת הפשיטה הייתה לפתוח ציר מטוהר ממערך הנ"מ המצרי הצפוף כדי ליצור עליונות אווירית ולאפשר את פעילות חיל האוויר הישראלי באזור הצליחה. לכוחות צה"ל לא היו נפגעים ולא נגרם נזק לציוד.
רקע
מאז מלחמת ההתשה ועד פרוץ מלחמת יום הכיפורים שיקם צבא מצרים את מערך הנ"מ באמצעות רכש נרחב מברית המועצות. ערב המלחמה היה מערך הנ"מ המצרי מהצפופים בעולם ונפרס לאורך כל תעלת סואץ כמו גם אזורים נרחבים בעומק מצרים. במערך היו שלובים טילי קרקע אוויר שונים מהדגמים SA-2, SA-3, ו-SA-6 וכן תותחי נ"מ לטווחים וגבהים שונים שיצרו יחד מעטפת איום רחבה ואפקטיבית.
במטרה להתמודד עם המערך המצרי הצפוף ביקש חיל האוויר הישראלי להפעיל את מבצע תגר, שהיה מבצע מורכב ששילב שימוש באמצעי לוחמה אלקטרונית, חימוש ייעודי שיוטל ממטוסי הפצצה ותזמון מוקפד. בקשת חיל האוויר הופנתה לממשלה עוד קודם לפריצת המלחמה אך אושרה רק לאחר פרוץ הקרבות ב-6 באוקטובר ותוכננה להתבצע בבוקר יום המחרת, היום השני למלחמה. אולם, עקב הצורך הדחוף בסיוע לכוחות הקרקע בחזית רמת הגולן שניהלו קרבות בלימה קשים, הורה המטכ"ל לבטל את מבצע "תגר" עוד בראשיתו ואילץ את חיל האוויר לפעול תחת איום נ"מ חמור בכל אזורי הקרבות ולאורך התעלה וספג בשל כך אבדות כבדות בכל ימי הלחימה. מערך זה כונה "חומת האש".
ב-15 באוקטובר פתחו כוחות צה"ל בחזית הדרום במבצע אבירי לב – פעולה שמטרתה להקים ראש גשר ישראלי בגדה המערבית של תעלת סואץ, מתוך כוונה לשנות את מהלך המלחמה בזירה זו. כזירת הצליחה נקבע קטע התעלה המצוי מצפון לאגם המר הגדול ובצמוד אליו (בסמוך למעוז מצמד). גדוד 264 מחטיבה 421 צלח את התעלה בשעות הבוקר של 16 באוקטובר, וקיבל פקודה לפשוט לעומק מצרים בשיירת טנקים ונגמ"שים ולהשמיד שישה בסיסי טילים בתנועה מהירה תוך ניצול גורם ההפתעה שהיה הכרחי להצלחת הפשיטה. הכוח נתבקש לזהות את סוגי הטילים שבבסיסים ובמידת האפשר להשתלט על רכב שיגור של טיל קרקע אוויר מדגם SA-6 החדיש ולהביאו בשלמותו לישראל. מאחר שלא היה ברשות הכוח מודיעין בדבר שדות מוקשים באזור, נדרש הכוח לנוע רק בצירים ולא בשטחים הפתוחים.
הפשיטה
הפשיטה נערכה על ידי גדוד מוקטן (שבו שתי פלוגות) שכלל 20 טנקים ו-10 נגמ"שי M113, שיצא בשיירה מערבה, כשטנק המג"ד רס"ן גיורא לב מוביל. הטור נע בנסיעה מהירה בצמוד לאגם המר, כך שבין כל שני טנקים נע נגמ"ש. במהלך התנועה זיהה הכוח מוצבים מצריים מאוישים. הכוח ירה בכוחות החי"ר ששהו בהם והשליך רימונים לתוך תעלות הקשר תוך כדי נסיעה. חלק מהחיילים המצרים נמלטו לאגם ושם התפוצצו על מוקשים. הגדוד חצה את תעלת המים המתוקים והמשיך מערבה על ציר שסומן במפת סיריוס בשם "סקרנות". תוך שהוא פוגע בכוחות נוספים שהיו פזורים בצדי מסלול הנסיעה והשמיד טנק מצרי שנע על הדרך עד שהגיע לבסיס הטילים הראשון שהיה מימין לדרך ("פרח" 6120).
הטור המשיך לנוע, צודד תותחים ומקלעים לימין והשמיד את סוללת הטילים תוך כדי תנועה. הפגיעה בטילים הציתה את המנוע הרקטי של הטילים וגרמה לכך ששוגרו במסלול אקראי ללא שליטה. כן הושמדו מתקני המכ"ם שבבסיס.
לאחר השמדת בסיס הטילים הראשון המשיך הכוח עד שהגיע לבסיס טילים נוסף שהיה ריק (פרח 6218). בהמשך פנתה השיירה צפונה ונתקלה בכוח של עשרות כלי רכב מצריים משוריינים. הגדוד כולו פתח באש על כלי הרכב המשוריינים בטווחים משתנים שבין 200 מ' לבין 2,000 מ'. בתוך זמן קצר הושמדו הכלים כשחלק המצרים מהם מצודדים ונערכים לקרב מול הכוח הישראלי אך מבלי שהצליחו להשיב באש. הגדוד חלף על פני הכוח המצרי המושמד כשהוא סופר 9 טנקים ו-34 נגמ"שים מושמדים.
לאחר המשך נסיעה מהירה צפונה הגיע הגדוד לבסיס טילים נוסף (פרח 6316), השמיד אותו, ופנה מזרחה לעבר שני בסיסי טילים נוספים (פרח 6418 ו-6419, ממערב למתחם "גשירה"). הכוח התבקש בקשר שוב לנסות ולזהות "טילים קטנים" (טילי SA-6). הכוח הסתער על המתחם והצית בירי מקלעים ותותחים את הטילים, שהיו מוצבים על המשגרים. הפגיעה בטילים הציתה את המנוע הרקטי של הטילים וגרמה לכך ששוגרו במסלול אקראי ללא שליטה.
לאחר השמדת שני בסיסי הטילים פנה הגדוד שוב דרומה ועצר להתארגנות ליד שלושה מבנים נטושים, ממזרח למחנות אבו סולטן. במהלך ההתארגנות כוחות מצריים שחלפו לידם נופפו להם לשלום. לאחר זמן מה, כשהכוח עדיין בהתארגנות, נפתחה עליו אש ארטילרית. הכוח חזר לכלים ונע חזרה במהירות לראש הגשר בשעה 14:00 לערך. בדרכם חזרה אחד הטנקים נעצר ומנועו לא הניע. הוחלט לגרור אותו על ידי טנק אחר כשהם משתרכים מאחורי הטור אך מצליחים גם הם לייצר אש לעבר כלי רכב מצריים ולהשמיד מספר משאיות.
הכוח הישראלי חזר לראש הגשר לאחר פשיטה של עשרות קילומטרים לעומק מצרים ללא אבדות בנפש או בציוד.
תוצאות הפשיטה
דבר קיומו של כוח ישראלי מצידה המערבי של התעלה לא נודע לפיקוד המצרי והכוחות הישראלים פעלו בהצלחה רבה לנוכח ההפתעה המוחלטת של יחידות הצבא המצרי המותקפות. התנועה המהירה של הכוח לא איפשרה איכון שלו על ידי המצרים ובכל שלבי הפשיטה לא התפתח קרב בין הכוחות שכן המצרים הותקפו מבלי שהספיקו להתארגן. בפשיטה הושמדו שלושה בסיסי טילים ונוצר "מסדרון מטוהר" מטילים שהקל על חיל האוויר הישראלי לפעול באזור. אף על פי שככל הנראה בחלק מבסיסי הטילים שהושמדו היו טילי SA-6 החדישים, הכוח השמיד גם אותם בתוך ההסתערות החפוזה ולא התפנה להשתלט על אחד מהם. טיל ה-SA-6 נותר עד לסוף המלחמה ולאחריה טיל מאיים במיוחד מאחר שנתוניו הטכניים והאלקטרוניים לא נודעו לחיל האוויר ולא פותח בעבורו פתרון ל"א. במהלך הפשיטה נפגעו עשרות כלי רכב מצריים ונפגעו חיילים מצריים רבים.
קישורים חיצוניים
- סיפור הפשיטה באתר חטיבה 421
- תחקירי המפקדים באתר חטיבה 421
- גל פרל פינקל, ביקורת על הספר "בהם יותר מכול", מערכות, 6 באוקטובר 2005
